רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 11 במרץ 2025

אלו דברים לפורים ולשבת פ' כי תשא תשפ"ה

עלה בדעתי לחפש האם יואל הופמן כתב משהו על פורים.

חיפשתי בגוגול.

מצאתי משהו  שכתב חכם סיני בשם צ'ואנג־טסה שתורגם על ידי יואל הופמן לעברית:

"45. שיכור

כששיכור נופל ממרכבה, גם אם המרכבה נוסעת במהירות רבה, הוא לא ימות. לשיכור עצמות ופרקים כמו לכל אדם; אך הוא לא ייפגע כמו כל אדם שכן רוחו שלמה. אין הוא יודע שהוא נוסע במרכבה ואין הוא יודע שהוא נופל ממנה. חיים ומוות, פחד ורעדה, אין להם מקום בליבו. על כן הוא נתקל במה שנתקל, מבלי שיירתע. אם לשלמות כזו זכה כשהוא ספוג ביין, לאיזו שלמות יזכה אם יהיה ספוג שמיים !"

מתוך "קולות האדמה קטעים מבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג־טסה" תירגם מסינית עם הערות ופירושים, יואל הופמן, הוצאת מסדה, עמ' 81

פורים שמח ושבת שלום שלום 

             ג'ף





יום חמישי, 6 במרץ 2025

אלו דברים לשבת זכור - פרשת תצווה תשפ"ה

 "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח." 

בימים אלה, אני ממשיך לעסוק, בתרגום לעברית של אחד מקבצי השירה של המשורר הסרבי - אמריקאי צ'ארלס סימיק שהלך לעולמו לפני כשלש שנים. הקובץ נקרא Hotel Insomnia. 

יש אומרים שכל יצירתו של סימיק נושאת בחיקה רוח פורימית.

השיר לפניכם נקרא "החפץ הדומם". 

אקדים התרגום למקור.

"בשיחותיי הארוכות לתוך הלילה עם הכלאים, העליתי 

שוב את שאלת החפץ:  האם הוא נשאר אדיש בין

אם רואים אותו בין אם לאו ( דעתי הייתה נתונה

לאותו חפץ מוסתר ושנתגלה אחר מותו  כאשר

התא שזה עתה התפנה חוטא וטואטא.)

"כמו שד מעץ מגולף מזן

מסויט." אמר אחד. "כתוב בכתב חידות," אמר אחר. אנחנו

שתינו שכר תוצרת בית שסחרר את 

ראשינו. "כשכפתור צוואר נופל על הרצפה 

ובקושי משמיע קול". אומר השלישי בחיוך, אבל

אני שתקתי.


"אילו רק יכולתי להשאיר מאחורי משהו קטן

שיגרום לאחרים לעצור ולחשוב." חשבתי לעצמי.


בינתיים, היה עלי לדאוג לשבר הבקבוק שלי.

היה זה ירוק וקצהו היה חד כתער קטלני. כבר איני זוכר

את המחבוא שלו, אלא אם אך חלמתיו, או שהיה זה

תא אחר, בית כלא אחר בסדרה אינסופית של בתי כלא

ושיחות ארוכות לתוך הלילה עם כלאיי."

“THE INANIMATE OBJECT


In my long late night talks with the jailers, I raised

again the question of the object: Does it remain indif-

ferent whether it is perceived or not ? ( I have in mind

the one concealed and found posthumously while the 

newly vacated cell was fumigated and swept. )


“Like a carved-wood demon of some nightmarish

species,” said one. “In cipher writ.” said another. We

were drinking a homemade brew that made our heads

spin. “ When a neck button falls on the floor and

hardly makes a sound,” said the third with a smile, but

I said nothing.


“If only one could leave behind a little something

to make others stop and think,” I thought to myself.


In the meantime, there was my piece of broken 

bottle to worry about. It was green  and had a deadly

cutting edge. I no longer remembered its hiding place,

unless I had only  dreamed of it, or this was another 

cell, another prison in an infinite series of prisons and

long night talks  with my  jailers.”


שבת שלום

ג'ף





יום ראשון, 2 במרץ 2025

מתוך אהוד בן עזר : על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה ט

החל מ1965 ועד 1986 עסק אהוד בן עזר בקיום ראיונות עם אנשי / נשות רוח שונים, לרבות עריכתן והבאתן לדפוס באנגלית ובעברית, בשאלות שהטרידו אתו לגבי עתידה של החברה הישראלית. להלן רשימת השאלות שעסיקה אותו וששאל את מראוייניו:

 "השאלות המכינות, הזהות, ששלחתי לבני־שיחי לפני כל שיחה הקיפו כתריסר נושאים שנראו לי כרוכים ומבטאים את מחיר הציונות:

רגישות, 'תלישות' ו'זרות' פוׂׂריוׂת של האינטלקטואל היהודי במערב, ומעמדו כמין סייסמוגרף לבריאותה של החברה, ליציבותה - מול תודעת המצור, האטימות וההכרח להזדהות עם עמדת הרוב, של האינטלקטואל היהודי בישראל.

הסכנה שבעיצוב טיפוס אדם ישראלי חדש של כוחותיו וחושיו מגויסים למשימה האחת: הבטחת הקיום הפיסי, הלאומי, וכנגד האויב - ושום בעיה מוסרית או אוניברסלית, אינה נוגעת לו.

חוסר יכולתה של הציונות להיות אתגר לנוער יהודי אידיאליסטי ומחפש דרכו במערב.

היש עתיד ל'חכמת ישראל' בישראל ?

האם האפשרות למחקר מדעי היסטורי בעל גוון לא-אפולוגטי, בלתי־תלוי בדעת זרים, לא תתגלגל* כאן בקשיים חדשים של חשיפת והבנת עברנו, כגון ניתוק רוחני, לאומנות, התגמדות והתמקצעות ?

האומנם נכון לומר שלמעשה בישראל נוצר עם חדש, 'עברי'  בלשון ה'כנענים' - אשר קיומו ומעשיו הביאו למערכת ערכים ופעולות שאינם קשורים עוד בהכרח בעם היהודי, בגורלו ובטובתו ?

התיתכן התחדשות דתית בארץ בנוסח של הומאניזם יהודי וריפורמה, שיתאימו לזיקתם הרליגיוזית או המסורתית של אותם ישראלים הרואים עצמם, בטעות, כחילונים גמורים, מאחר שמאסה נפשם בזיהוי הדת היהודית עם האורתודוכסיה בישראל ?

היש עדיין ייעוד רוחני לישראל, בנוסח  המרכז הרוחני של אחד־העם ?

האם הגניוס היהודי ותרומתו לתרבות העולם - מקורם היה ועודנו במפגש הפורה עם התרבויות האירופיות העשירות, בחומר וברוח, אך הוא נידון לשקיעה וצמצום דווקא בישראל ? - וסימטום לכך: יחס הביטול והעליונות הגובר והולך  של אינטלקטואלים יהודים במערב כלפי ישראל, מרכזיותה, מוסריותה ובשורתה ?

האם אכן הביאה עמה היונות את ביטחון הקיום היהודי, או שמא הקימה עוד גיטו, מזוין וחזק, במזרח התיכון, מוקף שנאת שכניו ? ובמה קיום לאומי שכזה עדיף על־פני המשך הקיום בפזורה, שיהודיה אינם חייבים לשלם מחיר כה כבד, בנפש, ברוח ובהתנהגות המוסרית ?

האם גישתה של הציונות לשאלה הערבית עומדת מראשיתה סימן של סיטואציה טראגית שאין מוצא ממנה ?

מדוע מחלחלת הזדהות מאזוכיסטית עם הגורל הצלבני, ביצירות של סופרים עבריים ילידי הארץ ?

הצריכה מדינת ישראל אייאולוגיה לשם קיומה, או שקיומה כבר טבעי ככל מדינה אחרת, ושמא הסתמכות על 'טבעיות' זו אינה אלא עיוורון ובריחה מן המציאות ? ולסיכום : האם, במבט לאחור, נראה לך כדאי מחירה של הציונות ?

עד כמה השאלות לעיל , כולן או חלקן עדיין רלוונטיות ? זו שאלה פתוחה 

מה הן השאלות החשובות לעת הזאת שאינן מוצאות ביטוי ברשימה דלעיל ? גם זו שאלה פתוחה

* כך כתוב במקור, נדמה לי שהיה צריך להיות כתוב : תתקל