אלו דברים לשבת פרשת במדבר תש"ף

הערה מקדימה. תזמון זה חשוב. תזמון הוא לפעמים קריטי -  לא תמיד. השבוע שבו מורשע יהודי ברצח משפחה פלסטינית - אינו השבוע האידיאלי לפרסום טור התומך באנרכיזם. אף על פי כן - הנה הטור לפניכם ( ראשון בסדרה ). להבהרה: אני מגנה  גינוי מוחלט  את הרצח והרוצח של משפחת דוואבשה ז"ל. אין בין מעשה הרצח והאנרכיזם החיובי שיידון להלן - ולא כלום.

אני נמשך למדבר.
אני נמשך גם, אני מודה, לאנרכיזם.

מדבר אני יודע מה זה, פחות או יותר, מהיכרות רבת שנים.
אנרכיזם, אני מכיר קצת פחות. המשיכה אליו נעוצה בסלידה מאטימות ביורוקרטית, שגם איתה יש לי היכרות רבת שנים. 
"התורה מתחלתה ועד סופה קרויה מתנה, לפי שנתנה במדבר במקום הפקר כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, לכך נקראת מתנה"*
"המונח 'אנרכיזם'... פירושו ביוונית 'בלא ארכיאה' - בלא השליט...( ולא נגד השליט כטעותם הנפוצה של רבים )".
"לחובבי הז'אנר" כנהוג לומר "במקומותינו" ( הכוונה לקהילת "אפיקים בנגב" בירוחם ).  ה"אורים ותומים" בנושא הוא ספרו של אמנון שפירא "'אנרכיזם' יהודי דתי". מהספר הזה לקוח הציטוט לעיל בענין פירוש המונח.
אנרכיזם, כפי שיתברר לכל מי שיעיין בספר, אין משמעו בהכרח הפקרות.
אלו דברי שפירא במבוא לספר:
"המונח 'אנרכיזם''...נשמע בימינו מאיים, אבל הוא לא נולד ככזה. המונח נוצר לפני מאתיים שנה על ־ידי ויליאם גודווין         (באנגליה) ופייר ג'וזף פרודהון (בצרפת)  כרעיון נאצל והומני, שכוונתו לבטא את חרותם ורצונם של בני האדם - אלה שביקשו ליצור פדרציות , או קהילות, כתחליף לשלטונה הריכוזי והרודני של המדינה שלא תמיד השתמשה בכוחה הרב לטובת אזרחיה, אלא פעלה לעתים כנגדם. כדוגמא  קיצונית, נהגה אנגליה של המאה ה־18, שבשם המדינה החזקה והכול יכולה תלו בה ילדים רעבים באשמה של גנבת לחם.

  דא עקא, שבתקופה יותר מאוחרת נמצאו אנשים אשר בזדון נתנו פירוש מוטעה למונח זה ונקטו אלימות וטרור לשם הפלת המדינה וריסוקה. למרבה הצער, בגללם ובעטיים נתקבעה בדעת הבריות עמדה שלילית כלפיו. נגד פרשנות שלילית ומאוחרת זו אני יוצא חוצץ ומציע, ברוח משמעותו המקורית, פרשנות מחודשת למונח, ובייחוד להיבטיו הערכיים והאוטופיים,  מתוך כוונה להשיב את כבודו האבוד למקומו הראוי לו בעולמן של הדת והחברה בישראל ובעולם."

נרחיב עוד בעקבות המחבר בהמשך לדברים הנ"ל. כעת אני רוצה להגיע לדברים שמובאים בספר על הרב עמיטל זצ"ל.

בחלק השלישי של הספר עוסק שפירא בהגותם של עשרה רבנים בני הזמן החדש, מנקודת המבט של הגות 'אנרכיסטית'.

בין הרבנים: הרש"ר הירש, הרב משה אביגדור עמיאל, הראי"ה קוק, הרב י"ד סולובייצ'יק והרב עמיטל.

במסגרת הדיון על הגותו של הרב עמיטל מובאים הדברים שלהלן בשמו בעמ' 499 תחת הכותרת "לחיות עם השאלות":

"'באתרי האינטרנט השונים ישנן כיום כ30,000 תשובות של  רבנים בני הציונות הדתית שהשיבו על שאלות שנשאלו [ נכתב בתשס"ג]. יש כאן צימאון לתורה, אבל משהו הרבה מעבר לזה...שאלות אלה מלמדות שיש ציבור גדול של שומרי תורה ומצוות שאיבד את בטחונו העצמי באורח חייו, באמונתו, בערכיו. לכן הוא פונה לרבנים כי הוא חושב שיש להם תשובה לכל שאלה...אחד בוגרי הישיבה בא אלי עם בנו שלומד באחת הישיבות והלה התגאה בפני הישיבה שבישיבה 'שלו' יש להם תשובה על כל שאלה. כאן, אתם יודעים , אני מודיע לתלמידים כבר עם כניסתם לישיבה שאין לנו תשובה לכל שאלה. עלינו לחיות עם השאלות.' [ "קול יהודה: אמרות והגיונות, לקוטות ופרפראות ממשנתו של הרב יהודה עמיטל שליט"א (בעריכת אביעד הכהן) ירושלים תשס"ז, עמ' ע ]"

המשך ב"נ יבוא

שבת שלום

    ג'ף


*פסיקתא זוטרתא תרומה כה, טז. א