אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ו

אחת הנקודות המשותפות להשל ולשג"ר היא ההכרה בחיוניותה ובחשיבותה המכרעת של שאלת היסוד. שאלת היסוד שנשאל האדם; השאלה הטבועה בעצם מציאות קיומו עלי אדמות
אשתדל להדגים זאת באמצעות עיון בקטע להלן מתוך שיעור על תורה נז מתוך כרך ב' לשיעורים על ליקוטי מוהר"ן. בשבוע שעבר עיינו בפסקה מתוך שיעור על תורה א בליקוטי תנינא ואמרתי בסוף הדברים שם, שיהיה להם המשך. ואכן הדברים שלהלן מהווים המשך לאלו דברים משבוע שעבר.
אומר הרב שג"ר* :

"אדם צריך להסתכל על חייו מפרספקטיבה של הנצח, מתוך נשימה ארוכה. לרוב האדם נמצא במצב של הסתר; הוא חי את חייו באופן סתמי, מתוך תענוגות חולפים. הסתכלות על החיים מפרספקטיבה של נצח תאפשר לנו להשתחרר מההסתרה. אין מדובר רק בהסתכלות שכלית אלא בשינוי ההתייחסות הפנימית. עלי לשאול: איך אני חי את חיי ? האם אני הולך לקראת משהו ? אל מטרה כלשהי ? האם המטרה הזו ראויה ? כשיש לנו מטרות בחיינו, הן בדרך כלל באות לספק צרכים קונקרטיים, מיידיים, חברתיים-גשמיים ורוחניים. חיים המונחים על ידי צרכים יהיו תמיד סתמיים. אבל היכן היא המטרה הנצחית שהיא מעבר למיידי - מה אני רוצה לעשות בחיי ? איך מה שאני עושה קשור לתכלית הנצחית של הבריאה ? איך הוא מקדם את רצונו של הקב"ה, כפשוטו ממש ? האם אני עושה את רצונו של בורא עולם (באיזה אופן שלא נבין מהו רצונו יתברך)? האם אני צועד ומצעיד אחרים בכיוון שאותו רוצה הקב"ה ? כל השאלות הללו מחייבות מאדם הרוצה להתמודד עמהן נשימה ארוכה, הקשבה והסתכלות סבלנית. האדם צריך שתהיה לו  נגיעה בנקודה העמוקה של חייו, ואין פלא שרבי נחמן מדבר כאן על תוכחה, כי כדי לצאת מההסתר הכפול נדרש משהו שיזעזע את האדם ויוציא אותו מתוך ההסתכלות קצרת-הטווח."

ולסיום וכהמשך ישיר לדברים אלו:



 חודש טוב ושבת שלום
          ג'ף

*בעמ' 222-223 שם

פרומו לאלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ו

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ו

בספרו האחרון של השל באנגלית ("להט לאמת" -טרם תורגם ), אומר השל שכאשר קרא בכתבי קירקגרד - "הדברים נשמעו לו מוכרים". דברי קירקגרד הזכירו לו דברים שלמד בנערותו מפי חסידי הרבי מקוצק.
תחושה דומה היתה לי לאחרונה כשקראתי בדברי הרב שג"ר. הדברים נשמעו לי מוכרים והבנתי שדברים דומים קראתי אצל השל.
מצד אחד שני ההוגים הללו שתו ממימי אותו המעיין  - מעיין החסידות ולכן אין להתפלא שמוצאים קוי דמיון בהגותם. מצד שני  - הרב שג"ר הוא מאד ישראלי ובהשוואה אליו השל הוא מאד אמריקאי.  בעבר נטיתי כ"דור שלישי לאמריקאים", "להמעיט" ב"אמריקאיות"של השל; הוא הגיע לארה"ב רק בשנות השלושים לחייו, דיבר אנגלית במבטא יידשאי כבד, "לא אהב בייסבול" ושורשיו היו בוורשה ובמדיבו'ץ לא בטי נק ניו ג'רסי, שיקאגו אילינוי, או אפילו ניו יורק.  יחד עם זאת באופן די מפתיע, הפך השל בשנות הששים של המאה הקודמת  (ובשנות הששים שלו גם כן), לאייקון אמריקאי. בצדק לדעתי . הוא גילם בדמותו הציבורית לא מעט תכונות אמריקאיות מובהקות כגון אינדווידואליזם, אידיאליזם, תמימות, והכרה בערך המקודש של שוויון בין בני אדם ללא הבדל  מין, דת  או גזע.
למקורות לעיון בדברי הרב שג"ר בנושא אמונה שמניתי באלו דברים לשבת פרשת בראשית, אני רוצה להוסיף את שני הכרכים של "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן". חלק ב' יצא לאור בהוצאת מכון כתבי הרב שג"ר שליד ישיבת שיח, לא מזמן והגיע לידי לאחרונה.
על ליקוטי מוהר"ן ראו בhttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%22%D7%9F
אני רוצה להפנות לשיעור על תורה א תנינא שכותרתו "מלכות ה' ומלכות האדם"
אני מבקש לעיין יחד אתכם בדברי הרב שג"ר שבשיעור הזה. תוך כדי כתיבת הדברים, אני רואה שמבחינת אילוצי הזמן שעומד לרשותי אאלץ לקצר ולעשות את העיון הזה בהמשכים.
הנה קטע אחד מהשיעור מעמ' 360 שם:

"בכדי שמלכות ה' תופיע בעולם עליה להתממש לא מבחוץ, אלא לחדור אל האדם מבפנים: המלכות דורשת קבלה מרצון, כדברי התפילה: 'ומלכותו ברצון קבלו עליהם.' הבחירה המצופה מעם ישראל היא לרצות בבורא, להמליך את הקב"ה ,ולא רק לחיות בתודעה שהוא שליט בעל כורחם. מבחינה זו המלכות אינה ניגודה של החירות, אלא דווקא מימושה המלא. מלכות אינה הפעלת כוח ועוצמה, לא על אחרים וגם לא על עצמי. הפעלת כוח מנציחה את הפער בין השולט לנשלט ולכן איננה מלכות אמתית. כך לדוגמא, אב הגוער בילדיו וצועק עליהם אינו מבטא בכך מלכות כלפיהם, אלא חולשה. בשלב מסוים ימצאו הילדים את הדרך לברוח, וממילא הצעקה איננה  יוצרת שלטון אמתי של האב עליהם."

המשך, אי"ה, יבוא.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים ליום שני בשבוע של שבת פ' חיי שרה תשע"ו

חדשות רעות תמיד  - או לעיתים - שולחות אותי לשיר הבא  - שמתחיל במילים  bad news bad news came to me where I sleep



לפני שהגעתי הביתה, כאשר צעדתי לעבר הרציף של קו 58  בתחנה מרכזית בבאר שבע, בחלפי ליד שני מג"בניקים ישובים על גבי  שני סוסים  -  בעודם מצטלמים עבור תייר סיני - שרתי לעצמי את השיר הבא,



רבי נחמן יש לו דברים מעניינים לומר על כוחן של מגינות, אבל האמת אין לי מצב רוח לנוכח המצב. וגם דילן לא ממש עוזר.

אני חושב שאאזין לשיר אחר של דילן - שיר קלאסי שיש בו ניחוחות של רבי נחמן , ביצוע מתוך הקונצרט לציון שלושים שנות פעילות של דילן שנערך בני יורק לפני למעלה משני עשורים

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ו

ייתכן ואפשר לשמוע הדים בשיר שלהלן לסיפור גירוש הגר וישמעאל שמופיע בפרשת השבוע. ייתכן ולא.
על כל פנים, משהגעתי, אחרי שבוע עמוס במיוחד ליום חמישי בלילה, ויותר נכון ליום ששי לפנות בוקר, בלא טיוטות של אלו דברים, אך עם "מסר פנימי חזק" שהופיע לפני כמה שעות -מעין "דחף לאו בר כיבוש"-  שהגיע אלי מהשיר שלהלן - כאומר: "ג'ף אני מופיע אצלך השבוע באלו דברים" - מה יכולתי לעשות ?
מדובר בשיר של צ'ינוא אצ'בה. באנגלית נקרא השיר Refugee Mother and Child "אמא פליטה וילד"*.
הנה השיר (בגרסה באנגלית ובהמשך בתרגום שלי) :

Refugee Mother and Child

No Madonna and Child could touch 

that picture of a mother’s tenderness 

for a son she soon would have to forget.

The air was heavy with odours 

of diarrhoea of unwashed children 

with washed-out ribs and dried-up 

bottoms struggling in laboured 

steps behind blown empty bellies. Most 

mothers there had long ceased 

to care but not this one; she held 

a ghost smile between her teeth 

and in her eyes the ghost of a mother’s 

pride as she combed the rust-coloured 

hair left on his skull – and then ; 

singing in her eyes – began carefully 

to part it … In another life this 

would have been a little daily 

act of no consequence before his 

breakfast and school; now she 

did it like putting flowers 

on a tiny grave. 

         -   Chinua Achebe

שום מדונה וילד לא ישתוו

לרכות אֵם עבור בן

שעוד מעט היא תצטרך לשכוח

כבד האוויר מריחות

של שלשול ילדים לא רחוצים

עם צלעות ריאה שדופים וישבנים

מיובשים, נאבקים בצעדים

מדודים אחר קיבות ריקות ונפולות. רוב

האמהות חדלו מזמן 

לחבק, אך לא זאת; חובקת

חיוך רפאים בין שיניה

ובעיניה רוח רפאים של גאוות

אם, בסורקה את מה שנשאר על גולגלתו

מהשיער האדמוני - ואז מזמרת

בעיניה - סורקת וסורקת...ביקום אחר

היה זה התרחשות 

יום-יומית לא משמעותית עובר

לארוחת הבוקר

שלו טרם יציאה לבית הספר; כעת

עשתה זאת כמניחה פרחים

על קבר קטנטן. 

לראיון קצר עם צ'ינוא אצ'בה ראו:

שבת שלום
     ג'ף


* מצאתי את השיר ברשת בשתי גרסאות שונות, תחת שני שמות שונים. איני יודע איזו מהן נאמנה יותר למקור.

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ו

דר' מיכה גודמן ( אין קשר משפחתי) מפרסם סדרה של שלושה מאמרים בעיתון מקור ראשון שמטרתן "לאתגר" מחדש את הציונות הדתית. בינתיים התפרסמו שניים מתוך השלושה ( ייתכן והשלישי יפורסם בשבת זו). כששוחחתי על כך עם חבר בשבת שעברה הוא שאל אותי: " מיכה גודמן רואה עצמו חלק מהציונות הדתית ?"
"וואלה" אמרתי  לעצמי. הנה חץ ללב הענין. אין ביקורת חברתית אפקטיבית אלא אם היא באה מתוך אותה החברה שמבוקרת. השל אמר פעם : "ביקורת נבונה לעולם מתחילה בביקורת עצמית".
אני מביא את הדברים הללו בהקשר למעשי הלינץ' שביצעו יהודים השבוע  בהבטום זרהום ז"ל. הבטום זרהום ז"ל לא נורה ולא הוכה בשכבו על רצפת התחנה המרכזית בבאר שבע מתבוסס בדמו כי היה אריתראי. הוא נורה והוכה כי חשבו שהוא מחבל. ומדוע חשבו כי הוא מחבל ? כנראה שרשת של טעויות, באותה שרשת בהחלט עובדת היותו שחום עור שיחק תפקיד.  לו אני הייתי שם, עם הכיפה שלי והמראה המרושל שלי  עם הציציות בחוץ אני מניח שהמאבטח לא היה יורה בי וגם אם כן ככל הנראה האנשים מסביב לא היו בועטים בי ומקללים אותי בשכבי מתבוסס בדמי. אבל הבטום זרהום ז"ל היה שחום עור, צנום, ולא חבש כיפה ולא בצבצו ציציות מחולצתו. אני לא רוצה לדון בכאן באפשרות של מה היה קורה אילו היה חובש כיפה וציציות....
אני לבן והוא היה שחור. האם זה רלוונטי ?
והאם זה באמת רלוונטי שחשבו שהוא היה מחבל ?
האם מותר להתעלל לגדף ולקלל מחבל ששוכב פצוע מתבוסס בדמו ?
אני לא שואל - וכאן אני מגיב לשיחה שניהלתי בפייסבוק עם חבר פייסבוק - אם התנהגות כזאת היא טבעית בנסיבות של עיצומו של פיגוע. אני שואל האם התנהגות כזו היא מותרת ?
זוהי שאלה מוסרית ואף דתית. זו אחת השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו בעקבות הארוע השבוע. אני מבקש להציע כאן שהדיון בשאלה הזאת הרבה יותר חשוב מהשאלה אם להעמיד את "מבצעי הלינץ' לדין פלילי."
המשפט הפלילי הוא כלי חזק, אך הוא איננו תמיד אפקטיבי. ראו, בין השאר, הדיונים סביב משנה ט במסכת סוטה:"משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה...משרבו המנאפים פסקו המים המרים."
בשיחה שקיים עם סטודנטים באחת האוניברסיטאות בקליפורניה בשנת 1968, הקדיש השל את השיחה לשאלה "מיהו אדם ?" השל טען בפני הסטודנטים  - והשנים הם שנים סוערות של מהומות סטודנטים והתנגדות למלחמת ויאט נאם ועוד - כי השאלה החשובה ביותר שניצבת בפני החברה האמריקאית דאז היא "מיהו אדם ?" רבות תהיתי ושאלתי עצמי לפשר חשיבותה של שאלה זו. האמנם זו שאלה חשובה ? האם זו השאלה חשובה בהא הידיעה ?
האם השאלה הזאת רלוונטית לנו  - לחברה היהודית הישראלית  שיושבת כאן בציון בשלהי שנת 2015 ?
המשך יבוא*

שבת שלום
     ג'ף

*צריכים אמנם לברר את טיבה של השאלה, את משמעותה ואת גדריה; לא צריכים לעשות את זה דווקא  עכשיו. כפי שכתבתי כאן לפני שבועיים, זו אחת השאלות שבכוונתי לעסוק בהם השנה ב"אלו דברים". אני בכוונה לא שואל את השאלה, על פי הרישא לדבריי לעיל, האם שאלת מיהו אדם ? רלוונטית לחברה הערבית הישראלית ? לחברה הפלסתינאית ? יש עוד ועוד שאלות שמסתעפות מהדברים לעיל...אני מקווה שיהיה זמן לעסוק בהם בעתיד.