בשבת קראתי ב"הלב הוא קטמנדו" של יואל הופמן.
סימנתי ( על ידי קיפול קטן בפינת הדף ) רבים מן העמודים על מנת לחזור אל הדברים בשנית ליתר עיון.
שלושה עמודים סימנתי בקיפול גדול. הדברים באותם עמודים נראו לי חשובים במיוחד.
להלן שלוש הפסקאות שזכו לסימון מיוחד:
"[16] פתאום, בלא סיבה, ליבו נשבר.
הלב האדום שראה כל מיני דברים -
רחובות, נרות שעווה שבוערים בלילה,
אין ספור רגליים - הלב הזה קורס מפני
הבדידות ומפני האימה.
אין עוד במה להיאחז [יהואחים חושב]
והוא בוכה כמו תן או כמו תנשמת או כמו
נהר אדגי שמוליך בלא
תִּכְלָה."
יואל הופמן, הלב הוא קטמנדו, פסקה 16, כתר הוצאה לאור בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט כמיטב יכולתי בכתב מלא.
"[73] פתאום [בשתיים וחצי] הוא מבין שהאושר
נמצא מתחת למוות ומתחת לתינוק, כמו
קולב [הוא חושב]. כמו פרוות שועל, כמו
הר, כמו אפטר שייב. כמו מכנסיים. כמו
כשיוצאים משער בית הספר. כמו צדם
החרוך של דברים [טוסט למשל].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה