ידיעה אחת שראיתי בפייסבוק ( בעוד לילה של נדודי שינה ) נתנה לי להבין את הקשר התמוה בין אירועי הימים לקורת החיים ( c. v ) ליואל הופמן ואולי של יואל הופמן. הנה הידיעה ( חלק ממנה ) : " חבריו של ד"ר גיל ירושלמי, בעלה של הפצ"רית השוהה במעצר בכלא נווה תרצה, מחזיקים אצבעות לשובו לעבודה. "
הספר נפתח במילים הבאות :
"אמי מתה ב27 בשנת 1941. אני הייתי
אז בן שלוש וחצי. כשהייתי בן שבע או שמונה
אבי התחתן שנית וזמן קצר אחרי הנישואים האלה
ביקש ממני לקרוא לאימי החורגת 'אמא'."
כל כולם של דברים הבאים אומרים " מוּזרוּת". אירועי הימים - פרשת הפצ"רית וסמיכות הפרשיות עם מעצר יו"ר ההסתדרות אומרים גם הם מוזרות. תימהון. הקשיבו למילה פצ"רית. מי לא נזכר בפצ"מרים ?! פצצות מרגמה. הפרקליטה הצבאית הראשית. יש קשר הגיוני ומובהק בין הדברים, לא כן ?
הילד היתום שבסיפור של יואל הופמן ( או הילד הופמן עצמו ) מוצא עצמו בגיל צעיר - אחר שמתה עליו אימו כשהוא בן 3 וחצי - במוסד ליתומים. אחר נישואיו השניים של האב והילד בן שבע או שמונה מבקש האב מבנו לקרוא לאשתו השניה ( לאמא החורגת ) : אמא.
מכאן ל"התעללות " של הסופר בחברתו הקרובה של האם החורגת, חברה שהיתה מנהלת המוסד בה האם החורגת עבדה כמטפלת.
" אי אפשר להמציא את הדברים הללו" כמרגלא בפומיה של אחי הגר בנכר, מעבר לים, באחד הפרברים של אל איי.
גם על אירועי הימים הללו צריך לומר : you can't make these things up. האם מצאו כבר את הטלפון הסלולרי של הפצ"רית ?
עם התקדמות הדברים מבינים אנחנו, ביתר שאת, שזמן התרחשות העלילה ( או הסיפור ) הוא ימי טרום המדינה, תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.
לא הכל מוזר בסיפור הזה. יש גם אקראיות לצידם של דמויות מוכרות מהווי הארץ. אלימלך רימלט למשל ( שמוזכר בסוף פסקה אחת רק בשם משפחתו ).
איזכור גורי החתולים שבחצר אינו מוזר. הוא בהחלט ציון עובדה אקראית. ומה לגבי הימצאותם התמידית של גורי החתולים בחצר ? תמיד is a long time
רוצים עוד דברים מוזרים ?
עד כאן הקפה ראשונה.
שבת שלום
הדברים לעיל נכתבו תחת השפעתו של "הופמן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה