כותב קפקא בפרק החמישי ל"הטירה"*:
" להפתעתו של ק., לא עלתה לו השיחה עם ראש־המועצה בקשיים גדולים. הוא ניסה לתרץ דבר זה בכך, שהמגע הרשמי עם הרשות היה בשבילו, לאור נסיונו עד כאן, עניין פשוט מאד. מצד אחד היה הדבר נעוץ בכך, שבכל מה שנוגע לטיפול בענייניו, יצאה כנראה איזו פקודת־קבע, שהיתה נוטה לו חסד מלבר, ומצד אחר נבע הדבר מאופיו האחיד־להפליא של השירות, שהוא מושלם ביותר, כמדומה, דוקא במקום שלמראית־עין אינו קיים. פעמים , כשהיה ק. מהרהר רק בדברים אלה, היה מצבו משביע־רצון כמעט בעיניו, אם כי לאחר כל התקף כזה של נחת־רוח היה ממהר ואומר לעצמו, כי דוקא כאן נשקפת סכנה.
המגע הישיר עם הרשות לא היה קשה ביותר, איפא, כי הרשות, אם גם היתה מאורגנת יפה־יפה, באה לייצג עניינים מרוחקים, סמויים־מעין, בשמם של אדונים מרוחקים, סמויים־מעין, ואילו ק. נלחם על משהו קרוב וחיוני עד מאד, על עצמו; יתר־על־כן הוא נלחם, בתחילה לפחות, מרצונו־הוא, שהרי הוא עצמו היה התוקף; ולא רק הוא נלחם לעצמו, אלא נלחמו לו כנראה גם כוחות אחרים, שלא היו ידועים לו, אך האמצעים שנקטה הרשות נתנו מקום להאמין בקיומם. ואולם הרשות, שנענתה לק. מראש בעניינים בלתי־חשובים - לפי־שעה לא דובר ביותר מזה -, נטלה ממנו על־ידי כך את האפשרות לנחול נצחונות קלים, קטנים; ובתוך כך נטלה ממנו גם את הסיפוק הכרוך בהם ואת הבטחון המבוסס, הנובע מן הסיפוק הזה, שינחל גם נצחונות אחרים נכבדים יותר. תחת זאת הניחה לק. להחליק ולעבור כל מקום שרצה, אם כי רק בתחומי הכפר, פינקה אותו בתוך כך והחלישה אותו, מנעה כאן בכלל כל אפשרות של מאבק והעבירה אותו תחת זאת לתחום החיים החוץ־רשמיים, הנעלמים־מעין, העכורים, הזרים. לפיכך, יום אחד, כשלא הקפיד ךפקוח עין, יש שהיה הולך שולל - אף שהרשות האירה לו פנים ואף שמילא בקפדנות את החובות הרשמיות הקלות עד גוזמא, - אחרי אותו החסד שנטתה לו למראית־עין וחי את שאר חייו בחוסר־זהירות עד כדי כך, שהיה מתמוטט כאן ונופל, והרָשות, עדיין ברוֹך ובחביבות ועל־כרחה כביכול, אך בשם איזו תקנה ציבורית לא ידועה לו, היתה נאלצת לבוא ולסלקו מן הדרך. ומה יש כאן בעצם, מהו שאר החיים ? ק. לא ראה מעולם שְרָד וחיים השלובים זה בזה עד כדי כך כמו במקום הזה, שלובים זה בזה עד כדי כך, שלפעמים נדמה כי נתחלפו היוצרות. במה נחשבה, למשל, השליטה, הרשמית בלבד בינתיים, שהיתה לקלאם בעבודתו של ק., לעומת השליטה הממשית מאד שהיתו לו בחדר המשכב של ק.? ונמצא אפוא, שרק במגע הישיר עם הרשות היה מקום לקלות־דעת כלשהי, להתפרקות־מה, ואילו בשאר נסיבות דרושה היתה תמיד זהירות יתירה, מבט לכל עבר לפני כל פסיעה ופסיעה"
" להפתעתו של ק., לא עלתה לו השיחה עם ראש־המועצה בקשיים גדולים. הוא ניסה לתרץ דבר זה בכך, שהמגע הרשמי עם הרשות היה בשבילו, לאור נסיונו עד כאן, עניין פשוט מאד. מצד אחד היה הדבר נעוץ בכך, שבכל מה שנוגע לטיפול בענייניו, יצאה כנראה איזו פקודת־קבע, שהיתה נוטה לו חסד מלבר, ומצד אחר נבע הדבר מאופיו האחיד־להפליא של השירות, שהוא מושלם ביותר, כמדומה, דוקא במקום שלמראית־עין אינו קיים. פעמים , כשהיה ק. מהרהר רק בדברים אלה, היה מצבו משביע־רצון כמעט בעיניו, אם כי לאחר כל התקף כזה של נחת־רוח היה ממהר ואומר לעצמו, כי דוקא כאן נשקפת סכנה.
המגע הישיר עם הרשות לא היה קשה ביותר, איפא, כי הרשות, אם גם היתה מאורגנת יפה־יפה, באה לייצג עניינים מרוחקים, סמויים־מעין, בשמם של אדונים מרוחקים, סמויים־מעין, ואילו ק. נלחם על משהו קרוב וחיוני עד מאד, על עצמו; יתר־על־כן הוא נלחם, בתחילה לפחות, מרצונו־הוא, שהרי הוא עצמו היה התוקף; ולא רק הוא נלחם לעצמו, אלא נלחמו לו כנראה גם כוחות אחרים, שלא היו ידועים לו, אך האמצעים שנקטה הרשות נתנו מקום להאמין בקיומם. ואולם הרשות, שנענתה לק. מראש בעניינים בלתי־חשובים - לפי־שעה לא דובר ביותר מזה -, נטלה ממנו על־ידי כך את האפשרות לנחול נצחונות קלים, קטנים; ובתוך כך נטלה ממנו גם את הסיפוק הכרוך בהם ואת הבטחון המבוסס, הנובע מן הסיפוק הזה, שינחל גם נצחונות אחרים נכבדים יותר. תחת זאת הניחה לק. להחליק ולעבור כל מקום שרצה, אם כי רק בתחומי הכפר, פינקה אותו בתוך כך והחלישה אותו, מנעה כאן בכלל כל אפשרות של מאבק והעבירה אותו תחת זאת לתחום החיים החוץ־רשמיים, הנעלמים־מעין, העכורים, הזרים. לפיכך, יום אחד, כשלא הקפיד ךפקוח עין, יש שהיה הולך שולל - אף שהרשות האירה לו פנים ואף שמילא בקפדנות את החובות הרשמיות הקלות עד גוזמא, - אחרי אותו החסד שנטתה לו למראית־עין וחי את שאר חייו בחוסר־זהירות עד כדי כך, שהיה מתמוטט כאן ונופל, והרָשות, עדיין ברוֹך ובחביבות ועל־כרחה כביכול, אך בשם איזו תקנה ציבורית לא ידועה לו, היתה נאלצת לבוא ולסלקו מן הדרך. ומה יש כאן בעצם, מהו שאר החיים ? ק. לא ראה מעולם שְרָד וחיים השלובים זה בזה עד כדי כך כמו במקום הזה, שלובים זה בזה עד כדי כך, שלפעמים נדמה כי נתחלפו היוצרות. במה נחשבה, למשל, השליטה, הרשמית בלבד בינתיים, שהיתה לקלאם בעבודתו של ק., לעומת השליטה הממשית מאד שהיתו לו בחדר המשכב של ק.? ונמצא אפוא, שרק במגע הישיר עם הרשות היה מקום לקלות־דעת כלשהי, להתפרקות־מה, ואילו בשאר נסיבות דרושה היתה תמיד זהירות יתירה, מבט לכל עבר לפני כל פסיעה ופסיעה"
"ברָשות גדולה כרשותו של הרוזן קורה, שמחלקה אחת מוציאה צו אחד ומחלקה אחרת מוציאה צו אחר, האחת אינה יודעת כלום על האחרת, רשות־הפיקוח העליונה אמנם מצטיינת בדייקנות, אך מטבע הדברים הוא שהיא מתערבת באיחור, ומכאן שעלול להיווצר איזה בלבול. המדובר, כמובן, בעניינים פעוטים ביותר, כגון עניין זה שלך. בדברים גדולים לא שמעתי מעולם על משגה כלשהו, אלא שגם עניינים פעוטים כרוכים לעתים קרובות באי־נעימות לא מועטה."
המשך ב"נ יבוא
* תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת שוקן, הדפסה רביעית, עמ' 57, 58
