מסתבר שכח המשיכה של "הופמן" חזק.
ואולי צריך לומר כח המשיכה של צ'וּאַנְג־טְסֶה.
עם זאת, אני מזהיר את עצמנו: לא להאמין למה שאנחנו קוראים, לרבות הדברים להלן, ובכל מקרה לא לקחת הדברים כפשוטם.
וכך אומר צ'וּאַנְג־טְסֶה בתרגומו של הופמן בפסקה 32 ל"קולות האדמה":
"ספרים
בני־האדם החושבים גבוהה על ה'דרך', יש להם ספרים. ספרים אין בהם יותר מאשר מילים. למילים יש ערך. ערכן של המילים הוא במשמעות. המשמעות מתייחסת למשהו; אך אותו משהו שהמשמעות מתייחסת אליו אי־אפשר למסור אותו במילים. כיוון שבני־האדם מייחסים ערך למילים, הם כותבים אותן בספר. יֵרָאו הספרים לבני־האדם חשובים ככל שיֵרָאו, אין אני מוצא שהם ראויים לחשיבות שמייחסים להם. מה שבני־האדם רואים כחשוב, אינו חשוב באמת. הרי מה שנראה וניתן להתבונן בו, אלו הם צורות וצבעים. מה שנשמע וניתן להאזין לו, אלו הם שמות וקולות. כמה עצוב ! בני־האדם חושבים שצורה, צבע, שם וצליל די בהם כדי להשיג את הדברים כפי שהם. כיוון שצורה, צבע, שם וצליל אין בהם כדי להשיד את הדברים כפי שהם, 'מי שיודע אינו מדבר ומי שמדבר אינו יודע'.* אבל בני־האדם אינם יודעים זאת !"^
חודש טוב
ג'ף
^פסקה 32 לספר "קולות האדמה", קטעים מבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'וּאַנְג־טְסֶה, תירגם מסינית עם הערות ופירושים יואל הופמן, הוצאת מסדה, עמ' 65
*בהערת שוליים כאן מציין הופמן : אלו הן גם מילות־הפתיחה לספרו של לאו־טסה 'טאו־טה־צ'ינג'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה