היום 785 ימים לחטיפת שני החללים שטרם הושבו.
אהרן אפלפלד ב"האיש שלא פסק לישון":
"בלילה הדלקנו מדורה ואפרים לימד אותנו את הבית הראשון של שיר העמק. היינו ארבעה־עשר נערים, לבושים בבגדי חאקי קצרים שחילקה הסוכנות, שרנו וצלינו תפוחי אדמה.
ואני הרגשתי שהדרך אל החוסן הגופני עוד רבה, ועלי להתאמן ברוח דבריו של אפרים, להתגמש ולהשתזף, לעקור מתוכי את החרָדות, ולקלף את שאריות התרדמה שעוד דבוקות בי.
בלילה, כמו להכעיס, חזרה אלי התרדמה, ולרגע נדמה היה לי שהיא עומדת לשאת אותי על גליה ולהעביר אותי למקום אחר. אמרתי לעצמי, אפרים לא יהיה מרוצה מהנסיגה שלי, וניסיתי לנער מעלי את האפלה שלפתה אותי. אך האפלה היתה חזקה ממני ורק בהישמע צלצול ההשכמה נעקרתי מתוכה.
למחרת ראיתי בשנתי את הדוד ארתור, גובר עלי, שואל בשלומי, ואומר לי שהדרך אל האמונה באדם אינה הדרך שמוביל אותי אפרים. עלי להבין, שלא הגוף יציל אותנו אלא הרוח. 'יהדות השרירים' הוא מושג מעוות.
תמהתי שהדוד ארתור, נעים ההליכות, מתרעם עלי. בלא גינונים קרא לעומתי, 'מי שדואג שליהודים יהיו שרירים חי בעולם של אי צדק. גם היהודים שייכים למשפחת האדם, האדם קודם ליהודי.'
לפתע הופיע אדם גבוה ושעיר ומשך את הדוד בחוזקה, תוך שהוא רושף, 'קומוניסט.' הדוד ארתור נדהם מתנועתו האלימה ולא אמר דבר. ניכר היה , שלאיש הגבוה והשעיר אין מילים, רק המילה קומוניסט, שחזר עליה פעמים אינספור. הדוד ארתור, שמאז שהכרתיו רגיש לרעש, הליט את אוזניו בשתי כפות ידיו. האיש הענק, בראותו את מעשהו של הדוד, פרץ בצחוק רם, צחוק צוהל, שזיעזע אותי. התעוררתי וקמתי, בעוד כולם ישנים."
אהרן אפלפלד, האיש שלא פסק לישון, כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 17 - 18
שבוע טוב
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה