בעקבות "מלון נדודי השינה" לצ'ארלס סימיק - קובץ שירים

 השיר הראשון בקובץ שמחולק לשלושה חלקים ( 123 ) נקרא " משחק שח של ערב"

Evening Chess

השיר אומר:

המלכה השחורה נישאת גבוה

בידו הכעוסה של אבי

שאר השירים בקובץ ארוכים יותר באופן משמעותי מהשיר הראשון.

השיר השני  נקרא: הכנס של אלה שסובלים מנדודי שינה

The Congress of the Insomniacs

מישהו כאן יודע מדוע המילה אינסומניה  לא נקלטה בעברית ?

ואולי היא נקלטה ועוד לא שמעתי ?!

הבית הראשון של השיר ( מתוך שלש ) אומר:

אלוהים אדירים, כולם מוזמנים

רועי צאן פרואנים הצופים בכוכבים

קשישים במדרכות של ניו יורק

את, גם כן, בובה  פקוחת עיניים

מקשיבה לגשם לצידו של ילד שנם את שנתו

כשאומרים באנגלית child אינך יכול לדעת אם בבן או בבת מדובר

עברית אינה מרשה את העמימות הזאת

הוא הדין כשאומרים You

הבחירה ב"בת" לעיל לא היתה קשה כל כך כי בובה היא לשון נקבה

לגבי ילד "נאלצתי" להטיל מטבע עץ או פאלי

לא ממש נאלצתי. לך תבין.

השיר השלישי נקרא גפרורים

המשך אינשאללה יבוא

אלו דברים לשבת פרשת בא תשפ"ה

 "לעיתים, דברי הסבר ופירוש, יותר משהם מקרבים אותנו, עשויים הם להרחיקנו מלבו של ענין ולסבך עלינו את דעתנו. בני האדם נוהגים לנתק עצמם מן הדברים. את החלל הנוצר בינם לבין הדברים הם ממלאים במושגים, בתיאוריות, בעקרונות ובאמונות. וכך אנו עוסקים תדיר בחיפוש אחר הדברים המצויים אתנו מלכתחילה. כדי להבין אין אנו זקוקים לתחכום אלא לראייה צלולה ולשכל פשוט. ניטול בידנו מראה ונתבונן בפנינו מקרוב: זיפי הזקן, קמטי העור שבצידי העיניים, קצה האף...אין כל צורך לפזול לצדדים כדי להסביר את מראה פנינו באופן זה או אחר. אחרי שנאמר כל מה שיכול להאמר עליהם, סיפורי זֶן ושירי הַייקו, הם כמו פנינו במראה, בדיוק מה שהם. הם פשוטים בתכלית הפשטות; אך פשטות זו, ככל שתתאמץ לכוון אליה, אתה מרחיק עצמך ממנה."

יואל הופמן, "לאן נעלמו הקולות, סיפורי זֶן ושירי הַייקו, תרגום מסינית ויפנית מבוא ופירושים מאת יואל הופמן, הוצאת מסדה, עמ' 7

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשפ"ה

היום  475 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להמשך השבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם.

אני מזכיר דברים שכתבתי והבהרתי בראשית הדרך לפני לא מעט שנים לגבי הטור הזה. הטור הזה אינו עוסק בהכרח בפרשת השבוע; הוא עוסק בעיקר בארועי הימים כפי שהם משתקפים במחבר הטור ובראי יצירותיהם של יוצרים שונים. לכן הוא נקרא אלו דברים לשבת פרשת ... ולא אלו דברים לפרשת ......

 יהודה עמיחי כותב בשיר מס' 18 בקובץ השירים הראשון בספרו "פתוח סגור פתוח":

"דרכי חיי סבוכות ומסובכות. אני קשר שאי־אפשר להתיר,

 כמו קשר שאדם עושה במטפחת כדי לזכור

 משהו. אינני יודע מה אני מזכיר ולמי אני מזכיר

 שלא ישכח. אולי אני צריך להזכיר לאלוהים

 לעשות עולם טוב יותר. אינני יודע

 אני הקשר במטפחת. זה הכל ואלה חיי."*

שבת שלום

    ג'ף

* יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמ' 13

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשפ"ה ( חלק ב )

 " לאחר זמן שטף הים את האי עם המבצר הנ"ל, ונשתכח הדבר. לאחר כמה מאות שנים חזר מלך אחד וכבש אותו האקלים ונתגלה האי הנ"ל. והחלך הזה היה קטן ורצה לעשות שם ישוב, והלך והושיב שם מן היהודים ומן שאר האומות, ומן הסתם נתישבו שם עניים ואביונים כדרך המקומות החדשים. והיה שם עני אחד, שעשה לעצמו בית קטן אצל הים, ויהי ביום ששי הלך לחפור טיט ומצאה הטאבליצע הנ"ל, ולא היה ידוע מה כתוב בה. והלך ושאל וחקר אצל הערלים הזקנים אם יודעים אם היה שם איזה פעם ישוב, ולא היה אחד מהם שהיה יודע וזוכר אם היה שם ישוב. ובא עני אחד, שהיה צריך לבקש לו מקום לאכול בשבת, והלך אצל העני הנ"ל, וסיפר לו את אשר מצר הטאבליצע ואין יודע מה כתוב בה. השיב לו: אקרא את מה שכתוב בה. ונתן לו וקרא כל הכתוב בה, והלך העני היהודי הזה ולקח כל האוצרות וההון שהיה שם."

הסיפור במלואו להלן

שבת שלום

   ג'ף

"מעשה במלך אחד, שהיה קטן, וכבש אותו מלך גדול ונעשה נכנע אליו. והמלך הגדול כבש עוד מלכים ומדינות. לאחר זמן נתחזק המלך הקטן ונתעורר עם שאר מלכים נגד המלך הגדול שכבש אותם, וחזרו וכבשו את ארצם מידו, וגם אצלו כבשו מדינות. ונתישב המלך הקטן הנ"ל, מאחר שרואה שהגלגל חוזר; לפעמים זה כובש ולפעמים חוזר חברו וכובש אצלו, ומי יודע מה ילד יום, אולי יחזור ויתהפך הדבר. והלך ועשה חומה אצל הים וגנז שם בתוך אותו המבצר כל ההון והממון שקיבץ מכל מדינתו, ועשה שם חדרים חדרים, ובכל חדר וחדר גנז שם מטבע מיוחדת, ותלה דף ( שקורין טאבליצע ) על הפתח, והיה כתוב שם המטבע המונחת בתוך אותו החדר, והפתח של כלל המבצר היה נעשה שם באמנות ,שקורין 'מאשין' [מכונה], שלא היה אפשר לכנוס לשן, מחמת שמי שלא היה יודע הדרך והנתיב והנטיה לכל צד בשעת הכניסה, היה המאשין חותך את ראשו. והיה תלוי שם טאבליצע, שהיה כתוב עליה בכמה לשונות הדרך והחכמה איך לכנוס לשם ואיך לנטות לכל צד באופן שיוכל לכנוס ולא יזיק לו המאשין הנ"ל:

לאחר זמן שטף הים את האי עם המבצר הנ"ל, ונשתכח הדבר. לאחר כמה מאות שנים חזר מלך אחד וכבש אותו האקלים ונתגלה האי הנ"ל. והחלך הזה היה קטן ורצה לעשות שם ישוב, והלך והושיב שם מן היהודים ומן שאר האומות, ומן הסתם נתישבו שם עניים ואביונים כדרך המקומות החדשים. והיה שם עני אחד, שעשה לעצמו בית קטן אצל הים, ויהי ביום ששי הלך לחפור טוט ומצאה הטאבליצע הנ"ל, ולא היה ידוע מה כתוב בה. והלך ושאל וחקר אצל הערלים הזקנים אם יודעים אם היה שם איזה פעם ישוב, ולא היה אחד מהם שהיה יודע וזוכר אם היה שם ישוב. ובא עני אחד, שהיה צריך לבקש לו מקום לאכול בשבת, והלך אצל העני הנ"ל, וסיפר לו את אשר מצר הטאבליצע ואין יודע מה כתוב בה. השיב לו: אקרא את מה שכתוב בה. ונתן לו וקרא כל הכתוב בה, והלך העני היהודי הזה ולקח כל האוצרות וההון שהיה שם."

מתוך חיי מוהר"ן, סיפורים חדשים, יט, עמ' שיז-שיח, הוצאת קרן ר' ישראל דב אודסר זצ"ל

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשפ"ה

 היום  469 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם.

הנחתי בצד את הדברים שהכנתי בתחילת השבוע הזה לאלו דברים לשבת פרשת שמות.

חלף אותם דברים אני מבקש לשתף אתכם בסיפור, ספור קצר של רבי נחמן מברסלב:

( מפאת אילוצים שונים הסיפור יובא בשני חלקים. להלן החלק הראשון. החלק השני יוצב כאן ב"נ בהקדם האפשרי )

"מעשה במלך אחד, שהיה קטן, וכבש אותו מלך גדול ונעשה נכנע אליו. והמלך הגדול כבש עוד מלכים ומדינות. לאחר זמן נתחזק המלך הקטן ונתעורר עם שאר מלכים נגד המלך הגדול שכבש אותם, וחזרו וכבשו את ארצם מידו, וגם אצלו כבשו מדינות. ונתישב המלך הקטן הנ"ל, מאחר שרואה שהגלגל חוזר; לפעמים זה כובש ולפעמים חוזר חברו וכובש אצלו, ומי יודע מה ילד יום, אולי יחזור ויתהפך הדבר. והלך ועשה חומה אצל הים וגנז שם בתוך אותו המבצר כל ההון והממון שקיבץ מכל מדינתו, ועשה שם חדרים חדרים, ובכל חדר וחדר גנז שם מטבע מיוחדת, ותלה דף ( שקורין טאבליצע ) על הפתח, והיה כתוב שם המטבע המונחת בתוך אותו החדר, והפתח של כלל המבצר היה נעשה שם באמנות ,שקורין 'מאשין' [מכונה], שלא היה אפשר לכנוס לשן, מחמת שמי שלא היה יודע הדרך והנתיב והנטיה לכל צד בשעת הכניסה, היה המאשין חותך את ראשו. והיה תלוי שם טאבליצע, שהיה כתוב עליה בכמה לשונות הדרך והחכמה איך לכנוס לשם ואיך לנטות לכל צד באופן שיוכל לכנוס ולא יזיק לו המאשין הנ"ל:"

מתוך חיי מוהר"ן, סיפורים חדשים, יט, עמ' שיז-שיח, הוצאת קרן ר' ישראל דב אודסר זצ"ל

המשך, כאמור, ב"נ יבוא

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשפ"ה - להערותיכם אודה

מעטים הדברים שקשים לקבל כמו שוני בין בני אדם שהם בקבוצות ההתייחסות שלנו.

ויאמר קין אל הבל אחיו 

ויהי בהיותם בשדה

ויקם קין אל הבל אחיו והרגו

מספר בראשית לספר שמות...

ויה בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם

וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו

ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול

סיפור קשה.

ואני לא יודע איזה סיפור קשה יותר, הסיפור הראשון דלעיל או הסיפור השני.

נעשה רגע "זום אוט".

פגשתי השבוע מישהו שלא שמע על השריפות בלוס אנג'לס.

מה זה קשור ?

בוא נניח שבלוס אנג'לס יש אנשים שלא שמעו על הטבח ב 7 באוקטובר

זמנים קשים

זמנים משתנים

אני חוזר אל "'השל' מלפני שבועיים":

"האמונה היא ראייה מרחוק, ראיית נקודה של אמת. כל העמדת פנים בגידה היא. הרבה פנים בהגדרת האמונה מבחינה הגיונית וגם נפשית. קנה מידה עליון לכוח האמונה: 'אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה' (שמות לג, טו).

הקדוש ברוך הוא חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. האין מקום לבינה באמונה ? 'גדולה בינה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מן התורה, שאפילו אדם קורא תורה נביאים כתובים...וכל סדרי בראשית ואין בו בינה, אין תורתו שווה כלום'. כלום ניסוחי עיקרים בבחינת חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר בהם ? כלום לא נתנה תורה דעת לחכמים לחפש דרכים וגישות, להעמיק חקר ביסודות האמונה ? האם דין עיקרים כדין מטבע של ברכה, שכל חידוש בו סילוף, או כדין תפילה שצריכים לחדש בה דבר ?

דור דור וחיפושיו, דור דור והשגותיו."^

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים למוצאי שבת פרשת ויחי תשפ"ה

"דבר מוביל לדבר."

אתמול, לכבוד היארצייט של אברהם יהושע השל, הבאתי כאן את הקטע הראשון שמופיע בפרק "קטעי מבוא" במהדורה החדשה של הספר השלישי בחיבורו של  השל : תורה מן השמים באספקלריה של הדורות ( להלן: תמ"ה ) בעריכת ד"ר דרור בונדי.

בדברי פתיחה לפרק מסביר בונדי מה פשר הכותרת "קטעי מבוא":

" מבוא זה כולו - עצם קיומו ומבנהו - הוא פרי מעשה עריכה שלי מקטעים של כתב היד שתוכנם הולם מבוא. אכן יש כאן 'קטעי מבוא' יותר מאשר מבוא. בהערות העריכה המפורטות שצירפתי בסוף היצירה, פירטתי את הסיבות שהביאו אותי  ליצירתה של יחידה זו ואת פרטי מלאכת הרכבתה. שם גם הבאתי קטעי מבוא שהשל ציין במפורש שהם נועדו ל'מבוא כרך ג', אך בחרתי שלא לכלול אותם כאן מסיבות שציינתי שם. מכל מקום, אני תקווה שהתוצאה עצמה מצדיקה את התוספת."*

כשאת מעיינת, בעקבות הדברים דלעיל של דרור, בפרק הלפני האחרון במהדורה החדשה : "דין וחשבון על מלאכת העריכה", את מגלה שלא רק מלאכת עריכה לפנינו, ולא רק מלאכת מחקר. לפנינו מלאכת בילוש של ממש.

 אך לא נקדים את המאוחר.

ככל שהסיפור שבפי דרור על גלגוליו של הכרך השלישי של תמ"ה הוא הזוי ומרתק, אין זה כמובן העיקר בהקשר ל"השל".

מהו אם כן העיקר בהקשר ל"השל" ?

הנה "העיקר":

The essence of living as a human being is being challenged, being tempted, being called. We pray for wisdom, for laws of knowing how to respond to our being challenged. Living is not enough by itself. Just to be is a blessing. Just to live is holy. And yet being alive is no answer to the problems of living. To be or not to be is not the question. The vital question is: how to be and how not to be ?

The tendency to forget this vital question is the tragic disease of contemporary man, a disease that may prove fatal, that may end in disaster. To pray is to recollect passionately the perpetual urgency of this vital question.

A.J.Heschel , On Prayer, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity,  FS&G, p.264

עיקר החיים כבן אדם הוא להיות מאותגר, להיות מפותה, להיות נקרא. אנו מתפללים עבור חכמה, לחוקים שיורו לנו לדעת כיצד להיענות לעובדת היותנו מאותגרים. לחיות כשלעצמו אינו מספיק. להיות לבדה הינו ברכה. לחיות לבדה הינו קדוש. ועם זאת היותך בחיים אינה תשובה לבעיות החיים. להיות או לא להיות איננה השאלה. השאלה החיונית היא: כיצד להיות וכיצד לא להיות ?

הנטייה לשכוח את השאלה החיונית הזאת היא המחלה הטראגית של האדם בן זמננו, מחלה שעלולה להתגלות כסופנית, נטייה שעלולה להסתיים באסון. להתפלל משמע להיזכר בלהט בדחיפות המתמדת של השאלה החיונית הזאת.

התרגום לעיל הוא של הח"מ

המשך ב"נ יבוא

שבוע טוב

    ג'ף

*דרור בונדי בעמ'  905 לכרך ב' למהדורה החדשה בעריכתו של  ספרו של א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בהוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן,

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשפ"ה

יש לא מעט אנשים שמדברים אלינו. בטלויזיה, ברדיו, בכל מיני מקומות ובכל מיני מוסדות.

יש, נדמה לי, מעט מאד אנשים בעלי שיעור קומה שמדברים אלינו, אנשים בעלי שאר רוח, אנשי מעלה.

אברהם יהושע השל היה איש בעל שיעור קומה ושאר רוח, מאנשי המעלה של דורו ( ולא רק דורו ).

שפטו בעצמכם :

"זה הרבה שנים שניסיתי לטפל בבעיה עיקרית זו: הנבואה. עדים לך: מספרי שיצא לאור בשנת 1936 עד ספרי 'אלוהים מחפש את האדם' שיצא לאור בשנת 1955, וספרי 'הנביאים' שיצא לאור בשנת 1962, חקרתי בבעיה זו....

כיצד להסביר, כיצד לתרגם את הזיקה לתורת משה למושגים המתקבלים על דעתם של בני אדם ? כיצד להשיב לאדם המסרב להאמין, ומה שיותר חשוב : כיצד להראות למי שלבו סתום לכל עניין הנבואה שיש כאן עניין העומד ברומו של עולם ?

העניין החמור ביותר הוא לא ספיקות באמונה, אלא העדר כל ספיקות, כאילו עניין האמונה פג טעמו, מופרך מעיקרו, עניין שעוסקים בו רק בני אדם שלא ראו מאורות המדע מימיהם.

למעני טרחתי. אסור להונות את עצמו. עמדתי לברר את הסוגיא. שאיפה אחת בקרבי: שלא להינתק משורשי המחשבה שבכל הדורות.

יש ספק שהוא בגדר עמלק, ויש ספק שהוא לשם בירור האמונה. כסיל חושב שהספק הוא סוף המחשבה, שאת הספק זוכים מן ההפקר. לאמיתו של דבר לא הרי סתם ספקן ומקשן כהרי ספקן מתוך חכמה.

יש ספקן ברשות התורה, ויש ספקן העומד מחוץ לרשות התורה. האמוראים נשאו ונתנו במאמרים במשנה, ודומני שאדם שכוונתו לשם תורה, ראוי שיטפל ויבדוק את משמעותו של העיקר 'תורה מן השמים'.

האמונה היא ראייה מרחוק, ראיית נקודה של אמת. כל העמדת פנים בגידה היא. הרבה פנים בהגדרת האמונה מבחינה הגיונית וגם נפשית. קנה מידה עליון לכוח האמונה: 'אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה' (שמות לג, טו).

הקדוש ברוך הוא חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. האין מקום לבינה באמונה ? 'גדולה בינה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מן התורה, שאפילו אדם קורא תורה נביאים כתובים...וכל סדרי בראשית ואין בו בינה, אין תורתו שווה כלום'.* כלום ניסוחי עיקרים בבחינת חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר בהם ? כלום לא נתנה תורה דעת לחכמים לחפש דרכים וגישות, להעמיק חקר ביסודות האמונה ? האם דין עיקרים כדין מטבע של ברכה, שכל חידוש בו סילוף, או כדין תפילה שצריכים לחדש בה דבר ?

דור דור וחיפושיו, דור דור והשגותיו."^

הרב ד"ר אברהם יהושע השל נפטר בשבת פרשת ויחי בשנת 1972.

ואידך זיל גמור

שבת שלום

ג'ף

*בהערת שוליים על אתר מפנה השל ל:"אותיות דרבי עקיבא, אות ב [בכתבי יד: סדרי מדרשות ]"

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות (תמ"ה), בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 906; מדובר בפסקה הראשונה לספר השלישי בתמ"ה בעריכת וראו דברי בונדי שם תחת הכותרת "קטעי מבוא" בעמ' 905

על "הרוח השבויה" (א) ט

על גב הכריכה של הספר "הרוח השבויה" ( לצ'סלוב מילוש ) בתרגום לעברית  של מירי פז, מופיע ציטוט מהניו יורק טיימס:

"הרוח השבויה נמנית עם 100 יצירות המופת של המאה ה20"

מדוע ?

עוד נראה, ואולי לא.

על כל פנים, המפגש הראשון שלי בספר הזה היה כשעיינתי באחרית דבר של דוד וינפלד לקובץ שירים של מילוש בתרגומו. באחרית דבר הביא וינפלד את ה"סיפור החסידי" הקצר שמובא על ידי מילוש בפתיחה ל"הרוח השבויה". 

"קשה לי להגדיר בכמה מילים את אופיו של הספר הזה."  כותב צ'סלוב מילוש בפתח דבר לספרו "הרוח השבויה" בתרגומה של מירי פז. "אני מנסה להמחיש בו כיצד פועלת חשיבתו של אדם בדמוקטיות העממיות. כיוון שמושא ההתבוננות שלי היה חוד הסופרים והאמנים, זהו קודם כל סוג של מחק על קבוצה זו, שמילאה תפקיד חשוב בווארשה או בפראג, בבודפשט או בבוקרשט.