רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 5 באוקטובר 2023

אלו דברים לשבת שמחת תורה - שמיני עצרת תשפ"ד

 באלו דברים לסוכות כתבתי כאן, בהקשר למשבר שעובר על החברה הישראלית בתקופה האחרונה :

"ראשית חוכמה היא הבנת שורשי הבעיה שאתה מבקש לעסוק בה. זה לא תמיד ענין פשוט. במיוחד לא בענייני רוח.

ההצעה הראשונה שלי היא, על כן, שננסה להבין את שורשי הבעיה שאנו ניצבים בפניה."

לא פרטתי מה לדעתי הם הבעיות ולא מה הם  שורשי הבעיה/ הבעיות.

אנחנו חלוקים בינינו שלא לומר מפולגים שלא לומר ששסע נפער בתוכנו.

זוהי אחת הבעיות.

ב1948 "הבינו", נדמה לי,  שיש בעיות - -וחילוקי דעות שאינן ניתנות לפתרון; חלף לכלות אנרגיות ומשאבים על פתרונות לא יועילו, צריך לחפש דרכים לחיות זה לצד זה בבחינת חיה ותן לחיות. נדמה לי שזה עבד די טוב עשרות בשנים. אבל הזמנים משתנים, ויש בעיות שאם לא מתמודדים איתן הן מבעבעות, נהיות חמורות יותר, ומתפרצות בסופו של דבר. אבי ז"ל, שהיה בין היתר רופא, היה אומר ככל שאתה מתמודד עם בעיה "כשהיא קטנה" היא פחות בעייתית.

בעיה נוספת שמלווה אותנו מאז קום המדינה ועוד קודם היא : כיצד עלינו להתייחס לעוצמה ? לכוח.

העם היהודי סבל לאורך הגלות מהעדר עוצמה מדינית, מהעדר כח.

יש הסבורים ששורש קיומנו כאן כמדינה בג'ונגל המזרח התיכון הוא להבטיח שמה שאירע לנו באירופה בשנו הארבעים של המאה הקודמת לא יתרחש שנית, ואם נגזר עלינו להילחם על קיומנו, שנית לא נלך כצאן לטבח. אם נגזר עלינו אבדון אז בסיבוב הבא  "ניקח איתנו לשם " גם את אויבנו.

ובכל זאת, נדמה שאחת מלקחי מלחמת יום הכיפורים היא שיש מגבלות לכוח.

ברור לי לצערי הרב שיש בתוכנו יותר מדי אנשים שאו ששכחו את הלקח את זה או שלא לא למדו אותו.

אנשים אלה זכו לאחרונה לעדנה, אנשי הקיצון זכו לעמדות כח שאסור היה שיגיעו עליהן. אבל זה קורה ועם זה צריך להתמודד.

אסור לטמון את הראש בחול. אסור להתעלם מבעיות וממשברים. אסור לחשוב שאנחנו סופרמנים ואסור לחשוב ש"אלוהים לצידנו" וש"הוא" יילחם את מלחמותינו וידנו תהיה על העליונה ויהי מה. ההיסטוריה היהודית מלמדת אחרת.

רציתי להימנע מטון פולמוסי. רציתי לדבר כאן על שורש השמחה לפי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ.רציתי לדבר על דרכו המתונה וגישתו המתונה של אהרן אפלפלד.

נכשלתי בזה.

כל כישלון הוא הזדמנות לתיקון

חג שמח

ג'ף

יום רביעי, 4 באוקטובר 2023

אלו דברים ליום ה - חוה"מ סוכות תשפ"ד

 ב"אין שאננים בציון" שואל אהוד  בן עזר את ישעיהו ליבוביץ, בין היתר : כיצד נראים בעיניך מחיר הציונות ועתיד היחסים בין ישראל לערבים לאחר מלחמת יוני 1967? תמצית תשובתו של ליבוביץ היא: "אנחנו נידונים להתקיים תקופה שאורכה אי־אפשר לדעת מראש ללא שלום וממילא גם ללא ביטחון."

ואז שואל אותו בן עזר: האם איננו חייבים משום כך לשקול בדעתנו למען מה אנו מוכנים לקבל עלינו את העתיד הזה ?
ומשיב ליבוביץ :
"התשובה היחידה המאפשרת לנו את ההשלמה עם העתיד הזה היא שאנו עושים את זה למען מדינתנו היהודית אשר בה ובמסגרתה יוכרעו בעיות ההמשך ההיסטורי של העם היהודי ושל היהדות. אם לא תשמש המדינה מסגרת למשימה זו - זאת אומרת אם המדינה לא תהיה מדינה יהודית, אז אין כל טעם לקיים אותה. מדינה אינה ערך אלא אינסטרומנט. אינסטרומנט הנחוץ להגשמתם ולקיומם של דברים שיש להם ערך, ולגבינו הערך הוא העם היהודי והיהדות.
מדינה הכוללת ארבעים או חמישים אחוז אוכלוסייה לא יהודית, ואשר כל בעיותיה לא יהיו אלא כיצד לקיים את שלטונה על אוכלוסייה זאת - לא תהיה מדינה יהודית , אלא סתם מנגנון ריבוני שלטוני הנמצא בידי יהודים. העלאת המדינה כמנגנון שלטוני ריבוני, ללא קשר לתוכנה ולצביונה, לדרגת ערך - זוהי תמצית הרעיון הפאשיסטי. לקיומה של מדינת ישראל אין טעם אלא אם היא ממשיכה את ההיסטוריה של העם היהודי. ואם אין היא ממשיכה אותה -  אין טעם לקיומה, ואף אין לה זכות קיום.
בן עזר: אך אין כל סימנים לכך שהסיטואציה בה אנו מצויים עשוייה להשתנות בעתיד הנראה לעין.
ליבוביץ: אם המצב הזה, זאת אומרת החזקת מיליון וחצי ערבים בשלטוננו, ייוצב, התוצאה תהא: ראשית - חורבן מדינת ישראל; שנית - הרס העם היהודי כולו בגלל ניתוקה של המדינה מן העם היהודי והתרכזותה כולה בבעיות קיום השלטון; שלישית - ערעור כל המבנה הדימוקראטי והסוציאלי של חברתנו, הן מבחינת הפיכת המדינה למדינת משטרה, ליתר דיוק מדינת ש.ב, והן על־ידי יצירת עם עובד ערבי, הנשלט על־ידי מנהלי עבודה, מפקחים, פקידים, שוטרים וחיילים יהודים."*

מועדים לשמחה
        ג'ף

*אהוד בו עזר, אין שאננים בציון, שיחות על מחיר הציונות, ספרית אפיקים , הוצאת עם עובד, 1986, עמ' 130 -131

יום שלישי, 3 באוקטובר 2023

אלו דברים לחוה"מ סוכות תשפ"ד

 "מן הון להון" הגעתי לתמלול שיחה של הרב שמואל ריינר ונילי בן ארי עם אהרן אפלפלד משנת 2018.

לקראת סוף השיחה שואלים את אפלפלד: מהו 'הסיפור הגדול' שאותו אתה רוצה לספר לנו?

ואפלפלד משיב:

"לפי השאלה הזו, אני יודע הרבה מאוד ובאחד הימים אוציא את כל הידע שלי בספר אחד –

 אבל לא כך. אני שמח על כל רבע פרק שיוצא, על כל חצי פרק. אני שמח, 

וזו לא סתם אמירה.

אין לנו באמת יכולת להבין מה אנחנו עושים בעולם הזה. מה שלימדו אותך, 

ומה שלמדת – שונים זה מזה. מה שמאפיין את האדם היא החלופיות שלו.

 הוא בן חלוף. היום הוא נמצא, מחר איננו.

אני לא עוסק בגדולות. ראינו איזושהי פינה בחיים, ראינו משהו שעניין אותנו,

 ריגש אותנו – זה משהו משמעותי. א-לוהים שוכן בפרטים הקטנים,

 לא בתפיסת עולם.

אני מפויס היום יותר. למרות שאף פעם לא הייתי מרוגז..."*.

מועדים לשמחה 

     ג'ף

*

https://www.maalegilboa.org/article/%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%95%D7%A7-%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94



יום חמישי, 28 בספטמבר 2023

אלו דברים לשבת - חג סוכות תשפ"ד

סוכות הוא כידוע חג שמציין שמחה.

אולי צריך היה לעסוק כאן בשמחה.

"עולם היהדות", מבחינה מסוימת הוא עולם שמתקיים במקביל ובמנותק מ"עולם המעשים" מסביבנו, מנותק מ"שאר העולם", מ"עולם החולין" שלכאורה עוטף אותנו בקיום היום יומי במדינת ישראל.

העולם החרדי הוא כזה. דמיינו גטו - ללא הקונוטציות השליליות - של מזרח אירופה בשנות הארבעים במאה הקודמת.

אבל עבורנו שזכינו לגור בארץ, במדינת ישראל ולא ב"עולם החרדי" - הגולה  היא מאחורינו.

אנחנו במדינה "ריבונית". 

"על הצלחת" שלנו בעיות שהן כל כולן או במרביתן - בעיות "תוצרת עצמית".

אני לא חושב שנכון להתעלם מהן; אני לא חושב שנכון להתרכז בשמחה - כאשר מדינת ישראל נתונה באחת השעות הקשות שלה, שעת משבר אמיתית.

ראשית חוכמה היא הבנת שורשי הבעיה שאתה מבקש לעסוק בה. זה לא תמיד ענין פשוט. במיוחד לא בענייני רוח.

ההצעה הראשונה שלי היא, על כן, שננסה להבין את שורשי הבעיה שאנו ניצבים בפניה.

לאחרונה אני לומד שבעיות לא מתקיימות "בחלל ריק". בעיות אינן קיימות מחוץ לשפה ש"מתארת" או "מגדירה" אותן.

זה אומר שעלינו לעיין היטב, להאזין היטב לשפה שאנחנו משתמשים בה. דיוק במילים שאנו משתמשים בהן הוא מורה דרך חשוב.

ייתכן וניצבות בפנינו מספר בעיות ולא בעיה אחת.

מלבד הרציו, מלבד המדע, אני "מאמין" באינטואיציה, באומנות. חכמים ממני כבר אמרו ש"הפילוסופיות הגדולות נכתבו על ידי אמנים, לאו דווקא על ידי פילוסופים" (ויטגנשטיין, עו"ד יעקב וינרוט המנוח, פרופ' הנרי אונגר יבדל"א ואחרים ).

לאחרונה, "החלטתי" שמה שעלי לעשות לעת הזאת, הוא להגביר מאמץ בהבאת עיקרים מהגותו של אברהם יהושע השל לתודעת הציבור הרחב.

אתה קורא את השל ובמבט ראשון הדברים שלו מושכים את הלב. במבט שני אתה שואל את עצמך: "רגע מה הוא אומר כאן ? מה כוונתו ?". מסתבר לך שלא רק שהדברים אינם פשוטים, הם מורכבים ועמוקים ולא תעמוד על כוונתם בלא מאמץ. "כולם רוצים שירים פשוטים", שר שלמה גרוניך . אף על פי כן עלינו להיזהר כידוע מקלישאות וסיסמאות נבובות. דה.

על כל פנים, החלטתי לאחרונה להתמקד באחד המאמרים של השל שהוא כתב  בעברית. המאמר נקרא "נשאת ונתת ?" ופורסם בערוב ימיו ( בתשל"א ) בביטאון שנקרא "הדאר". המאמר מופיע גם בפרק השני בספר השלישי של "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות", במהדורה בעריכת ד"ר דרור בונדי שפורסמה ב 2021.

בחרתי לסיים הטור הזה בדברים הבאים מתוך "נשאת ונתת", שממחישים במקצת וברמיזא כיוונים שעמדתי עליהם לעיל.

"האמונה תחילתה געגועים וסופה דבקות. תחילתה זעזועים וסופה פרספקטיבה, בת עין, פתח הלב, דרך עיון, דרך הסתכלות. ברם אין זוכים באמונה מן ההפקר, אין אמונה בלי יגיעה, בלי מאמץ, מאמץ מעשים ומאמץ מחשבה. אין אמונה דבר הנוצר יש מאין, מן הדברים הנקנים בהיסח הדעת. חייב אדם להשתחרר מן השגרה, משטחיות הראייה, כדי להעמיק ראות. יראה קודמת לאמונה, ותימהון קודם ליראה."
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 92 .

שבת שלום וחג שמח

       ג'ף

יום ראשון, 24 בספטמבר 2023

אלו דברים ליום כיפור תשפ"ד

כותב הרב עדין זצ"ל תחת הכותרת "התיקון הוא פנימי" באחד המאמרים ב"חיי שנה" ליום כיפור:

על מנת להגיע לתיקון המעשים , אין די בשינוי דרכי ההתנהגות, ואף לא בתיקון העוולות ופיוס הנפגעים. צריך לדאוג, ביתר שאת, לתיקון הפנימי של האדם בתוך עצמו, לתיקון הנפש, כדי לעקור את ה'שורש פורה ראש ולענה ' <דברים כט, יז >, שמצמיח דרכי התנהגות כאלו. משום כך נזכרים ב'על חטא' חטאים רבים שאינם נוגעים לעבירה מסוימת דווקא, או לפגם שיש לו הגדרה מעשית מיידית. אנו נקראים לשוב לא רק על הפשעים הגלויים...אלא נקראים לשוב ולבדוק היטב בתוך עצמנו....

יש עבירות שאדם יודע שעבר אותן - 'במשא ומתן', 'בדעת ובמרמה', 'בכחש ובכזב' - ואלו הן עבירות פרטיות ומוגדרות, וישנן עבירות כלליות יותר ומוגדרות פחות - שהן אבות הטומאה: 'בעיניים רמות', ב'עזות מצח', 'בלצון', 'בפריקת עול'. יש מידות ותכונות רעות, שהנפש האנושית מועדת להיכשל בהם:....מנוסה מפני קבלת אחריות - על ידי 'ווידוי פה';...ועל כולם - ההצדקה שאנו מצדיקים את עצמנו 'בפלילות', במין שיפוט מהיר שבו אנו דנים את האחרים, ו'אימוץ הלב' - שלא להכיר ולא להודות בחטאינו שלנו.

על כל אלה ניתן לנו יום אחד בשנה , יום שהוא מעל ומעבר לימות השנה; כדי להביט לתוך עצמנו, להצטער, להתחרט ולהתבייש. לא את הכל ניתן לשנות ולתקן מיד, אבל יכול אדם להחליט ולרצות להיות שונה וטוב יותר בשנה הבאה."

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "על חטא שחטאנו", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 63

גמר חתימה טובה

     ג'ף


יום שבת, 23 בספטמבר 2023

אלו דברים לכיפור תשפ"ד

 "' נראה לי שכאן נגעת בָּעיקר', אמר ק'. ' כן, בזה העניין. אחרי כל מה שסיפרת לי נפקחו עיני, כמדומה. ברנאבס צעיר מדי בשביל התפקיד הזה. אין מקום להתייחס ברצינו לשום סיפור מסיפוריו. כיוון שהוא ממש גוֹוע מבהלה שם למעלה, נבצר ממנו להתבונן בדברים כהווייתם, וכשמכריחים אותו בכל זאת לדווח כאן על מה שראה שם, אין שומעים מפיו אלא סיפורי מעשיות מבולבלים. וזה לא מפליא אותי כלל. יראת הכבוד כלפי השלטון טבועה בכם כאן מלידה, ואחר כך עוד מוסיפים ומפיחים בכם את היראה הזאת כל ימיכם. מכל צד ובכל צורה אפשרית, ואתם עצמכם עוד מסייעים בכך כמיטב יכולתכם. לא שאני מתנגד לכך, בעצם; אם השלטון טוב וראוי, למה שלא יחושו הבריות יראת כבוד כלפיו ? ואולם אסור לשלוח פתאום לטירה בחור חסר ניסיון כברנבאס, שלא יצא מימיו מתחומי הכפר, ואז לתבוע ממנו דיווחים נאמנים למציאות, ולפרש כל מילה היוצאת מפיו כאילו יצאה מפי הגבורה, ולהאמין שכל האושר האישי תלוי בפירוש הזה. אין לך טעות גדולה מזו. אמנם כמוני כמוך, גם אני נתתי לו להוליך אותי שולל, תליתי בו תקוות ונחלתי אכזבות בגללו - גם אלה גם אלה התבססו על דבריו בלבד, כלומר לא היה להן כמעט שום בסיס כלל'".

פרנץ קפקא, הטירה, תרגום : נילי מירסקי, אחוזת ביית הוצאה לאור, עמ'  234- 235

גמר חתימה טובה

    ג'ף

יום חמישי, 21 בספטמבר 2023

אלו דברים לשבת שובה תשפ"ד

                                                  " אין מחילה בעולם האלילים".

זוהי כותרת אחד המאמרים ליום כיפור בספרו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ "חיי שנה מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית". בשבוע החולף פרסמתי בפייסבוק פוסט קצר בו הופיעה הכותרת הבאה לדברים שכתב השל בערוב ימים : "תחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית." זהו משפט קולע אבל אתה שואל עצמך  - מה זה בעצם אומר  ?! תהיתי לא מעט סביב המשפט הזה ועיינתי במאמר עצמו ( "נשאת ונתת ?") ואחת המסקנות שאני מגיע אליה היא שהשל רוצה למקד את תשומת ליבנו בשאלות שקשורות לקיום האנושי יותר מבתשובות לשאלות הללו. השל רוצה למקד את תשומת  הלב שלנו לפליאה. זוהי נקודת מוצא משותפת למשוררים, לפילוסופים, לאנשים מן השורה  ולילדים. להלן דברי הפתיחה של הרב עדין במאמר לעיל. הדברים מעוררים שאלות. באשר לתשובות קהל הקוראים מופנה ליתר הדברים שבמאמר בספר עצמו בבחינת ואידך זיל גמור.

 "יום כיפורים מעורר הרהורים יותר מכל יום אחר בשנה. בין שיום זה משמש חוויה שלמה כשלעצמו, בין שהוא פועל רק מכוחם של זכרונות ילדות מתעממים, ואפילו אם פוגשים את היום רק בלוח השנה, יש בעצם שמו 'יום כיפורים' להזכיר שורה של מושגים קרובים־רחוקים: חטא, אשמה, סליחה, כפרה.

 ככלל, יום הכיפורים מעורר בחברה המודרנית בעיקר רגש של מבוכה. הוא מזכיר את המושג 'חטא', אשר החברה המתירנית מנסה לכאורה לעקור מן העולם; לעקרו מן החוק, מדעת הקהל ומן המצפון האישי. 'חטא' משמעו - שיש דבר מה שהוא אסור באמת, שיש משהו מאוס ובזוי בעצם, שיש מעשה שאי־אפשר לעשותו. אולם, כאשר התפיסה היא שהכל מותר - אי אפשר לחטוא עוד, ואם כבר אין אלים - אין גם למי לחטוא. העולם בו אנו חיים, מנסה להעמיד תמונה של חיים חופשיים ומשוחררים, ללא אלים וללא חטאים, ללא יסורי נוחם וכאבי חרטה, עולם שכולו דרור.

אך באמת, תמונה זו היא רק דמות ראווה חיצונית, שאיננה משקפת את המציאות בפועל. גם העולם החדש והנועז הזה, לא פחות מן החברה הישנה אותה הוא מחליף, כבול במאות חוקים וכללים, בעבותות של מושגי־יסוד ובחוטים דקים של מנהג ומסורת משלו. אמנם, פעמים רבות אין חוקים ומנהגים אלה דומים בדיוק לאלה של דורות קדומים, אך כמוהם ממש - הם  מוצקים ומגבילים, אלה הם תחליפי אלים."^

שבת שלום

    ג'ף


^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "אין מחילה בעולם האלילים",הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 56-57