אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ח

אברהם יהושע השל נפטר בשבת פרשת ויחי בשנת התשל"ג (1972).

נפתח בדברים של השל עצמו:

יש להתרומם למדרגת חיים נעלה יותר וללמוד כיצד ניתן לחוש את הדחיפות בשאלת השאלות, את נגיעתו העילאית של הנצח בחיינו.
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 93

מה זה אומר ? כאן, כבהרבה מקומות, מנסה השל לדבר על דברים שאי אפשר לדבר עליהם. הרבה פעמים מילים הם בגדר "מצביעים" לכיוון מסוים, כיוון שאת מה שחשים, אי אפשר לתאר במילים. המצב הזה יוצר קושי בעולם שבו מה שלא ניתן למדידה ולכימות, לא חשוב ולמצער, פחות חשוב.

מכאן, לדברים של הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל שהלך לעולמו לפני כמצה שבועות. הדברים  פורסמו במסוף השבת של מקור ראשון לפני כשבועיים ורציתי "לשים" אותם גם כאן:

"כשאין בקשת האמת רואים הכול הפוך. ולמשל בכל פעם שמתעוררת בעיה...רואים איך שכל אחד רואה את הדברים באופן שטחי והוא לא מתבונן הרבה, לא מתעמק, שטחיות זה קל מאד. רואה את הדברים ותיכף הוא דן ואומר תשובה. ועל־פי רוב כשמתעוררת שאלה תשאלו את האנשים ברחוב מה אומרים על זה. תכף ומיד יביעו איזה דעה, בלי שיספיק לחשוב מיד אומר דעה. והיאך זה אפשרי ? האם הוא עילוי כל כך גדול שברגע אחד תופס את כל העניין ויודע מה לומר ?! רק שבדרך־כלל האדם הוא שטחי, לא חושב, וזאת התשובה שיש לו לאלתר.וכשאדם הוא שטחי אף פעם לא יבוא לידי האמת! אי אפשר להגיע אל האמת !"

          מתוך דברי הרב שטיינמן שנאמרו בשבט תשנ"ח , נדפס בקונטרס קב חומטין

לגבי הסיום התלבטתי. חשבתי להביא כאן את שירו של עמיחי שמתחיל: "מן המקום שבו אנו צודקים...", אבל אמרתי , - ידוע מדיי. חשבתי להביא כאן שיחה של פרופ' רון מרגולין - שמתחיל : "במאה החמישים שנים האחרונות, פעמיים , לפחות  הוכרז על מותו של אלוהים..."*, אבל אמרתי - ארוך מדיי. לבסוף החלטתי על שיר של דילן, "אהבה נטושה",  בעיקר (אבל לא רק) בגלל שורה אחת שבו: "היכן שילכו הילדים  - אני בעקבותיהם" Wherever the children go I'll follow them.



שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשע"ח

וִיחִי-עוֹד לָנֶצַח;    לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (תהילים מט י)

"א
הנה, את הנצח אנו משַווים לנגדנו תמיד כרעיון שלמעלה מהשגתנו, כאיזה גודל, גודל! אבל, מנין לנו הגודל ? שמא תחת כל זה יהיה שם רק חדר אחד קטן, מעין בית־־מרחץ כפרי, כולו פיח ועשן, ועכבישים בכל פינה, והנה כל הנצח.
בהמלים המובאות לעיל הן, כמובן, מלותיו של דוסטויבסקי (בתרגום י"ח ברנר) כפי שהן נאמרות מפי אחד מגיבוריו הטראגיים של ' החטא ועונשו', סוידריגילוב. בלי־משים עלו בזכרוני מלים אלה תוך כדי העבודה על הספר הנוכחי, ספרו של איש אשר בעשרים השנים האחרונות לחייו הסתגר ב'חדר אחד קטן', חדר אשר רק לעתים רחוקות, אם בכלל, נוקה, ושעל־כן שררו בו, מן הסתם, 'פיח ועשן' של נר, ו'עכבישים בכל פינה', ואולי, כפי שיש אומרים, גם כמה עכברים. אמנם רחוק ממני לחשוב כי דווקא באותו חדר מסויים היה משהו ממהות הנצח. אף כי, מה אנו ידועים ? אולי הנצח כאן. אולי הוא שם. אולי מה שיותר כאן הוא יותר נצח. אולי הנצח בכל מקום. אולי הוא בשום מקום"

- פנחס שדה, איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה - אמרות, תורות וסיפורי־חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, הוצאת שוקן, עמ' 5

 "התפארת עולה מתוך המגוון. כשהאדם רואה את השפע האלוקי במגוון שלו ובנוכחתו בכל העולם הנברא, מתחוללת בו התפעמות ויראת הרוממות כלפי האינסוף (יראה הגבוהה בהרבה מיראת העונש). מצד האדם ההתפארות היא סוג של ערנות ורגישות: המציאות שולחת כל מיני רמזים על נוכחות הבורא במגוון צורות והיבטים, אך כיוון שאנו נתונים במהומה גדולה ומתמדת של מרוץ החיים, הרי שגם אם אנחנו קולטים את אותם רמזים, אנו נוטים להתעלם מהם; איננו קשובים להם במידה מספקת. עלינו למצוא את משמעותם של רמזים אלה, גם אם היא מתבהרת לאחר זמן. נקודת המוצא לזיהוי ההתפארות היא ששום דבר אינו מקרי אלא שכל דבר הוא חלק מהמגוון האלוקי. כאשר אנו נפגשים עם ריבוי הצורות והגוונים ומכירים במקורם האלוקי, מתעוררת בנו חווית הרוממות האלוקית"

הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן ( חלק ר) , הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 186 - 187 

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת חנוכה - פרשת מקץ - תשע"ח ( 3)

"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
  זמן לכל.
  ואין לו עת שתהיה לו עת
  לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך"
      - יהודה עמיחי*

נזכרתי הבוקר בדברי השיר הנ"ל בעקבות שרשת אירועים.
הצפייה אתמול בערב בהיכל התרבות בירוחם בסרטו של דוד דרעי "סאלח, פה זה ארץ ישראל"; הידיעה הבוקר על פסק הדין של דעת הרוב בהרכב מסוים של בית המשפט העליון בשאלת החזרת גופות מחבלים.
כתבתי רשימה אחת וגנזתי אותה, כי חשבתי שהדברים עדיין צריכים להתבשל.
כתבתי רשימה שניה - ואז היתל בי המחשב, או הבלוג, או הרשת או "הגורל" - והרשימה נעלמה כלא היתה מן היקום.
זוהי הרשימה השלישית ואני קצת חרד לגורלה.
דברי גוזמה....

"אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
  באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
  באותן ידיים לזרוק אבנים
  ובאותן ידיים לאסוף אותן,
  לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה."*


 אני רואה כעת שמכל מה שכתבתי נותר רק  - גרעין הדברים,
 דברי השיר.
זו מעלת השירה.
השירה המשובחת.

חנוכה שמח
שבת שלום
    ג'ף

* יהודה עמיחי, "אדם בחייו", בקובץ "שעת החסד", הוצאת שוקן, תשמ"ג, עמ' 50

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשע"ח

בפסקה הדנה ב"מתח בין הלכה לאגדה" בפרק 33* ל"אלוהים מבקש את האדם" מביא השל קטע מדברים של ה"מי שילוח" לפרשת וישב אחר שהוא שואל "האם חייבת ההלכה להמשיך להתעלם מקולה של האגדה ?":

"וזה שנאמר ' אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצֹר את אפרים' [יש' יא 13], כי באמת אלו השני שבטים הם תמיד מתנגדים זה לזה, כי עניין החיים שנתן הקדוש ברוך הוא בשבט אפרים הוא להתרכז בכל דבר מעשה על הדין וההלכה מבלי לסור ממנו, ולכן כשהכתוב מזהיר את ישראל לבלתי יחטאו, מטרת התורה אז יאמר פן תצלח כאש בית יוסף [עמ' ה 6]...ושורש החיים של יהודה הוא להביט תמיד להשם יתברך בכל דבר מעשה אף על פי שראה האיך הדין נוטה, עם כל זאת מביט להשם יתברך שיראה אותו עומק האמת בהדבר, כי יוכל להיות אף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי דינים אך אינו לאמיתו כי פן יטעון אחד טענה שקרית כמו שמצינו בקני דרבא, וכמו כן נמצא בכל ענינים, וזאת הוא שורש החיים של יהודה, להביט לה' בכל דבר ולא להתנהג על פי מצות אנשים מלומדים אף שעשה אתמול מעשה כזו מכל מקום היום אינו רוצה לסמוך על עצמו רק שהשם יתברך יאיר לו מחדש רצונו  יתברך. ועניין זה יחייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה כי 'עת לעשות לה' הפרו תורתו'. ולזה אלו השני שבטים מתנגדים זה לזה, ולעתיד נאמר 'אפרים לא יקנא ויהודה לא יצר', היינו, שלאפרים לא יהי טענה על יהודה במה שיוצא חוץ להלכה , ולא יצר לו מזה כי יראה השם יתברך לאפרים את כוונת יהודה שהוא מכוון לשם שמים ולא להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם."**

והדברים צריכים כמובן עוד עיון.

מלבד, שני "טיפוסי אדם" - "טיפוס הצדיק - יוסף, איש הדין" ו"טיפוס 'החוזר בתשובה'" - יהודה, מי שתר אחר 'כוונת הדברים' שמעבר לדין, - מצוי המתח המובנה שבין "הלכה" ו"אגדה".

אומר על כך השל בפסקה קודמת באותו פרק:

"ההלכה מייצגת את הכוח של אדם לעצב את חייו על פי דפוס קבוע; ככזו היא מהווה כוח נותן צורה. האגדה היא ביטוי לשאיפותיו הבלתי פוסקות של האדם, המתריסות לעתים כנגד כל הגבלה. הלכה היא הרציונליזציה והסכמטיזציה של החיים; היא מגדירה ומפרטת, מציבה מידה וגבול, יוצקת את תוכן החיים אל תוך מערכת מדויקת. האגדה עוסקת ביחסים הנשגבים מאומֶר שבין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לעולם. ההלכה עניינה בפרטים, כל הלכה והלכה בנפרד; האגדה עניינה במכלול החיים, בטוטליות של החיים הדתיים. ההלכה דנה בחוק, והאגדה במשמעות החוק. ההלכה עניינה בנושאים שאפשר לבטא באופן מילולי, ואילו האגדה מציגה בפנינו ממלכה שמקומה מעבר לגבולות ההבעה. ההלכה מלמדת אותנו כיצד לבצע פעולות שגרתיות; האגדה מורה לנו כיצד אפשר להשתתף בדרמה של הנצח. ההלכה מעניקה ידע, והאגדה - שאיפה."^

לנושא הזה של היחסים בין הלכה והאגדה הקדיש השל את ספרו שבעברית "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות". שלושה כרכים, שלצד היחסים בין הלכה לאגדה, דן בהם השל בשיטות השונות של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, "שני אבות עולם" כדבריו. הכרך השלישי - כמעט בלתי אפשרי להשיג אותו בחנויות. כרך זה יצא לאור אחר מותו של השל, והוא ככל הנראה יצא משובש. לשמחת חסידי השל, יש מי שעומל על גרסה חדשה של הכרך הזה על פי כתבי יד של השל שנמצאו בארכיונו.

על כל מקרה, בעיית הקוטביות - בין אם מדובר בטיפוסי אדם שונים או בטיפוסים שונים של שיטות מחשבה - עומדת ביסוד עולמנו. כדברי השל שם:

"הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה."^^

"משימתנו היא", כדברי השל, "ללמוד כיצד ניתן לשמר את ההרמוניה בין תביעותיה של ההלכה לבין רוח האגדה." ואוסיף - ללמוד להכיר בקוטביות, להכיל אותה, ולהשתדל לפעול ביושר ב' עולם הפירוד' הזה, עולם המאופיין בחוסר עקיבות, מדון ועמימות^*. מה שישראל אלירז כינה "אלימות היש" ו"מחיר חרון היומיום".*^

ועל מנת שלא לסיים ב"אלימות" וב"חרון היומיום" - נביא מדבריו של אלירז מתוך השיר הבא שלו באותו הקובץ:

"צריך לגשת אל החיים ( ואולי גם

אל המוות ) כאל משא־ומתן עסקי,

שגם אם הכל כבר נקבע

אנו חופשיים בכל רגע

לחדש את ההתדיינות

כאילו אין לפנינו סעיפי סיכום כלל."***

שבת שלום
    ג'ף

* "פרק שכותרתו : "בעיית הקוטביות"

**ר' מרדכי יוסף מאיזביצ'ה, מי השילוח, וינה תר"ך, דף יד ע"ד- טו ע"א

*א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 270 - 271

^שם , עמ'  265
^^ שם, עמ' 269
^* שם, עמ' 269 - 270

*^ ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 68
*** שם עמ' 69

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ח

בערוב ימיו, עסק השל, בין השאר, בפרסום שני ספרים על תורתו של הרבי מקוצק. האחד הוא ספר באנגלית שנקרא A Passion for Truth "להט לאמת" אשר טרם תורגם  לעברית. השני פורסם בשני כרכים ביידיש וחלק ממנו פורסם לאחרונה בעברית בתרגומם של איתיאל בארי ודניאל רייזר בשם "קוצק במאבק למען חיי אמת".
להשל היה מניע אישי חזק מאד לפרסם את שני הספרים הללו, מניע שקיבל ביטוי מובהק בהקדמה לספר שבאנגלית תחת הכותרת Why I had to write this book - מדוע היה עלי לכתוב את הספר הזה.
כותב שם השל כך:

"It was in my ninth year that the presence of Reb Menahem Mendl of Kotzk, known as the Kotzker, entered my life. Since then he has remained a steady companion and a haunting challenge. Although he often stunted me, he also urged me to confront perplexities that I might have preferred to evade.   

Years later I realized that, in being guided by both the Baal Shem Tov and the Kotzker, I had allowed two forces to carry on a struggle within me. One was occasionally mightier than the other. But who was to prevail, which was to be my guide? Both spoke convincingly, and each proved right on one level yet questionable on another.

 In a very strange way, I found my soul at home with the Baal Shem but driven by the Kotzker. Was it good to live with one’s heart torn between the joy of Mezbizh and the anxiety of Kotzk?  ....Was this a life a man would choose to live? I had no choice: my heart was in Mezbizh, my mind in Kotzk."*

בתרגום חופשי שלי :

"היה זה כשהייתי בן 9 כאשר נוכחתו של רבי מנחם מנדל מקוצק, הידוע כ"קוצקר", נכנסה לחיי. מאז היה הקוצקר עבורי לחבר קבוע ולאתגר מאיים. על אף שהקוצקר לעתים קרובות בלם אותי, הוא גם האיץ בי להתמודד עם שאלות שייתכן והייתי מעדיף לחמוק מהן.

שנים לאחר מכן , הבנתי שבכך שהונחיתי על ידי הבעל שם טוב והקוצקר גם יחד, הרשיתי לשני כוחות להתעמת זה עם זה בתוכי. לעתים גבר האחד על השני - אך ידו של מי תהיה על העליונה ? מי בסופו של דבר ינחני ?שניהם דיברו באופן משכנע ושניהם צדקו במישור אחד אך במישור אחר עמדתם היתה מפוקפקת.

באופן מוזר מאד מצאתי מרגוע לנשמתי אצל הבעל שם טוב אך הקוצקר לא הרפה ממני. ההיה זה טוב  לחיות כשליבך קרוע בין השמחה של מז'יבוז' לבין החרדה הקיומית של קוצק ?... ההיה זה חיים שאדם היה בוחר בהם ? לא היתה לי ברירה: ליבי היה במז'יבוז', ה"מוח" שלי היה בקוצק."

אני מניח שהכתיבה של שני הספרים היתה לא רק מהמניע האישי. השל חשב, כמדומני, שהעולם זקוק לניעור מכיוון תורתו הרדיקלית של הקוצקר. השאלה שאני מעלה כאן - לעצמי ולששת קוראיי - היא האמנם ? האם אכן בפי הקוצקר מסר חיוני עבורנו היום ?

ברור שכדי להשיב על השאלה הזאת - צריך להכיר את הקוצקר , כל הפחות את הקוצקר בעיני רוחו של  השל. ייתכן והרשימה הזאת היא הקדמה לעיסוק בכך. 

בפתח דבר של דרור בונדי למהדורה שבעברית של "קוצק" הוא כותב:

"אלוהים מאמין באדם - זוהי בשורתו העמוקה של אברהם יהושע השל ....השל מפגיש אותנו עם אלוהים שאינו מרוחק ועסוק בעצמו ובדתו, אלא אכפתי, מאמין ואוהב אדם באשר הוא אדם. שכינתו ממלאת עולם ומלואו, קרובה לכל אשר יבקשוה, לכל אשר יפעלו באכפתיות כלפי האחר. בשורה זו ניכרת מכל שורה בהגותו של השל,...

ואולם, כגודל האהבה כך סכנת הקיטש, כעוצמת הקריאה להתחדשות רוחנית כך חולשת השקיעה לניו־אייג' בעלמא. מבחינה זו, יש חשיבות קריטית לספר שלפנינו...שכן דווקא בו נחשפים התהומות שהתמודד עמם לשם יצירת הגותו האופטימית. בספר זה מופיע לפנינו השל שלא הכרנו לפני כן, השל הכואב את השריטה הכרוכה בקיום האנושי, השל שתודעת היסוד שלו נוכח השואה היא כי שכינתו של אלוהים נעדרת מחייו של האדם המודרני, חילוני ודתי כאחד.

לאורו של הספר שלפנינו, מתחדדת ההבנה כי קריאתו של השל 'אלוהים חי ואכפתי!' היא זעקה ליקיצת אלוהים ואדם, לתחיית האמון שהופר, לכינון הקשר שנפרם. אמונתו של הלש באלוהים  חיים אינה שכנוע בעובדה אלא אמון בתחייה. הוא עומד פקוח עיניים נוכח השואה, נקרא נוכח היעדרות אלוהים ואובדן הצלם שבאדם, אך דווקא משום כך אינו מוכן לוותר על ה'זוגיות' בזו, תקוותנו היחידה."^

המשך יבוא אינשאללה

  שבת שלום

      ג'ף 

*A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. xiv

^א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' ix -viii

משהו על השל ( המשך 241117 )

בזמנו "העמדתי" את הגותו של השל על שלושה אדנים: פרספקטיבה, ביקורת ועשייה. אם הזמן הבנתי שאלו הם אדנים של צורה ולא של תוכן וכי הם כפי הנראה נכונים במידה כזו או אחרת להוגים רבים. אף על פי כן הם כלי ונראה שכלי יעיל לעשות מה שאני רוצה לעשות עם השל והוא להציג אותו לציבור הישראלי הרחב.
היום אני רוצה לדבר על עשייה.
העשייה היא בריח תיכון בתפיסה המסורתית ( שלא לומר הלכתית ) של היהדות. "נעשה ונשמע" הוא עקרון מכונן, העשייה קדמה וקודמת לשמיעה , להבנה, ואפילו להגות. ( וראו דברי אבי ורשבסקי על ....).  נדמה לי שהעולם הרחב לא חי עם התובנה הזאת. אליבא דידו - ככל שאפשר לדבר בהכללה שכזו  - ההגות לחוד והעשייה לחוד. זה לא עובד כך במציאות וממילא בורא עולם התכוון - על פי המסורת היהודית - למציאות זו  ( משלבת עשייה ודעות במקרם אחד ) כאשר ביקש להעניק הבכורה לעולם העשייה ( "המצוות המעשיות" כדברי לייבוביץ ). עולם העשייה מעצבת בפועל את מחשבתנו. "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" ( ספר החינוך ).

המשך יבוא

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ח^

פרשת ויצא היא הפרשה של כל אדם.

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, והבעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו פרשה בו אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שסביבו. והשאלה היא מה עושה יעקב של עכשיו כשהוא עומד אל מול הדברים האלו."
...
"הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב. הבעיה הזו של יעקב, האיש הישן, היא בעיה כללית. יעקב רואה את החזון הזה, הסולם שמחד מגיע השמימה ומאידך מוצב ארצה, והוא יכול להבחין ולהכיר באמיתיות שלו דווקא כאשר הוא יוצא מבית אבא, משום שאז היא מובנת מתוך המציאות מסביב. כשהוא בבית המדרש הוא לא ראה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו, מפני שהוא לא ידע עד כמה העולם תלוי ועומד לו על יעקב אחד. היה נראה לו שהוא יכול להיות שם בתוך הקופסה שלו, ושהכל בסדר; שיתקיים העולם על ידי שם ועבר, על ידי אנשים אחרים.
'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' (ברכות ו, ב). עומד לו עולם שלם ואומר: האדם הזה צריך להיות ההצדקה של המציאות, הכיוון והמשמעות של העולם. 'כי זה כל האדם' (קהלת יב, יג) - זהו האיש שעליו עומד הקיום של העולם. העולם הוא המסגרת בה האדם הזה- כל אדם - אחראי, וכשיש פגמים, פירוש הדבר הוא שלא מתקיים העניין של 'ישראל אשר בך אתפאר'.
הדרישה מהאדם היא שדמותו שלמטה תתאים לדמותו שלמעלה. זו דרישה קשה מאד, חמורה מאד, וגם אלו שעובדים על זה בכל לב ונפש, שלא הפסיקו מיגיעתם אפילו רגע אחד, גם הם נשאלים 'האם זה ישראל אשר בך אתפאר ?' הדבר הזה לא תלוי בגדולי ישראל ולא בצדיקי הדורות, לא בחכמים ולא במנהיגים; הוא תלוי באיש אחד שאחרי שנים של עבודה יצא החוצה לרגע אחד. אז הוא מתחיל לראות איך כל העולם כולו עומד ותלוי עליו. איך שכל המציאות כולה תלויה בו. למרות שרגליו עומדות ארצה ממש ובהחלט ייתכן שהוא גם שקוע באדמה - ראשו מגיע השמימה. רק שם הוא הגבול."*

שבת שלום

    ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים,  שפע - מגיד, עמ' 66, 70 -71

^ ראו אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ד

משהו על השל

יכולתי לשים את זה בבלוג שמוקדש ל"ציטוטי השל ". אבל האמת היא שכאן "הבית" שלי, ב"אלו דברים". לעת עתה. ולכן נרשמים הדברים כאן. במיוחד שכעת אני לא בבית אלא בירושלים. גם זה סוג של בית. הפלגת גודמן ( שוב ). נסה לחזור למסלול.
ובכן, אין בכוחם של אנשים מתים להנהיג. דור דור ודורשיו. אנשים מתים יכולים להוות השראה. הנהגה, בכל תחום יכולה לבוא אך ורק על ידי אנשים חיים.
זאת אמת. אמת קשה.  דור דור ודורשיו. אני לא יודע מה הפשט של הדברים האלו, אבל אין עיסוקנו בפשט כעת אלא במדרש.
מה לך ולהשל ?
ראיתי בספר על בנו של ה"מי השילוח" - ה"בית יעקב" שכל אדם צריך שיהיה לו שני מורים, מורה מבין המתים ומורה מבין החיים. השל הוא מורה שלי מבין המתים. שמו של המורה מבין החיים שמור במערכת.
הקוצקר אמר, כך אומרים, שהאמונה חזקה מהראייה. לכו תנסו לשכנע מישהו שכבר החליט, לשנות את דעתו, לראות דברים אחרת ממה שהוא מאמין.
אנחנו רחוקים מאד מהרי הקרפטים, כאן בארץ ישראל ובמנהטן, רחוקים מעולמו הרוחני של הבעל שם טוב ואבותיו החסידיים - הרוחניים של השל. מצוקות הזמן שעברו על השל עודן איתנו. השל הפציר בדורו, השל מפציר בנו, לא להשלים עם אלילות מודרנית, לא לעמוד מנגד כנגד עוולות חברתיות שהן בגדר נורמה מקובלת או סטייה מקובלת מנורמה בכל חברה ( ההקדמה לספרו על הנביאים). לא שמעו להשל בדורו, או בקושי שמעו לו...ראו היכן נמצאת היום ארצות הברית של אמריקה. בקושיי שומעים לדברים היום.

המשך יבוא *

שבת שלום
   ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ח

אנחנו בדרכים, לשם שינוי. ואגב שינוי, השיר שלהלן הוא כאן בגלל שורה אחת שבו ( שנדמה לי לא היתה בגרסה המקורית ) : "אחרי שינויים על גבי שינויים נותרנו פחות או יותר מי שהיינו קודם". after changes upon changes we are more or less the same



שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ח

דברי הרב מנחם פרומן זצ"ל מתוך קובץ שיחות בעריכת יוסי פרומן ,תחת הכותרת: "חסידים צוחקים מזה"* :


"כבר לפני שנים רבות, עוד לפני שהתחלתי ללמוד תורה, חשתי שהגאולה שדת ישראל זקוקה לה היא פמינציה של הדת, ולשם כך קם המפעל הציוני.
תורת חוץ לארץ היא תורה גברית. יש מסביבנו אויבים ואנחנו לא נכנעים, נשארים בשלנו, מתגברים 'מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר, אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח'.
 המפעל הציוני הביא אותנו לארץ. תכליתה של הציונות להפוך את דת ישראל ואת הרוח היהודית לנשית יותר, רכה יותר, תורת ארץ ישראל היא תורה של שלום ולא של התגברות והתגוננות.
זה יכול להתבטא במעבר מלימוד הלכה ודינים, שהם קשים כברזל, ללימוד זוהר, שהוא רך כאור. מטרת האלכימיה היא להפוך ברזל לזהב, לאור. האלכימיה של הדת היא זאת שהופכת אותה ממחויבות לחופש.
בעלי הסוד נקראים בזוהר' מחצדי חקלא' ( קוצרי השדה). על פי הפסוק 'הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ'. לימוד תורת הנגלה הוא זריעה, יגיעה, עמל. ואילו עניינה של תורת הנסתר הוא להתענג על ה'. לקצור את הפירות. הסוד הוא השכר על העמל של הנגלה. מה שמקבלים."

שבת שלום
     ג'ף

* שיחה קב בעמ' 91- 92 , הוצאת עמותת 'חי שלום'  - גוונים לדמותו של הרב מנחם פרומן

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ח

לכבוד שבת ולכבוד אירועי הימים, שיר של ישראל אלירז  ז"ל ותודה לשלמה ניצן יבדל"א שבזכותו הכרתי לראשונה את השיר

"56

  התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי
  מופרכת מעיקרה.

 להיות כמו כולם לא היה
 שורש נחשב בעיניו.

 שנואה עליו האמירה, ה כ ל
 הולך אחרי הכסף.

 לא קרא שירים סיניים אבל
 אבי ידע,

 מאין הוא בא ולאן הוא הולך ולפני מי וכו'

 לא שזה הקל עליו את אלימות היש
 או את מחיר חרון היומיום.

 מתי שמעתי לראשונה מפיו את השמועה
'על אודות הדברים האמתיים'"


מתוך קובץ השירים של ישראל אלירז שנקרא "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 68

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ח

אחד הדברים שאני לומד מהשל הוא שהדרך לגאולה עוברת דרך המילים. המילה הכתובה והמילה המדוברת. השל התריע עוד בשנות הששים של המאה הקודמת שאנחנו בזים לשפה ומביאים במו ידנו או במו פינו ללזות השפה.  חשדנות חלף אמון מאפיינת את השיח הציבורי.

סוגיה קרובה וקשורה לסוגיית כיבוד השפה - היא זו של הקשבה

חבר מהעבודה סיפר לי השבוע על מקרה שאירע לו לפני שנים, לפני שנים !! המקרה הזה נחרט בזיכרונו. תשמעו. - 

מצלצל אזרח למשרד ממשרדי הרשות הציבורית שבה אנו עובדים. "הקשבתי לו" מספר לי החבר. "האזרח היה המום", סיפר החבר. אמר לו האזרח: "אני המום מזה שאתה מקשיב לי". "95 % מהבעיה, פתרתי לו", סיפר החבר, "בזה שהקשבתי לו."

שבת שלום

    ג'ף

"ועיון תפילה" ב חשוון תשע"ח

לילה
גוי
עבד

אשה
עיוורים
ערומים

אסורים 
כפופים
על המים

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ח

עברנו את השבוע הראשון של "אחר החגים".
עד הבוקר - לא היה לי מושג איך אני, ברשותכם, מסכם כאן ב"אלו דברים" את השבוע. היו לי כמה רעיונות , אך הם לא היו מגובשים. ואז, הבוקר, סיפרה לי אשתי, על סרט שראתה אתמול בלילה וכל החלקים השונים של הפאזל, כל הסיפורים השונים שקרו לי ושעסקתי בהם במהלך השבוע הסתדרו לכדי תמונה אחת שלמה. הסרט הוא על ילד הודי בשם סארו מרחובות קלקטה והסרט נקרא "אריה" ( באנג' Lion).
הבלוג הפעם עוסק בסיפורים. סיפורים סיפורים...אך אחסוך מכם את הסיפורים עצמם, לעת עתה. זה יביא אותנו - לעיקר ולסוף מהר יותר. יש חשיבות מכרעת אמנם לדרך, אבל לפעמים יש חשיבות גם לסוף...להגיע לפואנטה וכו' וכו'
המקצוע "משפטים" והעיסוק בעריכת דין הוא סיפור של "סיפורים". קרה משהו, קורה משהו - בדרך כלל משהו שפוגע קשות "בכיס" של פלוני אלמוני והמערכת הזאת נועדה להסדיר את הענין, לפתור אותו, בדרכי שלום חלף האלטרנטיבה שהיא חלופה עבריינית ואלימה. כל צד מספר לעצמו סיפור...ואח"כ עורכי הדין עורכים את הסיפור ומציגים אותו בפני בית המשפט. ואז בית המשפט מספר הוא את הסיפור שלו. ואם זה לא מספק את הצדדים, הסיפור שסיפר בית המשפט בסופו של דבר,- ונותרו לצד הבלתי מרוצה האמצעים הכספיים והנפשיים להמשיך הלאה - מגישים ערעור ומקווים לסוף אחר או לסיפור אחר.
בפתח ספרו "שערי היער", הציב אלי ויזל את הסיפור הבא:
"כאשר ראה הבעל שם טוב שצרה באה על היהודים , נהג הוא ללכת למקום מסוים ביער ולהתפלל. הוא היה מדליק שם אש, אומר תפילה מיוחדת, הנס המיוחל היה מתרחש והצרה היתה נמנעת.
בהמשך הימים, כאשר היה צריך תלמידו, המגיד ממזריץ' להפציר מול השמיים בנסיבות דומות - היה הולך הוא לאותו המקום ביער ואומר : 'ריבון כל העולמים האזן אלי! איני יודע כיצד להדליק את האש, אך עדיין אוכל לומר את התפילה'. ושוב הנס היה מתרחש.
עוד בהמשך הימים, רבי משה לייב מססוב, על מנת להציל את עמו שוב פעם, היה נכנס ליער ואומר:' איני יודע כיצד להדליק את האש ואיני יודע את התפילה ואבל אני יודע את המקום וזה צריך להספיק'. וזה הספיק והתרחש הנס.
לימים נפל בחלקו של רבי ישראל מרוז'ין להתגבר על צרה שנפלה על עמו. ביושבו על כורסתו, ראשו בידיו, הוא דיבר עם הקב"ה: 'איני יכול להדליק את האש ואיני יודע את התפילה ואיני יכול אפילו למצוא את המקום ביער. אבל כן אוכל לספר את הסיפור וזה צריך להספיק.' וזה הספיק."
ומסכם אלי ויזל זצ"ל בעמוד הבא במשפט אחד:
"הקב"ה ברא את האדם כי הוא אוהב סיפורים"

שבת שלום וחודש טוב
ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ח

צאת החג אתמול בלילה הפגיש אותנו עם המציאות הקשה של הקטל בדרכים. אני מתקשה למצוא דברים לומר במעמדים אלה של כאב וסבל קשים מנשוא, ומלאכת הבחירה או העריכה נעשית גם היא קשה, שכן כולנו רגישים וכולנו כואבים ואתה מגלה מול המציאות הקשה - את קוצר ידה של המילה הכתובה וגם של המילה המדוברת.

ועל כן בחרתי בסופו של דבר לפתוח את "אלו דברים" השנה בדברים כללים.

בפתיחה לדברים על פרשת בראשית ב"שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" אומר ישעיהו לייבוביץ:

"כל מי שבא לומר משהו על סדרת 'בראשית' בתוך שמונה- עשרה דקות , אין ספק שאם בעל נפש הוא תירפינה ידיו. לא זו בלבד שעולם ומלואו גלומים בסדרה זו , אלא תורה טבועה בפרשת 'בראשית'; הסדרה כולה בפסוק הראשון, והפסוק הראשון במלה הראשונה, וכבר נאמר במקורותינו, שלמעשה הכל גלום בתג שעל האות ב' במלת הפתיחה 'בראשית', ויש אמת גדולה במה שנאמר על מה שגלום בפסוק ראשון זה.
.....
מעטים הם הפסוקים שנכתבו בידי אדם כגון פסוק זה בתורה, עליו נֶהגו, נאמרו ונכתבו דברים כה רבים, ואשר משמעותו לגבי הבנת האדם את עצמו ועולמו, ובמידה שניתן לומר, הבנתו את השם -יתברך היא עצומה, ואף לאחר כל מה שנֶהגה, דוּבַּר ונכתב על פסוק זה הרבה יותר מאלפיים שנה, עדיין לא מוּצה כל הגלום בו או כל מה שאנו מסוגלים לגלות בו, ועליו כעל פסוקים רבים אחרים במקרא ניתן לומר בלשון חז"ל - 'שערי הדרוש לא ננעלו' וכל אדם ראוי לו, ואולי אף חייב להגות בו, ולתפוס אותו כמיטב יכולתו העיונית.

פסוק אדיר זה בו פותחת התורה, כבר חשו והבינו ראשונים ואחרונים כי דבר גדול אומר הוא לנו, ואף על פי כן נשאלת השאלה העצומה - מה אומר הוא לנו ? האם הוא בא למסור לנו אינפורמציה על ארוע שארע בזמן מן הזמנים ? ואם אמנם זוהי משמעותו, לשם מה הוא בא ? ושמא באה התורה למסור לנו מידע על הקוסמוס, בחינת ספר לימוד למדעי הטבע, או אולי מתן מידע על העבר הארצי והאנושי בחינת כרוניקה היסטורית?
שאלות אלה ורבות אחרות הציגו לא רק מאמינים תמימים, כי אם גם הוגי דעות וחוקרים, לרבות פילוסופים תאולוגים ומיסטיקאנים, ומעניין הדבר כי יותר מכולם עמדו על כך דווקא בעלי הסוד, ו'ספר הזוהר' אף אומר במפורש ובצורה נועזת ביותר, שלא באה התורה 'לספר סיפורים בעלמא ומילין דאיתיַלדֵּי', ואין ספק כי כל חומר היסטורי, וכל ידע מדעי אינפורמטיבי הנכלל במונחים אלה, חולין הם ולא קודש, ולכן אומר 'הזוהר' שלא ייתכן כי זוהי משמעותה של 'אורֵייתא קדישא' (התורה הקדושה), אשר כל תוכנה הוא 'מילין עילאין'.
בצורה פשטנית ביותר מובעת משמעות הפסוק הראשון בתורה, בסידור התפילה המקובל על כל היהודים המאמינים, וגם על אלה אשר מימיהם לא עסקו בניתוח תאולוגי ופילוסופי של אמונתם.
בין ברכות-השחר של נוסח התפילה היומי מוצאים אנו כתוב: 'אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא העולם'; ניסוח זה משמעו - אלוהותו של ה' איננה קשורה כלל בעולם. והוא-הוא האל גם אם אין עולם כלל, וזאת היא אמונתו הגדולה של האדם-המאמין לעומת האדם הכופר."

בפתח דבר לספרו "חיי עולם" אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ יבדל"א את הדברים הבאים:

"ספר התורה מכיל בתוכו עולמות רבים. הנושאים שבהם הוא עוסק, הלשון שבה הוא כתוב, כל הדרכים המרובות כל כך להבין אותו ולפרשו - כל אלה הם עולמות הכרוכים ועומדים זה בצד זה וזה בתוך זה. ואולם מכלל גווני המשמעות הרבים שיש לתורה עולה שהתורה היא, בעצם, 'ספר תולדות האדם'. זהו ספר  המספר לאדם הלומד אותו - לכל אדם, אך בייחוד לעם ישראל וליחיד מישראל - לא רק מה שהיה ומה שצריך להיות, אלא גם מה משמעות מהלך חייו שלו. ספר התורה משמש מעין אספקלריא מופלאה שבה אנחנו מסוגלים, מצד אחד, לראות עד קצות המציאות, אבל מן הצד השני אנו יכולים, בצורה מופלאה, גם לראות  את דמותנו שלנו, הן את הדמות האישית בכלל והן את דיוקן נפשנו כאן ועכשיו.

משום כך לא ייפלא  שלספר התורה נוצרים כל הזמן פירושים חדשים. יפים הדברים שכתב הרשב"ם על שיחתו עם סבו הגדול, רש"י, ביחס לפירוש המקרא, שבה אמר רש"י כי אילו היה הדבר בכוחו, היה חוזר ומשנה את פירושו לפי 'הפשטות המתחדשים בכל יום'. ה'פשטות' הללו 'מתחדשים' לא רק משום שלימוד התורה כמוהו כהתבוננות באבן חן שיש לה פנים  לאין מספר, אלא גם משום  שאף אנו מחדשים  בכל יום."

ולבסוף -

 At the beginning there was chaos, until the Lord said, "Let there be light !" and the chaos was partly overcome, but partly it stayed on.

A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. 296

בראשית היתה תוהו ובוהו, עד שאמר הקב"ה 'ויהי אור', ובזה נעלם התוהו ובוהו, אך רק באופן חלקי; באופן חלקי נותר  התוהו ובוהו.

א. י. השל, להט לאמת ( התרגום הנ"ל - של הח"מ) עמ' 296

שבת שלום
    ג'ף

מקורות

ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, הוצאת כתר, עמ' 2-1

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' יט- כ

A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. 296

אלו דברים לשמחת תורה תשע"ח

"אלו דברים" משתלב הפעם עם הבלוג "לה' הארץ" ( באופן חלקי בלבד מסתבר)

מלכתחילה חשבתי שהמשפט להלן, הוא משפט קולע ועומד בפני עצמו. בעיון במקור באנגלית גיליתי לפחות שני הבדלים שלעניות דעתי הם משמעותיים, לכל הפחות בניגון הדברים. תוך כדי - נזכרתי בשיר "שירים פשוטים" ושקלתי לשים אותו כאן אך השיקול הזה נפסל. הגעתי מן הון להון לראיון קצר עם אריק איינשטיין. שקלתי לא לשים אותו כאן כדי לכבד את פרטיותו של איינשטיין. אבל אמרתי, יש בדברים עניין לציבור - ההומור, האותנטיות, הצניעות, תוכן הדברים ושוב ההומור של אריק. הם אפילו מתכתבים עם דברי השל. :-)

לא תיתכן עבודת אלוהים, מוזיקה או אהבה, אם אנו רואים בהצלחות ובכישלונות של החיים דבר מובן מאליו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  40

There is no worship, no music, no love, if we take for granted the blessings or defeats of living.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 49

חג שמח
   ג'ף

לקראת ה31 באוקטובר

רשימות על השל 08/10/17 שעה 12:47

לפני כמה דקות שמתי בפייסבוק את הציטוט הבא של השל :

טוב ורע אינם ערכים בדומה לערכים אחרים. הטוב הוא החיים והרע הוא המוות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 295

איך הגעתי לזה ?

ראיתי הבוקר ידיעה בטמקא* על הגשת כתב אישום בגין התקיפה באיכילוב לפני כשובעיים. היתה שם תמונה של אשה, די יפה, תחת הכותרת : "אני השטן שלך". היא זאת שהיתה מאושפזת, לא היתה מרוצה מהטיפול וקראה לבעלה ולחבירו "לטפל"  במי שלא מצאו חן בעיני הגברת. על פי הידיעה, הבעל ברח לחו"ל. "גבר גבר".
על כל פנים הזדמנויות לתהות אחר הרוע קיימות מאז ומתמיד, ולמכביר בעולם שלנו.
להשל, לא היתה תשובה חותכת מלאה סופית וטובה לבעיית הרוע. ( את זה למדתי או אני מסיק, בין היתר, מהערה של עינת רמון בהרצאתה בכנס השל מלפני כמה שנים לפיה: אצל השל בנושא הגאולה - השאלה פתוחה. אין אצלו, לדבריה, וודאות לגבי בואה של הגאולה. בנוסף אני מבין זאת מעיון בהשל באופן כללי וממה שכתב ב"תורה מן השמיים":

בדברים העומדים ברומו של עולם  התמיהה היא התשובה.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' 50)

חוקרת אחרת במחשבת ישראל ששמה כעת חומק ממני העירה בדברי הפתיחה שלה לאחד המושבים בכנס שחשיבותה של ההבחנה בין טוב לרע היא אחת מנקודת היסוד ב"השל" המופיעה ברבים מכתביו. נושא זה קשור גם לנושא "מותו של אלוהים" שבונדי הקדיש לכך מאמר ב"אקדמות" גיליון כ"ג אלול תשס"ט.
בעקבות הידיעה הנ"ל של הבוקר עיינתי בפרק על הקוצקר ואיוב ב"להט לאמת" ובפרק 36 ל"אלוהים מבקש" המוקדש לבעיית הרוע. הציטוט לקוח כאמור מאלוהים מבקש.
לעניין "הספר", בעיית הרוע ממוקם בתוך הנושא הכללי של הבעיות הקיומיות של ההוויה האנושית ( להבדיל מהנושא הכללי האחר - של "הבעיות הבוערות של התקופה", של כל דור ודור ) . ברור שיש לעתים ממשקים בין שני הנושאים אך לא זה העניין.
השל ב"להט לאמת" אומר :

At times we must believe in Him in spite of Him, to continue being a witness despite His hiding Himself.

A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. 302

מכאן, ובהקשר הרחב של דברי השל בפרק הזה ובמיוחד בסופו תחת הכותרת "האחריות של האדם לאלוהים" - סוף הפרק מסתיים עם סיפורו של חברו של השל ש.ז שרגאי על הניצול שואה ברכבת בפולין אחר המלחמה שמניח תפילין לבסוף כי הוא ריחם על הקב"ה. ( ראו שם בעמ' 302 - 303 לספר שטרם תורגם לעברית ) 

המשך יבוא ב"נ
* טמקא זה כמובן ynet  - והשימוש במונח הזה כאן חלף השם באנגלית הוא חסר היגיון nonsensical  אני מודע לכך....

רשימות על השל 0810 2017

שני "הציטוטים היומיים" של השל היום היו:

זו שבעברית:

שני הנושאים העיקריים של שיטת קוצק - כיצד להיפטר מן השקר וכיצד לא להיות מרוכז בעצמך - הם בעצם נושא אחד. 

שכן השקר הגדול ביותר מתבטא בכך שהאדם מרוכז כל הזמן בעצמו, כאילו אני הוא ההתחלה והסוף, הסיבה והתכלית של הקיום האנושי. השקר הגדול ביותר הוא להכחיש שאלוהים הוא הסיבה והוא התכלית, הוא הטעם והוא המשמעות של כל רגע ורגע.

א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 99 - 100

זו שבאנגלית :

The thought we think is where we are, partly or entirely.

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 7

הקשר שבין השניים די ברור, כך נדמה לי. יסודו ברעיון החסידי - שהאדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאים. - לעניין זה צריך או נכון או רצוי למצוא עוד כמה מקבילות בספרות החסידית. על כל פנים יש גם שוני בין שתי המובאות. הראשון נושא "מטען דתי" כבד ואילו השני הוא אוניברסלי. 

אמנם, כפי הנראה, יש מתאם בין האמיתות האוניברסליות לבין האמיתות "דתיות".

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ח

"הוד מוסרי ותעוזה רוחנית"

במברק ששלח אברהם יהושע  השל לנשיא קנדי ביוני 1963 ערב כנס שיזם הנשיא לדון ב"בעיית המיעוט האפרו אמריקאי בארה"ב"*, כתב השל:

"אני מצפה למחר, לזכות להשתתף בכנס שנקבע לשעה ארבע אחה"צ. סביר להניח שבעיית השחורים בארה"ב, תהייה כמו מזג האויר, כולם מדברים עליה ואף אחד לא עושה כלום בנדון. דרוש נא ממנהיגים דתיים מעורבות אישית ולא רק הצהרות נכבדות. זכותנו להתפלל לקב"ה נפסלת ככל שאנחנו ממשיכים להשפיל את השחורים. הכנסיות ובתי הכנסת כשלו. עליהם לחזור בתשובה. דרוש ממנהגים דתיים לקרוא לחזרה בתשובה לאומית ולהקרבה אישית. קרא למנהיגים דתיים לתרום חודש משכרם לקרן לדיור ציבורי ולחינוך. אני מציע שאתה, כבוד הנשיא תכריז על מצב חירום מוסרי. תכנית מרשל לסייע לשחורים היא הכרחית. צו השעה קורא להוד מוסרי ולתעוזה רוחנית"

עד כמה הדברים הללו רלוונטיים, אם בכלל, למציאות הארצישראלית דהעידנא ?


שבת שלום ומועדים לשמחה
         ג'ף


* התרגום של המברק שתוכנו מופיע בהקדמה לקובץ מאמרי השל שערכה סוזנה השל ושפורסם באנגלית בשם Moral Grandeur and Spiritual Audacity - הוא שלי. השל,  כבני דורו, דיבר על ה"negro problem". שיניתי בתרגום בהתחשב בשינויי העתים מאז.

אלו דברים לסוכות תשע"ח

רציתי לשים כאן את השיר של דילן  - "צלצולי החירות" chimes of freedom, שיר אוניברסלי לכבוד החג האוניברסלי שלנו, סוכות. לא מצאתי את השיר ברשת  בביצוע של דילן. אז הנה שיר של ג'ואן באז מאלבום כפול ומכופל שנקרא chimes of freedom.  והמכיל שירי דילן בביצוע אומנים שונים בהוצאת אמנסטי אינטרנשיונל לציון 50 שנה לארגון.







חג שמח
  ג'ף

אלו דברים ליום א שבין כיפור לסוכות תשע"ח ( טיוטה )

אני בבית
גשר
עד שיזעיקו אותי.

מאגרגן את המחשבות על השל.
חושב על המשפט של סולובייצ'יק באיש האמונה : "לא באתי לפתור את המצב האנושי. איני חושב שהוא בר פתרון בכלל" ( ( ציטוט מהזכרון )
נופל לי האסימון  - יש משהו "לא בסדר" במשפט הזה. זה תמיד הפריע לי ולא יכלתי לשים האצבע על זה. הבוקר לרגע הבנתי ואף הסכמתי איתו.
ואז נזכרתי בביקורת של השל על הדת. ונזכרתי בביקורת של שיבי על יהודה יפרח ואחרים שמצאו לנכון לצאת נגד מאבק הנכים.
משהו בדרכה של הדת הלך לאיבוד במהלך השנים. במקביל הבנתי שחלק ממה שהלך לאיבוד אצל הדת מצוי בחילון. הטבעיות העוצמה והשראה לתיקון עולם האמונה באדם ועוד

המשך יבוא.

אני די בונה על זה שאף אחד לא רואה את הדף הזה. אם אני טועה אשמח לשמוע.

אלו דברים למוצאי כיפור תשע"ח

בזכות הגבאי - הגבאי האגדי יש לומר - של בית הכנסת אפיקים בנגב א. ד ( השם שמור במערכת לביטחון האישי שלו ובעיקר שלי ) הגעתי לטקסט להלן, שנדמה לי שיש לו איזו תחולה או עניין כללי.

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ באחת משיחותיו שבספרו "חיי שנה"*, שיחה על יום כיפור ועל תפילת נעילה, את הדברים הבאים:

"הוידוי [שבתפילות יו"כ] אמנם ארוך ומפורט, ועם זאת אפשר להוסיף בו 'על חטא' אחד שלא כתוב בו - החטא של איבוד הזמן. מיום כיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הזה נתן לנו הקב"ה חיים של שנה אחת, ואת הזמן הזה אנחנו 'גזלנו', 'העוינו', 'שיחתנו', 'תיעבנו' ואף הרגנו ממש. את השנה הזו קיבלנו על מנת להחזיר, יום יום ושעה שעה. עתה, בהגיע יום הכיפורים הזה, מה אנו מחזירים לו ?  הרי הוא נתן לנו את הימים הללו כדי שנשביח אותם, כדי שנחזיר לו בסופו של דבר יותר ממה שנתן לנו. בסופה של שנה, יש מי שמחזיר אותה עם חורים - פה יום ושם שעה שהלכו לאיבוד. יש מי שמחזיר רק כמה חודשים מתוכה, רק כמה ימים ואולי רק כמה שעות מכל השנה הזו.

לחטא הזה אולי אין תיקון, יתכן שאין להשיב את הזמן שהלך לאיבוד. אפשר להשיב דברים או מעשים, אפשר להשיב כמעט כל מה שיש בזמן, אבל אי אפשר להשיב את הזמן עצמו. מכל מקום, יש בידנו לקבל על עצמנו, שמעתה - מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא - נדאג להשיב בכפליים."

שבוע טוב
   ג'ף

** הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "עיצומו של יום מכפר",הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 85-84

אלו דברים ליום כיפור תשע"ח

"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי וכן ההדגשה היא שלי - ג'ף 

"Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414

גמר חתימה טובה

     ג'ף

אלו דברים לראש השנה תשע"ח

"איזה כלל גדול שכל המצוות תלויות בו ? רבי עקיבא אומר: ' ואהבת לרעך כמוך' ( ויקרא יט, יח) ; רבי ישמעאל אומר: עבודה זרה שקולה כנגד כל המצוות; באו כל המצוות ללמד על מצווה זו.
בדוק ותמצא, שאין כלל כמאמרו של רבי ישמעאל ההולם את מציאות האדם ואת טעמי המצוות גם יחד. האמת עד לעצמו. חותמו של אדם עבודת אלילים. ניתנו החיים להבחן בנטייה טבעית זו, ביצר זה, להשתחוות לאליל ולהתעלם מאלוהים. החליפות והתמורות בצורת האלילים, שחלו במשך הדורות, אינן אלא למראית עין. האלילים חיים וקיימים, פושטים צורה ולובשים צורה."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XLVIII- XLVII

     שנה טובה
כתיבה וחתימה טובה
          ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים-וילך תשע"ז

.
הרב שג"ר*:

"באחד משיחותיו מלמד רבי נחמן מברסלב כך:

' כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלוקים' (תהילים קלה) , דוד המלך עליו השלום אמר: כי אני ידעתי, אני ידעתי דייקא, כי גדולת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחבירו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום, לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה והתנוצצות של גדולתו יתברך שהיה אתמול. ועל כן אמר:' כי אני ידעתי', אני ידעתי דייקא, כי אי אפשר לספר כלל.** 

למעשה, לדעת רבי נחמן, לא רק שהאמונה היא שפה פרטית - היא כלל איננה שפה. זהו הקושי בהצגת האמונה. תמיד יישאר סרח עודף בלתי ממולל, מסתורין ואינטימיות שלא ניתן וגם לא ראוי לחשוף, שכן חשיפה כזו היא הפרת האינטימיות של האמונה.^ איני מתעלם מהרובד הציבורי-פומבי של האמונה, מהיותה , בסופו של דבר, גם שפה ציבורית; אולם הקולקטיביות של האמונה היא הצעד השני, לא הראשון."


שבת שלום
      ג'ף


*הרב שג"ר  במאמר שנקרא "אמונתי - אמונה בעולם פוסטמודרני" בתוך הקובץ "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" ,הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר  בעמ' 407-408

** שיחות הר"ן, א. בהמשך מצטט רבי נחמן את דברי הזוהר הקדוש על הפסוק 'נודע בשערים בעלה' בהם נאמר:'כל חד...לפום מה דמשער בליביה ( ספר הזוהר, א, פרשת וירא, דף קג ע"ב)
^ בהערת שוליים כאן מפנה הרב שג"ר לדברי י. ליבוביץ'. ההערה הושמטה לעת עתה, משיקולי דוחק השעה.

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תשע"ז

You walk into the room
With your pencil in your hand
You see somebody naked
And you say, "Who is that man?"
You try so hard
But you don't understand
Just what you'll say
When you get home

Because something is happening here
But you don't know what it is
  ?Do you, Mister Jones

אתה נכנס לחדר

כאשר בידך עפרון

באדם ערום אתה חוזה

ואתה אומר:" מי הוא האיש הזה?"

אתה מנסה ככל יכולתך

אבל לא מצליח למצוא פתרון

מה לומר

כאשר תגיע הביתה

כי משהו קורה כאן

אבל אתה לא יודע מה

האם אתה מבין זאת, מיסטר ג'ונס?^

אני לא יודע אם הדבר צריך לראיה, אבל לאחרונה, נתקלתי בראיה, באחת הראיות לכך, שאנו חיים בעולם חולה, חולה עד מאד. אני מתכוון לסרט דוקומנטרי על חייה של הנסיכה דיאנה. אני מתכוון להערצת ההמונים כלפי בית המלוכה, הפער העצום מבחינה כלכלית-חברתית בין האריסטוקרטיה ל'פשוטי העם',  רדיפת התקשורת כדי לספק את יצר הסקרנות שלא לומר המציצנות של ההמון. האינטריגות בבית המלוכה, ועוד. אני יודע: אין בזה כל חידוש. אני לא חתום כאן על חידושים.

ברקע הדברים תובנות יסוד. 

"יש מצבים" כותב השל ב"אלוהים מבקש", "שבהם מופר הפרה גסה היחס שבין חוק לפנימיות, בין משמעת למשוש. בשל חששם הידוע מפני פגיעה ברוח החוק האלוהי קבעו חז"ל דרגה גבוהה של הקפדה בקיום המצוות. בחברה במודרנית יש נשמות מרוממות שבכוחן להגיע לדרגה זו, אך לא פעם היא עומדת מעבר לכוחם של אנשים רגילים. האם חייבת ההלכה להמשיך להתעלם מקולה של האגדה ?

וזה שנאמר 'אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים' [יש' יא 13], כי באמת אלו השני שבטים הם תמיד מתנגדים זה לזה, כי עניין החיים שנתן הקדוש ברוך הוא בשבט אפרים הוא להתרכז בכל דבר מעשה על הדין וההלכה מבלי לסור ממנו, ולכן כשהכתוב מזהיר את ישראל לבלתי יחטאו, מטרת התורה אז יאמר פן תצלח כאש בית יוסף [עמ' ה 6]

...ושורש החיים של יהודה הוא להביט תמיד להשם יתברך בכל דבר מעשה אף על פי שראה האיך הדין נוטה, עם כל זאת מביט להשם יתברך שיראה אותו עומק האמת בהדבר, כי יוכל להיות אף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי דינים אך אינו לאמיתו כי פן יטען אחד טענה שקרית כמו שמצינו בקני' דרבא, וכמו כן נמצא בכל ענינים, וזאת הוא שורש החיים של יהודה, להביט לה' בכל דבר ולא להתנהג על פי מצוות אנשים מלומדים אף שעשה אתמול מעשה כזו מכל מקום היום אינו רוצה לסמוך על עצמו רק שהשם יתברך יאיר לו מחדש רצונו יתברך, ועניין זה יחייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה כי 'עת לעשות לה' הפרו תורתו'.

ולזה אלו השני שבטים מתנגדים זה לזה, ולעתיד נאמר 'אפרים לא יקנא ויהודה לא יצר', היינו שלאפרים לא יהי טענה על יהודה במה שיוצא חוץ להלכה, ולא יצר לו מזה כי יראה השם יתברך לאפרים את כוונת יהודה שהוא מכוון לשם שמים ולא להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם.<ר' מרדכי יוסף מאיזביצ'ה, מי השילוח, וינה תר"ך, דף יד ע"ד- טו ע"א>"#

והדברים כמובן צריכים לימוד ועיון

שבת שלום

     ג'ף

#א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 270 - 271

^מתוך בלדה לאיש רזה, של בוב דילן

התרגום הוא מאתר תרגומי דילן.

 http://www.angelfire.com/blues/hebrewdylan/dylanwithindex.htm

באתר לא מצוין מי המתרגם

from BALLAD OF A THIN MAN (Words and Music by Bob Dylan) 1965 Warner Bros. Inc Renewed 1993 Special Rider Music

האפקט של האקלים על תצורתו של האף

How nose shapes are influenced by climate ?

בפתחה של השיחה של השל באוניברסיטה בקליפורניה ב1968 זו היתה אחת השאלות שהשל מנה - כשאלה שהוא לא ידון בה, שאלה שאינה מעניינת אותו. ראו בסביבות הדקה הששית :

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ז

חמישה פרגמנטים ( fragments )  - חמישה "רסיסים" -  ועוד משהו

1. השבוע שוחחתי בטלפון עם אשה שהקול שלה שידר רוגע. רוגע הוא כפי הנראה פונקציה של תחושת שלמות - השלמה   (וממילא ביטחון עצמי במובן החיובי של המילה ). השלמה עם מי שאתה - ועם העולם, תוך הבחנה  בין הדברים שאתה יכול לשנות לבין הדברים שאתה לא יכול לשנות.

2. הטונים בשיחות ברדיו מעצבנים אותי. על פי רוב הם אינם רגועים. הם תורמים להקצנה בחברה שלנו ובאים ממקום צעקני, שלא לומר רדוד מאד.

3. טעיתי לחשוב שמדובר בתופעה שקשורה לתקופה שלנו דווקא, לימים אלה. זה לא נכון. גסות הרוח, אלימות מילולית, צעקנות, רדידות המחשבה, היו מאז ומעולם.

4. ישראל אלירז כתב על "אלימות היש" ועל "מחיר חרון היום יום".

5. ישנה נחמה בנקודת המבט של המשורר, בנקודת המבט של האשה עם הקול הרוגע.

6. ראיתי הערב כתבה על ביקור שר החוץ הבריטי אצל נפגעי הבוקו הרם בניגריה. הזוועות ופשעי המלחמה שבאפריקה קיימים וידועים עשורים רבים אם לא למעלה מזה. בילדותי היה זה ביאפרה. העולם מלא זוועות. כדברי השל:

ישנו פסוק אחד המבטא את הלך רוחו של היהודי בכל הדורות: 'ארץ נתנה ביד רשע' (איוב ט 24).

           א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 291

בראש השנה הקרב ובא, נאמר אחר תקיעות השופר במוסף :

  היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים.  אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים.  ואם כעבדים, עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו, איום, קדוש.

הקב"ה מעמיד את העולם במשפט, אך מסתבר שהקב"ה אינו יכול לתקן את העולם לבדו, ללא שלוחיו עלי האדמה,ללא בני האדם.

 קיימת שותפות בין אלוהים ואדם. אלוהים זקוק לעזרתנו...

           בתוך ההיסטוריה אין האלוהים יכול לעשות את מלאכתו לבדו. הוא נתן לנו את החופש וכל תקוותה של                      הגאולה בביאת המשיח נשענת על אלוהים ואדם. אנו חייבים לעזור לו. ובכל מעשה שאנו עושים, אנו                      מעכבים או מאיצים את בוא הגאולה.

תפקידנו בהיסטוריה הוא עצום. כוונתי, תפקידנו האנושי.

א. י. השל, השיחה (החמישית) עם קרל שטרן, תרגמה ורדה לבני ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 89

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת שופטים תשע"ז

"מת מפצעיו הנער שנפגע בתאונת פגע וברח בירושלים" "פועל כבן 30 נהרג לאחר שנפל מגובה שלוש קומות באתר בנייה ברחוב"  כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה'  אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה:  לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ.   וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל-הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל.   וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל.  וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה, אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל.  וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי--כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה'; וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל-רִיב וְכָל-נָגַע.   וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.   וְעָנוּ, וְאָמְרוּ:  יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ.  כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, ה', וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם.  וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי--מִקִּרְבֶּךָ:  כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'.

שבת שלום

    ג'ף

רשימות על השל ליבוביץ והרב שג"ר ודילן יבדל"א

בהכנה

(מוזמנים לעיין ברשימות אחרות בבלוג שעוסקות ביוצרים אלו גם כן, ועוד )

רשימות על השל ליבוביץ והרב שג"ר ודילן יבדל"א ( על אמונה ) (ט)

מתוך מאמרו של שג"ר "אמונתי" ( "לוחות" עמ' 412 ואילך):

"את דרך המלך המודרניסטית לקיום אמונה דתית למרות הפער העמוק בינה ובין העולם בו חי המאמין המודרני אני מכנה 'שיטת שני העולמות' [15].  דרך זו מכוננת הפרדה בין פנים לחוץ, בין האמונה לעולמו של האדם. על פיה, התורה שייכת לעולם אחר, עולם הערכים, ואין לה ולא כלום עם העולם הזה, שבו שולט המדע.
זוהי העמדה האורתודוקסית המרכזית. שותפים לה רבים מבין האורתודוקסים כיום, חלק מהאידיאולוגים החרדים הגדולים והנוהים אחריהם, וכן במידה כזו או אחרת, הוגי דעות מודרנים כגון הרב יוסף דב סולובייצ'יק [16], והפרופסורים ישעיהו ליבוביץ' ואליעזר גולדמן. עיקרה: ההגנה בפני הביקורת של המודרנה היא הפרדה בין העולם וערכיו לבין האמונה. זו גישה דואליסטית חריפה. אמונתו של ליבוביץ' בעולם המתנהל לפי חוקי הטבע המתוארים במדע עזה לא פחות מאמונתו הדתית; האמונה היהודית, כמו גם הערכים כולם, מצויה במישור אחר לחלוטין. היא אינה מלמדתדבר על העולם החיצוני, ואין לה לרלוונטיות ל'עולם התופעות'. היא שייכת לממלכת החירות, ואת מובנה היא מקבלת מאורח החיים ההלכתי שהיהודי מקבל על עצמו. המרד של האדם הנוטל את חירותו לידיו, האוטונומיה האנושית העומדת לא פעם בניגוד לאמונה, הפכו אצלו למקור האמונה, לחירות להכריע לצד האמונה, ואולי אפילו לייצר אותה [17]. זו עמדה מרשימה ללא ספק, [א] מפני שהיא מקבלת עליה עול מלכות שמים לשם שמים מתוך ויתור על תועלת והבטחה כלשהי שהדת נוהגת להעניק. על פי גישתו של ליבוביץ', למשל, מוטל עלי להתפלל, אולם לציווי זה אין כל תלות בשאלה ( העובדתית,ולכן מופקעת מהאמונה ) אם התפילה משפיעה על העולם ואם ניתן בכלל להשפיע על מהלכים טבעיים. לפי גולדמן הציווי הנו נורמטיבי: הקב"ה ציווה שבעת צרה נפשפש במעשינו ונחזור בתשובה. לטעמו, אין זה משנה אם הצרה נגרמה בגלל החטא או מסיבה אחרת.[18]

אולם המחיר של דרך דיכוטומית זו כבד מנשוא.

---------------------------------

[15] על גישת 'שני העולמות' ראו בעמ' 158-152
[16] הושמטה
[17] לפי שיטת שני העולמות, במקרים רבים האמונה איננה נתפסת כקביעה ממשית-ריאלית. לדוגמה, הוויכוח על המשיח ועל המשיחיות: יהודי מאמין במשיח 'בכל עת שיבוא', אך אמונה זו איננה הנחיה לפעולה מעשית-פוליטית, או לכל פעולה אחרת.
[18] הושמטה

----------------------------------


[א] לעתים כשאני קורא ולומד הוגי דעות מודרנים כדוגמת ליבוביץ', אני נפעם משגב האמונה המתגלית בהם. זאת אמונה כל כך בלתי קבילה וחסרת היגיון, כל כך רחוקה מהשכל הישר והטבעי, שאני שואל את עצמי מדוע הם מאמינים. הרי אנשים משכילים, מפוכחים ורציונליים אלו, אנשי מדע ופילוסופים חריפי שכל, מגיעים לא פעם למסקנות הנראות אבסורדיות בעיניי. הם מצדיקים את מסקנותיהם הדתיות בלוליינות שכלית נפלאה, בפילוסופיה מורכבת ומתוחכמת, אבל בעצם לשם מה ? מסקנתי פשוטה: אמונתם עמוקה ורבה. אינני יודע אם הם רוצים בכלל להאמין, אבל כפי הנראה האמונה רוצה אותם - ובכל אופן אין הם מסוגלים להשתחרר ממנה. מבחינה חיצונית אובייקטיבית, אין לדעתי הצדקה לאמונה אבסורדית כזו.
על פי רוב, התשובות שההוגים האלו נותנים הן חלשות מהשאלות. המסקנה שאני מסיק מכל זה היא שכוחה של האמונה גדול מהם. האם אתן לכך פרשנות פסיכולוגית, סוציולוגית וכדומה, פרשנות של עין רעה; או שמא אומר רק שהכלים שלהם אינם מספיקים בשביל לשקף את האמת העמוקה המצויה בהם ? כאמור, אמונה היא קבלה עצמית, וכיוון שאני מקבל את עצמי, אני מבקש להאמין באמונה שלהם. ובכל אופ, יחסי שלי אל האמונה אינו רציונלי.

Dylan והרב שג"ר

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשע"ז

השבוע בירוחם במפגש השל התקופתי  - אנחנו נפגשים מדי שבועיים - חודש והציבור מוזמן להגיע - דברנו בתחילת המפגש, מטבע הדברים על האירועים בשארלוטסביל בארה"ב. שמו של השל ויחסיו הקרובים עם מרטין לות'ר קינג ג'יוניור בשנות הששים עלה, לא אחת בדיונים בארה"ב סביב הנושא הזה.
נדמה שכולם אוחזים בדעה שהגזענות היא רוע. ראיתי במו עיני חבר הקו קלקס קלן ואשה לצידו , מכחישים שהם גזענים. משום מה זה לא דגל שאפילו הם מוכנים להניף.
אחת התובנות של השל היתה והינה שיש דבר מה שהוא גרוע מרוע. זו האדישות לתופעה הזו.

יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל.

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37

בהמשך המפגש קראנו בפרק 28 ( "מדע של מעשים" ) לספרו  "אלוהים מבקש את האדם", הפרק הפותח את החלק השלישי של הספר שכותרתו - "מענה". הגותו של מכילה בתוכה ניגודים לא מעטים והיא ניתנת לפרשנויות שונות.  אחד מעיקרי הגותו הוא שהתורה מדברת אל כל אחד ואחת , בכל דור ודור. כדי לשמוע את דבר התורה, את דבר ה' - צריך להאזין. קולות רבים יש בעולם ומעל ומעבר לקולות כולם - קולו של בורא עולם שפונה לכל אחד מאתנו - בשאלה אחת עיקרית שמהדהדת מראשית הימים: אַיֶּכָּה ?

דיברנו על מה שדיברנו סביב דבריו של השל. אני טענתי שהשל נכשל במאמציו הנבואיים. הייתי, כך נדמה, בדעת מיעוט בנושא זה. לבסוף חשבתי שעל אף שהגזענות בארה"ב מרימה ראש, ומי ששולט היום שם, יש בו סממנים של פאשיסט, לא יהא זה נכון לומר שהשל נכשל.

בסוף המפגש, הגיע השל בכבודו ובעצמו והזכיר לכולנו, משמעותה של פרספקטיבה היסטורית מה היא. בראיון האחרון שנערך עימו ימים ספורים לפני מותו ב 1972, דיבר השל על תרומתו הייחודית של התנ"ך לאנושות.

מה הוא המיוחד שנתן לנו התנ"ך, אשר לא נמצאנו בשום מקום אחר ? הייתי אומר, כי זוהי ההכרה המיוחדת בגדולת האדם, בפוטנציאליות העצומה של האדם כשותף לאלוהים. רעיון זה , לדעתי, אינו נמצא בשום מקום אחר. 

המראיין הקשה עליו, על רקע פירוט רשימה של מצוקות חברתיות קשות על רקע גזעי בימים ההם ("עובדות")  ושאל:

כיצד מתיישבות עובדות אלה עם הגשמת הפוטנציאל ?

 תשובתו של השל :

הן אתה יודע, האם אני חייב לספר לך, כי החיים הם דראמה ? האם עלי לספר לך כי איננו מצויים בעיצומה של התפתחות אוטומאטית מתקדמת של האנושות ? יש עליות ויש ירידות. ברגע זה ממש, אנו נמצאים בירידה. יש שפל. אנו נתקלים בהתחדשות של דעות קדומות, וזו כמוה כרעל. 

וראו עוד ב  http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2017/08/blog-post_17.html

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"ז

עלה בדעתי להציב כאן שני טקסטים בתגובה לאירועי השבוע.

השבוע נתבשרנו בראש מהדורת החדשות - כי שני ילדיה של אם חד הורית סולקו מקייטנה של ויצ"ו  - משום שאמם פגרה בתשלומים. העובדה שידיעה זו הופיעה בראש מהדורת החדשות  - זו תעודת כבוד לתקשורת הישראלית. אמנם - היה זה למחרת התקפת ראש הממשלה על התקשורת ובתגובה להתקפה זו, כפי שיותר מרמז השדרן, אך בכל זאת...
הידיעה השנייה  - היא בדבר מותה הטרגי של נערה במסיבת טבע בדרום. היא שכבה שעות בשטח בשמש הקופחת, בלא שהסובבים אותה או המארגנים שמו עליה לב, וכשהגיעה סוף סוף לבית החולים מתה ממכת חום קיצונית.

בתגובה לאירועים הנ"ל חשבתי להציב כאן את סיפור פילגש בגבעה מפרק יט ספר שופטים. נמלכתי בדעתי וחשבתי שאולי הסיפור הזה הוא קיצוני מדי וחריף מדי, בלי למעט בחומרתם של שני האירועים שתוארו לעיל.

הטקסט השני שחשבתי להביא בפניכם הוא פסקה קצרה מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון  משנות החמישים של המאה שעברה..פורסמו דברי ביקורת נגד הממשלה בשני עיתונים שהביאו את שר הפנים דאז להורות על סגירת אותם עיתונים. הנה דברים שכתב השופט אגרנט בפסק דין זה  הידוע כ"פס"ד קול העם" ( בג"צ 73/53 )

"העקרון של חופש הביטוי הוא עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי. במשטר אוטוקרטי נחשב המושל כאדם עליון וכמי שיודע, איפוא, מה טוב ומה רע בשביל נתיניו. על כן אסור לבקר בגלוי את מעשיו המדיניים של המושל, ומי שחפץ להפנות את תשומת לבו לטעות זו או אחרת שטעה, חייב לעשות כן בדרך של פניה ישירה אליו ותוך הוכחת יחס של יראת כבוד כלפיו. ואולם, בין אם שגה המושל ובין אם לא, אסור לכל אדם למתוח עליו דברי ביקורת בפרהסיה, הואיל ואלה עלולים לפגוע במרותו."

לסיום, להלן דברים שאמרה דר' עינת רמון על דברי ביקורת של השל כלפי החברה המערבית בכללותה ועל חברה  האמריקאית בפרט. אליבא דרמון - טענתו של השל היא שהחברה המערבית - האמריקאית היא חברה אלילית מובהקת, ורמון מזמניה אותנו לחשוב על השלכותיה של טענה זו.



שבת שלום
     ג'ף