אומר הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפתח דבריו ב"חיי עולם" על פרשת השבוע:
"בדברי חז"ל ( תנחומא על הפרשה ) ישנה רשימה שלמה של הסברים על מה מתו בני אהרן, החל מהסברים הקושרים את העניין לעולם של מטה ועד להסברים המייחסים את החטא לצדדים עליונים יותר: נכנסו לפני ולפנים, הכניסו אש זרה, היו שתויי יין, לא נשאו נשים, היו גסי רוח, ועוד. לחלק מן ההסברים, כמו גם לפשוטו של הפסוק 'בקרבתם לפני ה'', יש מכנה משותף: הם עשו משהו - נכנסו בעצמם, או הכניסו אש - שלא ברשות, מתוך תחושה של קרבה יתרה; הם התקרבו יותר מדי.
הבעיה של קרבת היתר היא בעיה מתמדת עבור אלה שעומדים לפני ה', וביתר שאת עבור הכהנים כמשרתי ה'. מרכזו של בית המקדש הוא ב'סדר העבודה', בפולחן. העזרה בה נמצא מזבח העולה ובה נערך סדר העבודה, היא בעצם במה מוגבהת במידה הגונה מעל לציבור; עזרת ישראל ועזרת הנשים נמצאות למטה והקהל הגדול הנמצא בהן רק עומד וצופה, בעוד שהכהן הוא זה שבמידה רבה עושה את העבודה. הכהנים נמצאים לא רק לפני הקלעים אלא גם מאחוריהם, הם חלק מהתהליך לכל אורכו; הם יודעים את כל המנגנונים ואת כל מה שמתרחש מסביב.
כאשר אדם מישראל מגיע למקדש פעם אחת ברגל או בזמן אחר, הוא בא בחרדת קודש ובהדרת קודש. לעומתו, הכהן נמצא כל הזמן בתוך העניין, הוא מעורב אישית יותר מאשר כל אחד אחר ובעצם הוא סוג של בן־בית, וכאן גם מתחילה הבעיה שלו: הוא כל כך מעורב ומקורב, עד שבמידה זו או אחרת, לבו מתחיל להיות גס בדברים. לכהנים יש אפילו כניסה משלהם לבית המקדש, והם נכנסים ויוצאים כרצונם, ואפילו ישנים בתוכו. כאן מתחילה סכנה של התקרבות יתרה, של גסות הרוח שבאה מפני שאדם מעורב. כאשר אדם יודע הכל, ובעצם אי אפשר להסתדר בלעדיו - אז הוא מתחיל להרגיש קרוב."
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 247 -248
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה