פרופ' שלום רוזנברג על לב שבור ושלם , בעקבות ר' שמחה בונם. מתוך מאמרו של פרופ' רוזנברג "על החמץ ויצר הרע" באתר שלו http://hagut.org/6694/
"הלב השבור והשלם
כאנשים כך גם הפתגמים ואמרות הכנף תלויים במזל. לפעמים הם נעקרים ממקורם, מתגלגלים ומשתנים, זוכים לרייטינג או נשכחים. לעתים הם מעוותים, ופעמים רבות בלתי מובנים. אִמרה חסידית אחת זכתה בצדק לפופולריות רבה, תוך שהיא נתלשה ממחברה. כוונתי לאמרה השגורה: "אין דבר שלם יותר מלב שבור". בטקסט חסידי (קול מבשר על תהלים קמ"ז) היא מובאת בשלמותה בשמו של ר' שמחה בוּנֶם מפרשיסחא (או פשיסחה), רבו של הרבי מקוצק:: "ואומרים בשם הרבי רבי בונם זצ"ל, שמרגלא [מרגלית] בפיו לומר: "אין דבר שלם יותר - מלב נשבר, אין דבר ישר יותר - מסולם עקום, ואין דבר עקום יותר - מפתגם ישר". רבי שמחה בונם החכם לימד אותנו על הסכנה שבמחשבה התמימה המתעלמת מהפרדוכסליות של המציאות. הסולם המונח באופן ישר במקביל לקיר, אינו יכול להוות משענת לעלות בו. הפתגם הישר (תרגום מהיידיש: אגלייך-ווערטעל), אמרת הכנף "החינוכית" לכאורה, היא פעמים רבות מדי ביטוי לציניות ולייאוש המוסרי והקיומי של אומרם, או מהווה חץ רטורי מורעל לפגוע בזולת. דומה לכך היא הפרדוכסליות שבלב השבור, המאפשר לפעמים לתפוס מה באמת חשוב בחיים, להבין את הסובל ולהזדהות אתו ולנסות להקן את המעוות. לב האבן חייב להפוך ללב בשר. אלא שהרבי הוסיף מימד נוסף, בפרשו את הפסוק בתהלים (קמג, ג): "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהלים קמ"ז ג). והלוא "לכאורה, אם הוא [הקב"ה] מרפא, שוב אין כאן לב נשבר?" שואל הרבי. והוא עונה: "שמרפא לב נשבר - שלא יהיה בעצבות": "וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם".
החסידות למדה אותנו שהעצבות מונעת את אפשרות התשובה. לכאורה מכוונים דברים אלה רק אל המאמינים. אליבא דאמת, הם פונים לכל אדם. אכן נשבר הלב בגלל טרגדיות שאין באפשרותינו למנוע. אולם, לפעמים הוא נשבר בגלל מעשינו. אין צדיק בארץ שלא שגה וטעה בהחלטותיו. או אז, אסור לו לתת לעצבות להשתלט עליו. זוהי מלכודת איומה של "הבעל דבר", היצר הרע, מעגל מכושף בו האָבֵל על העבר הורס את העתיד; לא העתיד המושלם של האשליות, אלא העתיד הטוב ביותר בין העתידים האפשריים. גם כאן חייבים אנו "לחזור בתשובה", ואולי אף להאמין באמונה תמימה ומיסטית שמשגיאותי ניתן לבנות עולם טוב יותר, כצייר אומן המתוקן שרבוט של תוהו, מוסיף לו קווים וצבעים, והופך אותו ליצירת אמנות חדשה. זה סוד התיקון.
גם על הלב השבור מוטלת מצווה וחובה גדולה: להיות בשמחה. ואולי עלינו להיות מציאותיים, קצת בשמחה. וכך מוסיף רבי שמחה בונם במקום אחר: "שצריך בודאי לב נשבר, אך שצריך להיות שלם גם כן, ושניהם יהיו יחדיו תואמים - שבור ושלם". (רמתים צופים, ה, יא). השבירה של התוהו, והשלמות של התיקון."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה