החיים בארץ הם , לאחרונה במיוחד, כמו נסיעה ברכבת הרים. אי אפשר, כמובן, לחיות על רכבת הרים, אז כל אחד מוצא לעצמו את הדרכים להגן על עצמו בפני העליות והמורדות החוזרות ונשנות, עליות ומורדות מטורפות.
כבר זמן לא קצר אני מוטרד מהיחסים המתוחים בין "יהדות" ל"דמוקרטיה" אצלנו.
אני רואה ומבין את המתח בין שתי אלה, בלי להיכנס כרגע להגדרות, על מה אנחנו מדברים בדיוק...אבל, אני מאמין: ניתן ליישב את המתח הזה, לחיות איתו, וש"יהדות" ו"דמוקרטיה" יכולות לחיות זו לצד זו בשלום.
השבוע ביקש ראש הממשלה ושר הבטחון, זו השנה השניה, לאסור על כניסת פלסתינים לטקס זכרון משותף , כבשנה שעברה ( כשליברמן מילא אז את תפקיד שר הבטחון ). כבשנה שעברה, בג"ץ פסל את ההחלטה.
אני רואה את שני הצדדים שמעבר למתרס בענין הזה. אני מבין את ההתקוממות הרבתית כנגד החלטת בג"ץ אבל אני גם מבין את החלטת בג"ץ. וחשבתי, או "נפל לי האסימון" - בעקבות עיון בפסקי הדין האלו ובפסיקה אחרת של בג"ץ מהתקופה האחרונה,- מהו הגרעין היסודי של הדמוקרטיה, שבלעדיו "חבל על הזמן". הגרעין היסודי של הדמוקרטיה, אחד הגרעינים, הוא:
סובלנות לדעות מנוגדות לשלך.
זה כל הסיפור.
בלי הסובלנות הזאת, סובלנות במובן של tolerance , במובן של יכולת לשאת אם לא להכיל, דעות מנוגדות לשלך - אין דמוקרטיה. סובלנות לדעות שאינך מסכים איתן הוא יסוד מכונן בדמוקרטיה.
כשחושבים על זה , מניין בא היסוד הזה ? ראשית, הוא בא ממקום שאומר: "אני צודק. אבל יכול להיות ואפילו סביר להניח שאני לא צודק ב100%, יכול להיות שאני צודק ב95%." הוא בא מהמקום של ה5% האלה שבהם אולי אני לא צודק. הוא בא ממקום נוסף. לא רק שיש איזה 5% שאולי אני לא צודק בהם, הוא בא ממקום של "אני בן אדם אבל אני לא אלוהים ואני לא הבן אדם היחיד כאן. יש עוד בני אדם. וכל בן אדם באשר הוא, נברא בצלם אלוהים". אמנם למדתי דווקא ממורי ורבי ההומניסט הגדול, ההומניסט הדתי הגדול, אברהם יהושע השל, שאפשר לאבד את צלם האנוש ולצאת מתוך הקטגוריה של בן אדם שנברא בצלם אלוהים, אך נשאיר את זה לעת עתה.
צלם אלוהים אומר שבתוך ה"אני" יש משהו שהוא לא אני, משהו מעבר. בנקודת המעבר אתה ואני והוא חולקים, אם לא מקום אז זמן. זמן חיינו באותה עת על פני כדור הארץ. השותפות הזאת של "כולנו נולדנו בצלם אלוהים" מחייבת סובלנות. אילו היינו אלוהים לא היתה בעיה, אך גם לא היה מקום לאחרים.
עד כאן דברים שרשמתי - או יותר נכון הקלטתי - בהליכה יומית באחד הבקרים השבוע. בחלק האחר של ההליכה האזנתי לשיחה מפי אחד מהמשוררים הלאומיים של ארצות הברית מלפני כתשע שנים, W S Merwin. ממרווין למדתי שיש להוסיף עוד יסוד אחד ליסודות הדמוקרטיה - וזהו "הדמיון" the imagination. טרם סיימתי ההאזנה של ההרצאה המופלאה שתמצאו אותה בהמשך. הכוונה היא לחזור ליסוד הזה באחת הרשימות הבאות ולהרחיב את הדיבור על הקשר בין הדמיון לדמוקרטיה.
עצמאות שמח ושבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה