"סיפור טוב מתחיל באמצע."
בפרק 26* לספרו "עוד היום גדול" כותב אהרן אפלפלד:
"בשנות השבעים הייתי מבלה שעות רבות במאה שערים. המחשבה כי במאה שערים חיים הסבים שלי משכה אותי לשם כבחבלי קסם. לסיורים דרוכים אלה הייתי יוצא לפרקים עם עגנון או עם רוכמן, אך לרוב לבדי...
הפליא אותי עד כמה מעורים אנשי השכונה בחיי היהודים באירופה. הם מכירים כל עיירה קטנה וכל כפר שבהם התגוררו יהודים. איזו חסידות היתה במקום מסוים ולמה. מי היה הרבי, מי היו נאמניו ומי מתנגדיו, מה היתה מעלתו ומה היו חולשותיו. והחשוב מכול: מה היו תורותיו ובמה שונות היו מתורותיו של מתנגדיו....
מה אתה מוצא במאה שערים, למה אתה מבלה שם כל־כך הרבה שעות, חזרו ושאלו אותי חברים קרובים. אצל רוב חברי הצטיירה היהדות כמסכת ארוכה של כפייה, אמונות טפלות, פיגור, אגרסיביות ופוליטיקה סחטנית. הם לא מצאו אצל יהודי מאה שערים שום מעלה, רק פגמים מרגיזים.
אני לא הגנתי עליהם ולא גיניתי אותם. אני פשוט ניסיתי ללמוד מהם מה שלא יכולתי ללמוד באוניברסיטה ומספרים. הליכתם נגד הזמן, נגד היישוב החדש, נגד המודרנה, הפריעה גם לי. אבל אני לא העמדתי עצמי מולם, לא הרגשתי כל עליונות כלפיהם. אני באתי ללמוד מהם: מהי אמונה, מהי תפילה, מהי שגרה ומהי התעוררות מבפנים. איך הם מתחברים אל אבותיהם ואיך הם מתגוננים מפני החדש.
אני לא רציתי להיות כמותם או להידמות להם. מאידך לא שאפתי להידמות למורי, לגרשום שולם או לישעיהו תשבי. החקירה לשמה לא עניינה אותי. אני רציתי לחיות את הסבים שלי. בביקורַי המעטים אצלם בילדותי ראיתי חיים מלאים וקסומים, ואת הקסם הזה רציתי להפנים."^
המשך בלי נדר יבוא
*לספר 34 פרקים
^אהרן אפלפלד, "עוד היום גדול ירושלים הזיכרון והאור", איורים : מאיר אפלפלד, כתר הוצאה לאור בע"מ ויד יצחק בן-צבי, עמ' 91 - 94
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה