"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך"
- יהודה עמיחי*
נזכרתי הבוקר בדברי השיר הנ"ל בעקבות שרשת אירועים.
הצפייה אתמול בערב בהיכל התרבות בירוחם בסרטו של דוד דרעי "סאלח, פה זה ארץ ישראל"; הידיעה הבוקר על פסק הדין של דעת הרוב בהרכב מסוים של בית המשפט העליון בשאלת החזרת גופות מחבלים.
כתבתי רשימה אחת וגנזתי אותה, כי חשבתי שהדברים עדיין צריכים להתבשל.
כתבתי רשימה שניה - ואז היתל בי המחשב, או הבלוג, או הרשת או "הגורל" - והרשימה נעלמה כלא היתה מן היקום.
זוהי הרשימה השלישית ואני קצת חרד לגורלה.
דברי גוזמה....
"אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה."*
אני רואה כעת שמכל מה שכתבתי נותר רק - גרעין הדברים,
דברי השיר.
זו מעלת השירה.
השירה המשובחת.
חנוכה שמח
שבת שלום
ג'ף
* יהודה עמיחי, "אדם בחייו", בקובץ "שעת החסד", הוצאת שוקן, תשמ"ג, עמ' 50
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה