אלו דברים לשבת שובה - פרשת וילך תש"פ (המשך*)

"'הרבה נפשות גבוהות התהלכו במקומותינו, הבעש"ט ותלמידיו. התלמידים חישלו את דברי רבם בלשון הקדוש. בבוא היום תעתיק גם אותם. מי היו אבותיך ?'
אמרתי לו.
' אב סבך ר' מֵיכל היה סגי נהור, תלמיד חכם ובעל תפילה. תפילתו נודעה בכל האזור. מי ששמע את תפילתו נעשה אדם אחר. הוא שינה בני אדם לא בדיבור אלא בכוח התפילה.'
'ראית אותו ?'
'לא זכיתי, רק שמעתי עליו מאנשים מהימנים. אני עזבתי את הקרפטים והלכתי אל ההכשרה. הייתי בטוח כי ההכשרה חשובה יותר מן התפילה. הייתי נער, בגילך בקירוב, יציאתי להכשרה נראתה לי כפריצת הסגר. ברחתי בלי להיפרד מההורים. עכשיו הם למעלה ואני כאן, פליט אחרון. כל השנים עבדתי בפרדס והייתי בטוח שהעבודה תרפא אותי. חליתי, ועכשיו אני מבלה את עתותי אצל הרופאים ובבתי הבראה. זה עונשו של אדם שנטש את אבותיו הקשישים והפליג לארץ רחוקה.'
'הכשרתם את הלבבות,' אמרתי ושמחתי שמילים אלו יצאו מפי.
'איני יודע מה עשינו. לפעמים נדמה לי כי הפרדסים העשירו את בעליהם ואת נשמתי רוקנו. אילו אבותי בחיים הייתי חוזר אליהם לבקש את מחילתם.'
'אבותיך ודאי מחלו לך,' אמרתי וביקשתי להקל עליו.
' אני לא מחלתי לעצמי. אני חולם לעתים שאני חוזר הביתה, אל ארץ הקרפטים, ומוצא את כולם כמו שהשארתי אותם. בלבי אני יודע שזה תעתוע ותרמית.'"^

שבת שלום
גמר חתימה טובה
     ג'ף

* המשך מאלו דברים  לראש השנה.
^ אהרון אפלפלד, "האיש שלא פסק לישון", כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 159-158