יום שבת, 14 בספטמבר 2013
יום שישי, 13 בספטמבר 2013
ראו והשוו, דברים על התשובה
ראו
http://jeremyrosen.blogspot.co.il/
והשוו http://joshuaheschel.blogspot.co.il/ :
"מה זו תשובה ? היתה לי הארה בענין השבוע." אומר הרב שג"ר בדרשה א לדרשות לימים נוראים , זכרון ליום ראשון (הוצאת ישיבת שיח) " נסענו לירושלים, ובדרך אספנו חייל. הוא נראה עייף ומטורטר. לפתע פלט אנחה, 'אוי, כמה טוב יהיה בבית.' עמדו לפניו עוד כמה שעות טובות של נסיעה, אך מה שחשוב - שהוא כבר בדרך הביתה. בבית מצפה לו אמא, ושם יוכל להאסף, לנוח, לשוב לזמן מה לילדות. הוא שב הביתה.
התשובה העליונה איננה תשובה על חטאים, אלא שיבה הביתה, לאמא, למקום שממנו הנשמה באה. לשוב לילדות, לשלמות שבטרם החטא, לאיפה שפעם היינו. הילד התבגר, הפך לחייל. ככזה הוא יעיל, מפוכח, חייב לדאוג לעצמו ולהלחם לבדו. אך טוב שבאיזה מקום עדיין ישנה אימא שמרחמת, שתמיד יכול הוא לבוא ולהכנס תחת כנפיה."
נראה לי שהקטע דלעיל, שמדבר אלי מאד, מעורר שאלות מעניינות מתחום המגדר שאכמ"ל.
גמר חתימה טובה
ג'ף
יום חמישי, 12 בספטמבר 2013
אלו דברים לכיפור תשע"ד
אני מבקש להביא בפניכם דברים שאמר הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ושפורסמו תחת הכותרת "אף על פי שמיצר ומימר לי" בספר בעריכת משה מיה "עולם בנוי וחרב ובנוי" (הוצאת ספריית הגיונות, הוצאת תבונות , מכללת יעקב הרצוג שליד ישיבת הר עציון).
לפני הדברים הערה:
תחושה של אופטימיות אופפת אותי כעת. בנוגע לתחושות שכאלו אתה אף פעם לא יכול לדעת את הסיבה, או הסיבות, הגם שאתה כן יכול לדעת שהתחושה תחלוף ( חייכו - זו היתה בדיחה). הסבר חלקי טמון בכך שחגגנו השבוע הכנסת ספר תורה בבית הכנסת אפיקים בנגב בירוחם . בכל מקרה הרגשתי צורך לרשום את הדברים הללו כדי לאזן במעט את הדברים שלהלן. דברים לא פשוטים, כפי הנראה מכיוון שהם דברי אמת...
הרב עמיטל:
"בעל חובות הלבבות פיתח את יסוד עבודת ה' על בסיס הכרת הטוב. 'שער הייחוד' ו'שער הבחינה' קודמים ל'שער עבודת ה''. ב'שער הבחינה' מרחיב רבנו בחיי בעל חובות הלבבות את הצורך בהתבוננות בחסדי ה'. החיוב בעבודת השם נובע מאמונת הייחוד ומהכרת הטוב, ורבנו בחיי מתייחס לכך גם בפתח 'שער העבודה'.
לא מעט דרשנים ורבנים בני זמננו ממשיכים להציג את הכרת הטוב כיסוד עבודת האלוהים. כך, למשל התבטא הרב דסלר זצ"ל לפני השואה^. השאלה היא, כמובן, האם גם לאחר החורבן הנורא שעבר על עם ישראל בשואה, עדיין ניתן לומר שעבודת האלוהים שלנו בנויה על הכרת הטוב ?
ביום הכיפורים שלאחר המלחמה נתכנסנו לתפילה באחד המרתפים. איני יכול לתאר את סערת הרגשות שחוויתי אז במלואה, אך משהו הימנה אנסה לשחזר.
הייתי צעיר. לא היו לי ילדים. היו שם יהודים שאיבדו הורים, ילדים, בני זוג, אחים ואחיות. הם התפללו ואני אתם. האם עבודת האלוהים שלהם אכן נתבססה על הכרת טובו של הקב"ה ? האמנם יהודי שאיבד את אשתו וילדיו מסוגל לעבוד את ה' על בסיס הכרת הטוב ? האם יהודי שתפקידו היה הוצאת גופות שרופות מכבשניה של אושוויץ יכול לעבוד את ה' כשההכרה העומדת בבסיס העבודה היא הכרת הטוב ? בשום פנים ואופן - לא !
'הן יקטלני - לו אייחל'
איתא בגמרא:
דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה ? שהחזירו עטרה ליושנה.
אתא משה אמר:' האל הגדול הגבור והנורא'(דברים י' יז)
אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקעין בהיכלו, איה נוראותיו ?! לא אמר 'נורא'.*
אתא דניאל אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו ?! לא אמר 'גבור'.**
אתו אינהו ואמרו: אדרבה ! זו היא גבורת גבורתו, שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים; ואלו הן נוראותיו, שאלמלא מוראו של הקב"ה, היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ?
ורבנן היכי עבדי הכי, ועקרי תקנתא דתקין משה ? אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו.
(יומא סט ע"ב)
עבודת ה' חייבת להיות בנויה על אמת, לא על כזב וחנופה. לכן, נביאים שלא חשו שביטויים כמו 'הגדול', 'הגבור', 'הנורא', מתארים את הקב"ה - נמנעו מלעשות שימוש בביטויים אלה, למרות שבכך שינו לשונם מלשון תורה ומנוסח שתיקן משה רבנו.
כך גם בעניינו. אי אפשר לבסס את עבודת ה' שלנו על יסוד של 'הכרת טוב', בתקופה שבה אירע החורבן הגדול ביותר בתולדות העם היהודי."
הקטע הנ"ל הוא מתוך אמצע השיחה של הרב עמיטל וציבור הקוראים מופנה לספר ולמאמר להשלמת העיון. נסיים בדברי הסיום של הרב עמיטל בשיחה זו:
"כל אדם צריך לשאול את עצמו: מה אתה עושה? מה אתה מחפש בעולם ? מה יש לך עוד? על מה אתה נלחם ? האם החינוך היום אנושי ומוסרי יותר מזה שהיה לפני שישים שנה ? באירופה הייתה התרבות המודרנית ביותר, ובכל זאת קרה מה שקרה, והעולם שתק. זהו המובן הנוסף של 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי'.
'צרור המור דודי לי בין שדי ילין' (שה"ש א' יג) ...אף על פי שמיצר ומימר לי דודי - בין שדי ילין (שבת פח ע"ב) "
גמר חתימה טובה
ג'ף
עבודת ה' חייבת להיות בנויה על אמת, לא על כזב וחנופה. לכן, נביאים שלא חשו שביטויים כמו 'הגדול', 'הגבור', 'הנורא', מתארים את הקב"ה - נמנעו מלעשות שימוש בביטויים אלה, למרות שבכך שינו לשונם מלשון תורה ומנוסח שתיקן משה רבנו.
כך גם בעניינו. אי אפשר לבסס את עבודת ה' שלנו על יסוד של 'הכרת טוב', בתקופה שבה אירע החורבן הגדול ביותר בתולדות העם היהודי."
הקטע הנ"ל הוא מתוך אמצע השיחה של הרב עמיטל וציבור הקוראים מופנה לספר ולמאמר להשלמת העיון. נסיים בדברי הסיום של הרב עמיטל בשיחה זו:
"כל אדם צריך לשאול את עצמו: מה אתה עושה? מה אתה מחפש בעולם ? מה יש לך עוד? על מה אתה נלחם ? האם החינוך היום אנושי ומוסרי יותר מזה שהיה לפני שישים שנה ? באירופה הייתה התרבות המודרנית ביותר, ובכל זאת קרה מה שקרה, והעולם שתק. זהו המובן הנוסף של 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי'.
'צרור המור דודי לי בין שדי ילין' (שה"ש א' יג) ...אף על פי שמיצר ומימר לי דודי - בין שדי ילין (שבת פח ע"ב) "
גמר חתימה טובה
ג'ף
^הרב א' דסלר, מכתב מאליהו א, בני ברק, עמ' 50
יום שלישי, 3 בספטמבר 2013
אלו דברים לראש השנה תשע"ד
"ומעל הכל " אמר אברהם יהושע השל בתשובה לשאלה האחרונה של המראיין בראיון האחרון שנתן בחייו - "מעל הכל זכרו" - הדברים מופנים לצעירים - "כי משמעות החיים היא יכולתנו לבנותם כאילו היו מעשה אומנות."
משמעות החיים היא יכולתנו לבנותם כאילו היו מעשה אמנות.
אני שומע את השל מדבר, עוד היום. בזכות פלאי הטכנולוגיה, נשמרו דבריו על גבי גלי האתר, ברשת האינטרנט ובמחשב האישי שלי. עם כל פלאי הטכנולוגיה המוח האנושי הוא , כפי הנראה עדיין ניצב בראשם כ"פלא פלאים".
"ראש השנה", כפי שמציין , הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) הוא "ביטוי משונה". "הכינוי המדוייק יותר ליום תחילת השנה הוא 'ראשית השנה'...ולא 'ראש', שהרי ראש הוא שם של איבר בגוף ואינו מורה על תחילתו של דבר."..." זהו יום ", מסביר הרב, "הקשור לשנה באותו האופן שבו הראש מתייחס אל הגוף."
הרבי מקוצק אמר:
מוחו של אדם הוא היכל הקודש
דביר ומעון השכל הנאצל
והמהרהר הרהור רע או חושב מחשבה זרה
- כלום אינו מעמיד צלם בהיכל ?
השל אמר:
רבים הם הדברים היקרים על פני האדמה, חלקם אף קדושים: האנושיות היא קודש הקודשים.
בפרוס עלינו השנה החדשה, עבודה רבה לפנינו, לפני כל אחד ואחת מאתנו, לבנות ולהבנות לשמור ושמר את מעשי האומנות של הקב"ה ושלנו, החיים עצמם והחיים של עצמנו, על פני האדמה הזאת.
שנה טובה
ג'ף
יום שני, 2 בספטמבר 2013
מצאתי בפייסבוק מאתר צהר...
ב https://www.facebook.com/tzohar.organization :
"רק להקשיב
מצוות היום בראש-השנה מיוחדת, בכך שכדי לקיים אותה אינך צריך לעשות דבר, מלבד...להקשיב. ובעולם שבו כמויות המלל הגיעו לשיאים בלתי נתפסים, מעניק לנו השופר את מתנת ההקשבה.
הבשורה המדהימה שאם רק נעצור את מטחי המילים ונהיה מוכנים להקשיב באמת, נצליח להאזין לקולות עמוקים ולגלות דברים נסתרים. ייתכן שהם היו קיימים שם כל הזמן, אבל בתוך כל רעש הרקע האופף אותנו, לא היה סיכוי שנשמע אותם- את הקולות העדינים שמגיעים אלינו מבפנים, את קול ה' הדובר אלינו ללא הרף וגם את קולם של האנשים שאינם יודעים לצעוק, אבל את מה שהם לוחשים בקול עדין, יהיה חבל מאוד אם נחמיץ.
הכותב הוא הרב יוני לביא מארגון רבני צהר"
ערב מוסיקאלי בהפסקה משטיפת כלים וניקוי המטבח
ובקו ישיר דרך בילי ג'ואל (שלהודות על האמת הקליפים שלו לא עברו אבוי את הצנזורה של הבלוג הזה על אף שהם מומלצים מאד ) - יצחק קלפטר !!
הירשם ל-
רשומות (Atom)