אלו דברים לשמחת תורה תשפ"ב

 א.

מלאכי אינו שם נפוץ בימינו במקומותינו .

מלאכי הוא אחד משמותיו של הדמות הראשונה שאנו פוגשים, בספרו הגדול של ג'יימס ג'יוס, "יוליסס": באק מאלכי מאליגן.

אחר שנפגשתי, לפני כשבוע עם ה"מלאכי" של ג'ויס, נפגשתי איתו שוב בשבת בפרק החתימה של ספרו של ישראל קנוהל "איך נולד התנ"ך". הספר בנוי כמסכת של שיחות  - "שאלות ותשובות" - בין שמואל שיר לבין ישראל קנוהל. ראשיתם של המפגשים מתואר כך על ידי קנוהל בהקדמה לספר :

"ביום האחרון של שנת 2016 מצאתי בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הודעה מטרידה:

פרופ' קנוהל, שלום רב

קורא את הספרים שלך בשקיקה, אולם הדבר מביא אותי לשבר אמוני גדול. אני מרגיש שכל מה שגדלתי עליו מתנפץ לרסיסים. האם תיאות להיפגש עמי כדי לאחות את השברים ?"

השניים נפגשים, ומן המפגשים יוצא הספר.

פרק החתימה של הספר, מסתיים בדברים הבאים של שיר  ושל קנוהל :

שיר: "אנקדוטה קטנה לסיום : אחד הבנים שלי, בצעירותו, שאל אותי פעם, אני ממש זוכר את השאלה, אבא, אם המשיח בא מחר, עם מי הוא שותה את הקפה הראשון שלו ? עם החרדים? עם הקיבוצניקים בגן שמואל ? עם התנועה ליהדות מתקדמת ? עם הבית היהודי ? ואמרתי לו, אני לא יודע, אין לי תשובה."

קנוהל: "אני חושב שהוא יזמין את כולם יחד לשתות איתו קפה. דיברנו על התנ"ך ועל הולדת התנ"ך, והתנ"ך הוא תורה נביאים וכתובים, שלושה חלקים. החלק של הנביאים, החלק השני, מסתיים בספר מלאכי שיש בו שלושה פרקים, והפסוקים האחרונים שלו הם, הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה', הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אבוֹתָם."* כלומר, אליהו הנביא והמשיח , תפקידם בעצם ליצור קירוב בין הדורות ובין ההשקפות השונות. אז אני רוצה לקוות שמשיח יזמין את כולם, את כולנו, ויקרב אותם, אותנו אלה לאלה."^

ב.

בהמשך לדברים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל שהובאו באלו דברים לסוכות שואל הרב עדין באותו המאמר :

"מה טיבה של אותה הכנה פנימית הנצרכת לקראת הרגשה אמיתית של שמחה ומדוע עניינה וזמנה של השמחה הוא דווקא חג הסוכות ?

.......

כדי להבין זאת", אומר הרב עדין, "יש להקדים ולהתבונן מעט בטיבו של הרגש המנוגד לשמחה, העצבות. הבסיס הפנימי של העצבות הוא הגאווה, והיא המקיימת ומזינה את העצבות. שכן , בשורש הדברים אין העצבות אלא ביטוי ממושך לשאלה אחת 'למה זה מגיע לי ?', אשר ביסודה עומדת ההנחה ש'מגיע לי'. אין כל חשיבות לשאלה אם יש בסיס ממשי אובייקטיבי כלשהו להנחה זו, שכן עיקרה של התחושה היא תמיד פנימית־סובייקטיבית. כיון ש'מגיע לי' מפני מה נשלל ממני ? אם הדבר הוא שלי והוא ראוי להיות שלי אני מוכרח שהוא יהיה שלי !

ככל שאמונתו של אדם בצדקתו ובזכותו רבה יותר ומורגשת יותר, כך מתחזקת יותר הרגשת העלבון, הקיפוח והעוול שנעשה לו  כאשר הדבר 'נגזל' ממנו. ככל שהרגשה זו מתעצמת והולכת , כך גדל ומעמיק העיסוק ב'אני', הכעס כלפי הקב"ה, העולם, החברה או המקרה, וכלפי מי שאינו 'אני'.

לעצבות זו יש רק פתרון אחד, כאשר נלחם אדם (או חברה שלמה ) בהרגשה זו, כאשר אדם מנמיך את רמת מה ש'מגיע לו' למינימום, הרי כל מה שיש בידו יראה תמיד כמתנה שיש לשמוח עליה. אין זה אומר שאדם אינו צריך להילחם על מנת להשיג את הדברים שחשובים בעיניו, אלא שמאמצים אלו לא יביאו אותו לעולם לידי עצבות ושקיעה, אלא לרגש חיובי של פעילות ויצירה."

ובסיום המאמר:

"החזרה שבחג הסוכות אל נקודת הבראשית, אל המקום ממנו הדברים מתחילים, היא היא המאפשרת להגיע לידי שמחה. ימי חג הסוכות הם אפוא כעין מרשם של שמחה. על ידי הענווה של העמדת עצמו במקום הראוי לו, האדם לומד להעריך את מתנות החיים, את היש והברכה. ככל שהוא מאמין פחות ב'מגיע לי', ככל שהוא מרגיש יותר את מצב הראשית, המחסור והגלות, יכול הוא להעריך יותר את הטובה ולהגיע ממנה לשמחה. שמחה זו כשלעצמה אולי איננה פורצת גבולות בהתלהבותה, אבל היא שמחה אמיתית, אשר תלך ותגדל מיום ליום, משמחת החג לשמחת בית השואבה ועד לשמחת תורה."^^

חג שמח

ג'ף

* כך בטקסט של "איך נולד...". במקור הפסוקים אינם מסתיימים ב"על אבותם" וענין זה מעורר, לכל הפחות, קושיה אחת 

^ישראל קנוהל, "איך נולד התנ"ך מפגשי שיחה עם שמואל שיר", כנרת זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ , עמ' 9, 331 - 332

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "זמן שמחתנו",  המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 103-102