רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"א


כששתי מכוניות מתנגשות, המתכות של המכוניות מתעוותות, אנשים נפצעים ולעיתים נהרגים.
כשאני משוחח איתך ומרכל על ההוא או ההיא, אין סימנים בחומר לנזק הנגרם, אך תוצאות הדברים הן לא פחות מרשימות מתאונת דרכים.
"איננו ערים למשמעויותיהן של המילים בהן אנו משתמשים", אמר אברהם יהושע השל בהזדמנויות שונות. "מילים הן חשובות מאד"...."אחד מסימני התקופה", אמר, "שכולנו עסוקים בהוזלה של מילים...החטא החמור ביותר ביהדות קשור בשימוש לא נאות במילים..."ועוד ועוד.
רש"י בדיבור הראשון של הפרשה כי תצא למלחמה אומר : במלחמת הרשות הכתוב מדבר. הכתוב מדבר !!
השמעתם פעם כתוב מדבר ? הראיתם פעם כתוב מדבר ?
התורה אכן מדברת, והשאלה הגדולה היא:
האם אנחנו שומעים ?

                          שבת שלום
                                ג'ף

יום חמישי, 1 בספטמבר 2011

אלו דברים לשבת פרשת שופטים תשע"א


המשורר אודן  במבוא לאוסף שיריו,  התריע בפני עצמו ובפני קהל שומעיו מפני כתיבתם של שירים שקריים. שיר שקרי הסביר אודן הוא שיר שבו המשורר מביע רגשות או אמונות שמעולם לא חש או  לא האמין בהם, ללא קשר לטיב הביטוי. התרעה זו של אודן שבה לתודעתי לנוכח קושי שנתקלתי בו השבוע בכתיבת "אלו דברים".

ניכר לאחרונה שהחברה הישראלית עוברת שינויים. עדיין לא ברור מה תהיה ההשפעה של  גל המחאה הנוכחי לאורך ימים.
בכלל, נדמה שלא ברור, מהו האופק של החברה הישראלית ? מהו החזון שלאורו נלך בשנים הבאות ?  לאה שקדיאל, מירוחם, עומדת בראש ועדה שעוסקת בנושא הזה, מטעם "תנועת המחאה."

יושר ואמת, חזון ומציאות , הם נושאים שבדרך כזאת או בדרך אחרת מעסיקים את כולנו. יש כאלה , שדרכם מובילה אותם לנטוע אוהל ברחובה של עיר, יש כאלה שדרכם מובילה אותם לצאת לרחבות ולשאת שלטים, ויש כאלה שעמלים יום יום במפעל או בבית הספר לבצע עבודתם כמו שצריך.  יש ויש ויש....

וולט ויטמן שר את ריבוי הזה ב"שירת עצמי".

לקחתי את הספר  - "שירת עצמי" בתרגומו של עודד פלד - הוצאת כרמל - ושמחתי בשירה, בהתלהבות של ויטמן, בעושר הדימויים, באושרו של המשורר. ב"פשטותו."

"ילד אמר, 'מהו עשב ?' מושיט לי אותו
            מלא החופן;
איך יכולתי לענות לילד ? אינני יודע מהו
            יותר ממנו.

אני מניח שאין זה אלא דגל אופיי, העשוי אריג
           ירוק מלא תקווה.

ואני מניח שזוהי ממחטת האל,
מתנה בשומה ומזכרת שנשמטה בכוונה תחילה,
נושאת שם בעליה בפינות, שנראה
ונשים לב, ונאמר  'של מי ?'

ואני מניח שהעשב עצמו הוא ילד, בן
         לצמחים."*

ואם עסקינן בשירה ובדמוקרטיה אמריקאית, אבקש לסיום, לשתף אתכם בקטע מופלא שמצאתי לאחרונה שנוגע בדברים מזויות קצת שונה. דברים שאמר או כתב הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק ושפורסמו בקובץ בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, שנקרא "מן הסערה" ,התרגום של אביגדור שנאן,  בעמ' 154:

" היהדות מאמינה, כי כל אדם מסוגל להכשיר עצמו לעבודת הבורא. עשיר ועני, גאון ופתי, אדון ועבד - כולם ראויים לשרת את הא-לוהים בתפקיד כלשהו. כל אדם ניחן בדבר יחיד במינו, אשר בזכותו הוא שונה מן ה'אתה', ועל כן גם אין  לו תחליף ואי אפשר בלעדיו; זה הוא ערכו הרוחני של קיום-חד פעמי, מיוחד, כזה שלעולם אי אפשר יהיה לכפול אותו, אשר יכול ואף צריך לעבוד את הא-לוהים על ידי מעורבות עצמית בדראמה של הגאולה על כל רמותיה. זה ההומניזם או הדמוקרטיה היהודית. כל בני האדם ראויים במידה שווה לשמש  עבדיו של הא-לוהים. החכם המבריק עשוי לגלות כללים חדשים המדריכים את אירועי הקוסמוס, וכך לשרת את הא-לוהים על ידי הסברת הפנים הבלתי מוכרים של רצונו הראשוני המשובצים בבריאה. האדם קשה ההבנה משרת את הא-לוהים בזה שהוא מנסה ללמוד אמיתות בסיסיות, מגלה צניעות, התמדה וסבלנות, מקבל את הוראתם של המלומדים ממנו, משכלל את שכלו ככל האפשר ומרחיב את ידיעותיו. בקצרה, הקריאה מופנית אל כולם. הא-לוהים קורא: אברהם, אברהם, משה, משה, אתם נבחרתם. ועל האדם להשיב: 'הנני'!'"

                         שבת שלום
                               ג'ף



*(עמ' 6 לספר הנ"ל, התרגום של עודד פלד, מנוקד, ומסיבות טכניות הבאתיו ללא ניקוד, בכתיב מלא היכן שהיה נראה לי נכון)



יום חמישי, 25 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשע"א


חזרתי הביתה הערב מעצרת המחאה שנערכה במרכז המסחרי של ירוחם. במייל חיכה לי טור מאתר בארצות הברית העוסק בעיונים בנושאי דת  http://being.publicradio.org/.
אחת הכותרות על הדף היתה: "שינוי ותקווה באים מהשוליים". כמה מתאים חשבתי, סמיכות הפרשיות הזאת בין העצרת בירוחם לבין אותה  הכותרת. המאמר עוסק בהגותו של משורר ופעיל ציבורי שחור, אחד מכותבי הנאומים של מרטין לות'ר קינג , וינסנט הרדינג שמו. אחדים ממאמריו קובצו בספר שכותרתו : "האם אמריקה אפשרית ?" דמות מפתח בספר, הוא משורר שחור אחר, לנגסטון יוס.
נעיין ב"אלו דברים" הפעם בשני שירים של יוס. הראשון נקרא "חלומות." נקדים את התרגום שלי לעברית למקור באנגלית

חלומות
לנגסטון יוס

אחוז חזק בחלומות
כיוון שאם חלומות מתים
החיים הם ציפור שבורת כנף
שאינה יכולה לעוף

אחוז חזק בחלומות
כיוון שכאשר החלומות הולכים
החיים הם שדה בור
קפוא ומושלג
Dreams
by Langston Hughes

Hold fast to dreams
For if dreams die
Life is a broken-winged bird
That cannot fly.

Hold fast to dreams
For when dreams go
Life is a barren field
Frozen with snow.


השיר השני הוא שיר ארוך יותר, שנקרא "תנו לאמריקה להיות אמריקה שוב". נביא אך כמה בתים מהשיר, והפעם נקדים מהמקור באנגלית לתרגום שבעברית.

Let America Be America Again
by Langston Hughes

Let America be America again.
Let it be the dream it used to be.
Let it be the pioneer on the plain
Seeking a home where he himself is free.

(America never was America to me.)

.......................

O, let my land be a land where Liberty
Is crowned with no false patriotic wreath,
But opportunity is real, and life is free,
Equality is in the air we breathe.

(There's never been equality for me,
Nor freedom in this "homeland of the free.")

Say, who are you that mumbles in the dark?
And who are you that draws your veil across the stars?

I am the poor white, fooled and pushed apart,
I am the Negro bearing slavery's scars.
I am the red man driven from the land,
I am the immigrant clutching the hope I seek--
And finding only the same old stupid plan
Of dog eat dog, of mighty crush the weak.

תנו לאמריקה להיות אמריקה שוב
לנגסטון יוס

תנו לאמריקה להיות אמריקה שוב
תנו לה להיות החלום שפעם היתה.
תנו לה להיות החלוץ במישור
שתר אחר בית בו הוא עצמו בן חורין

(אמריקה מעולם לא היתה אמריקה עבורי)
.....

או תנו לארצי להיות ארץ בה החירות
מוכתרת בלא עטרת שווא לאומנית
אך הזדמנויות הן אמיתיות והחיים הם בחינם
שיוויון הוא האויר שאנו נושמים

(מעולם לא היה שיוויון עבורי
ולא חירות ב"מולדתם של בני חורין")

הגד, מי אתה שממלמל בחושך ?
ומי אתה שמושך צעיפך על כוכבי שמיים ?

אני הלבן האביון, מהותל ודחוי
אני השחור , נושא על גבו צלקות עבדות
אני האדם האדום מגורש מאדמתו
אני המהגר אוחז בתקוותי המיוחלת
ומוצאים אנחנו אך אותה תכנית מטופשת
דג גדול בולע דג קטן, כל דאלים גבר

ו"המילה האחרונה" תהיה של הנביא ישעיהו מתוך ההפטרה שנקרא בשבת

עֲנִיָּה סעֲרָה, לא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים;
וְשַׂמְתִּי כַּדְכד שִׁמְשׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח;וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ;
וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי ה'; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ;
בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעשֶׁק, כִּי-לא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לא-תִקְרַב אֵלָיִךְ;
הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס, מֵאוֹתִי--מִי-גָר אִתָּךְ, עָלַיִךְ יִפּוֹל;
הן (הִנֵּה) אָנכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ--נפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל;
כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי;
זאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-ה'

                                                                         שבת שלום
                                                                               ג'ף















יום שישי, 19 באוגוסט 2011

שיימוס היני - שוב

אם אינני טועה הצבתי את ההרצאה הזאת על הבלוג לפני יותר משנה; כשם שאני חוזר אל הדברים מדי פעם, לא  מזיק , לחזור ולרענן את הדברים כאן שוב על בלוג, ....

יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"א (2)


"בין כתלי המוזיאונים, האינסופיות עומדת למשפט
 קולות מהדהדים, כך כפי הנראה, נראית הגאולה אחר זמן מה"
                  - בוב דילן , בחזיונות ג'ואנה
"Inside the museums infinity goes up on trial
Voices echo this is what salvation must be like after awhile"
        - Bob Dylan, Visions of Johanna

"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (פרקי אבות ו'ו')
בשבוע שעבר, בדף לשבת של "עוז ושלום" "שבת שלום" ("הדף הכחול" - באי בתי הכנסת התרגלו לריבוי הדפים לשבת, ואחד המאפיינים של הדף שבו עסקינן הוא שהוא מודפס על פי רוב בצבע כחול ), פנחס לייזר, עורך הדף השבועי ובעל הטור לשבת פרשת נחמו , פותח כך את דבריו :
"מורי ורבי , הרב דניאל אפשטיין נוהג לצטט מדי פעם את דברי פרנץ רוזנצוויג שפרשת השבוע היא מעין אגרת אישית שנשלחת אלינו מדי שבוע ופוגשת אותנו במקום בו אנחנו נמצאים  באותה עת."

אני מודה מקרב לב, לפנחס לייזר , לרבו ולמורו ולכל אחד שתרם למסירת האמירה הזאת של פרנץ רוזנצוויג במשך הדורות - הלא רבים כל כך אמנם מימיו עד הנה - ואני תוהה איך זה שעברתי, כפי הנראה מחצית חיי, ורק לאחרונה הגיעה אמירה נפלאה זו לאזניי.

א פרו פו גאולה. אחרי שראיתי השבוע את הופעתו הקצרה של הרב פרומן -  ה' ישלח לו רפואה שלמה - במאהל המחאה של "תיקון" בירושלים כפי שדווח עליה בynet (ראו רשומה קודמת מיום ג' השבוע) - חשבתי לעצמי , אולי אמנם כך נראים ימות המשיח. התעוררות רבתית של הציבור למען "ליסד את מדינת ישראל , את החברה הישראלית על פי היסוד של האבות הראשונים שלה, יסוד האהבה ולא שנאה...", כפי שאמר הרב פרומן, "על בסיס קשר וסולידריות ולא על בסיס פערים ועוול".
אמנם נזכרתי אחר כך באזהרתו של ישעיהו לייבוביץ שהיא מופנית אל כולנו, לזכור כי משיח תמיד "יבוא" ומשיח ש"בא" , איננו , לצערנו, על פי הנסיון עד כה, משיח אמת. אבל חשבתי, אולי בכל זאת, בזכות עשייתו ופועלו של הרב פרומן, אהוד בנאי, ואברהים אל אווה, אולי הם אכן מצביעים עבורנו על ימים טובים יותר הבאים לקראתנו. אגב, לאחרונה למדתי שבין אבותיו הרוחניים של לייבוביץ בכל הנוגע לחשדנות שאנחנו מצווים לנהוג כלפי אלו שממהרים להצהיר על צדיקותו המופלגת של פלוני או אלמוני, או על היותם של ימות המשיח,ממש ממש מאחורי הפינה,  הם ראשי שלושת הדורות של חסידות פשסיחה בימי תפארתה, במחצית הראשונה של המאה ה19, היהודי, רבי שמחה בונם והרבי מקוצק.
פרשת עקב היא המשך לנאום משה רבינו. נאום בו משה "מתווה את הדרך שמוליכה ..בזריזות ובמישרין אל ארץ ישראל אבל" , כפי שמציין הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, בדבריו על הפרשה, בספר "חיי עולם", "אנשים אלה נמצאים בין עבר מטושטש לבין עתיד שהוא אמנם מבטיח, אך גם בלתי ברור." (הדברים דלעיל ולהלן הם מעמ'405 ו408 לספר בהתאמה).
בסיום דבריו, מוסיף הרב עדין אבן ישראל את הדברים הבאים, תחת כותרת המשנה "דור חדש" :
                        
"אין בתורה תיאור כיצד הגיבו בני ישראל לנאומו הארוך של משה רבינו. יש בה, בעיקר בסוף ספר דברים, דברי פרידה, ולפניהם הרבה פרקי הדרכה והוראה. האם ישראל מרגישים את עצמם עם לכתו של משה כיתומים נטושים ? מתוך סיומו של הספר נראה שקיימת כאן תערובת של רגשות: מצד אחד קיים בוודאי הצער על המנהיג, אביהם של כל ישראל, שנפרד מהם; ומצד שני - עולה גם התחושה שהשומעים, כמו אנשים רבים בראשית דרכם, שומעים-ואינם -שומעים את הדברים. התחושה הפנימית שלהם היא אולי שכל התוכחות והמוסר, כולם אמת - אבל הם שייכים לעבר. האזהרות מן המכשולים שיכולים להיות בעתיד, או מן החיים החדשים שהם עומדים לחיות - גם הן עדיין עמומות. ובאמת, משה איננו רוצה לרפות את ידיהם  או להביא אותם לאיזו חולשת הדעת: כל שהוא רוצה לעשות הוא להסביר להם שהם עכשיו גדלים, ועומדים ברשות עצמם. ובסוף דבריו הוא גם אומר, כמו שהורים רבים אומרים לילדיהם במצב כזה: 'אני בטוח ששמעתם, אבל ספק אם הקשבתם, ואני יכול רק לאחל לכם שתעברו את המכשולים בחיים בצורה הטובה ביותר. אף על פי שהנסיון איננו מנבא רק טובות - זוהי דרכו של עולם.' דור חדש מגיע, ואחרי כל הזיכרונות וההתראות, ההוראות והאזהרות, בסופו של דבר הוא הולך לעשות את דרכו שלו, את טעויותיו וגם את תיקוניו."
                                                             שבת שלום
                                                                 ג'ף



יום שני, 15 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"א


אנחנו כעת, באמצע השבוע.

"אלו דברים" מתמזג הבוקר עם הבלוג האחות "לה' הארץ", במין מבזק, שהגיע בדמות הצטרפותם של הרב מנחם פורמן, אהוד בנאי ואברהים אל אווה, למחאה הציבורית כפי שמובאת בynet הבוקר. וכך מופיע ב"לה' הארץ"

הרב פרומן , אהוד בנאי ואברהים אל אווה הזכירו לי הבוקר (בקליפ שמופיע ב
יסוד גדול בתיקון עולם : הרגעים המשמעותיים בחיים הם רגעי האהבה, רגעי הקשר.
והנה מקולו של השל בהקשר לכך :

לחיות כיהודי משמע: להרגיש את הנשמה, זו של זולת וזו של ישותנו אנו. ונשמה זו, צורך עליה היא. כל דבר שיש בו רוח חיים מלא כיסופים לתיקון. כפתילות הנר להדלקה ממתינים אנו למעשה שיש בו פורתא של כונה טהורה, קורטוב של התעדנות.

                                     א.י.השל, במאמר שנקרא "פקוח נשמה, מכבשונה של ההויה היהודית", המקור בעברית.

שיהיה לכולנו שבוע טוב והמשך עשייה ברוכה.

                                                                          ג'ף



כיצד הלכתי להפגנה בבאר שבע וחזרתי ממנה בשלום - בלוג אורח


במהלך יום שישי אמרתי בבית שאני מתכוון ללכת להפגנה במוצ"ש והצעתי  לכולם להצטרף . דבריי לא נלקחו ברצינות . כנראה לא ידעו  ( ואפשר להבין) שלפני  יותר מ- 30 שנים הייתי משתתף  נאמן בהפגנות הגדולות של תלמידי תיכון ולאחר מכן של הסטודנטים בצרפת.

במוצאי שבת  התחלתי להתכונן   למהלך  ההיסטורי ( המהלך ההיסטורי אינו ההפגנה אלא השתתפותי בה).ואז   שלומית רעייתי ביקשני לגהץ את מדי צה"ל של אליאור שיוצא בפעם הראשונה למילואים  ביום א'.תשובתי המיידית ( והחפוזה) הייתה , אעשה  זאת  בשובי  מההפגנה. שלומית הגיבה: " מה באמת , אתה רציני , אתה הולך להפגנה?". תפסתי את עצמי : אני זקוק לברכת הדרך של שלומית, אפילו ברכה שבשתיקה ( אם יש דבר כזה,  ברכה שבשתיקה בניגוד להסכמה שבשתיקה). אז  ניגשתי מייד ובהתלהבות לגיהוץ המדים.

צריך להבין  ( בשבתות   יש לנו אחד בבית הכנסת שכאשר הוא עולה לדוכן הדרשן , מתבל בצורה מעצבנת  כעשר פעמים את דרשתו של 7 דקות   בביטוי " צריך להבין".זאת כדי להכריח אותנו להסכים עם קביעותיו שארץ ישראל שלמה ותישאר כך ושהגויים  רשעים ושהבנתו שלו את המהלך ההיסטורי  היא היחידה עלי אדמות –ושמיים), צריך להבין, אם כן , מזמן הגיתי  את הרעיון של קניית מגהץ קיטור אך שלומית היא זאת שמימשה את הרעיון. מאחר ואין   גדול מהוגה רעיון כמי שמיישם אותו  ( או כפי כשכתוב בפרקי אבות "כל שמעשיו מרובין מחוכמתו – חוכמתו מתקיימת וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו – אין חוכמתו מתקיימת." פרק שלישי, משנה ט'), הפכתי למומחה הביתי  של השימוש במגהץ  הקיטור( הייתי אומר: קיטור, כן;לקטר, לא).

מכל מקום ניגשתי למלאכה  וגיהצתי  בשצף קצף או בשצף קטר או בקצף קטר  או בשצף קצף קטר.

וטוב עשיתי.

טוב עשיתי כי כך יצאתי להפגין.

יצאתי להפגין בראש שקט.

ורווחתי נחת מרובה  והתמלאתי גאווה  בשומעי במהלך ההפגנה,  בין  היתר :" העם דורש צדק חברתי ,,, המושבניקים  דורשים  צדק חברתי, הקיבוצניקים ...... המילואימניקים דורשים צדק חברתי ".נצרתי את   לשוני   וסתמי את פיו בטרם  יצאה ממנו את הסיסמה הגאונית : "המילואימניקים  לבושים במדים מגוהצים במגהץ קיטור דורשים  צדק חברתי!".

אז מי היו האנשים החשובים שהיו שם, בהפגנה ?

 אפרת בתי  הייתה שם לפניי  אך כאשר הגעתי  לא  הצלחתי  ליצור  קשר  דיבור  עמה מאחר וכנראה  רשת אורנג' נפלה.עם זאת  הרשת  לא  מנעה מאיתנו  להתכתב במסרונים ((SMS, להלן באופן בלעדי , בחשיפה היסטורית ראשונה תוכן המסרונים:

אפרת, השעה 22:40:

אבא  אני לא מצליחה לחייג נפלו הקווים.אני הולכת עכשיו

 אני ,השעה 22:44

לאן? רק עתה התחילה  המהפכה

 אפרת, השעה 22:44

מיציתי

אני ,השעה 22:46  

סולח לך

 אפרת , השעה 22:46:

חחח תודה 

מכל מקום, חשתי  בדידות אומנם בתוך קהל  מפגינים די צעיר . מעט אנשים בגילי, מעט אנשים מעיר מגוריי ( אם בכלל), מעט אנשים חובשי כיפה, מעט אנשים מרכיבי משקפיים, מעט אנשים  עם נעלי "בריל "בלויות.

ובכל זאת הפרו את בדידותי  עו"ד שמואל, מכר  ותיק מתקופת ההתמחות בפרקליטות  שחלף על פני,חייך אלי בחיוך חצי מבויש חצי מאופק, רחלי הנחמדה  מתמחה  (למשפטים , לא לרפואה, זה סיפור אחר) וידידת המשפחה שנראתה מופתעת לטובה בהסתכלה עלי.

הייתה גם ענת , הקלדנית של השופט  ושני עובדי עירייה כל אחד בנפרד שלחצו את ידי וברחו מהר.

היה גם שמוליק שעבר מירוחם לנתיבות  ובא להשתתף בשם האחדות ועל מנת  לפעול נגד הדיכוטומיה בין דתיים וחילונים.

הייתה גם הבחורה  הצעירה והנחמדה  שעצרה אותי כדי לומר לי ..... שתיק הגב שלי פתוח.

 ברבע לשתיים עשרה  התחלתי  לנוע ברגל באמצע הציר הראשי,  שדרות רגר , שנחסם  לתנועת המכוניות על ידי המשטרה. חמש דקות לאחר מכן  , בעודי מתרחק שמעתי  את ההמנון בוקע מהרמקולים.


היום , הסעתי את בני המילואימניק  הטרי שדורש צדק חברתי  לבאר-שבע.

 הוא בחר  לנסוע בבגדים  אזרחיים לבסיס. המדים שגיהצתי  בעמל רב הוכנסו  לתיק. הם  בוודאי ייצאו ממנו כולם מקומטים.לא חבל?    

בברכה,
דניאל קינדלר
נתיבות