זו זכות גדולה לגור על שפת המדבר.
זכות גדולה שהנאה גדולה בצידה.
בדברי הקדמה לשיחה שנתן זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1995 המשורר האירי שיימוס היני באוניברסיטת MIT, אמר איש האוניברסיטה שם - כי אחת הסיבות שהיני מטייל בעולם הוא כי הדמיון שלו זקוק למפגש עם המציאות האמיתית.
המדבר הוא מציאות אמיתית.
אולי יותר נכון לומר טבעית.
אתה מביט החוצה ואתה רואה מול עיניך מעשי בראשית.
עד הכביש. על הכביש ( הציביליזציה ) והשלכותיו נדון ברשותכם בהזדמנות אחרת.
כעת אנחנו במדבר.
בלילה.
מול מסך מחשב
ומקלדת
בסלון.
המקרר רועש.
משום מה.
בבוקר אתמול
הביאו בלון גז.
פרגמנטים
שברים
זה כל מה שיש
"על שלחני מונחת אבן"
כתב יהודה עמיחי
"שכתוב עליה אמן
שבר מצבה, שארית
מבית קברות יהודי"
צדק המורה לספרות שלי
שהחדיר בנו את החשיבות
לדעת שירה בעל פה
שכן כשאתה יודע שיר
בעל פה הוא פועל
בתת מודע שלך
בלי משים
כמו המדבר.
המדבר לא שואל אותך
שאלות כמו שומר הסף
בבנין היוקרתי במנהטן
מי אתה ? לאן פניך ?
את מי באת לבקר ?
המדבר הוא השאלה
בעצמו.
איך אתה חושב תחיה
כאן בחום הזה ? היכן
תמצא מחסה ? מים ?
בשבוע שעבר הבאנו ההשערה של דוסטויבסקי שאולי הנצח הוא חדר אחד קטן
כולו פיח ועשן ועכבישים בכל פינה
מי שגר על שפת המדבר יודע שהנצח איננו חדר סגור.
על כל פנים איננו רק חדר סגור
הנצח יכול להיות גם מדבר
כיצד תבקשו את הנצח שלכם ?
עם סוכר או בלי סוכר ?
חדר סגור ? או מדבר ?
תשובה חותכת יחידה וחד משמעית ?
או שם, היכן ששמים ואדמה
נפגשים ?
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה