אלו דברים לשבת פרשת וארא תשפ"ג ט

 לזכרו של המשורר האמריקאי האהוב עלי, צ'ארלס סימיק, שהלך לעולמו בשבוע שעבר אני מביא כאן כמה שירים שלו בתרגום שלי לעברית על פי רשות שקיבלתי ממנו  כשנה - שנתיים לפני מותו.

ינואר*

ילדים, טביעות אצבעותיהם

על גבי חלון קפוא

של בית ספר קטן

אמפריה, קראתי באיזה מקום

משמרת עצמה באמצעות 

האכזריות של בתי הכלא שלה

מלחמה*

האצבע הרועדת  של אשה

יורדת למטה ברשימת האבידות

בערב השלג הראשון

הבית קר והרשימה ארוכה

השמות של כולנו כלולים 

אימפריות *

סבתי ניבאה את הקץ

של האימפריות שלכם, יא טמבלים !

היא גיהצה. קול הרדיו ברקע.

האדמה רעדה תחת רגלינו.

אחד ממנהיגיהם היה בעיצומו של נאום.

'מפלצת', היא קראה לו.

הריעו ודיגלו את נשקם למען המפלצת.

'הייתי הורגת אותו במו ידיי'

הכריזה לעברי.

לא היה בכך צורך. כולם

ממילא ילכו לעזאזל או טו טו.

'אל תקשקש על זה עם איש'

הזהירה אותי

ומשכה באזני כדי לוודא שהבנתי.

אני רוצה להמשיך ולהביא עוד ועוד דברים משיריו ומכתביו אבל ממילא אי אפשר לתת כאן אלא טעימה...

אז לסיום - פסקה אחת מבין הפסקאות שמופיעות בפרק שנקרא : "ההרפתקאות האמיתיות של הכלוב של פרנץ קפקא" בקובץ מסות שלו "חיים של דימויים" :

"אשה מבוגרת, מאופרת בכבדות, שנעצרה בעוון גניבת חפצים מחנות כל־בו בברלין, טענה שראתה כלוב־ציפורים עטור מחרוזות פנינים ועגילים יקרי ערך יורד במדרגות הנעות לפני כמה רגעים."

בפתיחה לקובץ שירים של סימיק בתרגומו של משה דור המנוח, קובץ שנקרא "העולם אינו נגמר", כותב רוני סומק יבדל"א : "סימיק הוא במאי של מלים המאוהבות באיזור הדמדומים שבין אמת לאבסורד."*

על פי הקורות אותנו לאחרונה בארצנו הקטנטונת, נדמה, שאנחנו מכירים היטב את איזור הדמדומים הזה. זה כשלעצמו רק אחד הפרדוקסים המטורפים של הקיום הישראלי דהעידנא.

יהי זכרו ברוך

שבת שלום

    ג'ף

* השיר January  פורסם בחוברת מס' 212 ( אביב 2015 ) של The Paris Review

*השיר War פורסם בקובץ Hotel Insomnia, בהוצאת Harcourt Inc בעמ' 26

*Empires, by Charles Simic, appears in "The Renegade" in "The Life of Images", Harper Collins Publishers, p 245

*צ'ארלס סימיק, בחיבור שנקרא "THE TRUE ADVENTURES OF FRANZ KAFKA'S CAGE" , בקובץ "החיים של  דימויים" ( The Life of Images ), בהוצאת  Harper Collins , כל הזכויות שמורות לצ'ארלס סימיק,  עמ' 305

*הציטוט מדברי רוני סומק מופיע בדברי הפתיחה שלו תחת הכותר "הפואטיקה של המלכודת"  לקובץ שירים של צ'ארלס סימיק בתרגום משה דור "העולם אינו נגמר" בהוצאת קשב לשירה בעמ' 7

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשפ"ג

 באחד המאמרים של אברהם יהושע השל שלמיטב ידיעתי טרם תורגם לעברית אומר השל את הדברים הבאים:

"אם תשאלו אותי  מה עלינו ללמד אנשים צעירים אודות תאולוגיה יהודית, הייתי אומר, תלמדו  'תמונת האדם - הקונספט של האדם '.   לא פעם הצעתי שהתנ"ך הוא ספר אודות האדם. אין זה ספר על האל. התנ"ך מתאר את האנתרופולוגיה של הקב"ה ולא התאולוגיה של האדם. הנושא המרכזי בתנ"ך  הוא האדם. אם לא נכיר את התובנות העיקריות של התנ"ך לא נוכל ללמד תיאולוגיה יהודית - מהי. מהי התובנה הבסיסית : באופן תמציתי ניתן לומר כי זוהי החשיבות האינסופית של האדם; יכולת האדם וכיצד עליו לנהוג."

א.י. השל, "תאולוגיה יהודית" בקובץ "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית".

המקור באנגלית :

"If you were to ask me what  I should teach first to  young people about Jewish theology, I would say teach the concept of man. I have often suggested that the Bible is a book about man. It is not a book about God. It depicts God's anthropology rather than man's theology. The central issue in the Bible is man. Unless we understand the essential biblical claims concerning man, we cannot teach Jewish theology. What is the essential claim ? To put it in a very minimal form, it is the infinite importance of man; what man can do and how man shall act."

A.J. Heschel, Jewish Theology, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FS&G, p 157

The Bible is a book about man. It is not a book about God.

התנ"ך הוא ספר אודות האדם. אין זה ספר על האל. 

בראיון האחרון שנתן בחייו, ראיון עם קרל שטרן, הוסיף השל את המילה "רק" לסיפא. "אין זה ספר רק על האל."

מחר - על פי סדר קריאות התורה בבתי הכנסת - "נכנסים אנחנו" לספר שמות. "האווירה" בספר שמות שונה תכלית שינוי מהאווירה בספר בראשית. זהו כמובן לא רק שינוי אווירה אלא שינוי בנושאים. ספר בראשית עוסק בתולדות אדם ובתולדות אבות האומה. ספר שמות עוסק בקורות בני ישראל ובסיפור ראשית צעדיהם של בני ישראל בדרך הארוכה והקשה בדרכם מהיציאה מבית עבדים, עבור בקבלת התורה במעמד הר סיני וארבעים שנה במדבר לעבר הארץ המובטחת.

השחורים בארה"ב - לרבות המנהיגות של התנועה לשוויון זכויות של השחורים aפרצה בשנות הששים של המאה הקודמת - ראו בסיפור יציאת מצרים של בני ישראל, כאב־טיפוס למאבק שלהם. ספרו של השל על הנביאים ( שטרם תורגם לעברית ) שימש לרבים מהמנהיגים כ"פק"ל כיסים"      ( הספר אמנם קצת גדול בהשוואה לפק"ל כיסים שהכרנו אנחנו בצבא - זו כמובן מטאפורה ).

אף על פי כן, בהזדמנויות שונות, טען השל, כי הנביאים ומורשתם הם כמעט לחלוטין בלתי מוכרים בחברה האמריקאית. מה היא מורשת הנביאים "בקליפת האגוז" אליבא דהשל ?

אלו דבריו בנושא בראיון לקרל שטרן:

"מהו הנושא החשוב ביותר בתנ"ך ? אי צדק כלפי הזולת, שפיכות דמים.

מהו החלום הגדול ביותר של הנביאים ושל התנ"ך ? השלום.

לא היה אדם בתקופה העתיקה- לא פילוסוף ביוון, או פילוסוף בכל מקום אחר בעולם, בהודו או בסין, אשר יכול היה אפילו לחלום כי יבוא היום בו יושם קץ למלחמה ויבוא שלום.

זו בשורתם של הנביאים."

חמש שיחות עם א.י. השל , בעריכה כללית של פנחס פלאי, השיחה עם קרל שטרן בתרגום ורדה לבני עמ' 96

שבת שלום 

    ג'ף

אלו דברים ליום שלישי בשבת פרשת שמות תשפ"ג

 עַם למוד ריב ומדון אנחנו ?

אני מביט מסביבי - בקרב האנשים שעובדים איתי, בקרב חבריי ממקום מגוריי, - אני לא רואה את זה. אני רואה אנשים שנטועים בקרקע המציאות היום יומית על קשייה תלאותיה ופסגותיה הספורות. אנשים שבסה"כ רוצים "להגיע הביתה בשלום". 

אבל 

כשאני פותח את הרדיו - אני שומע את זה.

כשאני פותח את הטלויזיה - אני רואה את זה.

וכשאני מול המחשב אני שומע ורואה כאחד.

מי הם מחרחרי הריב והמדון אצלנו ?!

מלבד "נשות ואנשי התקשורת" ( מרביתם ? ) 

"מנהיגינו" היקרים, "מנהגותינו" היקרות. חברות וחברי הכנסת היקרים. ( מרביתם  ?)

תוהה אני היכן למדו את "האומנות" הזאת ? כיצד רכשו את המיומנות הזאת של חרחור ריב ומדון ?

הייתכן ולמדו זאת מסיפורי העם הנרגן שהסתובב במדבר סיני אחר שיצא ממצרים ? האם ישבו בבית המדרש של קורח ועדתו ? ישבו שעות בבית ספר האקסטרני הזה, השקיעו ועמלו רבות ...?

אבל זה לא רק חלק מחברות וחברי הכנסת, מנשות ואנשי התקשורת...

גם שופטים בכירים בדימוס אינם נמנעים מלטמון את ידם במדמנה הזאת.

לא כולם אמנם.

"המשכילים" בעיני עצמם נוטלים חלק במשחק הזה על פי דרכם בתחכום רב, תחכום נוטף ארס לא פחות מהדברים הבוטים של אחרים שבעיני עצמם אינם  מעדת ה"משכילים".

העם יותר חכם ממנהיגיו.

זאת נחמה פורתא כשהמנהיגות והמנהיגים אוחזים בהגה ( התמיכה השקטה אך המסיבית של אנשי ההון )

מזל שהגיעה שעת שירה.

כותב צ'סלוב מילוש בשיר שנקרא - "אל אלן גינסברג":

"אלן, אישי הטוב, המשורר הגדול של המאה הרצחנית, אתה

שמתוך עמידה עיקשת בטרוף הגעת אל החכמה.

לפניך אתוודה, חיי לא היו כמות שרציתי

וכעת, משחלפו, הם מוטלים כמו צמיג מיותר בצד הדרך.

הם היו כמו חייהם של מיליונים, חיים שעליהן קראת תיגר בשם 

השירה והאלוהים השרוי בכל.

יודעים שהם אבסורדיים ומצייתים למינהג העולם ולהכרח, זה

המעיר מדי בוקר ומורה לנסוע לעבודה."

קטע מהשיר מתוך קובץ שירי צ'סלוב מילוש בתרגום דוד וינפלד, שנקר "אור יום" בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ עמ' 281

ואידך זיל גמור

נוסע אלמוני על קו 58

חקירות 85

 "כלל הוא כמו תמרור. האם הוא לא משאיר כל פתח לספק בדבר הדרך שבה עלי ללכת ? האם הוא מראה לאיזה כיוון אני יצריך ללכת כאשר אני חולף על פניו; בין בכביש או בשביל העפר, או דרך השדות ?"

לודוויג ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, תרגמה עדנה אולמן־מרגלית, הוצאת מאגנס, עמ' 74

ההערה

 אני חושב שאנחנו רחוקים מאד מפגעי הלאומנות כפי שנתגלו בסרביה. יחד עם זאת  איננו יכולים לומר שנגעי הלאומנות זרים לנו. יצר הרע הוא יצר הרע והוא מצוי אצל כל אחד, ( ובכל עם ) בכל אתר ואתר, וכלל הוא ,שכפי שאמר השל, סכנה מתמדת דורשת שמירה - זהירות מתמדת. לשמוע התראות וללמוד מניסיונם של אחרים לא רק שאיננו מזיק זה אפילו מועיל.

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשפ"ג

 אחד המאמרים של צ'ארלס סימיק בקובץ המסות שלו שנקרא "החיים של דימוים" ( תרגום שלי לעברית ל The Life of Images ) נקרא The Renegade. מורפיקס מתרגם את המילה הזאת ל עריק או בוגד. אני חשבתי על מורד לבסוף החלטתי על "ה - מרדן".

במאמר הזה סוקר סימיק בקצרה את תולדות משפחתו  בהקשר לתולדותם של הסכסוכים העקובים מדם שהתרחשו במאה העשרים בארץ מולדתו - סרביה.  סימיק מבקר בעט מושחזת את האכרזיות ואת הטמטום של  הלאומנות הקיצונית של בני עמו.

באחת הפסקאות אומר סימיק בתרגום שלי:

"שנות מלחמת ויטנאם - מיקדו את תשומת ליבי. לקח לי קצת זמן לעמוד במלוא המובן על ההטעיות המכוונות, השקרים והטירוף הצרוף בעיתונות בטלוויזיה  ובדעת הקהל שלנו. ולראות במה שהפטריוטים נוטפי הריר משפתיים, עם קריאותיהם לטבח ללא הבחנה מסבכים אותנו.  המלחמה העמיקה חשד שמלווה אותי כל חיי כלפי כל מטרה שמעלימה מעיניה טבח של חפים מפשע."

בהמשך הוא אומר , כלפי אלו שלא טבחו במו ידיהם אלא "רק" עמדו מן הצד:

"התחוור לי מיד שנתבקשתי על ידי בני עמי להיות מסייע לפשע על ידי העמדת פנים שאני מבין או סולח למעשים שידעתי שהם בלתי נסלחים" ומוסיף סימיק שם

"כמובן, שלא רק הסרבים מעמידים דרישות שכאלו, המצב בארצות הברית היום אינו טוב בהרבה..."

לפני קצת יותר משנה תרגמתי את השיר להלן פרי עטו של סימיק, שמופיע במאמר

אימפריות - צ'ארלס סימיק

סבתי ניבאה את הקץ

של האימפריות שלכם, יא טמבלים !

היא גיהצה. קול הרדיו ברקע.

האדמה רעדה תחת רגלינו.

אחד ממנהיגיהם היה בעיצומו של נאום.

'מפלצת', היא קראה לו.

הריעו ודיגלו את נשקם למען המפלצת.

'הייתי הורגת אותו במו ידיי'

הכריזה לעברי.

לא היה בכך צורך. כולם

ממילא ילכו לעזאזל או טו טו.

'אל תקשקש על זה עם איש'

הזהירה אותי

ומשכה באזני כדי לוודא שהבנתי.

Empires, by Charles Simic, appears in "The Renegade" in "The Life of Images", Harper Collins Publishers, p 245

התרגום כאמור שלי ( ברשות המחבר ) - ג'ף

שבת שלום

ג'ף

6צבי ארליך, Oriah Lewis ו4 נוספים

 התעוררו אצלי הבוקר מחשבות בנושא הקשר בין "דת" ל"פוליטיקה" בעקבות פוסט סביב הפטרת השבוע בזכריה על מגבלות הכוח. השל טען נחרצות ש"הנביאים התערבו בענייני פוליטיקה" - בנושאי חברה, שלטון הון וכדומה הכוונה  - והוא למד מהם על העמדה שלדידו היא העמדה הנכונה בימיו בארצות הברית של שנות הששים של המאה הקודמת בנוגע למלחמת ויאטנאם ועוד. אני כלל לא בטוח שבארץ היום - אנו צריכים ללכת בעקבות השל בנושא הזה. הסיפור אצלנו מורכב מאד. אני לא חושב שהימין הקיצוני טועה בכל מה שהוא אומר כשם שאני לא חושב שהשמאל הקיצוני טועה בכל מה שהוא אומר. למצוא אפיקים לכך שהאמת והשלום אהבו - אינו דבר קל, וייתכן שהוא בלתי אפשרי.