"לעיתים, דברי הסבר ופירוש, יותר משהם מקרבים אותנו, עשויים הם להרחיקנו מלבו של ענין ולסבך עלינו את דעתנו. בני האדם נוהגים לנתק עצמם מן הדברים. את החלל הנוצר בינם לבין הדברים הם ממלאים במושגים, בתיאוריות, בעקרונות ובאמונות. וכך אנו עוסקים תדיר בחיפוש אחר הדברים המצויים אתנו מלכתחילה. כדי להבין אין אנו זקוקים לתחכום אלא לראייה צלולה ולשכל פשוט. ניטול בידנו מראה ונתבונן בפנינו מקרוב: זיפי הזקן, קמטי העור שבצידי העיניים, קצה האף...אין כל צורך לפזול לצדדים כדי להסביר את מראה פנינו באופן זה או אחר. אחרי שנאמר כל מה שיכול להאמר עליהם, סיפורי זֶן ושירי הַייקו, הם כמו פנינו במראה, בדיוק מה שהם. הם פשוטים בתכלית הפשטות; אך פשטות זו, ככל שתתאמץ לכוון אליה, אתה מרחיק עצמך ממנה."
יואל הופמן, "לאן נעלמו הקולות, סיפורי זֶן ושירי הַייקו, תרגום מסינית ויפנית מבוא ופירושים מאת יואל הופמן, הוצאת מסדה, עמ' 7
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה