"ברצוני לתאר, ובמידה מסויימת לאפיין את הביטויים הראשונים , ההיוליים, שבקעו מיד אחרי המלחמה. המלחמה גילתה לנו כי גם חיים איומים ביותר הם חיים. בגיטאות ובמחנות אהבו, קיוו, נערכו בהם קורסי־ערב לצרפתית, גם שתו קפה אחר־הצהריים. על סף המוות עוד תפר לעצמו איש כפתור. אין צורך לומר ילדים - הם שיחקו. המוות, ככל שהוא קרוב אלינו, הסירוב להודות בקיומו גובר. הפחד מתקהה. כל אחד נאחז בתקוותו הקטנה. לרוב דברים של־מה־בכך. להתרחץ, למשל. כשלעצמי זכור לי איש צעיר, שבתוקף סירב להיפרד ממחברות המתימטיקה שלו וכל הזמן תירגל. הוא לא רצה להפסיד את הקורס של שנה ב'. התירגול המשונה הזה, בין גירוש לגירוש, עשה אותו אדם שליו."
אהרן אפלפלד במסה שנקראת "אל מעבר לטראגי" בספרו "מסות בגוף ראשון", הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית, עמ' 42
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה