אלו דברים לשבת פרה - פרשת צו תשפ"ד

קטע מתוך דברי ישעיהו ליבוביץ על הפטרת פרשת צו,  בשנים רגילות ( ירמיהו פרק ז ) :

"ירמיהו אומר לנו דבר שאיננו כתוב בתורה: ' שבאותו יום שבו שחרר אלוהים את ישראל ממצרים ציוה אותם על שחרור עבדיהם בשנה השביעית. הדבר אשר ציותי אתכם ביום הוציאי אתכם מארץ מצרים, 'והייתי לכם לאלהים, ואתם תהיו לי לעם, והלכתם בכל־הדרך אשר אצוה אתכם' - הוא ענין שחרור העבדים. והפרת הדבר הזה היא־היא שגוררת אחריה את נבואת החורבן הטוטאלי.

ומכאן אנחנו למדים שהקרבנות לא הם מהות עבודת ה', אלא הם באו לסמל את עבודת ה' בידי העם השומר את הברית הזאת. והברית הזאת לא היתה  עולה וזבח, אלא שחרור העבדים."

י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 69 - 70

והדברים צריכים, כמובן, עוד עיון.

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא - שבת זכור תשפ"ד

הרב יובל שרלו העיר  פעם, בהתייחסו ל"השל", שהוא "לא מבין את כל מה שהוא כותב  אבל הרבה דברים אני לא מבין...אז זה בסדר".

אני לא מבין, בין השאר,  את כל מה שכתוב בספר ויקרא, ולא את כל מה שכתוב  בסדר קדשים ובסדר טהרות. 

להבדיל, גם "את כל מה שכותב" יואל הופמן להלן בסיפור "ספר יוסף" "אני לא מבין":

"ויש שתנועה אחת משנה את מהלך האירועים מן הקצה אל הקצה. באותם ימים, כשתפר יוסף זילברמן את מכנסיו של פקיד בית־המשפט הֶר וֶרמוס, וזיגפריד שוטפף הביט ברגליו, חשב פילוסוף שקרוי לודוויג מה שחשב. תחילה חשב באוסטריה ואחר־כך חשב באנגליה, ובשל כך כתב ספר ובו אמר ששפת בני־האדם הריהי מין צילום של העולם וכל שנאמר בשפה משקף את צורתו. למשל, כשאומר אדם 'תרנגול על הגג' פירושו של דבר שיש בעולם איזה גג עם תרנגול. ובין אותו גג ואותו תרנגול מין יחס שקרוי 'על', וגם הוא מצוי בעולם, אבל לא בדיוק באותו האופן שמצויים התרנגול והגג. וכל שאר הפילוסופים קראו בספרו ואמרו 'אכן , כך הוא'. ויום אחד ישב אותו לודוויג במקום שקרוי קיימברידג' וסעד את נפשו בחברתו של איטלקי אחד. פתאום עשה האיטלקי בידו מין תנועה כדרכם של בני נאפולי. לודוויג, שלא ידע  כנגד איזו צורה שבעולם עומדת התנועה הזאת, נאלם דום. ידו שלו, שאחזה בכפית, קפאה על מקומה ובשל כך לא טעם כלל מן הפודינג. אחר־כך שקע במחשבות ולא נחלץ מהן עד שהגיע לכלל דעה ששפת בני־האדם אינה צילום של העולם, ומה שנאמר בה אינו משקף את צורתו, וגם כתב דעה זו בספר וכולי, והכל בשל תנועת יד שעשה איטלקי אחד בהיסח הדעת."

יואל הופמן, "ספר יוסף", הוצאת כתר ומסדה, עמ' 56 -57

אגב אורחא ולסיום, כתב הסופר סטיפן קינג, יבדל"א שהבנה זוכה להערכת יתר*.

שבת שלום 

    ג'ף

*“Understanding is vastly overrated, but nobody ever gets enough safety.”

― Stephen King, Lisey's Story

עיונים ב"ספר יוסף" להופמן

 "ויש שתנועה אחת משנה את מהלך האירועים מן הקצה אל הקצה. באותם ימים, כשתפר יוסף זילברמן את מכנסיו של פקיד בית־המשפט הֶר וֶרמוס, וזיגפריד שוטפף הביט ברגליו, חשב פילוסוף שקרוי לודוויג מה שחשב. תחילה חשב באוסטריה ואחר־כך חשב באנגליה, ובשל כך כתב ספר ובו אמר ששפת בני־האדם הריהי מין צילום של העולם וכל שנאמר בשפה משקף את צורתו. למשל, כשאומר אדם 'תרנגול על הגג' פירושו של דבר שיש בעולם איזה גג עם תרנגול. ובין אותו גג ואותו תרנגול מין יחס שקרוי 'על', וגם הוא מצוי בעולם, אבל לא בדיוק באותו האופן שמצויים התרנגול והגג. וכל שאר הפילוסופים קראו בספרו ואמרו 'אכן , כך הוא'. ויום אחד ישב אותו לודוויג במקום שקרוי קיימברידג' וסעד את נפשו בחברתו של איטלקי אחד. פתאום עשה האיטלקי בידו מין תנועה כדרכם של בני נאפולי. לודוויג, שלא ידע  כנגד איזו צורה שבעולם עומדת התנועה הזאת, נאלם דום. ידו שלו, שאחזה בכפית, קפאה על מקומה ובשל כך לא טעם כלל מן הפודינג. אחר־כך שקע במחשבות ולא נחלץ מהן עד שהגיע לכלל דעה ששפת בני־האדם אינה צילום של העולם, ומה שנאמר בה אינו משקף את צורתו, וגם כתב דעה זו בספר וכולי, והכל בשל תנועת יד שעשה איטלקי אחד בהיסח הדעת."

יואל הופמן, ספר יוסף, הוצאת כתר ומסדה, עמ' 56 -57

אלו דברים לשבת פרשת פקודי תשפ"ד

כיוון שכידוע "הכל כבר נאמר"*, חיפשתי בארכיונים של הבלוג, דברים ששייכים לענייני דיומא שכבר נאמרו.

מצאתי את הדברים הבאים -

אקדים התרגום שלי ל"מקור באנגלית"

"הקדמונים שביקשו להאיר את המידות הטובות ברחבי הממלכה, ביקשו ראשית לכל לעשות סדר במדינות. בבקשם לעשות סדר במדינות, עשו סדר קודם לכן במשפחותיהם. בבקשם לעשות סדר במשפחותיהם, טיפחו קודם לכן את עצמם. בבקשם לטפח את עצמם, תיקנו ראשית לכל את לבבם. בבקשם לתקן את לבבם, ביקשו קודם להיות כנים במחשבותיהם. בבקשם להיות כנים במחשבותיהם, העמיקו עד תום את דעתם; העמקת דעת שכזו נמצאת בחקר הדברים.

בחקר הדברים, מושלמת הדעת. בהשלמת הדעת, מחשבותיהם היו כנות. כשמחשבותיהם כנות, לבבם תוקן. בתיקון הלבבות אישיותם היתה מתורבתת. כשאישיותם מתורבתת נעשה סדר במשפחותיהם. כשנעשה סדר במשפחותיהם, השלטון במדינות היה מתוקן. כשהשלטון במדינות היה מתוקן, הממלכה כולה היתה שלווה ושמחה.

                                     מתוך ההקדמה ל'לימוד הגדול'"^

"The ancients who desired to cast light on illustrious virtues throughout the kingdom, first ordered well their own states. Wishing to order well their states, they first regulated their families. Wishing to regulate their families, they first cultivated their persons. Wishing to cultivate their persons, they first rectified their hearts. Wishing to rectify their hearts, they first sought to be sincere in their thoughts. Wishing to be sincere in their thoughts, they first extended to the utmost their knowledge; such extension of knowledge lay in the investigation of things.

Things being investigated, knowledge became complete. Their knowledge being complete, their thoughts were sincere. Their thoughts being  sincere, their hearts were then rectified. Their hearts being rectified, their persons were cultivated. Their persons being cultivated, their families were regulated. Their families being regulated, their states were rightly governed. Their states being rightly governed, the whole kingdom was made tranquil and happy.                                                                                                   

                      Introduction to  The Great Learning"^

שבת שלום

   ג'ף

^Sidney Hook, Introduction to Philosophy and Public Policy, Southern Illinois University Press, 

        

לדף ספי

 

"הגעגועים לשבתיות

לחיות כיהודי משמע: להרגיש בכול את הנשמה, זו של הזולת וזו של ישותנו אנו. ונשמה צורך עלייה היא. כל דבר שיש בו רוח חיים מלא כיסופים לתיקון. כפתילות הנר להדלקה ממתינים אנו למעשה שיש בו פורתא של כוונה טהורה, קורטוב של התעדנות. הנשמה שבנו אינה עשויה למצוא קורת רוח בשובע גשמי בלבד. בכל אחד מאיתנו מהבהבים  געגועים לשבתיות. וכל מי שכובל וכובש את הגעגועים, ונותן לכוחות הנשמה להתפזר ללא טוב, לא רק  שהוא מטיל זוהמה בנפשו, אלא נותן יד לחורבן העולם. כי הנשמה שהתנוונה היא אם כל חטאת ומקור כל הזדונות. וכל הפגעים הרעים, כגון שנאה, גאווה וקנאה נובעים מרוחו של האדם." ( ההדגשה בקו תחתי אינה במקור והיא שלי - ג'ף )

א.י. השל, פיקוח נשמה,  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 49

אלו דברים לשבת פרשת ויקהל תשפ"ד

 בפסקה 24 בספר "מצבי רוח" כותב יואל הופמן:

"לִבִּנו נשבר למראה בִּרְזֵי כיבוי או מילים כמו 'בישול ביתי'.

כמה קמעונאֵי מזון ראינו ( בחנויות המכולת ) ואף פעם לא שמנו יד על ראשם כמו שעושה האפיפיור. כמה מהם באו מאושוויץ ועכשיו הם מתים ואנחנו רק אמרנו לחם לבן או מאתיים גרם גבינה והשארנו את תיבות הדואר כמות שהן ולא כרענו ברך לפניהן ולא נשאנו ידיים.

אמרנו ' צריך להזמין אינסטלטור' כאילו כוח הדיבור הוא דבר של מה בכך."

יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט כמיטב יכולתי בכתב מלא. הבאתי אותו ראשית כי אני אוהב אותו ושנית כי נדמה לי שהוא רלוונטי לענייני דיומא.

בפתח דבר של ספר מאת נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ שיצא לאור בתחילת שנה זו ושנקרא "ללכת ברחובות הפנימיים  - היקום של יואל הופמן"  כותב יגאל שוורץ את הדברים הבאים:

" יום ששי 17.1.1986, אני יושב ומעיין בכתב העת אגרא שזה עתה ראה אור. אני מגיע לעמ' 149, לסיפור בשם 'קצכן', ומתחיל לקרוא. הקטע הראשון מעצבן אותי. אני עובר לקטע השני, שבו נפתחת לרווחה מניפת  ההכרה של הילד קצכן, ואני מקבל הלם של יופי, ואני יודע, בהרף רגע, שאהיה חלק מהאגודה - אגודת נאמני יואל הופמן.

אני גומר לקרוא את הנובלה, ומחייג למספר שקבלתי. אישה עונה, קולה חרוך מסיגריות. שלום, אני אומר, אני מבקש לדבר עם יואל הופמן.

לאחר רגע, עונה גבר: כן, מדבר יואל הופמן. שלום לך, שמי יגאל שוורץ ואני עורך את הסיפורת העברית של הוצאת כתר. כן, אני יודע מי אתה ומה אתה עושה, הוא עונה. ובכן, יואל, אפשר לקרוא לך כך ? כן, יגאל. קראתי את 'קצכן', אפילו לא עד הסוף. מעולם לא קראתי דבר נפלא כזה. יש לי בעיה עם קטע הפתיחה, אבל זה בטל בשישים. אהיה מאושר להוציא את סיפוריך לאור. יותר מזה, אני מוכן להתחייב להוציא לאור את כל מה שתכתוב מכאן ואילך. עד כדי כך ? עד כדי כך! אני מסכים."

וממשיך שוורץ ומספר:

"לפני שבוע ימים יואל הופמן מת. נילי, חברתי היקרה, כתבה את דברי הפתיחה שלה לספר שלנו כמה ימים לפני כן. לרגע, אני מקנא בה על כך. היא הספיקה לכתוב על הופמן, כשעוד היה כאן, אתנו. עכשיו הוא איננו ולי ברור כשמש, בלי יואל הופמן, העולם חסר.

יואל הופמן היה האדם המדויק ביותר שהכרתי, גם בכתביו וגם בדיבור. לידו, כל זיוף קל שבקלים נשמע כמו צרחה. אני רוצה שהספר הזה יעבור איכשהו את מבחן השמיעה הקשוח שלו. מכל מקום, הוא נכתב מתוך אהבה אליו ותשוקה לגעת בלב הדברים המכוכבים שכתב."*

ביקורת של מוטי פוגל על הספר שפורסמה במוסף התרבות והספרות של ידיעות אחרונות לפני כחודש מסתיימת בפסקה הבאה:

"מה המסקנה ? לא תמיד יש מסקנה, מלבד זו שכתב הופמן בספרו האחרון, 'מצבי רוח': 'כל הטרחה הזאת של כתיבת ספר והדפסת ספר ומכירת ספר וקריאת ספר, אין בה טעם אם איננה באה, בסופו של דבר, לשמח את בני האדם'."

שבת שלום

   ג'ף

*נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ, "ללכת ברחובות הפנימיים  - היקום של יואל הופמן", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 8

אלו דברים לשבת פרשת ויקהל תשפ"ד ט

אחרי עוד שבוע קשה - ואחרי כמה גרסאות שונות של אלו דברים - הגעתי לשיר.

על פי החסידים השיר נכנס לפעולה באותו שדה שבו אין טעם בהרבה מלל, ואף לא סגי בשתיקה.*

השיר הוא : "הללויה" של לאונרד כהן ( בעקבות דוד המלך כמובן ) 

Now I've heard there was a secret chord
That David played, and it pleased the Lord
But you dont really care for music, do you?

כעת, שמעתי שהיה אקורד סודי

שניגן דוד המלך וזה מצא חן בעיני אדון העולמים

אבל לא ממש אכפת לכם ממוסיקה, לא כן ?!

כהן כתב יותר ממאה בתים לשיר הזה וישנן שלוש גרסאות עיקריות  לשיר:

הגרסה  המקורית -  "התנכ"ית"

הגרסה "החילונית" - "האירוטית"

והגרסה המשפחתית ( מהסרט שרק ).

הבית שלפני האחרון בשיר הוא:

And even though it all went wrong
I'll stand right here before the Lord of song
With nothing, nothing on my tongue but Hallelujah

ועל אף שהכל השתבש

אעמוד כאן לפני אדון השיר

ללא דבר, ללא דבר על לשוני מלבד הללויה

התרגומים עליל הם תרגומים מילוליים של הח"מ. לתרגום ספרותי יותר ראו תרגומו של קובי מידן ב

* ישנן שלוש דרגות באבלות: בכי - זוהי המדרגה הנמוכה; דממה - זו גבוהה יותר; שירה - זו הגבוהה ביותר.

א.י.השל, זוהי - לדברי שמואל דרזנר,אחד הביוגרפים של השל, ב "ביקשתי פליאה" , אנטולוגיה רוחנית שערך מדברי השל - תורה  חסידית שהשל נהג לצטט. אם מישהו מכיר גרסאות נוספות לאמירה זו אשמח לדעת מהן ומקורן.

There are three ascending levels of how one mourns: With tears - that is the lowest. With silence - that is higher. And with a  song - that is the highest.

A.J.Heschel, quoted by S. Dresner in the introduction to "I Asked for Wonder" (p.9) A Spiritual Anthology edited by S.D ; a hasidic teaching often quoted by Heschel

"[השל] הראנו לדעת כי בן אדם מסוגל לשיר בעת ובעונה אחת שיר יהודי ושיר אנושי, שירת הבראשית 'לה' הארץ ומלואה' ושירת האחרית 'מזמור שיר ליום השבת'. שירת המציאות, על כל הקשיים, על כל האתגרים, ושירת הגאולה - על כל התקווה, על כל הבשורות, על כל 'נחמו נחמו עמי' התלויות בה."

אנדרה נהר, "תלמיד אברהם אנכי" מתוך פרקי מבוא ל"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל", בעריכת הרב ד"ר פנחס פלאי, הוצאת "אוניפרס", עמ' 15

לתרגום של קובי מידן

https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=3184&wrkid=24339

עיונים ב"הופמן" - "מצבי רוח"

בפסקה 24 בספר "מצבי רוח" כותב יואל הופמן:

"לִבִּנו נשבר למראה בִּרְזֵי כיבוי או מילים כמו 'בישול ביתי'.

כמה קמעונאֵי מזון ראינו ( בחנויות המכולת ) ואף פעם לא שמנו יד על ראשם כמו שעושה האפיפיור. כמה מהם באו מאושוויץ ועכשיו הם מתים ואנחנו רק אמרנו לחם לבן או מאתיים גרם גבינה והשארנו את תיבות הדואר כמות שהן ולא כרענו ברך לפניהן ולא נשאנו ידיים.

אמרנו ' צריך להזמין אינסטלטור' כאילו כוח הדיבור הוא דבר של מה בכך."

יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט כמיטב יכולתי בכתב מלא. הבאתי אותו ראשית כי אני אוהב אותו ושנית כי נדמה לי שהוא רלוונטי לענייני דיומא.

אלו דברים על ואל עצמי ט

"המשבר" שאנחנו נתונים בו (במודע) אחר ה7/10 לא ממש נפל עלי "כרעם ביום בהיר".

די מהר, אחרי שנחתי ב"לוד"  עם משפחתי באוגוסט 1969, הבנתי ש"אני בבעיה". כעבור כמה חודשים, הבנתי שאני "קצת" "זר בארץ זרה". בהמשך תחושה זו לא התפוגגה אלא הלכה והתעצמה. למה הכוונה ? אני הגעתי לתיכון חדש בת"א ( תחילת שנות השבעים ) כ"ילד יהודי אמריקאי". החברים שלי בכיתה היו ישראלים נטולי כך זהות יהודית, כך על כל פנים הרגשתי אז. ב"שעות החברה" נפל בחלקי "לשחק את תפקיד היהודי" כנגד חבריי שהסבים שלהם ייבשו ביצות, אבותיהם היו בהגנה והם נולדו כאן. רק שנים מאוחר יותר הכרתי ישראל אחרות.