בטור שקראתי לו "אלו דברים לקראת שבת חול המועד תש"ף חלק א " דיברתי על חשיבותם של פודקסטים וכו' ככלים לרכישת ידע ולעיון, לצד הקריאה. כהמשך לאותו הפוסט - תמצאו כנספח לאלו דברים שיחה של הרב דר' דניאל אפשטיין להלן. אך כגוף הדברים בחרתי להביא הפעם, דברים של שלום רוזנברג שנוגעים ישירות לשבת חול המועד, וליתר דיוק לאחד הטקסטים שקוראים באותה שבת בבתי הכנסת. הדברים הם מתוך פרקים שכותרתו "מצווה גדולה להיות בשמחה" בספרו "בעקבות הזמן היהודי הפילוסופיה של הלוח השנה" :
"בשמחה מצווים אנו בכל החגים, אך יותר מכולם בסוכות: 'חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ... וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ... וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ...וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ' (דברים טז, יג-טו). וכך, אם פסח הוא על פי חז"ל ' זמן חירותנו', ושבועות - 'זמן מתן תורתנו', הרי סוכות הוא בפשטות ' זמן שמחתנו'. שבעת ימים מעוגנת השמחה בטבע, אך היא נשארת איתנו, באופי אחר, גם ביום השמיני ( התשיעי בתפוצות) : זוהי 'שמחת תורה'.
והנה מופתעים אנו. .ההלכה קובעת שבשבת שבשבוע סוכות, עלינו לקרוא את ספר קהלת. מוזר ! ב'זמן שמחתנו' עלינו לשמוע את הביטוי הקיצוני לייאוש, לפסימיות ולעצבות ? ועלינו עוד לחזור אחריו: 'אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה...וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל. לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה' ? ( קהלת ב, א-ב ). ואנו שואלים את עצמנו: עצבות זאת 'מַה זֹּה עֹשָׂה' ?
שני ספרים לא סטנדרטיים המצויים במקרא מתארים את הטרגדיה האנושית בשתי פניה: איוב וקהלת. איוב אומלל, כי הוא כורע תחת הכאב, הסבל והייסורים. את קהלת, לעומת זאת, פינקו החיים ללא מגבלות. ואף על פי כן, גם קהלת אומלל: 'הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל !' ( א, ב ). למה ?!
גיבור ספר ' הכוזרי' לרבי יהודה הלוי הוא מלך. קביעה זאת אינה מקרית, והיא מלמדת אותנו רבות גם על דמותו של קהלת. ברור לכולנו שהיינו יכולים להיות מאושרים לוּ נפלה בחלקנו מנה גדושה יותר מהשפע של ארבע קרנות ההצלחה: כסף, יופי, קסם אישי וכבוד. דמותו של המלך המחפש באה ללמד אותנו שזה לא כך. ובימים דמוקרטיים אלה, אולי נוכל ללמוד משהו מהנסיכים והנסיכות של מלכות הוליווד, מקום שנתברך בתשעה קבים מקרנות הצלחה אלו. למה זקוקה היא לכל כך הרבה פסיכיאטרים ופסיכולוגים ? שִׂיאַנֵי המימוש העצמי האלה, שאין לפניהם מחסור ואף לא מגבלות, למה נזקקים הם באומללותם לשכרות ולסמים ?
השמחה והאושר הם מושגים יסודיים כל כך, שייתכן שלא נוכל להסבירם כלל. קל יותר להסביר מה הם לא! ואת זה קהלת עושה."
מוזמנים לעיין בהמשך הדברים של שלום רוזנברג שם. הם לא פחות מרתקים ואף יותר מדברי הצגת הבעיה שהובאו לעיל.
בשיחה להלן בהקשר לאחת מיצירותיו של לוינס ( "אחרת מהיות" ) אומר דניאל אפשטיין:
"מדובר על יצירה פילוסופית שמתמודדת עם.... השאלה , שהיא שאלת עתיקת יומין שאלה של השורש של הרוע ונפש האדם. זאת יצירה שמנסה לא לתפור את השאלה הזאת כי אין לה פתרון אבל לכל הפחות להציע לנו כיוון, לחיפוש של כיוון.
הרי זה תפקידה של הפילוסופיה; לא להציע פתרונות . פילוסופים מאד חלשים במציאת פתרונות. עדיף לא לבקש אצלם מציאת פתרונות. אבל אולי זה לא הדבר ההכי חשוב בחיים. למצוא פתרונות. בעיות טכניות דורשות, מחייבות מציאת פתרונות. פילוסופים חלשים במציאת פתרונות אבל הם יכולים להציע כיוון. גם זה צריך להיות ביקורתי עלפי הכיוונים שהם מציעים אבל זה לפחות מה שהם יודעים לעשות..."
שבת שלום ומועדים לשמחה
ג'ף
"בשמחה מצווים אנו בכל החגים, אך יותר מכולם בסוכות: 'חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ... וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ... וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ...וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ' (דברים טז, יג-טו). וכך, אם פסח הוא על פי חז"ל ' זמן חירותנו', ושבועות - 'זמן מתן תורתנו', הרי סוכות הוא בפשטות ' זמן שמחתנו'. שבעת ימים מעוגנת השמחה בטבע, אך היא נשארת איתנו, באופי אחר, גם ביום השמיני ( התשיעי בתפוצות) : זוהי 'שמחת תורה'.
והנה מופתעים אנו. .ההלכה קובעת שבשבת שבשבוע סוכות, עלינו לקרוא את ספר קהלת. מוזר ! ב'זמן שמחתנו' עלינו לשמוע את הביטוי הקיצוני לייאוש, לפסימיות ולעצבות ? ועלינו עוד לחזור אחריו: 'אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה...וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל. לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה' ? ( קהלת ב, א-ב ). ואנו שואלים את עצמנו: עצבות זאת 'מַה זֹּה עֹשָׂה' ?
שני ספרים לא סטנדרטיים המצויים במקרא מתארים את הטרגדיה האנושית בשתי פניה: איוב וקהלת. איוב אומלל, כי הוא כורע תחת הכאב, הסבל והייסורים. את קהלת, לעומת זאת, פינקו החיים ללא מגבלות. ואף על פי כן, גם קהלת אומלל: 'הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל !' ( א, ב ). למה ?!
גיבור ספר ' הכוזרי' לרבי יהודה הלוי הוא מלך. קביעה זאת אינה מקרית, והיא מלמדת אותנו רבות גם על דמותו של קהלת. ברור לכולנו שהיינו יכולים להיות מאושרים לוּ נפלה בחלקנו מנה גדושה יותר מהשפע של ארבע קרנות ההצלחה: כסף, יופי, קסם אישי וכבוד. דמותו של המלך המחפש באה ללמד אותנו שזה לא כך. ובימים דמוקרטיים אלה, אולי נוכל ללמוד משהו מהנסיכים והנסיכות של מלכות הוליווד, מקום שנתברך בתשעה קבים מקרנות הצלחה אלו. למה זקוקה היא לכל כך הרבה פסיכיאטרים ופסיכולוגים ? שִׂיאַנֵי המימוש העצמי האלה, שאין לפניהם מחסור ואף לא מגבלות, למה נזקקים הם באומללותם לשכרות ולסמים ?
השמחה והאושר הם מושגים יסודיים כל כך, שייתכן שלא נוכל להסבירם כלל. קל יותר להסביר מה הם לא! ואת זה קהלת עושה."
מוזמנים לעיין בהמשך הדברים של שלום רוזנברג שם. הם לא פחות מרתקים ואף יותר מדברי הצגת הבעיה שהובאו לעיל.
בשיחה להלן בהקשר לאחת מיצירותיו של לוינס ( "אחרת מהיות" ) אומר דניאל אפשטיין:
"מדובר על יצירה פילוסופית שמתמודדת עם.... השאלה , שהיא שאלת עתיקת יומין שאלה של השורש של הרוע ונפש האדם. זאת יצירה שמנסה לא לתפור את השאלה הזאת כי אין לה פתרון אבל לכל הפחות להציע לנו כיוון, לחיפוש של כיוון.
הרי זה תפקידה של הפילוסופיה; לא להציע פתרונות . פילוסופים מאד חלשים במציאת פתרונות. עדיף לא לבקש אצלם מציאת פתרונות. אבל אולי זה לא הדבר ההכי חשוב בחיים. למצוא פתרונות. בעיות טכניות דורשות, מחייבות מציאת פתרונות. פילוסופים חלשים במציאת פתרונות אבל הם יכולים להציע כיוון. גם זה צריך להיות ביקורתי עלפי הכיוונים שהם מציעים אבל זה לפחות מה שהם יודעים לעשות..."
שבת שלום ומועדים לשמחה
ג'ף
