אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשפ"ה

היום  454 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

"המִּדְבָּר, מַרְאָה למסתכלים בו."*

בסיכום דבריו על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם",  כותב הרב עדין אבן ־ישראל שטיינזלץ:

"כפי שזה נראה, הרי שעד נצח נצחים שני הדברים הללו יישארו: אחד העומד על מכלול ועל שלמות, ואחד העומד על פגם ועל בנייה; אחד היונק את כוחו מכך שהוא מושלם, והאחר - מן היכולת להתחדש. שני אלו לא יתחברו להיות דבר אחד לגמרי, אבל ביחד הם בונים - כמו הישר והמעגל, הקשת והמיתר - את מתח החיים שלנו. אנו נמצאים בין שניהם, ומשניהם יחד נוצר כלי חדש."^

לפני זמן מה, סימנתי לעצמי את פרק 18 בספר " סיפור חיים " של אהרן אפלפלד.

בפרק 18 כותב אפלפלד: 

" אצל דב סדן נודע לי דבר שלא הרבו לדבר עליו באותם הימים, כי רוב הסופרים העבריים היו כפולי לשון, הם כתבו בה־בעת בשתי הלשונות. הגילוי הזה היה בשבילי גילוי מרעיש. משמע שהכאן והשם אינם מנותקים  כפי שרעשו הססמאות. קראנו את מנדלי בשתי לשונותיו וכן את ביאליק, את שטיינברג ואת עגנון. העברית שלהם הייתה מחוברת אל מקומות מוכרים לי, אל נופים שזכרתי ואל איזו נגינה שְכוּחה שנתגלגלה אלי מן התפילה של הסבים. העברית של עליית הנוער והצבא הייתה שפה לעצמה, שלא היה לה שום חיבור אל שפתי הקודמת ואל ניסיונות חיי הקודמים.

דב סדן פרשׂ לפנינו מפה יהודית אחרת, מפה שבה עברית ויידיש, אמנות עם ואמנות של יחידים, דרות בכפיפה אחת. בראייתו הכוללת של דב סדן לא הייתה שום מונוליתיות יהודית, לא לשונית ולא אמנותית. הוא ראה את החיים היהודיים בהווה כמו אחרי השבירה הגדולה, אם להשתמש במונח קבלי. כמו אז גם עכשיו יש שברים רבים, ותפקידנו הוא לאחותם ולהעלות את הניצוצות החיים בתוכם. ובמילים אחרות: הדרך הראשית של החיים היהודיים השתבשה, ועתה אין לנו אלא לאסוף את הרסיסים ולנסות לאחותם. התנועות היהודיות הגדולות של מאתיים השנים האחרונות: החסידוּת, המתנגדוּת, ההשכלה והתחייה, שוב אין בכוחן לחיות בנפרד, ויש להרכיב מהן חיים יהודיים חדשים. הפלורליזם הזה נשמע משונה באותם הימים. אידאולוגיות אינן סובלות פלורליזם. העולם מחולק היה לשחור וללבן: גולה לעומת מולדת, חיי מסחר לעומת חיי עבודה, חיים קולקטיביים לעומת חיים פרטיים, אך מעל לכול רעמה הססמה הנודעת: 'שכח את הגולה והכה שורש באדמה'. אך מה לעשות ובי קינן סירוב עמוק להכחיד את עברי ולבנות על הריסותיו חיים חדשים. המחשבה  כי אדם חייב להכחיד את עברו כדי לבנות עליו חיים חדשים נראתה לי כבר אז משובשת, אך אני לא העזתי להשמיע מחשבה זו אפילו לעצמי. אדרבא, האשמתי את עצמי בגלותיות, במחשבה בורגנית וכמובן באנוכיות שאין לה תקנה. מבחינה זו, ולא רק מבחינה זו, היה דב סדן מורה דרך אמיתי. הוא ידע בדיוק מאין באתי ואילו ירושות עיוורות אני נושא בתוכי, וגם ניחש שבעתיד יהיו ירושות אלו המסד והטפחות של חיי."*^

ולסיום, דברי ר' נחמן מה"תורה" האחרונה ב"לקוטי מוהר"ן", התורה הידועה, רפ"ב:

"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויכול להשיבו בתשובה."

המשך בלי נדר יבוא

שבת שלום

    ג'ף

 *יהודה עמיחי, בספר  "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול", מתוך הקובץ "שירי ארץ ציון וירושלים", הוצאת שוקן, עמ' 7

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 107 - 108

*^ אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 104 - 105

אלו דברים לשבת פרשת מקץ - שבת חנוכה תשפ"ה

היום  448 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

"מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול"

"העולם אינו נגמר"

השורות דלעיל הן כותרות משני ספרי שירה, האחד של יהודה עמיחי והשני של צ'ארלס סימיק.

בשיר השני ב"מאחורי כל זה" מתוך קובץ שירים שנקרא "שירי ארץ ציון ירושלים" כותב עמיחי :

"המלחמה פרצה בסתיו, בגבול הריק

בין ענבים ובין פירות הדר.

השמים כחולים כורידים בירכי אשה מיוסרת.

המִּדְבָּר, מַרְאָה למסתכלים בו.

זכרים עצובים נושאים זכר משפחותיהם,

בגיבנת תרמיל, במנשא, בחגור,

בשקי נפש ובשלפוחיות כבדות של עיניים.

הדם קפא בעורקיו, לכן לא יוכל להשפך,

אלא רק להשבר לרסיסים."*

סימיק כתב מאמר קצר על עמיחי שכותרתו : "שירה: אמנות הזכרון."

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ כותב על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם":

"בתוך הזמן של העולם יש מעין שנתות, סוג של סימנים, ששייכים למאורעות שצריכים לקרות. כך הוא בחיים הפרטיים של בן אדם, וכך גם בחייה של קהילה או של אומה -  יש סדר מסוים לזמנים. השנתות הללו הם הקץ שבו הדברים צריכים להתחולל, לאמור: יש מהלך של מאורעות, והוא מתקדם בעזרת כל מיני מנגנונים, סיבות ומסובבים שפועלים בצדה האחד של הסיבתיות. אחר כך, בדבר מסוים, יש מן גזירה של מעלה שצריכה להתקיים ברגע מסוים, והיא מתקיימת."

חנוכה שמח

שבת שלום

   ג'ף

* יהודה עמיחי, מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, הוצאת שוקן, עמ' 7

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשפ"ה (חלק ב )

 היום  441 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

הרב עדין אבן־ישראל ( שטיינזלץ ) זצ"ל:

"פעמים רבות עולה שאלה בדבר צורת ודרך הלימוד הראויה. תשובתה, בעצם, נמצאת בכל גמרא, בראשונים ובאחרונים. שכן מהו מקומה של הקושיה, של הקשיא, של האיבעיא ושל התימא ? מתברר, שבמובן מסוים, הגמרא חיה על קושיות יותר מאשר על תירוצים. התשובה בדבר הדרך ללמוד היא פשוטה אפוא - לשאול ולהמשיך לשאול.

.....

מדוע אנו חיים על קושיות ? מפני שהאופן של הקושיות הוא לא אופן שבא בדיעבד. התפיסה היא שבעל השאלות הוא דווקא התלמיד חכם; אם אני עם־הארץ - אין לי שאלות. התפיסה היא בעצם, שכשהקב"ה נותן לנו את התורה, הוא לא מוכר לנו שלוות נפש. זהו לא חלק מן התגמול. בתפיסה זו, אדם שהגיע למצב בו אין לו יותר קשיים, אין לו יותר ספיקות ובעיות - הוא איננו האדם השלם, אלא להפך, הוא איש שיצא מן העולם לגמרי.

משמו של ר' שמחה בונים מפשיסחה אמרו: כל אדם צריך לדמות לנפשו כאילו הוא עומד וראשו על סדן, והיצר הרע עומד מעליו עם גרזן גדול, והנה עוד רגע הוא עורף את ראשו. שאל אותו אחד מתלמידיו: ומה קורה אם אדם לא מדמה לעצמו כך ? ענה לו ר' שמחה בונים: זה סימן מובהק לכך שהיצר הרע כבר כרת את ראשו. אדם שכבר אין לו יותר ייסורים, אדם שהגיע  אל השלווה והמנוחה - זה סימן שהוא כבר מת, ראשו כבר קצוץ וערוף, וזו הסיבה שיש לו חיים טובים, שקט ושלווה."*

שבת שלום

    ג'ף

הדמות שבאמצע הצילום להלן הוא ר' שמחה בונים מפשיסחה

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 86-84

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשפ"ה

היום  440 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

יש הרבה מאוד סכנות ומגרעות בפייסבוק כמו גם בשאר ה"סושל מדיה". לצד זה יש כמה מעלות. אחת מהן היא שיש שם אוצר בלום של דברי חכמה. הצרה היא שמשפט חכם אחד בודד על הצג הוא כמו מנורה חשמלית שאינה מחוברת לשקע חשמלי. על כל מקרה מדובר ב"סיפור חיינו" במאה העשרים ואחת. כולנו שועטים קדימה ליעד לא ידוע, במינונים שונים של תחושות שליליות וחיוביות, חרדה דיכאון שמחה שלווה תעוזה ואורך רוח וכמובן ספגטי.  טוב חומוס. על כל פנים חמוצי הבית. על כל פנים זכרונות. רשמים של מורים לחיים אהרן אפלפלד, אברהם לינקולן, יואל הופמן...ולהבדיל כל האנשים הטיפשים והרשעים מסביבנו שאתם יודעים מי הם. ושוב לסיום, ושוב להבדיל : אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה הקוצקר והמי השילוח.

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשפ"ה

 יש מה ללמוד משורות הפתיחה של אלן גינזברג בשירו Howl יללה:

I saw the best minds of my generation destroyed by madness, starving hysterical naked,

dragging themselves through the negro streets at dawn looking for an angry fix,

ראיתי את הנפשות הטובות ביותר בדורי מושמדות על ידי טירוף הדעת, מורעבות, היסטריות,* ערומות , גוררות עצמן מול הרחובות של האפרו אמריקאים בחיפוש אחר מנה קשוחה

מי יודע כיצד מתרגמים minds ?

לעדכן או לא לעדכן המילה negros ?

אלה אינן השאלות החשובות.

מי יודע בוודאות גמורה היכן אנו ולאן פנינו ?

אומר הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפתח דבריו על הפרשה ב"חיי עולם"

"מקובל לומר כי יעקב אבינו שייך למידת האמת - כפי שאומר עליו הנביא ( מיכה ז, כ ) : 'תתן אמת ליעקב'. אולם בפועל, בענייני המציאות הפשוטים, אפשר לראות לאורך כל הסיפורים  עליו איך הוא מתפתל ומתפתל. כך בפרשת תולדות, כך בפרשת ויצא וכך גם בפרשת וישלח; גם בפרשת השבוע הבא, וישב, אנחנו רואים איך הדברים חוזרים אליו מכיוון אחר. הבעיה מנוסחת בצורה החריפה ביותר בפרשת השבוע, דווקא אצל בניו של יעקב: 'ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה' ( בראשית לד, יג ) . אמת היא שאת המילה 'במרמה' אונקלוס מתרגם 'בחוכמתא', אבל גם בתור חכמה, זוהי חכמה עקומה, חכמה שלא בגדר הישר. מכל הסיפורים על יעקב נראה, שבך הכל, כאשר כתוב 'תתן אמת ליעקב', זה אולי משום שהאמת קצת חסרה לו."^

בהמשך הדברים שם דן הרב עדין בטיבה של אמת. 

סיכומו של דבר, על פי הרב עדין הוא:

"כאשר אנחנו עוברים בתוך מישורי החיים, כשאנו מנסים להגיע לאמת עד כמה שאפשר - אנחנו חייבים לבלוע המון דברים שהם לא שלמות. ורק כך נוכל להגיע לדרגה הגבוהה ביותר בתוך מציאות העולם."^

שבת שלום

  ג'ף

*על פי הטקסט אפשר היה לחשוב ש"היסטרי" הוא כאן שם תואר ל"ערומות". בהקלטה של גינזברג מקריא את השיר מתברר  שלא כך.

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 73 ו80

מתוך פרק 16 בספרו של אבי שגיא "אתגר השיבה אל המסורת" עמ' 389 - 390

 "סילוקה של המטאפיזיקה מהדת בהגותו של ליבוביץ בא לידי ביטוי בשני מישורים: הראשון, שלילת התיאולוגיה, והשני, שלילת קיומן של 'עובדות דתיות'. אחד התחומים הקלאסיים בהגות הדתית הכללית והיהודית הוא התיאולוגיה, היינו עיוסק מפורט ומדוקדק באל ובתאריו....ואולם כל היגד ביחס לאל מתחייב...להנחות שלפי ליבוביץהן חסרות מובן מבחינה הכרתית ולפיכך בלתי קבילות מבחינה דתית.

ליבוביץ, כויגנשטיין לפניו, היטיב להביןשהשימוש במילה 'אל' אינו מחייב הבנה מלאה של מה שהיא מייצגת.

באופן דומה מסלק ליבוביץ מהדת את התחום של 'עובדות גתיות', כגון בריאה, התגלות במעמד הר סיני, השגחה, וכיוצא בזה. העובדות נקבעות אך ורק על ידי מה שהתחולל במציאות ומה שניתן לאימות בכלי הכרתנו הסטנדרטיים, וכל אחת מהעובדות הנזכרות אינה פתוחה להכרה ואימות של הכרתנו.

העקרון המנחה פרשנותו זאת הוא זה:

אירועים היסטוריים...הם מצד עצמם אינדיפרינטיים מבחינת ההערכה הדתית. אין מאורע בהיסטוריה מקבל משמעות דתיתת אלא אם הוא מבטא תודעה דתית. ז.א: אם הוא תוצאה של התודעה הדתית - דעת ה' ועבודת ה' - של הנוטלים חלק במאורע זה. ( יהדות עמ' 92 )

ההתגלות בהר סיני אינה מציינת עוד אירוע שהתרחש בעבר, אלא היא אחד המודות שעיצבה הדת היהודית עצמה. ..משמעותו של מעמד הר סיני הוא הכרת הצו שנצטוינו. מושג 'ההתגלות' בשפה הדתית אינו מציין עובדה בכולם ואף לא נורמה כלשהי בתוך המערכת, הוא מציין שיפוט בדבר מעמדה של המערכת כולה...

לפי התפיסה המסוריתית ההתחייבות לשמירת התורה והמצוות נכזרה מהעובדה ההיסטורית של מעמד הר סיני שהתרחש זמן ובמקום מסוימים

עובדות הן קונטינגנטיות מבחינת הסטטוס הלוגי שלהלן. כל מה שאנו מניחים שהוא בגדר עובדה, עשוי להתברר כבדיה וכתדמית. התוקף של עובדה בתור עובדה, אינו יותר מאשר תוקף אפשרי, שבעיקרון עשוי להיות מופרך. לעומת זאת, הדיספוזיציה של המאמין שונה לחלוטין. המאמין מאמץ אץ אמונתו ללא תנאי, אין הוא מוכן להניח כלל ועיקר את האפשרות שאמונתו תופרך. לפיכך לא ייתכן שמהחויבות הדתית תתבסס על עובדה כלשהי

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשפ"ה

היום  426 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

באחד השירים של בוב דילן יש שורה שאומרת:

And every one of them words rang true; And glowed like burnin’ coal; Pourin’ off of every page; Like it was written in my soul from me to you *

כל אחת מהמילים ההדהדה אמת ורשפה כמו פחם בוער, נשפכות מכל דף כאילו נכתבה בנשמתי ממני אליך

נזכרתי בשורה הזאת כשראיתי לפני כמה רגעים את דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע.

ואלו דבריו:

"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, והבעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו פרשה בו אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שסביבו. והשאלה היא מה עושה יעקב של עכשיו כשהוא עומד אל מול הדברים האלו."
...
"הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב. הבעיה הזו של יעקב, האיש הישן, היא בעיה כללית. יעקב רואה את החזון הזה, הסולם שמחד מגיע השמימה ומאידך מוצב ארצה, והוא יכול להבחין ולהכיר באמיתיות שלו דווקא כאשר הוא יוצא מבית אבא, משום שאז היא מובנת מתוך המציאות מסביב. כשהוא בבית המדרש הוא לא ראה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו, מפני שהוא לא ידע עד כמה העולם תלוי ועומד לו על יעקב אחד. היה נראה לו שהוא יכול להיות שם בתוך הקופסה שלו, ושהכל בסדר; שיתקיים העולם על ידי שם ועבר, על ידי אנשים אחרים.
'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' (ברכות ו, ב). עומד לו עולם שלם ואומר: האדם הזה צריך להיות ההצדקה של המציאות, הכיוון והמשמעות של העולם. 'כי זה כל האדם' (קהלת יב, יג) - זהו האיש שעליו עומד הקיום של העולם. העולם הוא המסגרת בה האדם הזה- כל אדם - אחראי, וכשיש פגמים, פירוש הדבר הוא שלא מתקיים העניין של 'ישראל אשר בך אתפאר'.
הדרישה מהאדם היא שדמותו שלמטה תתאים לדמותו שלמעלה. זו דרישה קשה מאד, חמורה מאד, וגם אלו שעובדים על זה בכל לב ונפש, שלא הפסיקו מיגיעתם אפילו רגע אחד, גם הם נשאלים 'האם זה ישראל אשר בך אתפאר ?' הדבר הזה לא תלוי בגדולי ישראל ולא בצדיקי הדורות, לא בחכמים ולא במנהיגים; הוא תלוי באיש אחד שאחרי שנים של עבודה יצא החוצה לרגע אחד. אז הוא מתחיל לראות איך כל העולם כולו עומד ותלוי עליו. איך שכל המציאות כולה תלויה בו. למרות שרגליו עומדות ארצה ממש ובהחלט ייתכן שהוא גם שקוע באדמה - ראשו מגיע השמימה. רק שם הוא הגבול."^

שבת שלום

    ג'ף

https://www.bobdylan.com/songs/tangled-blue/ *

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים,  שפע - מגיד, עמ' 66, 70 -71

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשפ"ה

כותב הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם" :

"בעצם העניין, עבודתו של יצחק היא חלק מבעיה כללית, והיא הקושי של התחדשות בהיקף גדול, הקושי של אדם שחופר את הבארות שחפר אביו. יש בעיה מהותית, קושי אמיתי, בלחפור בארות שכבר נחפרו."

ובהמשך הדברים שם:

"במדרש ( קהלת רבה א, יג ) נאמר שצריך להודות לקב"ה שברא בנו את מידת השכחה, מפני שמכח זה אנחנו יכולים ללמוד דבר יותר מפעם אחת. אילו לא הייתה לנו שכחה, כשהיינו לומדים עוד פעם איזה עניין - היינו מגלים שזה בדיוק אותו דבר כמו שלמדנו קודם. עכשיו, כשאנו שוכחים  - תמיד יש בלימוד איזה צד של התחדשות. ועם כל זה, כפי שכל אחד יודע, לפעמים קל יותר ללמוד שלושה דפים חדשים מאשר לחזור על דף אחד שכבר נלמד, מפני שבדברים החדשים יש כוח  והתחיות, ואילו בדבר ישן, גם אם הוא ערב לי, יש איזה צד של חסרון מעצם זה שהוא אינו חדש."

ועוד בהמשך הדברים שם, אומר הרב עדין:

"בכמה ספרים נאמר ( למשל: ליקוטי תורה שיר השירים לח,ד ) שכשם שקיימת מצוות 'פרו ורבו' בגשמיות, כך ישנה מצוות 'פרו ורבו' ברוחניות: אדם צריך לחדש בכל יום לפחות חידוש תורה אחד, והדבר נכון גם במשמעות הרחבה של העניין....עיקר העניין הוא לא להסתפק במה שמקבלים 'סתם', אלא לנסות להילחם במתכונת הקיימת של העולם ובשטף שלו על ידי העלאת שאלות."*

לוּ נזכה

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי עולם", הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 54, 55 ו62 

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשפ"ה

 

במאמר שנקרא "משמעות סיפורי רבי נחמן לדורנו" שמופיע באתר דעת של מכללת הרצוג ופורסם במחניים מ"ו בשנת תש"ך כותב  ד"ר דוד פלוסר :

"רבים הם דרכי ה' יתברך בהנהגת עולמו, והיום אינו דומה לאתמול, ועל כן הרבה פנים לתורתו ולתולדותיה. בעם ה' האחד, ומי יבין את תעלומות העולם והתורה גם יחד? והנה אותם החסידים הדבקים בר' נחמן זצ"ל, שהוא, לדעתי, אחד מגדולי היהודים בכלל, אומרים שיש צדיקים לכל הדורות ולדורות הרבה - ויש צדיקים רק בשביל דור אחד, ואלו ואלו שווים בערכם; וכן הם אומרים שר' נחמן זצ"ל היה מן הסוג השני, שהוא צדיק דווקא בשביל הדור שלנו, ולדעתי הם אינם טועים. כי הרי כל דור ודור מסוגל להבין רק חלק מעומקה של תורת ישראל ועל-כן הוא ידבק באלה המגלים דווקא אספקט זה של התורה שהוא טוב ללבם. מה אפוא האספקט של היהדות שאנו מסוגלים לתפסו? בוודאי שלא האספקט ההרמוני, הרוגע, אותה - האחדות בין דת וחכמה, דביקות בה' ובעולמו שהוא ברא ברחמיו הרבים, אלא דווקא נטעם את אותה המתיחות בין האל ועולמו, בין האלוהי שבאדם לבין השפל, המבולבל, הטעות והתעות שבסדרי העולם הזה. ברור שהאספקט האופטימי והפסימי גם יחד, החזות שבפרדוכס, אינם כל האמת היהודית, אך טוב לנו היום להבין שאין אנו מצווים על שאננות של בעלי-בתים, אלא על דריכות, ערנות וערגה, טוב לנו היום להידמות לאותו הקבצן העיוור שבסיפורי ר' נחמן האומר:

'ואתם סוברים שאני עיוור, אין אני עיוור כלל,: רק זמן העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עין'.

היות ור' נחמן מגלה, על סמך תורת הנסתר, את הקלקול שבעולם הזה וסדריו, ונותן לנו יחד תקווה בטוחה שבלבול זה יתוקן, מהווים סיפוריו נחמה כבירה לכל אלה המסוגלים להאזין לפיו הקדוש." ראו המשך הדברים   ב - https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mashmaut-2.htm ב"לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב" שבחר אהרן אפלפלד ישנם ששה שערים. השער הראשון - סיפורים; השני - שיחות ותורות; השלישי -תפילות ;  הרביעי - על עצמו; החמישי - חלומות והאחרון מילון. בשער הרביעי מופיע: "איני יכול לומר דברי־מוסר, כי כל דיבור־מוסר שלי מוטבל ומרוחץ בדמעות."* שבת שלום     ג'ף *לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב  בעריכת דוד הרדן, מבחר ומבוא אהרן אפלפלד, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית תשל"א, עמ' 75

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשפ"ה ט

 היום 412 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בתחילת דבריו על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם", בין השאר:

"פרשת חיי שרה, כמעט בניגוד [ לפרשה הקודמת - לפרשת וירא ], היא פרשה מאוד שקטה. במה היא עוסקת ? יש את קבורת שרה במערת המכפלה, יש את השידוך בין יצחק לרבקה, ובסוף הפרשה מופיע תיאור סיום חייו של אברהם אבינו. בניגוד לפרשה הקודמת, בה כל מאורע הוא מאוד יוצא דופן שאין מתרחשים כמותו בכל יום, בפרשתנו יש דברים שלמעשה יכולים להיות בכל דור ודור. גם היום קורה שמתווכחים על חלקת קבר, אם לא עם החיתים - אז עם הגבאי של החברה־קדישא. גם סיפור השידוך של יצחק ורבקה הוא בסך הכל סיפור לא כל כך דרמטי. הסיפור של יעקב עם רחל הוא לפחות קצת רומנטי - יש שם בחור ובחורה ( אמנם הבחור בן שמונים וארבע ), יש אהבה, יש לפחות סיפור; כאן זהו סיפור שקט, שמתנהל על ידי שליח שהולך למקום שמשם באה המשפחה, כפי שעשו אנשים רבים, ומוצא מישהי מתאימה. אפילו אברהם, לאחר שסידר את בנו, הולך ונושא לו עוד אישה ומוליד ילדים, שבעצם אין לנו שום עניין בהם. אלה סיפורים שבכל יום, שאילולא היה מדובר באבות האומה, לא היו כותבים עליהם אפילו בעיתון, ולפעמים אפילו לא מספרים לשכנים.

הערץ עורך מס' 1

מי שקורא את הרב עדין צריך לדעת שהוא היה ג'ינג'י.

מה זה אומר ?

מי שיודע יודע.

מי שלא, או שיידע

בעתיד או שלא.

הערת עורך מס' 2 

ראיתי שלפני שנה הבאתי באלו דברים לשבת פרשת חיי שרה את הפסקה הראשונה בלבד בפרק ב"חיי עולם" על הפרשה. על כן החלטתי הפעם להתחיל הטור מהפסקה השניה. "בקצב הזה" ייתכן ובשנים הבאות, אם אזכה, תופענה כאן יתר הפסקאות שבפרק.

הערת עורך מס ' 3

בפייסבוק ראיתי :

There is a kind of sadness that comes from knowing too much, from seeing the world as it truly is. It is the sadness of understanding that life is not a grand adventure, but a series of small, insignificant moments, that love is not a fairy tale, but a fragile, fleeting emotion, that happiness is not a permanent state, but a rare, fleeting glimpse of something we can never hold onto. And in that understanding, there is a profound loneliness, a sense of being cut off from the world, from other people, from oneself.

— Virginia Woolf, To the Lighthouse

BOOK: https://amzn.to/4fW92IJ

הערת עורך מס' 4

אין הדברים ממצים.

סיפר הנהג על קו 58: "לא בטוח שיש פואנטה

ואם יש פואנטה, לא בטוח

שהיא נכונה תמיד."

אלו דברים לשבת חיי שרה תשפ"ה ט

 בספר על יסודות השירה ( אולי בעצם צריך לומר יוסות הקריאה ) כתב עזרא פאונד : אין סיבה להניח שהקורא בגיל 30 הוא אותו קורא שבגיל 60.*

נזכרתי באמירה הזאת השבוע כשניגשתי למסמך בארכיון שלי שנקרא "טקסטים מכוננים". ראיתי שהטקסטים המכוננים (שלי ) מן העבר אינם הטקסטים המכוננים שלי "דהיום".

בסה"כ "זה עושה שכל".

ברמה אחרת, במישור אחר, ישנם טקסטים מכוננים שלא נס לייחם. אלו הם , בין היתר, ספרים מ"ארון הספרים היהודי", וכן ספרים מן הקלסיקה של הספרות העולמית. וכו' וכו' 

אגב טקסטים מכוננים, התבוננות בגוף הפוליטי הישראלי בשנים האחרונות תגלה שהגוף הזה חולה במחלה קשה. מסתבר שאפילו המלחמה לא מצליחה למנוע את תופעות המחלה מלצוץ. סמלי השלטון תחת התקפה, לא רק מבחוץ אלא גם מבית       ( טילים על הבית של ביבי, וכן פצצות תאורה ); השתלחויות ביועצת המשפטית לממשלה על ידי חברי ממשלה וחברי כנסת הן דבר שבשגרה...

"באיזה טעם אתה אוהב את הרעל שלך ?" שאל אותי השבוע הנוסע לידי על קו 58.

"המממ", השבתי.

במקומות מסוימים, תשובה שכזו, רמיזה שכזו, מספיקה.

לא תמיד.

על כל פנים...

 

רבי שמחה בונים אמר שאדם צריך שני כיסים....

אמר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה:
לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.
בכיס אחד יהיה כתוב – "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה), ובכיס השני – "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז).
ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

ראו : https://zusha.org.il/story/%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D/

* ABC of Reading

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה

היום 406 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

הכוונה המקורית היתה להניח כאן, לא בפעם הראשונה, את סיפורו של רבי נחמן : "תבואת השיגעון".

הערות ושאלות שונות שקבלתי בשלב הכנת הטור הביאו אותי לשנות מהכוונה המקורית. המעוניינים לעיין שוב בסיפור  יוכלו לראות אותו  - הן בבלוג של הח"מ והן באתר "זושא" והן באתרים נוספים ברשת (בגרסאות שונות ).

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל  על הפרשה, בין היתר, את הדברים הבאים.

מראש אני אומר שהדברים דורשים עיון ואף עיון חוזר.

"הניסיונות של אברהם הם הזדמנות בשבילנו לדבר על מסירות הנפש אצלנו. מתי אנחנו נדרשים למסירות  הנפש ? איפה נמצא הקושי הגדול בתוך העולם שלנו ? הרבה פעמים אנחנו צריכים לוותר על העולם הזה בשביל הקב"ה, אלא שזה הדבר הקטן; לפעמים אנחנו צריכים לוותר בשבילו גם על העולם הבא, וזה כבר הרבה יותר גדול. לוותר על העולם הבא בשביל העולם הזה - זה סתם מעשה בהמה; מהסיפורים על אברהם אנחנו לומדים לוותר על העולם הבא לשם שמים - וזה דבר שקורה כאשר האדם עומד מול ה'. כנראה שבשביל הקב"ה צריך לוותר גם על העולם הבא. נכון שהניסיונות הפשוטים הם בדרך כלל האם ללכת למועדון ליילה או לגן עדן; אך לעיתים בשביל הקב"ה צריך ללכת דווקא לתוך הגיהינום, לפעמים צריך ללכת בשבילו בתוך האש."*

וראו נא הדברים במלואם בספר.

שבת שלום

   ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 39

האיור : Jacques Callot

Praying for Divine Help, 1635

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה

מספר הרבי נחמן מברסלב סיפור שנקרא "תבואת השיגעון" מפי אהרן אפלפלד:

"פעם אחת אמר המלך לאהובו המישנה למלך:

- באשר אני חוזה בכוכבים ראיתי באיצטגנינותי, שהתבואה של השנה כל אוכליה ייכנס בהם השיגעון. ובכן, תן עצה, ידיד: מה נאכל השתא ?

ענה ואמר המישנה למלך:

- אני זאת עצתי, אדוני המלך. תן צו להכין למעננו תבואה של אשתקד די צרכנו ולא נאכל כלל מיבול השנה.

חזר ואמר המלך:

- אבל מה הועלת, חכם, בתקנתך ? מה בצע שאנחנו לבדנו נהיה צלולי־דעה וכל יתר הבריות משוגעים ? הרי הכל יאמרו שאנחנו המשוגעים ולא הם. תאמר: נכין גם בשביל אחרים משל אשתקד - אין אנו מספיקים.

- ובכן , מה עצתך, אדוני המלך ? - שאל המישנה למלך.

ענה המלך ואמר: 

- אני, ידידי אהובי, עצתי, אין לנו ברירה אלא לאכול גם כן התבואה של השנה ולהיות משוגעים יחד עם כל העולם. אלא שרצוני כי שנינו ניבדל מיתר הבריות בזאת, שנדע לפחות כי הננו משוגעים. ואילו אחרים לאו.

שאל המישנה למלך:

- ילמדנו אדוני המלך, כיצד נעשה זאת.

ענה המלך ואמר:

- לזאת יש לי עצה. בוא ונחקוק על מצחינו סימן של שיגעון. וכל פעם שאתן עיני בך ואתה תתן עינך בי - נדע שאנחנו משוגעים."*

שבת שלום

    ג'ף

*לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב  בעריכת דוד הרדן, מבחר ומבוא אהרן אפלפלד, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית תשל"א, עמ' 21

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה טיוטה 2

 

"אין בכוחן של מילים להתייצב מול קטסטרופות גדולות; הן דלות, עלובות וחיש מהר מזדייפות. אפילו תפילות עתיקות אין בכוחן להישיר פנים מול אסונות."

אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 96

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה טיוטה 1

"תמונת עולם מתרסקת."

טוב שהיתה קיימת התמונה רק בדמיון.

טוב ?!

נו - 

יהודי בדרך למשרפות יכול "לגבור" על הנאצי במשרד.

"הקוזק" יכול "להפסיד במלחמה" בזירה אחרת.

"שתוק" אומר הקב"ה למשה במדרש. "שתוק כך עלה במחשבה לפניי."

הילד אהרן שבגר בערבות אוקראינה רושם על דף את דברי "הרב משולם בר" ( משבוע שעבר )

הילד יואל שבגר ברמת גן אחרי מות אימו ( בהיותו בן שלוש) רושם על דף דברים שלו אודות "העולם"

סביבו.

תמונת עולם מתרסקת.

"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו'".

שבת שלום

   ג'ף

האיור: Henri de Toulouse-Lautrec

A Corner of the Moulin de la Galette, 1892

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ה

 "למחרת בא אלינו הרב משולם בר. פניו היו חיוורים וידיו רעדו. 

להפתעת הכול פתח ודיבר על ענווה, שכל המידות נובעות ממנה. שאם אדם מכניע עצמו לענווה סופו שיגיע לדיבור נכון. יותר מדי אנו משתמשים בלשון אני. מי שמגיע למעלת הענווה שוב אינו אומר אני אלא אתה והוא, מחשבתו נתונה לזולתו. בדור שלנו אסור לדבר בלשון אני. כשאני לעצמי, מה אני. מי שמבטל את האני ומכוון את מחשבתו לזולתו מביא גאולה לעצמו. חוסו, אחים, על עצמכם והתנערו מן האני. אלוהים בשמים יודע כמה קשה הדבר, אבל אנחנו מחויבים בזה. יותר מדי צער ראינו בדור שלנו כדי שנדאג רק לעצמנו. אם נתרחק מלשון אני יחזור אלינו אלוהים וידבר אלינו כמו שדיבר אל אבותינו ולא תהיה שום מחיצה והסתרת פנים, ואנחנו נדע, כמו שידעו אבותינו, כי אלוהים אחד ושמו אחד, ואנחנו שליחיו בעולם הזה למען הרבים, שבלא הרבים אנחנו אבק פורח. חוסו על עצמכם, אחים.

אחר דבריו של הרב משולם בר היה שיתוק. תחילה לא הבינו אנשים למי מכוונים דבריו ולמה דיבר כמו שדיבר, שהרי לרוב אינו מדבר כלל. מאוחר יותר חש כל אחד שהוא דיבר אליו, רק אליו, והיו חרדה גדולה ואי שקט.

'משונה', אמר זיידל, ' כל שאנו מגבבים בספר שלם אומר משולם בר במשפטים אחדים, והוא עושה זאת טוב מאתנו ובצורה הולמת יותר. תודה לאל, שיש בתוכנו יהודי כמו הרב משולם בר.'"

א. אפלפלד, "לילה ועוד לילה", כתר הוצאה לאור, עמ' 183 - 184.

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ה ט

היום 398 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

על יצירתו של יואל הופמן ז"ל כותב יגאל שוורץ יבדל"א, בין השאר, את הדברים הבאים:

"הנחת המוצא ההגותית העומדת ברקע כל המפעל האמנותי הגדול של [יואל הופמן] היא שאם התפרצותם של מאורעות השואה קץ הקץ על עולם התרבות המערבית ובמיוחד על עיקריו של המוסר האירופי 'האוניברסלי'. מאורעות השואה נתפסים בכתבי הופמן  - שלא סולח ולא שוכח ( דברי הברכה ששלח לגוף שארגן את אירועי התרבות לכבוד אירופה היו: The Jews too/ Greet the Union of Europe/ In their ancient Yiddish/From below ) - כאיבוד עצמי לדעת של העידן המודרני, עידן הנאורות האירופי, ואת מקומו תפסה לדעתו, הברבריות, כמופע טכטוני מחודש, נאצי־פגאני. זו הרימה ראש, ניסתה וכמעט הצליחה לחסל את היהודים, שהם, בעיני הופמן - לצדו של ישו - הנציגים האולטימטיבים של המוסר, הצדק והחסד במרחב המונותיאיסטי."*

חלקים רחבים בארה"ב יצטרכו לעכל את ניצחון טראמפ השבוע. ימים יגידו מה תהיה השפעת ממשל טראמפ השני על העולם. מדברים שראיתי הערב בפייס הבנתי ש"השמאל" בארה"ב התחיל לעשות חשבון נפש. זה טבעי וזה נחוץ. לא רק לשמאל שבארה"ב. 

בראיון האחרון שנערך עימו בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, במענה לשאלה של המראיין על מצבה של ארצות הברית , מצב שבעיני המראיין היה בכי רע, השיב השל: "האם עלי להזכיר לך שדברי ימי העולם אינם הולכים במישור, יש עליות ומורדות. כיום אנחנו במורד." ואז ביקש המראיין אישור מהשל לגבי משפט שאמר בראיון אחר שנתן כמה חודשים קודם "אף על פי כן הינך אופטימיסט ?"  הקשה המראיין, "אמרת בראיון קודם : אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי האם עודך סבור כך ? " והשל אישר שכך אמר ושזאת דרכו.

יש שיגידו : זהו סיפור חיינו. סיפורם של יהודים ולא רק של יהודים.

693 הוא מספר הסעיפים בספרו של ויטגנשטיין, "חקירות פילוסופיות", שנערך סופית ופורסם אחרי מותו בידי מנהלי עזבונו.

מרבית ספריו של יואל הופמן הופיעו ב"צורה" של סעיפים, ( ללא מספרי עמודים ). כך ב"אפרים" יש 200 סעיפים; ב"מצבי רוח" 191 וב  Curriculum Vitae מאה סעיפים. בסעיף שלפני האחרון  ( 99 ) כותב הופמן:

"אני רואה חלום: פתיל שעליו חרוזות פנינים [על צווארו של מי תלויה המחרוזת ?] נקרע ואיהספור פנינים מתפזרות על הריצפה.

אני אוסף אותן אחת אחת מתחת לכיסאות ומתחת למיטה ומתחת לארון. אבל כמה יכולתי לאסוף ? לכל היותר מאה."^

קחו נא את "חיי עולם", ספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשות השבוע ליד ועיינו בדבריו על פרשת לך לך, בעיקר בדברים במחצית השניה של הפרק החל מכותרת המשנה "הליכה ללא כתובת".

שבת שלום

   ג'ף

*יגאל שוורץ במאמר "'צופה ואונייה נטרפת' - הפואמות הפוסט־אפוקליפטיות של יואל הופמן" ב נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ, "ללכת ברחובות הפנימיים  - היקום של יואל הופמן", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 102

^יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים (2005) בע"מ, פסקה 99, הטקסט במקור מנוקד

אלו דברים "על זמני"

"לעולם יחפש אדם דבר אחד וימצא דבר אחר"

כותב הרב עדין על פרשת ואתחנן בספרו "חיי עולם" :

"יכולה להיות לאדם התמסרות מוחלטת לאיזה עניין, אבל כשהיא התמסרות לעניין אחד בלבד, היא עלולה להגיע למה שנקרה בשפה הפסיכולוגית 'מונומניה' - שיגעון לדבר אחד. רק לשם דוגמא, היה אדם שכתב ספר שלם בן חמש מאות עמודים, על כיני אדם. הבעיה של כיני האדם היא שהן יכולות לחיות רק על בני אדם, ואם ישימו אותן על עכברים או על קופים הן ימותו. אז כדי לחקור את הכינים, האיש הזה גידל אותן על בשרו. אפשר לראות איך בן אדם יושב ומגדל כינים במסירות נפש לצורך המחקר, ואם יכולה להיות לאדם מסירות נפש כזו לביצי כינים, לא פלא שיכולה להיות מסירות נפש גם לתורה, או לארץ ישראל. אבל כל עוד אדם משוגע לדבר אחד הוא משוגע , ואין זה משנה לאיזה דבר. אין הכוונה שגידול כינים שווה ערך לחיבת הארץ או ללימוד גמרא, אלא שמדובר באותה התופעה. נקודת המבחן היא מתי דבר מסוים הוא פרט הנכלל בתוך מערכת , ומתי הוא הופך להיות חזות הכל."

ואידך זיל גמור

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 398

האיור: הכריכה הקדמית של ספרו של יואל הופמן   Curriculum Vitae 

אלו דברים לשבת ר"ח מרחשוון - פרשת נח תשפ"ה

היום 392 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

כותב הרב עדין אבן ישראל שטנייזלץ זצ"ל על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם", בין השאר, את הדברים הבאים:

"בסך הכל, הבעיה של המבול קיימת לא רק בזמנו של נח. הקב"ה אמנם הבטיח שלא יהיה עוד מבול מים בעולם, אך כמו שכבר אמרו כל עורכי הדין שעשו דין איתו, הוא לא הבטיח להימנע ממבולים אחרים. ההבטחה של הקב"ה מבחינה זו היא הבטחה משפטית עם הגבלות.

בעצם, כמעט בכל דור יש מבול. בדור שלפנינו היה מבול של אש, ולא צריך להתעלם מזה. יש דורות אחרים בהם המבול הוא לא מבול גשמי אלא מבול רוחני. יכול להיות מבול שיורדים מים מהשמים, ויכול להיות מבול כמו שאנו נמצאים בו, שכל הביבים נפתחים, ארובות השמים נפתחות וכל מי השופכין יורדים עלינו. גם מלמעלה, מהאינטלקטואלים, וגם מלמטה, מהמון העם, יש מין שיטפון כזה."*

וראו שם הדברים הקודמים והדברים שבהמשך.

ואגב נח והמבול -

כותב יואל הופמן בספרו Curriculum Vitae בפסקה 41:

"קשה לשאת ספרים. אדם רואה עץ וכותב ראיתי

 עץ. וישנם ספרים אודות ספרים.

פעם הכרתי אשה זקנה בפרוזדור של בית

החולים בילינסון. היא הצביעה על רגלה ושאלה

[אולי חמש פעמים ] בשביל מה.

לפעמים נדמה שהעולם מלא דברים מיותרים.

אנשים ששמם רודולף. כל מיני תרשימים.

בנינים שלמים. אתה הולך ברחוב ובחלון הרווה

[מאחורי זכוכית ] אתה רואה פסטרמה. מילונים

[ובהם מלים כמו שורנשטיין ] . קולות צפצוף של 

אוטו שנוסע אחורנית. שלטים.

תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא

והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי.

לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן

לו."^

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 20

^יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים (2005) בע"מ, פסקה 41, הטקסט המקורי מנוקד

האיור: François-André Vincent after Giovanni Benedetto Castiglione

Noah Leading the Animals into the Ark, 1774

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )