רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 8 באוגוסט 2017

נאום מרלין על קו 58 בבוקר זה

"הפכנו לחברה אכזרית
חברה שאינה מכבדת את פרטיותו של שום אדם.
חברה שחושבת שהיא צריכה לדעת הכל על הכל, שיש לה זכות לדעת.
חברה חושדת.
חברה שבה האדם מן הרחוב נושא במלוא חומרת הדין על טעויותיו ואילו שועי העולם
נידונים אחרת מפני המערכת.
לשווא יחפש החייזר את חמלת הממסד עלי האדמה, את חמלת ההמון, המלת התקשורת"
על מה הוא מדבר ? ההוזה הזה.
"אני מדבר" אומר מי שהיה לפני שנים רבות קוסם ויועץ למלך ארת'ור וכעת שולית הנהג על קו 58 , "אני מדבר על בוקר יום תחילת מאסרו של אלאור. עיזבו אותו בשקט. תנו לו לעבור את היום הזה כאלמוני. אין לציבור באמת זכות לדעת, להציץ לתוך מקום כאבו הפרטי של הבחור הזה ושל משפחתו. לוחם צה"ל  שטעה ומשלם על זה מחיר. עיזבו אותו בשקט."

יום חמישי, 3 באוגוסט 2017

אלו דברים לשבת נחמו - פרשת ואתחנן תשע"ז

אחרי תשעה באב באה הקלה.
שלושת השבועות, תשעת הימים ותשעה באב, מלווים במועקה.
אירועי התקופה האחרונה הצדיקו את המועקה, העצימו אותה -
כמעט עד זרא.
אחרי תשעה באב באה הקלה.

"המזל הוא" אמר לי פעם יהודי חכם
עם נצנוץ בעיניים "המזל הוא שלא הכל תלוי בנו".
כוח השכחה וכוח ההדחקה שלנו
הוא עצום ורב.
כמה כמה מבקשים אנחנו את החיים הטובים

קצת שקט ושלווה,
"אמריקה וורסנו
אמריקה וורסנו
יושב בסן פרנסיסקו על המים
שוטף את העיניים בכחול ובירוק"

ומגיע לנו. כן כן מגיע לנו אחרי כל מה שעברנו.
אבל לצד הסיפור האישי של כל אחד מאתנו,
לצד הכמיהות של כל אחד ואחת מאתנו, המאוויים
והחלומות, בל כורחנו אנחנו נתונים גם בסיפורים
אחרים סיפורים שלא אנחנו כותבים

וחלק לא קטן מהסיפורים האלו - אינם קלים
חלק אפילו סיפורים קשים, סיפורים של כאב
פיזי ונפשי, סיפורים של בדידות אבדן ושכול
סיפורים של עוולות חברתיות, תאוות בצע מטורף
ועושק החלש

מחמת כל אותם סיפורים קשים , סיפורים שלא אנחנו כתבנו
אך אנחנו נתונים בהם בל כורחנו, אסור לנו לשכוח
את תשעה באב. אסור לנו להתבסם יותר מדי
מההקלה שבאה אחרי תשעה באב כי מסתבר
מסתבר לסיפורים הקשים יש מחברים רבים

חותמתם של אחדים ניכרת יותר בסיפור
אך איש אינו פטור לחלוטין מזכויות היוצרים של הסיפורים
הקשים. לא ראית את האיש השקוף שזה
אתה עברת לידו. לא ראית את האשה השקופה
שזה עתה עברת לידה

אתם אחראים. בחברה חופשית אחדים אשמים וכולם אחראים
אמר השל
 In a free society some are guilty, all are responsible
אחרי תשעה באב באה הקלה
אך לא הקלה טוטלית

וטוב שכך.
ללא המועקה המתמשכת, ללא נקיפות המצפון,
אין תיקון, אין תיקון חברתי. ואנחנו זקוקים
לתיקון. העולם זקוק לתיקון
כמו אויר לנשמה

יום שישי, 28 ביולי 2017

רשימות על השל - על תוויות


אספתי שבוע טרמפיסט צעיר ( עתודאי )
רוב הדרך דברנו  - למעשה "הרציתי" על השל.
כשהוא ירד בתחנה המרכזית בבאר שבע אמר לי: "אחלה טרמפ."
באמצע הדרך שאל אותי: "אתה רפורמי ?"
רציתי לעצור את הרכב ולהוריד אותי שם  - באמצע המדבר, למעשה מול עיר הבה"דים.
השבתי לו:"למדתי מהשל לחשוד תוויות אם לצורך הענין אגדיר עצמי כ'איש הלכה הומניסט'"
"אהם" הוא אמר" אני צריך לחשוב על זה."
אנשים שהכירו את השל באופן אישי סיפרו לי בהקשר של השתייכויות מגזריות בארה"ב דאז ש:
Heschel was above all that
תוויות אלה לא נדבקו על השל...הוא היה למעשה כפי שמכנה אותו בונדי
אדמו"ר בן אדמו"ר. מחמת תנודות הזמן ומהקום , רעידות האדמה, השואה אך עוד לפני כן, הפך השל לoutsider רציני
לצד היותו רב לעולם כולו.
מהשל עלינו ללמוד על אותנטיות, כנות,על  אמת ואמונה, על אמת ועל אמונה...
על השאלות  הקשות שניצבו כלפי כל אחד מאתנו באופן אישי וכלפי כולנו יחד כקולקטיב, על שאלות הקשות כלפינו כרוב ב"מדינה יהודית", מיהו אדם ?
ככל שאנחנו צריכים להביט מעבר להשל , לנושאים החשובים שבהם עסק, לשאלות שהוטרד מהם, שאלות "מן החלל הפנוי" ( ר' נחמן ), אנחנו מבינים שהשאלות נותרות בעינן, ולמצער גוברות על כל תשובה שאפשר להציע להן, בין באנגלית ובין בעברית.
אולי צריך לחזור ליידיש.

המשך יבוא

רשימות על השל החלום האמריקאי ואנחנו (ט)


"אמריקה ורסנו, אמריקה"

החלום האמריקאי - להתעשר ולחיות את החיים הטובים עדיין - על אף משבר טראמפ - שולט בכיפה . נדמה לי שבצדק. וגם אם לא בצדק, זה מה יש, וחזון אחר לעת הזאת אין באופק.
אנשי דת אינם מצטיינים בהתמודדות עם השינויים של המודרנה. זה נכון לא רק לגבי אנשי דת אלא לממסד באופן כללי; הממסד המשפטי בכלל זה.
לנוכח איומי המודרנה, הרימה כידוע היהדות ההלכתית - חרדית חומות בצורים. הם בשלהם והמגמות השונים שמתרחשות בעולם הזה אינם במוקד עניינו כאן.
אגב אורחא, אעיר, כי לאחרונה הבנתי כי המענה - התשובות - לשאלות החיים, הן השאלות הקיומיות והן השאלות הבוערות של כל דור ודור  - אינם במישור המלל. התשובות הן במישור ההכרה של המציאות, הטוב שבמציאות, בקיצור - ההכרה בעונג הצרוף של נכדים.
שלא כהוגים אחרים שמבכרים את ההסתגרות וההתבצרות מפני הרוחות הרעות של הזמן והמקום בעידן המודרני והפוסט מודרני, השל ירד לזירה, וליכך את ידו ב"דם ובשליא".
השל עזב את חממת העולם החסידי שלתוכו נולד, יצא והגיע להיכלי השן של ברלין דרך וינה ולאחר מכן, בעור שיניו, נחת בארה"ב, הודות למאמצי הצלת חוקרים יהודים אירופים של מורגנטאו מראשי התנועה הרפורמית בארה"ב.
השל נהיה אדמו"ר לעולם.
כשאתה קורא את כתביו החברתיים אקטיביסיטים של השל היום - על רקע עליית טראמפ, ניכר שהשפעתו של השל על חברה האמריקאית בכללותה היתה אפסית. מסקנה זו היתה נכונה אלמלא הצורך והחובה להסתכל על הדברים במבט יותר רחבה, מבט של נצח, מבט של - כפי שהשל סיים בה את ספרו אלוהים מבקש  - מבט הרואה את המציאות בין שני הקטבים של הר סיני ושל אחרית הימים בהם ייכון מלכות ה' בעולם.
לא עלינו המלאכה לגמור, כדברי רבי טרפון. השל מצייד אותנו בכלים להתמודדות, לעת הזאת. מה הם אותם כלים ?
הגותו של השל בנויה על שלושה אדנים.
האדן הראשון  - הוא הפרספקטיבה. נקודת המוצא של השל היא שיש בורא לבירה, והבורא הזה מעורב בעולם ואכפתי, על אף שהוא גם אל מסתתר
האדן השני הוא הביקורת. מכיוון שהדת היא עוצמתית ,  ( אנרגיה גרעינית כדברי הרב פרומן זצ"ל) - כך טמונה בתוכה אפשרות ההשחתה. עלינו להיות על המשמר מול אפשרות זו - במישור האישי ובמישור החברתי - יום יום שעה שעה.
האדן השלישי - הוא מישור העשייה המישור הלא מילולי. במישור הזה, והחיים בו  - על המתח שבין קבע וכוונה, טמון בסופו של דברי על פי מסורת ישראל וגם על פי השל - שהיה בעניין זה מסורתי מאד - המענה האולטימטי לאתגרי הזמן והמקום, בכל דור ודור
המשך יבוא