"סבל לא ידעתי מהו עד שמצאתי עצמי לילה אחד בחדר עלוב בבית מלון עלוב, דופק את הראש בקיר - ואומר לעצמי איני יכול עוד, איני יכול עוד לכתוב. זה קשה מדי."
זהו משפט של לאונרד כהן באחד הראיונות שמופיעים בסרט "הללויה". משפט שלא רק שאני "מצטט" מהזיכרון - זהו גם תרגום של הח"מ לעברית מהמקור שבאנגלית.
כעת לילה, לפנות בוקר לאמיתו של דבר, בירוחם, על שפת המדבר. בבית.
אנחנו עדיין אחרי השבעה באוקטובר.
מרבית השבויים עדיין לא שבו.
"כוחות גדולים יותר מכוחה של הספרות מניעים אותנו." כותב יואל הופמן בפסקה 81 ב"אפרים". הוא מכוון שם בהמשך ל"אהבה".
אני מכוון ל"אלימות".
עם הזמן למדתי להבדיל הבדל היטב בין "ספרות" לבין "ביקורת" על ספרות. בין טקסט לבין פרשנות. בין בוקר לבין המילה "בוקר".
הספרות והביקורת צריכים זה לזה אך אסור לשכוח מה עיקר ומה טפל.
"בראשית ברא" מול כל השאר.
מבקש להעמיד זה מול זה את פסקה 81 כולה ( ב"אפרים" ) מול טקסט של יגאל שוורץ במאמר שנקרא "נונסנס, היגיון וטראומה ביצירתו של יואל הופמן" בעמודים 157 - 158 בקטע שמתחיל "את עיקר אונן ומרצן משקיעות הדמויות" עד "דחף לאמץ ולחבק אותן" בקובץ שנקרא "ללכת ברחובות פנימיים - היקום של יואל הופמן".
טעות היא לחשוב שלטקסט יש רק פירוש אחד.
"בראשית ברא"
* בעקבות ידיעה שאיני רוצה לעלות על דל שפתי, ידיעה שטרם הותרה לפרסום כי לא הבשילה העת, כך נאמר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה