אלו דברים על מסכת ברכות (א.2 )

"מאימתי" של ברכות שולח אותך ( באמצעות גוגול וויקי - משהו) ל"מאימתי" של פתיחת מסכת תענית. אותה שאלה או שאלות דומות במשנה ובגמרא.
מאימתי קורין שמע בערבית ? ( בערבין - במהדורת שטיינזלץ - מאיפה הוא הביא את שינוי הגרסה הזה ?); מאימתי מזכירין גבורות גשמים ?
הגמרא בשני המקומות שואלת : "תנא היכא קאי דקתני מאימתי ?" -"היכן עומד חכם המשנה ששואל את השאלה הזאת המניחה הנחה שלא פירשו אותה, במקרה האחד על החובה לקרוא קריאת שמע בערבית ובמקרה השני  לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם " בתפילה -  אגב מסתבר שעם כל הכבוד לגוגול ולרשת - יש עדיין שאלות שתוכל למצוא את התשובות אליהן רק מפי אנשים לרבות נשים מומחים ( ל.ק על מקורות ומסורות ) -.
מי ? מי בדיוק שאל את השאלות הללו  ? מסתמה הן נשאלו בבתי המדרש....

"לכל תקופה חשיבות משלה, ואף על פי כן, יש תקופות שלעשייה הרוחנית-התרבותית ( עידן רייכל שר כעת ברקע* ) שלהן השפעה החורגת הרחק מעבר לגבולותיהן, השפעה רבת עוצמה שעיצבה את החברה היהודית במשך מאות ואלפי שנים. תקופה כזו היא תקופת התנאים, שהיא מן התקופות שקבעו ערכים, אורחות-חיים, מוסדות ומסגרות העומדים עד עצם היום הזה."  

- יחזקאל כהן, פרקים בתולדות תקופת התנאים, המחלקה לתרבות תורנית - משרד החינוך והתרבות, ירושלים תשל"ח עמ' 9 

כעת רייכל שר "קוצים". הווי ארצישראלית דהעידנא, כשהעידנא היא העת ובעונה אחת חול המועד של פסח תשע"ז וימי תחילת המאה העשרים ואחד, השנה הראשונה לשלטונו של טראמפ כנשיא ארה"ב. "הזוי" אמרנו כבר ? " אני אדם משוממקום שמחפש לו רק סיבה לנשום" שר עידן רייכל.

חבר פייסבוק, חדש יחסית, סועד את אמו בבית חולים בארה"ב ומלין על הטיפול הרפואי. מה כבר אפשר לעשות מכאן, מלבד להגיב בדברי עידוד והזדהות. סיפרתי לו שאני במצב דומה, ביקשתי לדפוק את הראש בקיר...חלף לתת אגרוף בפנים לאחד מאנשי הצוות שחשבתי שמתנהג לא כיאות ולא כמצופה....וסיפרתי לו שניתן לדעתי על פי רוב, לסמוך על האנושיות הבסיסית  והרצון הטוב הבסיסי של אנשי  הצוות על אף רגעים לסתור....על פי רוב, כפי שמציין דילן באחד השירים.^

*




^


מאימתי קורין את שמע בערבית ? מאימתי ?

אלו דברים על מסכת ברכות (א.1)

בעקבות ליל הסדר, בעקבות יציאת מצרים, ובעקבות ימים רבים - שונים ומשונים - ולכבוד הרגל -
הופתעתי לראות  - בפתיחה למסכת של שטיינזלץ - כי סדר זרעים ידוע כ"סדר אמונה"; הופתעתי גם לראות את נקודות הממשק הרבות בין דברי הרב שטיינזלץ לדברים של השל במקומות רבים ושונים על עיקרי היהדות. 
היחס בין עיקרים, בין "אמונה" למצוות ( לפי ליבוביץ חד הם) הוא גם נושא שהרב שטיינזלץ אבן ישראל עוסק בו בפתיחה. הופתעתי לראות שכותרתו של פרק ח' שם, היא "אלו דברים".

בשטח הספר, - שטח ההפקר שבין גבולות מדינות עוינות ( מסתבר שנצים זה שם עצם זכרי ) - קורים דברים מדברים שונים ומשונים, תהליכים במשך שנים "מתחת לראדר", משוררים בשולי הדברים, האחד שזוכה בנובל ועוד כל מיני דברים. משונים כבר אמרנו.

"מאימתי ?" איזו מן שאלה זאת ? אימתי ? מאימתי ?

לשון של חכמים, לשון תקופת המשנה בארץ ישראל.  

אותו השביל שמתחיל כאן, בארץ ישראל, בין סניף בנק למעיין.

אלו דברים לשבת הגדול - פרשת צו תשע"ז

"העובדה שעל פרשת דרכיה של ההיסטוריה הישראלית נפגשו שני 'אבות העולם' שהיו למסוללי נתיבות באמונות ודעות, רבת חשיבות היא. פגישה של אדירי מחשבה מנוגדים בתכלית המתווכחים בדברים העומדים ברומו של עולם עלולה היתה לגלות בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן.

דור דור ודורשיו. חידה חידה וביאוריה; וכל העמוקה מחברתה ביאוריה מרובים ממנה. אף התורה נקנית בשתי דרכים: בדרך הסברא ובדרך החזון. דרכו של רבי ישמעאל הפשט. דרכו של רבי עקיבא המסתורין. וברור שהם לא יצרו את משנותיהם יש מאין. הפרשי דרכים הללו מעשה דורות הם, ולא נתגלו פתאום בדורם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא. מקורם בגישות שונות לתורת ישראל, שנשתלשלו במהלך התקופות. אוצרות מחשבה היו צבורים באומה, ומפיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא אנו שומעים קולות ובנות קול של דורות שקדמו להם. אלא שבבית מדרשותיהם נתגבשו הדעות והגיעו לידי צורה שכמותן לא ידעו בדורות הקודמים. הם שיצרו את הצינורות שלתוכם נכנס שפע כוחות וזרמים קדומים. ובדבריהם כדי פרנסת דורות.

אל יסוד אפייה של מחלוקת זו לא נגיע מתוך השוואה בלבד, אלא על ידי העמק חקר במהותה של כל שיטה ושיטה, במעמקים שמעבר לכל הדעות. מחקר כזה יחשוף לפנינו אותה שכבה עמוקה שממנה שואבים שני הזרמים. הם וסכסוכיהם וסתירותיהם.

סכסוכי מחשבה וזעזועי נפש הן אירועים שבכל דור ודור. בעיות הרוח פושטות צורה ולובשות צורה. עד שאתה בא לדעת את תנועת המחשבה שבתקופות האחרונות, צא ודון את השלשלת התלוייה מאחוריהם. דברים שרבי עקיבא ורבי ישמעאל מחלקו בהם, התווכחו והתנצחו בהם בעלי תריסין בימי הביניים, והם עדיין עומדים על הפרק."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XLI

וראו:



שבת שלום 
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשע"ז

אברהם יהושע השל:

"אף האמונה עומדת על הזיכרון. אני מאמין - משמע: אני זוכר. כי מהי אמונה ? כל אחד מאיתנו זכה לכל הפחות פעם אחת בחייו להרגיש במציאותו של הבורא. כל אחד מאיתנו זכה פעם להציץ בנוי, בשלווה ובעוז הנובעים מנשמותיהם של אלה שהתהלכו את אלוהים. אולם הרגשות  והשראות-רוח כאלו אינן מן הדברים המתרחשים בכל יום. בחייהם של רוב בני האדם הרי הם כמטאורים המבליחים רגע ונעלמים מן העין. אולם ישנם אנשים שההברקות האלה מדליקות בהם אור שלא יכבה לעולם. אמונה, משמע: אם נתגלגלה לך זכות שהמצוי הנעלם ייראה לך פעם - היה נאמן לו כל ימי חייך. אמונה משמע: לשמור לנצח על ההד שהסתער פעם בנבכי נשמתנו."*

שבת שלום
   ג'ף


 *א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ'

אלו דברים לשבת פרשת ויקהל- פקודי שבת החודש תשע"ז

"to live and be gone"

ישי רוזן צבי מסיים מאמר ביקורת על התרגום של החלק הראשון של ספרו של השל ביידיש על הקוצקר, שיצא לאור לפני כשנה - שנתיים באלו המילים:

"בראיון האחרון, שבועות לפני מותו, אמר השל למראיינו כי מי שמבחין בין אנשים על פי צבעם לוקה במחלת עיניים חריפה. קשה לחשוב על מרחק גדול יותר בין דתיותו של השל וזו של ישראל היום. דתיות מרוצה מעצמה, שמשדרת בעיקר עליונות ואקסקלוסיביזם. ' הקוצקאי עדיין מצפה לחסידיו', גם השל. ואולי בעצם זהו מקום המפגש העמוק ביניהם."*

בהצלחה למ.ס הפועל  ירוחם במשחקה היום  נגד קרית גת !!


שבת שלום
    ג'ף

*הארץ  25.9.15

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשע"ז

"הישראלים רגילים לתוויות ברורות, בעיקר בנושאים דתיים. התרגלנו לחשוב – ואולי אין זו חשיבה כלל? – דרך סטיגמות. כך אנו מבחינים בין "דתיים" ו"חילונים", "חרדים" ו"מסורתיים". סגולתו הראשונה של ספרו החדש של הרב שג"ר היא שהוא ממוטט את ההבחנות הברורות מדי, שאין להן על מה להתבסס.

כשספר דרשות של הרב שג"ר יוצא בהוצאה כ"רסלינג" ופונה לקהל שאינו בהכרח קהל הבית שלו, יש כאן בשורה שבכוחה לנפץ את התוויות. אל מול קהל הקוראים המשוער הזה מדבר רב, אורתודוקסי, ראש ישיבה, ומתוך דבריו אנו קולטים שיח אחר, רגישות אחרת, טון שונה ממה שציפינו לו מאיש הממסד הדתי, לכאורה. שיח, רגישות, טון, המגרים את הסקרנות להמשיך ולקרוא. אכן, בין רבבות הספרים המתפרסמים על נושאים יהודיים אפשר להרגיש כאן רטט של רעננות, של חדשנות, של תעוזה מחשבתית."

- רוני קליין במאמר ביקורת על הספר במדור השבת של "מקור ראשון"

https://musaf-shabbat.com/2014/12/12/%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%AA-%D7%A0%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F/

לפני זמן מה קראתי דברים על הספר הזה...אני לא זוכר את הדברים במדוייק וטרם מצאתי את המקור להם. מדובר בדברים שהתייחסו לכך שבמאמרי הספר יש תמציות, או בעצם שאריות, מה שנשאר אחרי שניקית מן הדת או מן אמונה את ה גינונים החברתיים, השגרתיים, השקריים, המוסדיים, מצוות אנשים מלומדה וכהנה. בגרעין, בשארית יש איזה דבר מה....

אני נזכר בדברים על רקע התבטאויות בזמן האחרון, של "דתיים" ושל "לא דתיים", של פוליטיקאים מימין ושל פוליטיקאים משמאל.

אין יותר מדי דמויות מופת בעידן הנוכחי.

אנשים צריכים לדמויות מופת, דמויות מופת שאינם עגלי זהב.

"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" הורנו חז"ל.

באחד הפוסטים בפייס על "קו 58" השבוע נכתב: "קו 58 עוסק בשאלות ולא בתשובות" ( זהו ציטוט לא מדוייק מהזכרון ). השל לימד אותנו על חשיבותן של השאלות. אסא כשר יבדל"א מלמד אותנו על החשיבות לא להישאר תקוע בעולם השאלות. בפרק הראשון ב"ספר קטן על משמעות החיים":

"לא מעטים מן העוסקים במחשבה הקרויה 'פילוסופיה' סבורים כי לא התשובה עיקר, אלא השאלה. ברוח זו הם מתפעלים מסימן השאלה, מתרפקים עליו, משתבחים בו, אולם לטעמנו העיקר נעלם מעיניהם והוא, שכל שאלה אמיתית מזמינה מאמץ למצוא לה תשובה טובה. שאלה אמיתית, כמוה כבעיה אמיתית, ככל שאפשר להתפעל מהופעתה, לעולם אין היא אלא מחציתה של התמונה המלאה. מחצית אחת עשויה מן הבעיה, המחצית השניה חייבת להיות עשויה מפתרון. מה שמצטייר כבעיה שאפשר לעסוק בה, בלי לטרוח על פתרונה, אינה בעיה אמיתית."*

"שאלה אמיתית, כמוה כבעיה אמיתית, ככל שאפשר להתפעל מהופעתה, לעולם אין היא אלא מחציתה של התמונה המלאה. מחצית אחת עשויה מן הבעיה, המחצית השניה חייבת להיות עשויה מפתרון. "

לו יהי ונזכה לראות את התמונה המלאה.

שבת שלום

   ג'ף

*אסא כשר, בקובץ "משמעות החיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז, עמ' 17

אלו דברים לשבת פרשת תצוה - פרשת זכור תשע"ז

באלו דברים לפני שבע שנים הבאתי דברים באנגלית פרי עטו של חוסה אורטגה כפי שהובאו על ידי אביבה גוטליב זורנברג בפרק על אסתר בספרה "תהום אל תהום סערות הנפש של גיבורי התנ"ך". מאז, פורסם הספר בתרגום ( של ענת שולץ ) לעברית  והנה אותם הדברים בעברית:

"וזו האמת הפשוטה - לחיות פירושו להרגיש אבוד - ומי שמקבל את האמת הזאת כבר החל למצוא את עצמו, לעמוד על קרקע יציבה. באופן אינסטינקטיבי, כפי שעושים הניצולים מספינה טרופה, הוא יביט סביב בחיפוש אחר דבר מה שיוכל לדבוק בו, ואותו מבט טרגי, חסר רחמים, מבט כן לחלוטין משום שמדובר בישועתו, יביא לכך שהוא יכניס סדר אל התוהו של חייו. אלה הם הרעיונות האמיתיים היחידים; רעיונותיהם של הניצולים מספינה טרופה."

וממשיכה שם, זורנברג:

"רעיונותיהם של הניצולים מספינה טרופה: בשפה אחרת , המהר"ל מנסח את חוכמתה של אסתר כהבנה שהאדם, בפני עצמו , חסר, לא שלם; האשליה המסוכנת, הרת המוות, מקורה בהתעלמות מן הסופיות, בנטייתו של האדם לדמיין כי הוא כול יכול. הרעיונות האמיתיים של הניצולים גורמים לנו שנכיר בפגיעותנו כברואים, נושאים בחובם את אפשרות ההפלגה אל מה שמעבר."*

שבת שלום ופורים שמייח :-)

       ג'ף

*אביבה גוטליב זורנברג, "תהום אל תהום, סערות הנפש של גיבורי התנ"ך", הוצאת כנרת, זמורה ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ,127, הערות השוליים הושמטו