רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 3 באפריל 2012

אלו דברים לפסח תשע"ב




ללא קשר לרשומה הקודמת על הזובור בגבעתי, וכהכנה להכנה רוחנית לקראת חגיגת סדר פסח,  מבקש אני  להפנות למאמר של השל שפורסם לאחרונה בעברית בספר שבעריכת דרור בונדי, "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן, דביר, בעמ' 27. המאמר (בעצם מדובר באחד מנאומיו של השל - ראו דברי דרור בספר שם ) נקרא "דת וגזע" ולהלן דברי הפתיחה מתוכו



בכנס הראשון על דת וגזע, המשתתפים הראשיים היו פרעה ומשה. אלו היו מילותיו של משה: "כֹּה אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי", בעוד שפרעה הגיב: "מִי ה', אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" [שמות ה א-ב].
ועידת הפסגה הזו טרם הגיעה לשורתה האחרונה. פרעה אינו נכון להיכנע. יציאת מצרים החלה, אך היא רחוקה מלהסתיים. למעשה, קל יותר היה לבני ישראל לחצות את ים-סוף מאשר לסטודנט שחור[1] לחצות קמפוסים של אוניברסיטאות מסוימות.הבה לא נתחמק מלעסוק באף סוגיה. הבה לא נוותר במילימטר לשנאת-האחר, הבה לא נתפשר עם קשיות הלב.במילותיו של ויליאם לויד גאריסון:[2] "אהיה נוקב כאמת, ובלתי מתפשר כצדק. בנושא זה (העבדות), איני חפץ לחשוב, לדבר, או לכתוב, במתינות... אפעל בכובד-ראש – לא אהיה דו-משמעי – לא אתנצל – לא אסוג מילימטר אחד – אני אשַמע".דת וגזע. איך ניתן להגות את שתי המילים יחדיו? לפעול ברוח הדת משמע לאחד את הנתון בפירוד, לזכור שהאנושות כשלמות אחת היא בנו האהוב של אלוהים. לפעול ברוח הגזע משמע להפריד, לקרוע, לבתר את בשרה של האנושיות החיה. האם כך יאה לכבד אב? לענות את בנו? כיצד אנו יכולים לשמוע את המילה "גזע" ולא לחוש כל מוסר כליות?


[1] [בזמן הנאום הכינוי "אמריקני-אפריקני" ודומיו עוד לא היו בשימוש, ושאר הכינויים, כגון "ניגר" או "שחור" טרם נחשבו ללא-פוליטקלי-קורקט]
[2] [1879-1805, העורך הראשון של כתב העת של תנועת ההתנגדות לעבדות, אשר ראה אור מאז שלהי מלחמת האזרחים. הקטע המצוטט הוא מפתיחת הגיליון הראשון, 1.1.1831]

                                                        שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח
                                                                               ג'ף

על הזובור בגבעתי



השבוע התפרסם סרטון המכיל את העימות שנערך במשטרה בין חייל - טירון - בגבעתי שהוכה על ידי חיילים ותיקים בפלוגה, לבין הרס"פ של הפלוגה. אני ראיתי את הסרטון באחת ממהדורות החדשות, ואני מניח שניתן למצוא אותו ברשת. 
לצפות ולשמוע את דברי הרס"פ אומר "להגנתו", כי הכל היה בעצם משחק, כי החייל לא מחה, כי אם היה מביע התנגדות "להשתתף במשחק" אז וודאי שלא היה מקבל מכות, העלה בי רגשות מעורבים של התקוממות, תימהון,
ועצבות.
התקוממות על הטמטום שבדברים, תימהון על עצם הבעתם על ידי מפקד בצה"ל ועצבות גדולה. עצבות משום שאותו רס"פ הוא בן ל"תרבות הצחוקים", שלא ידע להבחין בין החברמניות והקלילות של הסבבה לבין תחום שהוא "מעבר לקו" - תחום שאמור היה להיות "מחוץ לתחום" - א ל י מ ו ת.
עצבות כי אותו חייל הוא יציר התרבות הישראלית, שחלק ממנה  משתולל, חשופי חזה בקניון מלחה וצועק "מוות לערבים", וחלק אחר, מתייחס בסלחנות מטומטמת לתופעה, כאילו מדובר בחוליגניות הנפוצה בכל התרבות - הנה הגשמת אספקט אחד של החלום הציוני - "להיות עם ככל העמים" - זהו , כפי שכינה זאת א.י. השל בספרו על נביאי ישראל, תופעה עבריינית, המקובלת בכל חברה וחברה. עצבות גדולה משום שיותר מדי מבינינו מוכנים להסתפק בבינוניות, בבינוניות ומטה, כסטנדרט המקובל עבור עצמם ועבור חבריהם. חלומות בינוניים חולמים הם, שפה בינונית מדברים הם וחיים בינוניים חיים הם. ואין זו , לצערי, הכוונה לבינוניים שדיבר וכתב עליהם רבי שניאור זלמן מלאדי בספרו "התניא". זוהי בינוניות מאוסה לא הבינוניות המעולה והצנועה שבעל התניא כיוון אליה.
"רק נבלים," כתב השל, "הם צנועים. יש דבר אחד  שאנחנו , כיהודים, אסור לנו לעולם לוותר עליו: הסטנדרטים הגבוהים שלנו בחינוך."
פסח, הוא לא רק חג חירות, הוא גם חג החינוך. בפאראפרזה על דברי השל שכל ביקורת מתחילה בביקורת עצמית יש לומר כי כל חינוך מתחיל בחינוך עצמי. והחינוך הזה, כפי שלימדונו רבותיו החסידיים של השל, הוא תהליך ללא סוף. כשם שהחסידים מלמדים שמתן תורה הוא מאורע חד פעמי , אך קבלת התורה היא משימה, מתמשכת, מתחדשת ויום יומית, כך במידה מסוימת המאבק כנגד המיצרים המאיימים לשעבד אותנו. רס"פ  גבעתי וחבריו נכשלו. נקווה שייצאו מהפרשה הזו אנשים חזקים יותר וטובים יותר; שצה"ל יפיק לקחים וכן כל אחד מאתנו במעגלי חייו השונים.
                                                                   פסח כשר ושמח
                                                                             ג'ף

יום חמישי, 29 במרץ 2012

אלו דברים לשבת הגדול- פרשת צו תשע"ב


דברי הקדמה  קצרים:
נדרשתי השבוע להזכיר לעצמי כי הרשומות הללו - אלו דברים לשבת פרשת "כך וכך" - אינן רשומות  על פרשת השבוע, בהכרח. הכותרת וציון פרשת השבוע קובעת עבורי מסגרת של זמן, זמן שבו השבת הוא העוגן והבסיס, ובנוסף להיותה של השבת זמן מנוחה מדובר ב"יחידת זמן" שתכנים בצידה, כשאחד ממקורות התוכן הוא אותה פרשת השבוע. הפרשה, והתורה בכלל, הם ה"הקשר" שבו אני מבקש לחיות , ההקשר שבו אני מבקש לראות את אירועי השבוע, הקורות אותנו ואותי. אני מודה ומתוודה שהקשר הזה אינו תמיד ברור וגלוי לעין, ברשומות אלו. לפעמים, מדובר אך בהקשר של זמן. זמן, החלל הזה שבו אנו עוברים...לא דבר של מה בכך, בכל מקרה.
במפגש הלימוד החודשי שמתקיים בירוחם, בנושא הגותו של אברהם יהושע השל , עסקנו , השבוע, בין היתר בהבדלים הין החוויה היהודית בארץ לבין זו שבנכר. דוגמה מובהקת להבדל אחד שכזה הוא פסח. תוך כדי כתיבה אני חושב על כך שה"טירוף" פה לקראת הפסח - הניקיונות , ההכנות לסדר, המשפחתולוגיה וכו' -  אולי דומה במקצת לטירוף בארצות הברית סביב קניות בחג המולד. "מצאו את הדומה והשונה." כאן מדובר בחג אביב שם בחג חורף ועוד ועוד. על כל פנים, כשם שחג השבועות איננה אמורה , לטעמי, להיות חג הגבינות בלבד, כך מאחורי הפסח מקננים להם כמה רעיונות יסוד כמו השחרור משעבוד, חירות וגאולה. רעיונות שעל כל אדם  לבור לעצמו את משמעותם הכללית והמיוחדת לו.
העיסוק בהגותו של א.י. השל הביא אותי לאחרונה להתמקד במקורותיו החסידיים. מקורות שעבורי, לעת הזאת, מרוכזים בספרו של בובר "אור הגנוז".  אני מפנה את המעוניינים לבלוג האחות http://joshuaheschel.blogspot.com/  שמוקדש לעיון הזה. ישנו קשר בין שני הבלוגים האלו, קשרי משפחה כמו שאמרנו....

כעת נעבור ל"עיקר" הרשומה להפעם -

להלן שיר.
שיר של דילן, שיר שהוא כתב בתחילת שנות הששים.
שיר שגיליתי אותו רק השבוע   - תוך כדי האזנה לאלבום של ארבעה דיסיקים של שירי בוב דילן שמבוצעים על ידי אמנים שונים; (כמעט כל השירים באלבום טרם פורסמו ).
אלבום לכבוד יובל שנים לארגון אמנסטי אינטרנשיונל.
שיר על שוחד, שוחד מיני, שוחד שמעורב בו שופט.
שיר הנותן ביטוי מוחשי לדברי הנביא ישעיהו המקווה למשפט ומוצא משפח; לצדקה ומגלה במקומה צעקה (ה/5).
שיר קשה שבביצועה של ג'און באז הופך לא לשיר יפה - אלא לשיר שנשמע יפה. השיר נקרא "שבע קללות"
נקדים התרגום (שלי) למקור

שבע קללות
בוב דילן

ריילי הזקן גנב סייח.
אבל הם תפשו אותו והשיבו
הם השכיבו אותו על רצפת בית המעצר
שלשלת ברזל סביב צווארו

בתו של ריילי הזקן קבלה הודעה -
אביה יעמוד לתליה.
רכבה היא כל הליל והגיעה עם שחר
זהב וכסף בידה

כאשר ראה השופט את בתו של ריילי
עיניו הזקנות הרצינו בראשו
באמרו :"זהב וכסף לא יצילו את אביך
המחיר, יקירתי , זו את, במקום"

"חשוב אני כמת" זעק ריילי
"רק בך הוא חושק
 יחמרו מעי אם רק יגע בך
עלי על סוסך ודהרי מכאן"

"אבא הינך בן מוות
אם לא אנסה את מזלי
לשלם את המחיר ולדחות את עצתך
על כן עלי להשאר"

צללי עמודי התליה זעזעו הליל
בלילה ילל כלב השמירה
בלילה גנחו האדמות
בלילה שולם המחיר

התעוררה היא בבוקר
לידיעה כי השופט שתק.
ראתה היא את ענף התליה מוטה
ראתה היא את גופו השבור של אביה

אלה תהינה שבע קללות על שופט כה אכזר
שרופא אחד לא יצילהו
ששני מרפאים לא ירפאהו
ששלוש עיניים לא יראהו

שארבע אוזניים לא ישמעוהו
שחמשה קירות לא יסתירוהו
ששישה קברנים לא יקברוהו
וששבע מיתות לעולם לא יהרגוהו

Seven Curses
Bob Dylan

Old Reilly stole a stallion
But they caught him and they brought him back
And they laid him down on the jailhouse ground
With an iron chain around his neck

Old Reilly’s daughter got a message
That her father was goin’ to hang
She rode by night and came by morning
With gold and silver in her hand

When the judge he saw Reilly’s daughter
His old eyes deepened in his head
Sayin’, “Gold will never free your father
The price, my dear, is you instead”

“Oh I’m as good as dead,” cried Reilly
“It’s only you that he does crave
And my skin will surely crawl if he touches you at all
Get on your horse and ride away”

“Oh father you will surely die
If I don’t take the chance to try
And pay the price and not take your advice
For that reason I will have to stay”

The gallows shadows shook the evening
In the night a hound dog bayed
In the night the grounds were groanin’
In the night the price was paid

The next mornin’ she had awoken
To know that the judge had never spoken
She saw that hangin’ branch a-bendin’
She saw her father’s body broken

These be seven curses on a judge so cruel:
That one doctor will not save him
That two healers will not heal him
That three eyes will not see him

That four ears will not hear him
That five walls will not hide him
That six diggers will not bury him
And that seven deaths shall never kill him

Copyright © 1963, 1964 by Warner Bros. Inc.; renewed 1991, 1992 by Special Rider Music

                                                                       שבת שלום
                                                                           ג'ף




יום רביעי, 21 במרץ 2012

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשע"ב - שבת החודש




                      שבת שלום וחודש טוב
                                  ג'ף