"ויהי בימי שפוט השופטים וגו'"
מגילת רות, א, א
דעת מקרא ( פיבל מלצר) על אתר: "וחז"ל הדגישו כי הצירוף 'ויהי בימי...' בא במקרא חמש פעמים ובכל־אחת מחמש פעמים אלה מסופר על צרה, וקבעו מעין כלל: כל 'ויהי בימי' אינו אלא לשון צער ( מגילה י, ע"ב). יתכן שהטו אוזן לצליל המלים וַיְ־הִי. בפסוקנו חוזרת המלה 'ויהי' פעמיים (אם כי אפשר היה לצמצם: ויהי רעב בארץ בימי שפוט השופטים).
"תופת-האנשים החיים איננה משהו שיהיה; אם קיימת תופת, הריהי כבר כאן, זו התופת בה אנו חיים יום־יום, זו שאנו יוצרים בהיותנו יחד. ישנן שתי דרכים להימלט מן הסבל: הראשונה קלה היא לרבים. לקבל את התופת כפי שהיא ולהיעשות חלק ממנה, עד כדי כך שאין מבחינים בה עוד. הדרך השניה הרת־סכנות היא ודורשת תשומת־לב ולימוד־מתמיד: לחפש ולדעת לְזַהות מי ומה בתוככי התופת אינם תופת, את אלה להביא לידי הֶמְשֵׁך, ולהעניק להם מרחב מחיה."*
אני לא זוכר אם הדברים שלעיל מפי "מרקו פולו" של איטאלו קאלווינו בסוף ספרו "ערים הסמויות מעין" הופצו בעבר במסגרת אלו דברים.
אני זוכר שרשמתי אותם והעליתי אותם לבלוג, ואני זוכר שפעם או פעמיים דחיתי את הפצתם עקב הנסיבות. קאליוונו מדבר לעיל על חיי היום יום שהם תופת. בתוך התופת של חיי יום יום, הוא מציע לנו דרך לחיות את חיינו. קאלווינו לא התכוון לתופת של ממש, תופת שפוקד אותנו החל מהשבעה באוקטובר ועוד לא בא אל סיומו. על כן חשבתי שהדרך שמציע לנו קאלווינו אינו מתאים למצבנו. דברי קאלווינו הם 'פרווה' מדי לנוכח מצבנו, כך חשבתי.
כשחזרתי לעיין בספר ובדברי הסיום שלו, לאחרונה, נראו לי הדברים, משום מה, רלוונטיים מתמיד.
האם הצדק איתי היום או שמא היה איתי הצדק בעבר כשחשבתי שהדברים הם פרווה מדי - איני יודע.
שבת שלום
ג'ף
*איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 150
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה