"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח."
בימים אלה, אני ממשיך לעסוק, בתרגום לעברית של אחד מקבצי השירה של המשורר הסרבי - אמריקאי צ'ארלס סימיק שהלך לעולמו לפני כשלש שנים. הקובץ נקרא Hotel Insomnia.
יש אומרים שכל יצירתו של סימיק נושאת בחיקה רוח פורימית.
השיר לפניכם נקרא "החפץ הדומם".
אקדים התרגום למקור.
"בשיחותיי הארוכות לתוך הלילה עם הכלאים, העליתי
שוב את שאלת החפץ: האם הוא נשאר אדיש בין
אם רואים אותו בין אם לאו ( דעתי הייתה נתונה
לאותו חפץ מוסתר ושנתגלה אחר מותו כאשר
התא שזה עתה התפנה חוטא וטואטא.)
"כמו שד מעץ מגולף מזן
מסויט." אמר אחד. "כתוב בכתב חידות," אמר אחר. אנחנו
שתינו שכר תוצרת בית שסחרר את
ראשינו. "כשכפתור צוואר נופל על הרצפה
ובקושי משמיע קול". אומר השלישי בחיוך, אבל
אני שתקתי.
"אילו רק יכולתי להשאיר מאחורי משהו קטן
שיגרום לאחרים לעצור ולחשוב." חשבתי לעצמי.
בינתיים, היה עלי לדאוג לשבר הבקבוק שלי.
היה זה ירוק וקצהו היה חד כתער קטלני. כבר איני זוכר
את המחבוא שלו, אלא אם אך חלמתיו, או שהיה זה
תא אחר, בית כלא אחר בסדרה אינסופית של בתי כלא
ושיחות ארוכות לתוך הלילה עם כלאיי."
“THE INANIMATE OBJECT
In my long late night talks with the jailers, I raised
again the question of the object: Does it remain indif-
ferent whether it is perceived or not ? ( I have in mind
the one concealed and found posthumously while the
newly vacated cell was fumigated and swept. )
“Like a carved-wood demon of some nightmarish
species,” said one. “In cipher writ.” said another. We
were drinking a homemade brew that made our heads
spin. “ When a neck button falls on the floor and
hardly makes a sound,” said the third with a smile, but
I said nothing.
“If only one could leave behind a little something
to make others stop and think,” I thought to myself.
In the meantime, there was my piece of broken
bottle to worry about. It was green and had a deadly
cutting edge. I no longer remembered its hiding place,
unless I had only dreamed of it, or this was another
cell, another prison in an infinite series of prisons and
long night talks with my jailers.”
שבת שלום
ג'ף
