בספר "חיי שנה" כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בפרק על סוכות כהאי לישנא:
" ככל שיצור חי נמצא בדרגה נמוכה יותר, כך נתון הוא ביתר שאת ללחץ של האינסטינקט, לאותו לחץ של ספונטניות טבעית. כל דרגה גבוהה יותר של התפתחות, תובעת שחרור מן הלחצים הללו, ובמקומם בניית מערך של תרגול, למידה ואימון. אצל האדם, אפילו פעולה תורשתית כמו הליכה על שתי רגליים, תובעת מן הילד זמן ארוך מאוד של תרגול ולימוד, עד שהוא יכול לקנות אותה בשלמות. אם הדבר הוא כך בפעילות גופנית פשוטה, הרי הוא מורכב הרבה יותר ביחס לפעולות רוחניות, שהן מורכבות ומסובכות יותר.
כבר העירו כמה מחכמי ישראל על כך שהמושגים 'אמונה' ו'אימון' שייכים לאותו השורש*, ועל הצורך באימון ובתרגול נפשי כדי לפתח את עצם האמונה, וכדי להיות מסוגל להגיע לחוויות בעלות משמעות בתחום זה. אין זאת אומרת כי חוויות ספונטניות אינן קיימות עוד, אלא שאין אדם משתית את קיומו עליהן."^
המקור, היכן שמופיע הסימן * מפנה הרב עדין בהערת שוליים לתניא פרק מב.
ניגשתי והורדתי מהמדף את "ביאור תניא" של הרב עדין, ומצאתי בביאור לפרק מב את הדברים הבאים:
"פעם באה קבוצה של אנשים צעירים אל הרבי שליט"א מליובאויטש, ושאלו אותו : מהו עניינו של 'רבי' ? והוא השיב להם כך: נאמר על ישראל: 'כי תהיו אתם ארץ חפץ' ( מלאכי, ג, יב ). ארץ חפץ היא ארץ שיש דברים יקרים בתוכה, כסף וזהב ואבנים טובות. אבל גם ב'ארץ חפץ', אפשר לחפור ולחפור ולהוציא רק אבנים, ואפר לחפור ולחפור ולהוציא רק רפש. משום כך הולכים למומחה, שואלים את האיש הנכון, שמבין בדבר, היכן מוצאים זהב, היכן מוצאים כסף, והיכן מוצאים יהלומים. כך גם ב'ארץ חפץ', בנפשו של האדם מישראל, צריך לדעת היכן וכיצד לחפור. היה איש שחפר במעמקים - ומצא רק אבנים. אבל כאשר באים אל האיש הנכון הוא מוצא: היכן יש באדם כסף שהוא אהבה, והיכן יש זהב שהוא יראה והיכן יש אבנים טובות שהן אמונה. וזהו 'רבי' - האיש שיודע היכן לחפור בנפש האדם מישראל כדי להויא את יראת ה' את אהבת ה' ואת האמונה.
אף כאן אין מדובר בחיפוש כללי, בניסיון להוציא ולפתח את כל הכושרים שאולי טמונים בתוכו של האדם. כאן מדובר בחיפוש אחר דבר מסויים מאד ( שאף אינו קשור בהכרח בדברים אחרים ), בכושר ליצור קשר ממשי בין האדם ובין הקב"ה. 'דעת אלקים' היא כפי שנאמר נקודת השורש והתמצית של מהות ישראל, דברים אחרים, אוצרות אחרים, כושרים אחרים אף הם קיימים, אף הם נסתרים בנפש, אף הם כוחות הפועלים ויכולים לפעול על הנפש, אבל אין הם נקודת המהות שלנו, אין הם אוצרו של הקב"ה - אשר אותה אנחנו מחפשים.
עומדת בפנינו מערכת גדולה של כוחות, של אפשרויות, של כיוונים, ואנו מחפשים את המקור הראשון. מהיכן כל זה מתחיל ? לאן כל זה הולך ? להיכן קשורים המסופים ? את מי הם אמורים לשרת ? הגוף הוא מסוף אחד לנפש, הנפש הפרטית אף היא רק מסוף אחד לנפש הכללית שהיא כנסת ישראל. הנפש הפרטית אמנם מפרנסת את הוויות האדם המודעת, אבל אנו יודעים גם שאין זה כל התהליך, יש הרבה חוטים, הרבה קשרים, ולפעמים החוטים מסתבכים. תלוי באדם, תלוי כיצד גדל, תלוי איך הוא נוהג בחייו, ותלוי גם במזל. ואנו מנסים לחפש הלאה, להגיע הלאה עם קשר החיים, ללכת פנימה יותר אחר 'חבל הכסף'.
ועם כל זאת, מדובר ביגיעה. ולכן, גם אדם שאין לו נפש גבוהה, גם אדם שטימא את עצמו בחטאים, ואפילו אם אינו יודע איך מחפשים, אם הוא יחפש ביושר, באומץ ובחוזקה ובמשך זמן, אם הוא יעבוד בשיטתיות, יחפור חפירה אחת וחפירה שניה וחפירה שלישית, יחלק וימיין, ויחפור שוב - יגיע אף הוא לאחוז בקצה של חוט.
החיפוש הזה אינו קל, הוא מייגע, והמציאות היא שאנשים מתעייפים לאחר זמן. מעט אנשים יכולים להתמיד בחיפוש שנים אחר שנים. בדרך כלל יש זמן מסויים בחיי אדם שבו הוא עושה זאת. רוב האנשים עושים זאת כשהם צעירים או בעקבות אירוע משמעותי בחייהם, ולאחר זמן מסויים - יש 'יגעתי' מסויים ויש 'מצאתי' מסויים, ואדם נשאר שם. לא משום שאינו יכול יותר אלא משום שהתעייף. היה יהודי חסיד, מזקני החסידים ומחשובי החסידים, שלא נשא פנים לאיש, לבד מאיש אחד, שהיה קם בפניו בכל עת שהיה נכנס. פעם שאלו אותו מה ראה שהוא נוהג בו כבוד כזה והוא אמר: כולנו הגענו אל הרבי, וכולנו התחלנו לחרוש בתוך נפשנו, אחד חרש במשך חצי שנה, אחד במשך שנה, אחד המשיך שנתיים, אבל האיש הזה, מיום שהניח ידו על המחרשה - לא הסיר אותה."^^
שבת שלום
ג'ף
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "זמן שמחתנו", המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 101
^^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "ביאור תניא לקוטי אמרים, חלק ראשון, לכ"ר אדמו"ר הזקן הרב רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא והשו"ע, פרקים לח-מד, ספרי מילתא בע"מ, עמ' 185-184
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה