רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שבת, 14 במרץ 2020

"אנו ערב רב..."

"אנו ערב רב ומתנהלים לאורך הדרכים בשש עגלות. לפנים היו שמונה. העגלות רחבות, עמוסות אדם ומיטלטלין. יש כאן זקנים מופלגים, גברים ונשים. השיירה, כך אומרים, מגמת פניה לירושלים. אני מפקפק בזה. יש כאן, אמנם, קצת ישישים המשכימים ומתפללים, אבל רובם טרודים בעסקיהם ואין דעתם לענייני אמונה."

אהרן אפלפלד, "לַיִש", הוצאת המחבר וכתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 7

יום שישי, 13 במרץ 2020

"שלושה נותרו"

 "שלושה נותרו. האם מותר לומר במקרה, או שמא חוטאים אנו בהעלמה, בשיכחה, נחפזים לטשטש את סדרם של המאורעות שבסופם הטילו אותם, את שלושתם, אל פינת פרא זו. על כל פנים לא יותר משלושה נותרו. השדות הבהיקו מרחוק וחגרו את היער. הזיכרון המתעורר תבע הסבר, צידוק, דבר שהיה מן הנמנע באותו רגע, כפי שהיה מן הנמנע בהמשך הימים. סבורים היו שנמלטו, שברחו, שסטו הצידה, היער הסבוך הוא שהסתיר אותם. האם באמת היה הדבר כן. האם לא אירע משהו אחר, משהו בדומה לזה. חידה זו החלה סובבת מעליהם כגוף נע, מואץ, שאין לעצור סיבובו."

א. אפלפלד, "שלושה" בקובץ "עשן", הוצאת י' מרכוס, עמ' 7

יום חמישי, 12 במרץ 2020

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא



אני מהרהר על המצב, כמובן.
מעיין בדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על הפרשה - ספור חטא העגל.*
ארוע שמצטייר על פי המסורת כארוע חמור במיוחד; על פי ההסברים של הרב עדין - מדובר בחטא שהגיונו בצידו "לחטא של העגל יש הסבר: הוא חלק מטבע האדם." ( עמ' 185 ). בשונה מכך, נתפס חטא המרגלים, על פי הרב עדין, כחטא שההסבר שלו פחות ברור, פחות מובן על פי טבע האדם.
["הערת עורך" : את הדברים הנ"ל רשמתי לפני מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ביום חמישי בלילה - ולפני ההודעה על סגירת בתי הספר; כשעוד היה בי ישוב הדעת לעיין בפרשת השבוע. אני רוצה להבהיר על מנת למנוע אי הבנות שלטעמי אין ללמוד מהעיון בפרשת השבוע דבר וחצי דבר על משבר הקורונה. התחלתי כאמור לרשום הדברים כשעוד הייתי באיזה שהוא "מוד של שגרה", וכדבר שבשגרה אני פונה ל"חיי עולם" של הרב עדין כמקור השראה ל"אלו דברים". אחר הבהרה זו - להלן המשך הדברים שרשמתי לפני מסיבת העיתונאים....]
תוך כדי החשיבה אני אומר לעצמי - אתה תוהה לגבי משבר הקורונה ?! כאילו שאת ה"מצב הרגיל" אתה מבין ורק מצב משברי שכזה תמוה בעיניך ?! הרי גם את "המצב הרגיל" אני לא מבין.
מבצבצת כאן מסקנה כלשהי.
ידועה הסברה - שאין בנסים ( ארועים פלאיים יוצאים מגדר הרגיל - להבדיל מהנס שבעצם הבריאה עצמה ) כדי להשפיע באופן ממשי על אמונותנו. כנראה שהוא הדין לגבי משברים.
על עם ישראל נאמר שהוא עם קשה עורף. עקשנות (עיקשות) היא כנראה תכונה אנושית כללית.
אני מתאר לעצמי שלדבר הזה יש צדדים חיובים ושלילים כאחד.
זה מזכיר לי תובנה יסודית של השל :
"הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה."
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 269
שבת שלום
    ג'ף
* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 177

יום שלישי, 10 במרץ 2020

אלו דברים לפורים תש"ף

סיפור בתוך סיפור.
מתוך פרק 14 ל"מים אדירים" מאת אהרן אפלפלד:
"לפני שנים עלה בידי אחד הגנבים הנועזים לגנוב את ארון הקודש מחדר התפילה. זה היה בימי סבו מאיר יוסף, אחד האבות השקטים והחזקים, שלא נרתע מתִגרה והשיב מלחמה כאחד הרותנים. ובכל זאת עלה בידי הגנב לגנוב את היקר מכול.
  לילה שלם ישבו האבות על הארץ, נרות בידיהם, וקוננו כמו בתשעה באב על האבדה הגדולה. יששכר היה אז ילד, אך זכר בבהירות את אמו מגישה ספלי קפה לאבלים. הקינה נמשכה כל הלילה, וליששכר נדמה היה אז שאין זו קינה אלא הכנה והתרכזות לקראת המאבק עם הפלשתים ששבו את הארון.
  'מה נעשה, אמא ?' שאל את אמו.
  'אלוהים יחזיר לנו את האבדה.'
  הסב מאיר יוסף לא נרתע גם הפעם. למחרת קמו  האבלים, התפללו, אכלו ארוחת בוקר והכינו את העגלה. הסב לבש בגדי איכרים ויחד עם שני בני דודיו יצאו למסע אל תוככי הרי הקרפטים האפלים. הם עברו מכפר לכפר, מבית מרזח לבית מרזח, לא פסחו  על חורבות, מלונות נטושות, מערות, ואם הזדמן להם איכר בדרך היו משוחחים עמו, שואלים על האזור, מציעים לו כוסית, ורק לבסוף, כבדרך אגב, שואלים אם פגש לאחרונה את גרושקה. תשובת האיכרים היתה 'את גרושקה מוטב לא לפגוש.'
  'למה?'
  'הוא יגנוב ממך את מכנסיך,' אמרו וצחקו.
  אחרי חודש של חיפוש עיקש מצאו את הגנב ואת הגנבה. מסתבר, שהתכוון לבקש כופר נפש. הוא ידע שעל ספר תורה יהודים מוסרים את נפשם. הסב ושני בני דודיו הפתיעו אותו. הלה הרים את ידיו ואמר, 'מיד אתן לכם בחזרה את ארון הקודש.'
  הם לא הסתפקו בהודאתו, ערכו חיפוש על גופו, החרימו את הסכין שברשותו והלכו עמו אל המחבוא. ארון הקודש ובו ספר התורה מונח היה באסם, בתוך ערמת קש גדולה. הסב הוציא את ספר התורה מארון הקודש, אימץ אותו אל לבו, נישק את כותונתו ופנה ישירות אל הגנב,
  'למה עשית את זה?'
  'היבולים השנה היו דלים מאוד ולא היה בידי כסף כדי לפרנס את המשפחה. יכולתי לשבות עובר אורח יהודי ולבקש תמורתו כופר נפש, אך העדפתי לגנוב את התורה.'
  'ולא חיללת אותה?'
  ' רק קצת. קרעתי את קצה הכותונת.'
  'למה?'
  'הנוצרי שבי אמר לי לעשות זאת.'
  'ייקח אותך השד,' רטן הסב.
  'אבי, למה תקלל אותי?'
  'מפני שאלוהים מת בלבך.'
  'לא מת, אבי, אני הולך לכנסייה כל יום ראשון.'
  'אתה יודע היטב שאלוהים אינו מרשה להכאיב לבני אדם, אפילו יהודים הם.'
  ''אני יודע,אבי.'
  'תישבע שמכאן ואילך לא תגנוב.'
  'אני נשבע, אבי.'
  'איך אדע שלא תגנוב שוב?'
  'מה לעשות, אבי, והיבולים השנה היו דלים מאוד: התבואה נשדפה, תפוחי האדמה נרקבו, ואם תיתן לי קצת כסף אודה לך כל חיי.'
  'ואתה נשבע שלא תגנוב?'
  'אני נשבע בחיי אבי ואמי.'
  הסב הוציא שטר מכיסו ונתן לו.
  'אבי , תן יותר.'
  'אם אשמע שחדלת לגנוב ולאמלל את הבריות, אוסיף לך.'
  כשחזרו הביתה ערכו הילולה, שרו ושמחו על הנסים שאירעו להם בדרך. הסב מאיר יוסף קרא שבע פעמים 'אין כאלוהינו אין כאדוננו' וחילק תפוחים ואגסים לכל העניים שנתקבצו לשמוח.
  אחר כך ישבו הכול בבית התפילה והתפללו מנחה בניגון של הכרת תודה, וליששכר היתה תחושה כי זו הכנה לימות המשיח. לכשיבוא תהיה כמובן השמחה גדולה יותר."*

חג פורים שמח
     ג'ף

* אהרן אפלפלד "מים אדירים", הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 49-47

יום רביעי, 4 במרץ 2020

אלו דברים לשבת פרשת זכור - פרשת תצוה תש"ף


הפייסבוק זימן לי השבוע - משום מה - לא מעט מפגשים חדשים ומעניינים עם אנשים שהכרתי ועם אנשים שלא הכרתי קודם.
זוהי כשלעצמה נקודה שרציתי לציין אותה, אבל לא זו הנקודה.
הנקודה היא שאנחנו במצב - שמצד אחד מחייב התייחסות ומצד שני, לי נראה שתמצית ההתייחסות הזאת צריכה להיות - בראש ובראשונה - מבוכה. מבוכה רבתית אפילו.  אני מתכוון למשבר הקורונה.
הקורונה מופיעה אצלנו במקביל למשבר פוליטי שאפשר ולדעתי צריך לכנות אותו  משבר חמור וחריף.
אחד המאפיינים של המשבר הזה הוא שהמעורבים בו, והאחראיים לו - אינם משדרים מצדם מבוכה כלשהי.
התנהגות מרבית הפוליטיקאים היא פשוט מביכה.
הציבור משתי המחנות, ויש שלש, מתבונן הוא מהצד; לזכותו ייאמר שהוא נבוך מאד. אפשר לחוש ולראות את מבוכת הציבור, הן נוכח משבר קורונה והן נוכח המשבר הפוליטי.
ראיתי אתמול ( בפייסבוק )  שני דברי תורה מרתקים שעסקו בקשר שבין פורים לבין מבוכה. דא עקא הם באנגלית ואין בידי לתרגמם.
דבר התורה שבחרתי להביא להלן הוא גם כן מרתק. עם זאת, רחוקים דברי מו"ר הרב עמיטל שלהלן, מאד מאד מקוטב המבוכה, כפי שתיראו. באופן כללי - הקוטביות הזאת -ובמקרה שלנו כאן,  וודאות מוחלטת מן הצד האחד כנגד מבוכה רבתית מן העבר השני - היא מן היסודות המכוננים של עולם הרוח, ושל התורה, וזאת כפי שלמדתי מו"ר אברהם יהושע השל. אולי בכל זאת - מתוך הערפל  שמסביב מבצבץ לו  - יסוד מובהק של פורים - יסוד הנהפוך הוא....

דברים מתוך שיחה של הרב עמיטל לשבת פרשת תצוה - זכור תשנ"ו:

"החג המזוהה עם מחיית עמלק מכונה בפינו "פורים", על שם הפור שהפיל המן. לכאורה לא מובן מדוע מדגישים את עניין הפלת הפור – מה שחשוב הוא שהמן רצה להשמיד את עם ישראל, מה זה משנה כיצד הוא בחר את היום הראוי לכך? התשובה היא, שהפור מסמל את האידיאולוגיה העמלקית, שעל פיה הכל מבוסס על מקריות, ואין שום ערך מוחלט.
התורה מצווה למחות את זכר עמלק, כיוון שהוא איבד את זכות קיומו. לכל עם ואידיאולוגיה יש תפקיד בעולם. בתוך המכלול יש מקום לכל פריט, אפילו אם הוא שלילי. אנו לוקחים את החלבנה בין סממני הקטורת, אף שריחה רע. אולם עמלק אינו חלק מן המכלול, כיוון לדידו אין שום מכלול, ואין שום ערך מחייב: הכל מותר והכל מקרי. זוהי האידיאולוגיה הכי מסוכנת והכי רחוקה מן היהדות. לכל עבודה זרה יש מכנה משותף מסויים עם היהדות, כיוון שיש בה חיפוש של הקב"ה, ואילו לעמלק אין שום מכנה משותף עם היהדות, כיוון שהוא דוחה את עצם הרעיון לחפש ערך כלשהו.
מאז שבלבל סנחריב את האומות, אין עם המזוהה עם עמלק, אולם התפיסה העמלקית עדיין קיימת. תפיסה זו מוצאת את ביטויה המודרני בזרם המכונה פוסט-מודרניזם. התרבות המודרנית דוגלת בקִדמה ובערכים נוספים, אולם הזרם הפוסט-מודרני כופר בקיומם של ערכים מוחלטים. לדבריו אין צורך לשאוף לקִדמה, ובעצם אין צורך לשאוף לשום דבר. אין אידיאולוגיה מסודרת, והכל מותר, בדיוק כפי שסבר עמלק. היהדות מכריזה אפוא מלחמה על תפיסה זו.

 מעבר לכך, בחסידות אומרים שבכל אדם ישנה מעט 'עמלקיות', והוא צריך לעבוד על עצמו כדי למחות אותה."

מתוך שיחות ראשי הישיבה למועדים באתר בית המדרש הוירטואלי  ע"ש ישראל קושיצקי במסגרת ישיבת הר עציון וראו ב http://www.etzion.org.il/vbm/sichot.php

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים ליום שאחרי היום שאחרי

דוד וינפלד כותב באחרית דבר (א) לספר "אור יום" מבחר שירים של צ'סלוב מילוש בתרגומו, הוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ עמ' 383 -382:
"בצעדיו העצמאיים הראשונים במערב , התקרב מילוש, אם כי באורח מסויג, אל חוגי המהגרים הפולנים ופירסם את 'הרוח השבויה' ( 1953). ספר זה הקנה לו פרסום רב ותורגם לשפות רבות...בראש הספר מובא מוטו, משמו של חסיד זקן המופנה גם כנגד יריביו וגם כנגד עצמו:
אם שניים רבים ואחד מהם צודק ב55 אחוזים, זה טוב מאוד ובן אדם לא צריך להרעיש עולמות בגלל זה. ומי שצודק ב־60 אחוז ? זה יפה מאוד, מזל גדול שמן הראוי לתת עליו שבח והודיה להקב"ה! ומה להגיד על הצודק ב75 אחוזים ? חכמים אומרים שזה חשוד מאוד. נו, ומה עם הצודק ב 100 אחוז ? אחד שאומר שהוא צודק בכל מאת האחוזים, הרי זה חמסן מתועב, גזלן נוראי, גדול הנבלים.
זה ספר המתאר - בברק סגנוני ובמיזוג של צלילות ראייה, פאתוס סלאבי, רגישות של משורר, פרספקטיבה של היסטוריון ועין של רפורטר * - את אקלים המחשבה של פולין המשתקמת מהריסותיה."
* כתב שטח בעיתון

Image result for אורי יום מילוש

יום שני, 2 במרץ 2020

אלו דברים ליום שאחרי



לא ראיתי ולא שמעתי השנה את הודעת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית עובר ליום הבחירות. חבר הפנה אותי הבוקר אליהם. דברי השופט ניל הנדל, שעיקרם מובאים להלן, ראויים לעיון, גם בבוקר שאחרי:
"אזרחיות ואזרחי ישראל,
יום הבחירות הוא יום חגה של הדמוקרטיה. בליבת החברה הדמוקרטית מצויות בחירות שוות, חשאיות וחופשיות. אין זה מובן מאליו. בעבר, החלפת השלטון או המשכו סבבו סביב האות מ': מרד, מלחמה ומוות. התשובה של הדמוקרטיה המהותית לאלה היא שהמשך השלטון או שינויו תלויים בתוצאות הבחירות. האימה התחלפה אפוא בבחירתו האוטונומית של האדם. זהו הקשר שבין הדמוקרטיה לרובד נוסף של הבחירות – לכל קול משקל שווה. קולו של אדם שווה לקול של חברו, יהיו מעמדם, מקומם בחברה, או נתוניהם האישיים אשר יהיו. אלה כבודו של אדם וחירותו וזוהי מהותן של בחירות. לצד הזכות שבעניין, כרוכה בו גם חובה: הבחירות מוטלות על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו. זוהי דרישה מינימלית ובסיסית ביותר, ליטול חלק בחברה בה אנו חיים ושבה אנו שותפים.
כידוע, זוהי מערכת בחירות שלישית שנערכת ברציפות בתוך תקופה של כשנה. אך דווקא נתון זה מלמד כי אין תחליף לבחירות. התקווה היא כי זו הפעם תוצאות הבחירות יובילו להרכבת ממשלה. חשוב כי כל אזרחית וכל אזרח יהיו שותפים לתהליך זה."*
בוקר טוב ישראל
      ג'ף