השיר הראשון - חזק !!

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ט

בהמשך לאלו דברים מהשבוע שעבר - נעקוב גם השבוע אחר שירתו של יהודה עמיחי על מנת לראות כיצד היא מתכתבת עם פרשת השבוע

”המלך הצרפתי המפורסם אמר, אַחֲרַי המבול
  ונוח הצדיק אמר, לְפָנַי המבול
  וכשיָצא מן התיבה אמר המבול מאחורַי
  ואני אומר , אני בתוך המבול
  אני התיבה ואני חיות טמאות וחיות טהורות
  ואני שניים   שניים זָכר ונקבה
  ואני החיות הזוכרות והחיות השוכחות
  ואני שְתיל הגפן לָעולם הטוב בלי לשתות יין בעצמי
  ובסוף אהיה אררט גבוה, בודד ויבש.
  ונושא על כתפיי תיבה משונה וריקה
  ובה שאריות אהבה וזֵכֶר תפילות וקצת מן התקווה"

יהודה עמיחי,  פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, תשנ"ח, עמ' 29  מקטע מס' 4  בקובץ "תנ"ך תנ"ך, אתך אתך ומדרשים אחרים" שם

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ט - הגרסה השלישית

להגיד שהתייסרתי סביב "אלו דברים" הפעם , יהיה קצת מוגזם, אבל יש בזה משהו.

אתה ניצב בפני פרשת בראשית, בפני תחילת השנה החדשה למעשה, "הדבר האמיתי" ש"אחרי החגים". מריבוי הדברים שנאמרו על הפרשה, ריבוי הדברים שאפשר לומר, "עוצמת הארוע", ריבוי הרעיונות והכיוונים שמתרוצצים בראשך לא מהיום, אך מתמקדים היום  בניסיון לומר משהו משמעותי, תמציתי, חדש, קצת מקורי, קוהרנטי  סביב - התחלה חדשה, בריאה, הבריאה, התורה שקדמה לעולם - אתה נאלם דום.

במצבים שכאלה, כך למדתי מאביבה גוטלייב זורנברג, ברירת המחדל היא השירה.

שירה יש בה הסגולה לגעת בנקודה, לגעת בנפש, בדקירה חדה ובלטיפה עמומה כאחת. או במילים של יהודה עמיחי " דיוק הכאב וטשטוש האושר"*.

וכך לבסוף, כברירת מחדל, החלטתי לפתוח את השנה החדשה  ב"כנס על דלקות עיניים".

וכך כותב יהודה עמיחי:

"כנס על דלקות עיניים. דמעות הן תמיד נציגוֹת

ים גדול ומלוח, לעולם הן לא באות ממים מתוקים, 

מנחל זורם מאגם רגוע. ומתי בכיתָ בפעם האחרונה ?

והמתרגמים יושבים וממחזרים הכל

למיחזור אחר שאין לו קץ ורוח אלוהים

מרחפת למעלה בתנועות כנפי מאוורר ענק

ומכֶּה את האוויר והמלים מֻכות שוב ושוב כמו קצף.

וישיבה מסכמת: הוא בכה כמו כלב.

כלב בכה כמו בן אדם. זה המפגש האחרון,

זה ביטול כל התורות. זה סוף כל הכנסים.

ומעל לדלת השלט 'יציאת חרום' מואר

באור אדום תמיד. זו דלקת העיניים

של כל היקום שאין לה מרפא.""^

שבת שלום

   ג'ף

*יהודה עמיחי,  פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, תשנ"ח, עמ' 100, 107 ( כותרת השיר מתוך כותרת השיר "דיוק הכאב וטשטוש האושר מגע געגועים בכול" ובשורה הפותחת לפסקה 20 שם )
יהודה עמיחי, פסקה 2 בשיר "כנסים, כנסים המילים הממאירות והדיבור השפיר", בקובץ שם בעמ' 156

13 עיקרים ב"השל" בנוגע לתנך

13 עיקרים ב"השל" בנוגע  לתנ"ך (מתומצת )*

1.     עיקרים אינם העיקר [1]

2.     התנ"ך אינו ספר על הקב"ה אלא ספר על האדם [2]

3.     הייחודיות של התנ"ך – הדגשת הערך העצום של האדם [3]

4.     התורה שבידנו היא חלקית, אין היא מגלה את כל רצון ה'  [4]

5.     בתקופות שונות התורה מתגלה באופנים שונים [5]

6.     שיטתו של רבי ישמעאל : "דברה תורה בלשון בני אדם" [6]

7.     אין להבין התורה באופן מילולי [7]

8.     חיוניות יתרון הנעשה על הנשמע [8]

9.     המקרא מקדימה אותנו The Bible is ahead of us  [9]

10.                        "אלוהים  מבקש את האדם" זו תמציתה של התורה [10]

11.                         מילים הן חשובות ביותר [11]

12.                         השל ביקש שניגש אל התנ"ך מתוך עמדה של פליאה [12]

13.                         המקרא אינו אפוס על חיי גיבורים, כי אם סיפורו של כל אדם באשר הוא אדם, בכל עת ובכל מקום. [13]

* טיוטה ראשונית לדיון

הערות ומראי מקומות ל "13 עיקרי השל " לתנ"ך

[1] "כשמדברים על אמונה צריכים להבדיל  בין אמונה לעיקרי אמונה. רוב בני אדם אינם מבדילים את ההבדל החשוב הזה. "

א.       י. השל בשיחה (הרביעית) עם פנחס פלאי  ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 70.

[2]The Bible is not a book about God; it is a book about man.

                 A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p.119

[3]  אך עליך להבין, שוב, ונחזור לבעיית המיוחדות. מה הוא המיוחד שנתן לנו התנ"ך,   אשר לא              נמצאנו בשום מקום אחר ? הייתי אומר, כי זוהי ההכרה המיוחדת בגדולת האדם, בפוטנציאליות העצומה של האדם כשותף לאלוהים. רעיון זה , לדעתי, אינו בנמצא בשום מקום אחר.

א.י. השל, הראיון לקרל שטרן, חמש שיחות, הוצאת מוסד א.י. השל, תרגום: ורדה לבני, עמ' 90

But you have to understand, again. to come back to the problem of uniqueness. What has the Hebrew Bible given us in particular that is not to be found anywhere else ? I would say the particular appreciation of the greatness of man, of man's tremendous potentiality as a partner of God. This idea to me , is not to be found anywhere else.

A.      J. Heschel, the Carl Stern Interview, in MG&SA, FSG, p 398

[4] "אלוהים נשגב לאין ערוך מבינת הנביאים, והחכמה האלוהית עמוקה מן החכמה המשוקעת בתורה בצורתה הנוכחית.^

רבי חנינא בר יצחק אמר: ג' נובלות הן. נובלת מיתה שינה, נובלת נבואה חלום, נובלת העולם הבא שבת. רבי אבין מוסיף עוד תרתין: נובלת אורה של מעלה גלגל חמה, נובלת חכמה של מעלה תורה".*

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 207

בר"ר  יז , ה*

"' משה קיבל תורה' – אך לא את התורה כולה – 'מסיני'"

-          המהר"ל מפראג, דרך חיים, ורשה תקצ"ג , דף ח ע"ד ( אלוהים מבקש עמ' 207)

^God is infinitely more sublime than what the prophets were able to comprehend, and the heavenly wisdom is more profound than what the Torah contains in its present form.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 262

[5] "יש בספרות היהודית תאוריה המכילה אמת אלגורית עמוקה, ועל פיה התורה, הנצחית ברוחה, לובשת צורות שונות בעידנים שונים. התורה הייתה ידועה לאדם הראשון כאשר עוד היה בגן עדן, אם כי לא בצורתה הנוכחית. מצוות העוסקות בעניינים כגון צדקה לעני ולגר, ליתום ולאלמנה היו חסרות משמעות בגן עדן. באותו עידן הייתה התורה ידועה בצורתה הרוחנית. וכפי שהאדם לבש צורה גופנית כאשר גורש מגן עדן, כך התורה לבשה צורה גופנית. לו נשאר האדם ב'כתנות האור' לאמור בקיומו הרוחני, גם התורה הייתה נשארת בצורתה הרוחנית."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 207 ( הערות השוליים בפסקה לעיל הושמטו(

"בצורתה הנוכחית התורה עוסקת בסוגיות הנוגעות ליחסים החומריים בין אדם לחברו. בימות המשיח עתידה להתגלות לנו מדרגה עליונה יותר של חכמת התורה. עכשיו יש לנו תורה, ובימות המשיח יהא לנו כתר תורה. החכמה הפתוחה בפנינו בימינו, אם כן, הוא רק ראשיתו של תהליך ההתגלות."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 208 ( הערת השוליים בפסקה לעיל הושמטה )

[6] תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות  וראו יישום הגישה הזאת ע"י אסא כשר בפרק עשירי לספרו "יהדות ואלילות" "בגלוי, בסמוי, בחצוי" עמ' 228 – 242

[7] הבנה הולמת של פסוק חייבת להתאים למשמעות שלה התכוון בעל הפסוק. שאלתנו הראשונה היא אפוא לְמה התכוון הנביא בפסוק 'וידבר ה''? כדי להבין את דברי הנביא המתארים את חוויותיו, עלינו לזכור כמה עקרונות הנוגעים לטיבם: (1) למילים ולדברים משמעויות רבות; (2) לשונו של הנביא היא לשון המעטה; (3) לשונו של הנביא היא לשון *הוד *והדר *ומסתורין; (4) יש להבחין בין מילים תיאוריות [מתארות]  לבין מילים אינדיקטיביות [מצביעות]; (5) יש להבין את דברי הנביאים כמענה.

אין דרך טובה יותר לשגות בהבנת ההתגלות  מאשר להבין את הנאמר באופן מילולי, לדמות שאלוהים ניהל עם הנביאים שיחות חוץ בטלפון. אך רובנו נכנעים לשיגיונות מעין אלה ושוכחים שאבי כל חטא בעניין השאלות המוחלטות הוא חוסר המעוף הפרשני, שגורר קריאה שאינה חורגת מפשט הפסוק.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 143- 144 המילים לעיל בסוגריים מרובעים [הם שלי  - ג'ף] ובנוסף שיניתי פה ושם בתרגום היכן שמסומן כוכבית *וראו  דברי אביבה גוטליב זורנברג בנספח להלן.

Adequate understanding of a phrase depends upon its being compatible with the meaning intended by the author of the phrase. Our question then is: What did the prophet mean by the phrase, 'God spoke' ?To understand the statements of the prophet about his experience we must keep in mind the following principles about the nature of these statements: (1) things and words have many meanings. (2) the prophet's statements are understatements. (3) the language of the prophet is grandeur and mystery. (4) there is a distinction between descriptive and indicative words. (5) the statements of the prophet must be taken responsively.

The surest way of misunderstanding revelation is to take it literally, to imagine that God spoke to the prophet on a long-distance telephone. Yet most of us succumb to such fancy, forgetting that the cardinal sin in thinking about ultimate issues is literal-mindedness. 

A.J.Heschel, God in Search of Man 178 -179

"כעדות להתגלות המקרא עצמו הוא מדרש", אדם מבקש, עמ' 149

[8] אנו נעים במעגל. היינו מקבלים את המקרא רק אילו הייתה לנו  וודאות מלאה באשר לנוכחותו של אלוהים במילותיו. ברם כדי לזהות את נוכחותו עלינו לדעת אותו. אך ידיעה כזו ניתן ללמוד רק מן המקרא. השכל האנושי, המותנה על כורחו על ידי הפרספקטיבות שלו, היחסים שלו והשאיפות שלו, אינו יכול לבשר לאנושות כולה את בשורת הנצח: 'זה א-לוהים ואין אחר'. מכאן שעלינו לקבל את המקרא כדי לדעת את המקרא. עלינו לקבל  את סמכותו הייחודית כדי לחוש את איכותו הייחודית. זהו אפוא פרדוקס האמונה, שהוא פרדוקס הקיום.

א. י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, ת' עזן מאיר- לוי, 200

We are moving in a circle. We would accept the Bible only if we could be sure of the presence of God in its words. Now, to identify His presence we must know what He is, but such knowledge we can only derive from the Bible. No human mind, conditioned as it is by its own perspectives, relations and aspirations, is able on its own to proclaim for all men and all times: 'This is God and nothing else.' Thus we must accept the Bible in order to know the Bible; we must accept its unique authority in order to sense its unique  quality. This, indeed, is the paradox of faith, the paradox of existence.

A.    J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 253

[9] חכמת המקרא, הוראתו ועצתו אינן עומדות בסתירה להישגיה האחרונים של רוח האדם; אדרבה, הן מקדימות בהרבה את גישתנו. רעיון שוויון האדם למשל היה למטבע השגור בכל פה. אך כמה רחוק רעיון זה מלהיות תובנה שאין להתכחש לה או שכנוע פנימי עמוק שאין לעקרו. המקרא אינו מיושן; הוא מקדים בדורות רבים את שאיפותנו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 192

The wisdom, teaching and counsel of the Bible are not in conflict with the ultimate attainments of the human mind, but, rather, well ahead of our attitudes. The idea of the equality of man, for example, has become a commonplace in our mouths, but how far is it from being an irresistible insight or an honest ineradicable conviction ? The Bible is not behind the times; it is ages ahead of our aspirations.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 243

[10] "העבודה צורך גבוה", אבן גבאי, שיחת אברהם יצחק גרין בכנס השל בירושלים ב2015 ( ( להלן : כנס השל)

https://www.youtube.com/watch?v=XxnL7Ib5bQ0

[11] "אולי החולשה הגדולה ביותר של הציביליזציה שלנו היא שאנו חיים בתקופה שבה כולנו עסוקים בחיסול השפה, מילים, מילים הפכו להיות מאד זולים, הדבר הזול ביותר היום הוא המילה." 

א.י. השל, שיחת אוטאווה על משמעות השבת לאדם המודרני, ( חלק א' ) הדקה 8:00

"Maybe  the great weakness of our civilization today is that we live in a time when we are all involved in liquidating language, words, words have become very cheap, the cheapest thing is the word."

A. J. Heschel. the Ottawa talk on the meaning of the shabbat.

https://www.youtube.com/watch?v=JpIhkpsbTk4 8:00

[12] על פי חנוך בן פזי בכנס השל  זו הינה מטרתו של השל בספר "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות"

https://www.youtube.com/watch?v=N4NaBT8sz0c

[13] א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 189בשינויים שלי - ג'ף

נספח: זורנברג על דרכי יצירתה

מתוך

Can Torah Speak to the Modern World? Dr Elliot Malament and Dr Avivah Zornberg in Conversation

https://www.youtube.com/watch?v=sIjp0QZ0UMU

Z: …to keep ones' mind clear, free of preconceptions and in a way just to register. The idea is that the unconscious registers, something deep down registers. And if  one can only have enough faith in that. In my regard that's my religious life to some extent, having faith in that deep acknowledgement that  I 'm not even aware of.

Q: Do you think there is any kind of contradiction here between being totally open and clear and the idea that you spend a lot of time reading all the commentaries in the first place? In other words if you really want to be open and clear, that should be shelved completely to the side. How do those two strands work?

A: My whole approach is NOT one of regarding the Biblical text as THE THING. I don't think that the Biblical text is THE THING. I think EVERYTHING THAT I READ IS THE THING including non Jewish sources in the end, that comes late in the process. I don’t start with the non Jewish sources, that's association of a kind    but in the end the feeling is what is waiting to emerge. The Biblical text starts it off but often it's really the latter text that excites me. So I have to go through everything in order to begin to trace these lines of connection.

Q: What do you think of the way Jews read texts especially in Jewish education ? Do you think that they're open to texts or do we spend too much time forming children's minds and our minds in sort of this is the way to read this text?

A: I can't generalize because they're all kinds of teachers and all kinds of environments for learning. But one tendency that I have a reservation about is the de-coding tendency. 'There's a problem in the text', 'What was Rashi's question ?' Right it's Nechama Leibovitze's approach but of course she does it very subtly. And it's been picked up sometimes in ways which are very brutal in a way: 'What is the problem ?' and 'Here is the answer'. It seems to me that texts are not a series of problems. Texts are - They offer one  opportunities, directions in which to think. And it's thinking that has to begin as a result of a text. And that's never easy, never mechanical. Never a question of 'Here's how you do it.'

אלד לשבת פרשת בראשית תשע"ט

שבת פרשת בראשית שולחת אותנו, מטבע הדברים, לראשיתם של דברים, לעיקרים ראשונים.

יש גאוניות בלוח השנה העברי, ב"מסגרת החיים" המעגלית של המסורת היהודית -  במקרה שלנו - בקריאה ובעיון הנמשכים והולכים  בתורה על פי פרשיות השבוע, שנה בשנה.

"גאוניות" , כפי הנראה, היא מילה "רפה" מדי, לאור הנחת המוצא שאותה "המסגרת" ראשיתה מבראשית ויסודה ב"תובנה־אלוהית", אם אפשר לקרוא לזה כך.

אומר ישעיהו לייבוביץ בפתיחה לדבריו על פרשת בראשית בספר "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע":

"כל מי שבא לומר משהו על סדרת 'בראשית' [במסגרת מצומצמת ], אין ספק שאם בעל נפש הוא תירפנה ידיו. לא זו בלבד שעולם ומלואו גלומים בסדרה זו, אלא תורה טבועה בפרשת 'בראשית'; הסדרה כולה בפסוק הראשון, והפסוק הראשון במלה הראשונה, וכבר נאמר במקורותינו, שלמעשה הכל גלום בתג שעל האות ב' במלת הפתיחה 'בראשית', ויש אמת גדולה במה שנאמר על מה שגלום בפסוק ראשון זה."

ובהמשך שם:

"...אנו פותחים בסדרת 'בראשית', אותה פרשה עליה ניתן לומר בביטוי תלמודי, אילו היו כל עצי היערות קולמוסין, וכל הימים דיו, וכל בני האדם לבלרין, אין אנו מספיקים לשמוע, לקרוא וללמוד את מה שכבר נאמר על פרשה זו, ומכל שכן לעמוד על כל המשמעויות הגלומות בה, שהיא הענין הגדול של האמונה בה', והיא מתפרשת פירושים שונים ע"י פרשנים וחוקרים, ע"י הוגים פילוסופיים והוגים מיסטיים, וכל הפירושים או על כל פנים רובם שצמחו ועלו מתוך ההגות האמונית ביהדות כשרים הם, ואין לנו אלא ללקט גרגרים מן האמור, ואולי להוסיף עליהם הרהורים משלנו, שהרי מה שיש לומר בפרשת 'בראשית' לא מוצה, וייתכן שאינו ניתן כלל למיצוי, והיא ניתנה לנו כדי שנהגה בה בנושא האמונה..."

תשמעו מלא מעט יהודים אמריקאים (ומכמה ישראלים  ) - שאברהם יהושע השל שינה את חייהם. יש מביניהם כאלו שהכירו את השל באופן אישי ויש מביניהם כאלו שהשל  נגע בהם באמצעות ספריו או תלמידיו.  את השל אני מעולם לא פגשתי באופן אישי. 

את  ליבוביץ  כן זכיתי לפגוש ולשוחח עימו באופן אישי. לגביו אוכל לומר בבטחה שהוא - ליבוביץ - שינה את חיי.

אמנם "ליבוביץ" ו"השל" צרים  זה לזה. עם זאת ככל בעלי אמונה גדולה  ישנו לא מעט מן המשותף ביניהם. המחקר ההשוואתי בנושא זה עוד ממתין להיכתב. בינתיים  מבקש אני להציב כאן לצד המובאה דלעיל - דברי בראשית של ישעיהו - מדברי ראשית של אברהם^ . שהטקסטים ידברו בשלב  זה בינם לבין עצמם .

"מציאות התורה מהי ?" שואל השל. והוא משיב :" לכאורה הדבר פשוט ומובן; ולא כן. החכמים שהגו בתורה יומם ולילה התקשו מאד לתפוס אותה. הם הרבו לשבח, לפאר ולרומם אותה, אבל הרגישו שאין המעלות עיקר, אלא טיב מציאותה. תהילות ותשבחות אינן הולמות את מהותה. ' העולם ומלואו לא נברא אל בזכות התורה'. ' גדולה תורה, שאילמלי תורה לא נתקיימו שמים וארץ'. 'העליונים והתחתונים אינן מתקיימין אלא בזכות התורה הנתונה בארון'. כנסת ישראל נאחזת בתורה אחיזה שלמה וגורלית. 'מורשת קהלת יעקב ( דברים לג, ד)  - אל תהי קורא מורשה אלא מאורשה, מלמד שתורה מאורשה היא לישראל'. אלא שגם אמונה זאת אינה משמשת פתרון לחידה: מציאות התורה מהי ?

ראשית התשובה ניתנה בדעה, שהתורה היא לא דבר המתקיים רק מימות משה רבינו, היא קדמה לעולם, ובזכותה העולם עומד. כרוך בדעה זו הרעיון הנועז והנשגב, שרב ערכה של התורה מערכם של שמים וארץ. בשם האמוראים רבי ברכיה ורבי  חייא דכפר תחומין נמסרו דברים אלה: ' א פ י ל ו    כ ל    ה ע ו ל ם    כ ו ל ו    א י נ ו    ש ו ה    א פ י ל ו            ל ד ב ר     א ח ד    מ ן    ה ת ו ר ה' . ואחד אמר: ' אםילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה.' 'כל הכולם כולו אחד משלושת אלפים ומאתים בתורה' אלא שגם הערכה הזאת אינה מביעה במישרים את התשובה לשאלה : מהי מציאות התורה ?"

הנה לנו, כך נדמה, אחת הנקודות המשותפות להשל וללייבוביץ: השתוממות גדולה  נוכח התורה, ( ואולי צריך לקרוא לזה  אהבה )  השתוממות  נוכח ההתגלות האלוהית בדברים; דברים שלא מוצו ו"שייתכן שאינם כלל ניתנים למיצוי".

שבת שלום
     ג'ף

* ההתייחסות כאן היא להגותם ולא לאישים ועל כן הכנסתי את השמות למרכאות

^ ( יהושע השל )

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ט

תאולוגיה היא כמו פיזיקה.

בעצם תאולוגיה גרועה מפיזיקה.

תאולוגיה היא כמו פיזיקה בכך 

ששניהם קיימים בעולם בין אם אנחנו
מודעים אליהם ובוודאי ובוודאי
ללא כל קשר לשאלה אם
אנחנו מבינים בהם משהו.
תאולוגיה כמו פיזיקה משפיעה
על חיינו, בין אם אנחנו ערים לכך
ובין אם לאו.
תאולוגיה גרועה מפיזיקה מכיוון
שתאולוגיה עוסקת בקודש.
gם פיזיקה בסופו של חשבון
אפשר ללכת למכולת....בעבר
תאולוגיה היתה מוליכה אותנו
לגיהנום אבל מזמן זה כבר passe
איפה גיהנום ואיפה אנחנו ?

קוי 58 שטרם פורסמו

קוי 58 שטרם פורסמו

נכתב ב270918 :

יום אחד הבנתי 

שאני לבד על קו 58

היה זה בלילה

הלילה האחרון של פסטיבל

הפיוט בדרך רגלית למשימה

סודית. כל הנוסעים האחרים

בקו לא ראו לא שמעו

או עשו עצמם ככאלה.

ואני בדרכי למשימה 

הסודית בתוככי הגבול

בתוככי הישוב. קו 58

עובר ואני בתוכו. לבד

לבד נע ברחובות הריקים

מאדם, כולם בהופעה של 

עידן עמדי חוץ ממני

ושאר הנוסעים על הקו.

הקו התוהה היכן אבדה

הדרך ואיך פספס את הסייל 

האחרון לפני החג, הצונאמי

הגדול שלפני שמחת תורה

מחרוזת שירי שמש על קו 58

על קו 58 בשמש בהמתנה במגרש החנייה של פרץ סנטר בדימונה בחוה"מ סוכות תשע"ט

פעם היה היהודי נע ונד.

פעם היה הבדואי נע ונד.

זמנים משתנים.

לטובה ולרעה.

ראיתי סיפור חסידי הבוקר

שהלין על "המצאת הכבישים"

שהביא למיגור המנוחה*. 

על הכביש שבין באר שבע

לירוחם נוסע קו 58 הלוך

וחזור. מחזוריות קבועה.

אפילו לאיחורים של הקו יש

מימד של קבע. בתוך המחזוריות

הזאת עלינו לנוע, לצקת תוכן

לזמן שבין הקוים, לנצל את התחנות

בדרך. להתבונן מסביב, להביט

כפי שאמר רבי נחמן בשמים,

כי בעוד 50 שנה גם אני ואת

לא נהיה פה :-)

אפשר להתווכח על יתרונותיו של זמן

המתנה. בשמש ללא כובע -

לא מומלץ. לי יש כובע. תיקו.

ובכל זאת - הענין הזה שעל אתר - 

אתה יכול להביא את דבריך

לעולם קבל עם ועדה הוא

בעייתי. אנחנו זקוקים לזמן המתנה

זמן הבשלה, כמו גם המילים

הנרשמים על ידי המקלדת

שלנו. מצד שני הנה אנחנו שוב

בתרבות של דיבור, תרבות של תורה שבעל

פה על אתר, דברי הרב נאמרים

על ידי מי שנמצא בסביבה, 

על ידי מי שמקשיב, במקרה 

או שלא במקרה. כמו גם דברי

ליצן החצר. גם אם אין חצר, הוא

מופיע ברחובה של עיר...לפעמים

מחופש לאיש ידוע שאינו מעלה

בדעתו שהוא ליצן חצר...או נוסע 

על קו 58.

לתשומת ליבך גודמן מין ars poetica מאותו מגרש חנייה תחת אותו שמש  באותו  היום

לא כתוב בשום מקום

שמה שאתה רושם 

אתה חייב לשלוח.

אני יודע אומר גודמן.

אני יודע ובכל זאת

תודה על התזכורת.

I'll keep it in mind

אנסה לרשום את הדברים

על לוח ליבי, לזכור אותם

וליישם אותם. זה אמנם תפקידם 

של העורכים אך בידוע הוא

שעל כל כותב להיות

בראש ובראשונה העורך של עצמו.

להאזין למה שהוא כותב, לשקול

את הדברים ולבצע הערכה ראשונית

האם הם ראויים לעיון נוסף בעתיד

או לאלתר לפח.

בני ישראל ישבו בסוכות במדבר.

להם היתה סוכה לפחות

לך אספלט תחת הרגליים ושמש

מעל הראש. מזל שיש כרוז מטעם

שס שקורא לתושבי דימונה

ליטול 4 המינים למי שלא נטל. וכך

הוא מזכה אותם במצווה

למי שאין לו פייסבוק - "על קו 58" לחול המועד סוכות תשע"ט ( נשלח לגרופים ב26/9/18)

הדבר הראשון שפייסבוק שואל אותך כשאתה פותח הדף שם הוא: "על מה אתה חושב ?". זה הרקע לדברים הבאים:

זה מיותר לשאול אותי על מה אני חושב.

התשובה ברורה מאליה.

"חופים הם לפעמים...

געגועים לנחל..."

הנה . לא ממש. הקוצקר דרש שכל יום

יהיה שונה בעיניך מקודמו...

השל, תלמידו, חלק על קהלת, הוא

טען שקהלת טעה - כי יש חדש 

תחת השמש למעט אנשים

שהפכו להיות עם הזמן

כלחם יבש.

על קו 58 יש מקום לכולם

מיץ תפוזים, ברגים חלודים

סטייק עסיסי ופלאפל...

אמנם אין בו סוכה אבל 

עובדים על זה

עלה לפייס ב21/8/18

מפקח עלה היום על "קו 58"
"אל תאמינו למה שכתוב כאן" אמר
והמשיך לבקש מהנוסעים להציג
בפניו את הרב־קו ואת שעוניהם.
"בדיוק פספסת את קפקא" העיר
אחד הנוסעים לעבר המפקח.
"זה מה שאתה חושב" השיב המפקח.
"רוצה מסטיק ?" לא תודה השיב
הנוסע. "את דילן גם ראית כאן ?"
"וודאי וודאי" השיב המפקח "ההוא
מ'בריחתו של הנווד' 'חייב להיות מכאן 
מוצא' אמר הגו'קר לנבל'".
"שמעתי שהוא זכה בפרס נובל לספרות"
הוסיף המפקח לפני רדתו מהקו
"זה נכון ?"

קו 58 נוסע להודו.
לפחות מבחינה מנטלית 
ראו השיר היפהפה של
ג'יימס טיילור
In my mind i'm going to Carolina
לפחות כשאיפה. 
בעקבות הבן, הבנים והבנות.
הרחק ממדי הזית, הבלונים המעופפים,
התעברה, החום של הקיץ, הלחץ
של כל הטראומות האופפות אותנו,
עול ההסטוריה היהודית הכבדה
שלא לומר מכבידה.
קו 58 נוסע להודו על גבי הקו הזה
שעושה את דרכו הלוך ושוב בתוככי המדבר
בתוך החלום הציוני היפהפה והקשה.
הוא נוסע מיד.
אחרי הקפה

עלאףשקו 58 הואקואוטובוסאנימשתדללעוףאיתו.

לצאתאיתולארקמתחוםהשיפוטשלירוחם, לצאתאיתואףמגבולותהארץ, לעוףאיתומעברלמגבלותכחהכבידהשלכדורהארץ.

אדםצריךשיהיהלושניפתקים, אמראחדהמוקיםהדגוליםשלהעםהיהודיבכלהזמנים, רבישמחהבונםמפשיסח. בפתקאחדצריךלהיותכתוב : אניעפרואפר. עלהפתקהשניצריךלהיותכתוב : בשביללינבראהעולם.

אנחנוamphibiansאמרתלמידושלרביבונם ( בהפרששלדורות ) . חייםאנובעולםהחומר, אךגםבעולםהרוח.

אנחנוצריכיםלחיותאתהכאןוהעכשיו , החייםהארציים, אךנכוןמפעםלפעםלהביטעלהדבריםממעוףהציפור.

זואחדמתפקידיושלהקו: לשמשכליטיסלמעבר. נכוןלנסותלהביטעלהדבריםמלמעלהבמיוחדבחודשאלול. כשםשנכוןלעשותכךזהלאקל.

................................................................

אתהיושבוממתיןלקו 58, לאהבתחייךאולשיעורשיעבורכבר.

חלקגדולמחיינועוברבהמתנהל.

השאלההיאאואחתהשאלותהיא : מהאנחנועושיםעםזמןההמתנההזה ? אנילמשלכותבאת "עלקו 58" בזמןהזה.

זהלאשהשתעממתימהנוףבנסיעותהלוךושובמירוחםלבארשבעעלהקובמשךכ30 שנה. ההפךהואהנכון. הנוףותנועתהאוטובוס, הנוסעיםהנהגוהפייסבוק, נתנוליהשראה.

חלקמןהזמןהרעיוןהיהלתעדאתמהשקורהמסביב. חלקאחרמהזמןהרעיוןהיהלהפליגלמרחקיםוחלקאחרשלהזמן - כלדברבצהלמתחלקהרילשלשהוכןגםביקום - הרעיוןהיהלהשתעשעולברוחמהחדשותהקשותשלהמציאותהישראליתוהעולמית. מהשישראלאלירזקורא : "אלימותהיש" ו"חרוןהיוםיום".

ובכלזאתהגענולמרותהכל. יוםאחדנכתוב "עלשיריהדרךבזמרהישראליובתרבותהאמריקאית -מחקרהשוואתי".  בינתייםאנחנועוסקיםבסוגיותאחרות...כמולמשלהיכןהנחתיאתהארנק, מהאוכליםלארוחתערב,  מהיהיהב"אחהגדול" , מיגנבאתהאפיקומןלפנישלששנים ? האםהשקינואתהצמחים ? מהקרהלשעוןהשבת ? מיראהאתאפי ? ועודכהנהוכהנהשאלותהרותגורל, גבעותגורל,

הופההולההולההולהוכדומה