עוד א

אלו דברים לשבת ר"ח טבח - שבת חנוכה - פרשת מקץ תש"ף

לא מזמן "גיליתי" את אהרן אפלפלד ז"ל. לאחרונה "גיליתי" את אוריאל סימון יבדל"א. קרוב היום ו"אגלה את אמריקה". מי יודע ?!

על כל פנים כשאני מדבר על "אפלפלד" "סימון" "השל" ואחרים - הכוונה היא ליצירתם, לאו דווקא לאנשים עצמם ולכן המרכאות. על אף שכמובן אי אפשר ולא נכון לנתק לגמרי בין היצירות ליוצרם. אין כאן המקום להאריך בזה.

בהמשך תמצאו שיחה של אוריאל סימון בנושא יוסף ואחיו. הרבה מאד יסודות חשובים טמונים בשיחה הזאת, כמו למשל התשובה של סימון לשאלה  מדוע הוא אוהב את התנ"ך.

השל אמר:

"ניתן לאפיין את האדם המודרני כיצור שלבו גס באסונות.  כקרבן לברוטליזציה מואצת, רגישותו הולכת ופוחתת כל הזמן, תחושת האימה שלו מתמעטת ומידלדלת. ההבחנה בין טוב לרע מיטשטשת, כל שנותר בידינו הוא האימה מאבדן האימה."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  292

אני נזכר לא פעם באמירה הזאת לאור הידיעות היומיומיות על פועלי בניין הנופלים למותם בארצנו. תאונות הדרכים מקיזות את דמנו. ברברים מרשים לעצמם לדהור בכבישים כאילו "אין אלוהים", לא אכפת להם לא מזולתם ולא מעצמם. בימים ההם אין ממשלה בישראל אבל בחירות יש ויש. בחירות תמידיות.

כשחיפשתי בבלוג "לה' הארץ " , בלוג שמרכז ציטטות מ"השל", את הציטוט לעיל מצאתי גם את הדברים שלהלן -שאיתם נסיים הפעם: 

כמה אסונות עוד עלינו לעבור על מנת שנכיר בכך שלכל האנושות יש חלק בחירותו של בן-אנוש אחד; שכל אימת שבן-אנוש אחד נפגע, כולנו סובלים כאב ?

א.י השל, "דת וגזע" , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ'  31

שבת שלום חודש טוב וחנוכה שמח

               ג'ף

חזרה וההופעה, רבי נחמן בדרך לא"י

אלו דברים לשבת פרשת וישב תש"ף

עו"ד יעקב וינרוט  זצ"ל ב"הרצאה האחרונה" שנתן בפני סטודנטים באוניברסיטת ת"א אמר הרבה דברים חשובים ל"דור הצעיר".*
בין השאר, אמר ש"הפילוסופיות הגדולות נכתבו 'מה לעשות' לא על ידי פילוסופים אלא על ידי משוררים וסופרים".
וינרוט סקר בהרצאתו, בין היתר, את דרכו ההגותית, דרך שהתחילה בישיבות ליטאיות, עובר דרך אוניברסיטאות וכלה בעיון בכתבי רבי נחמן מברסלב. "כלה" היא לא המילה המדויקת כאן  - כי אצל וינרוט לא היה סוף לתלמודו. באחת השיחות שמעתי מפיו כי לצד כל עיסוקיו הרבים, תמיד דאג ללמוד קורס מבין הקורסים הרבים של האוניברסיטה הפתוחה.
לעניינו , אני רוצה להפנות הפעם לאחד מסיפורי רבי נחמן. מדובר בסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, סיפור של אחד הקבצנים ב"מעשה בשבעת הקבצנים".
זוג יתומים מתחתן ביער, ובכל יום משבעת ימי המשתה, מגיע קבצן מבין חבורת הקבצנים שפגש הזוג ביער עובר לחתונתם, על מנת לברך וליתן מתנה לבני הזוג. המתנה היא בדמות סיפור. לכל סיפור "מוטיב מרכזי". המוטיב המרכזי בסיפורו של הקבצן הגיבן שמגיע לברך את בני הזוג ביום החמישי לחתונתם הוא "מועט המחזיק את המרובה".
ראו בhttps://www.zusha.org.il/story/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%9D-3/
"מועט המחזיק את המרובה" היא מידה הכרחית בעידן שבו אנו מוקפים לא רק בהררי זבל של פייק ניוז, בידור , פרסומות וכדומה לצד הררי מידע מדעי חשוב שלא לדבר על יצירות אומנותיות קלאסיות שעל כל אחד ואחת להכיר ככל שחפצ/ה להיות בן/בת תרבות.
אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בביאורו לסיפור:
"היום החמישי של המשתה הוא יומו של הקבצן הגיבן, ועל פי הסימנים החיצוניים והפנימיים נראה שהוא בן דמותו של יעקב אבינו.. מבחינה חיצונית קבצן זה גיבן, כלומר: אין הוא יכול להחזיק בעצמו גם את גופו שלו, ולכן בולט מתוכו הגבנון. ואולם, כאמור, דווקא המום הוא שמסמל את תכלית השלמות בתחום זה. הקבצן הגיבן הוא המביא לדרגת השלמות את הכוח של 'מועט המחזיק את המרובה', את היכולת שדבר קטן ומצומצם יוכל לכלול בתוכו שפע בלתי משוער. מידה זו של מועט המחזיק את המרובה היא דרגגה גבוהה בשלטון המציאות, שכן במידה מסוימת יש בה תמיד מעין כוחו של האין־סופי המתגלה בתוך תחום מוגבל וסופי, ובמובן מסוים כל 'מועט מחזיק את המרובה' הוא בגדר נס."^
הטורים הבאים יוקדשו, בלי נדר, להמשך העיון בסיפורו של הקבצן הגיבן ותוך כדי, נראה לאן נגיע...
שבת שלום
    ג'ף

*
^ עדין שטיינזלץ, ששה מסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, דביר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 184

אזהרת מסע ?

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תש"ף

"הווייתנו בתוך כל מציאות אפשרית - גם אצל אנשים גדולים -", אומר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), "עומדת בפני העניין הזה של חוסר שלמות, של פגם המציאות. בתוך העולם הזה אנחנו לא יכולים להגיע לא לשלמות מוחלטת, לא לאמת מוחלטת, ולא לטוב מוחלט. למעשה, מה שנדרש מאתנו," אומר הרב עדין, "הוא צורה נוראה של חיים; אנחנו צריכים לחיות תמיד על אמת חלקית, הנובעת מפשרה. בתוך העולם הזה, אמת של מאה אחוז קיימת רק כהפשטה תיאורטית, אך לא במציאות המעשית. להבדיל, אין שום חומר בעולם שיכול להיות נקי במאה אחוז; מעולם לא הצליחו, וכנראה שגם לא יצליחו לעשות חומר כזה, שכן העולם הזה איננו מסוגל לדברים הללו, וזו חלק מהגדרתו. משום כך העבודה שלנו פעמים רבות היא לא לדון בשאלה של אמת מול שקר, אלא: כמה אמת אנו יכולים להצליח להכניס בתוך הדברים, וזה המאבק שלנו על האמת.
בתוך מציאות העולם, הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות אינה תמיד הקו הישר. אם אני רוצה לצאת מן החדר בדרך הכי קצרה, מה שעלי לעשות, תיאורטית, הוא לבקוע דרך שני הקירות הקרובים; אולם בתוך המציאות הזו מוטב שאעשה סיבוב דרך הדלת, שכן הדרך החלקה, הישרה והתיאורטית, איננה יכולה להתקיים.
מבחינה זו  אנחנו נקראים בני ישראל, אנחנו בניו של יעקב מבחינה זו שהוא הדמות הפנימית של דרכנו, והבעיה של 'אמת ליעקב' היא מובנית בתוך העולם שלנו. זהו המאבק שלנו על החיים, כשם שעל יעקב להיאבק על דרכו העוברת בין הליסטים לבין התלמיד חכם. יעקב הולך לדרכו, ובמקום לפרוץ כל הזמן ישר וחלק, ללא שום סטיות, דרכו מלאה פיתולים ועיוותים, וזה חלק מהותי מצורת ההתקדמות שלו. הקווים הישרים קיימים רק בגיאומטריה, ואילו בתוך העולם יש עיקולים; הבעיה שלנו היא, במידה רבה, להצליח לשמור על כיוון מסוים לאורך זמן למרות העיקולים שבדרך. עלינו למצוא את הדרך בין הליסטים מחד גיסא, ובין התלמיד חכם מאידך גיסא - וגם להתמיד בה."
- מתוך חיי עולם שיחות על פרשת השבוע, הרב עדין אבן ישראל ( שטיינזלץ ), הוצאת מגיד והוצאת קורן ירושלים, דברים לפרשת וישלח, עמ' 79-78.
שבת שלום
     ג'ף

קנוהל