אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ו

הטור הזה נכתב לפני הרצח הלילה בשומרון. אחר התלבטות, החלטתי לפרסמו כפי שנכתב  ולהקדיש אותו לזכרם של נעמה ואיתם הנקין ז"ל, ה' יקום דמם.

---------------------------------------------------------------------------------

"האופציה החילונית" ??

לצד הגותו של אברהם יהושע השל, מסקרנת אותי מאד הגותו של הרב שג"ר; "מסקרנת" היא לא בדיוק המילה הנכונה, צריך להיות "מעניינת" או "מאתגרת"

כך לקראת סיום מאמר שנקרא "אמונה בעולם ללא מלך - התבוננות ב'מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו'" אומר הרב שג"ר:

"אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?"

תיכף נעיין בדברים ( שקודמים להערה הנ"ל) אך לפני זה אני רוצה להצביע על אחת הנקודות הדומות בהגותם של השל ושל שג"ר והיא : ההתנגדות לדוגמטיות anti-dogmatism. לא נרחיב על כך כאן וכעת.

ההערה הנ"ל מופיעה ב"פרק" האחרון של המאמר הנ"ל שכותרתו "התודעה הדתית המודרנית".

אומר שם הרב שג"ר:

"   ר' נחמן מנסה לעצב תודעה מתקדמת, שאינה זהה לתודעה החילונית ואף לא לזו הדתית. התודעה שהוא מציג בפנינו היא תודעה שמביאה את הדתיות אל הפאזה הבאה הגבוהה שלה, בכך שהיא משתמשת בכלים החילוניים עצמם.

    התודעה המסורתית מציגה עולם בו המלך הוא חכם והמדינה היא טיפשית. זוהי התודעה התמימה הראשונית, התודעה הדתית המסורתית. התודעה המודרנית המחולנת מציגה את האדם כחכם, הוא הנמצא בה במרכז, ואת המלך כטיפש, או אפילו כלא קיים. ר' נחמן מעצב תודעה חדשה: האדם אמנם במרכז, אולם הוא צריך להמליך עליו את המלך. המצב המחולן אינו יכול להביא את האדם לשלמות פנימית, להביא את בן המלך לשלמות עם עצמו, משום שמצב זה מביא לתחושה שהקיום הינו מקרי, שחיינו יכלו להתגלגל גם באופן אחר לגמרי. תחושה שלא פעם מעיקה עלינו מאחר שאנו שואפים לקיום מוחלט שאיננו אך תלוי נסיבות. לשם כך יש צורך במלך, בשלום של השבת אותו לא ניתן ליצור אלא רק למצוא. תפקידו של האדם הוא להציב את השלום של השבת במרכז ('ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן') וזה מה שמאפשר לו להרגיש בהרמוניה.

    אם לא היה לאדם מלך, הוא היה נשאר בתוך גן הבהלה. בניגוד לאמירה המקובלת כיום, על פיה האדם 'יכול ליצור את עצמו בכוחות עצמו', מלמד אותנו ר' נחמן כי בריאת היש מאין היא יכולת השמורה לקב"ה בלבד. תפקידו של האדם הוא תפקיד יצירתי מאין כמותו ויש לו חופש לברוא, אולם בריאתו הינה תמיד 'יש מיש'. אמנם , תפקידו אינו שולי- האדם בונה את הכלים דרכם יירד השפע האלוהי, ובכך הוא מעצב את השפע האלוהי עצמו; אם הוא לא יבנה את הכלים, השפע לא יירד והשבת לא תהיה במרכז.

    השלמות תבוא דווקא מן המיזוג של שתי התודעות, הדתית והחילונית, כאשר כל אחת מהתפיסות מעלה את חברתה. הגִרסה הדתית טוענת שהאדם  אינו יוצר את הממשות, והגִרסה החילונית טוענת שהוא זה שצריך לכונן את הממשות הניצבת במרכז.

   התודעה החילונית יוצרת מרחב של חופש שמאפשר לנו לשוב אל השבת, אבל לא אל השבת של הכפייה אלא לשבת החופשית. הדתי נמצא במרדף פעמים רבות; חרדות מפני מה שיקרה אם הוא לא יקיים את ההלכה תוקפות אותו. גבולות ההלכה עלולים במצב כזה לשמש עבורו כתריס, או אפילו כמגן, מפני החיים שהמפגש אִתם מצטייר כמאיים. ניתנת כאן הצעה לדתיות גבוהה יותר, דתיות של חופש. אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני  שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?

    החופש מאפשר דתיות גבוהה יותר. אני לא דתי מפני שאני חרד, וגם לא מפני שכך אני הכי נהנה, אלא זהו סוג של אחדות עם עצמי שהוא מעבר לניסיון להוכיח (שזה הכי טוב, שזה הכי מתאים לי וכדו' ).

    האחדות עם עצמי שבהחלטה שאמנם אני מקיים מצוות יכולה להתקיים בתנאי שעומדת מאחורי ההחלטה חירות עמוקה, דהיינו שההחלטה לא מתבצעת מתוך פחדים או כפייתיות. ניסיון ההוכחה וההנמקה להיותי מקיים מצוות הינו ניסיון חיצוני שלא יצלח. בתודעה כזו הזולת לא נתפס כמאיים; אני  אני לא בגלל שאני משווה את עצמי לאחרים, אלא מתוכי, מתוך מי שאני."*

וראו השיחה להלן של דר' חנוך בן פזי.

בשבת קוראים בחלק מבתי הכנסת את ספר קהלת. אחת המסקנות שניתן להסיק מהספר הזה היא, גם כן, התנגדות לדוגמטיות. מה רע בלהיות דוגמטי ? אחת התשובות לשאלה הזו נוגעת לקשב.  המאמין  בדרכו - באופן שמראש סוגר את הדלתות בפני דרכים אחרות - לוקה בחוש השמיעה שלו. ההלכה נפסקה כ"בית הלל" לא משום שהם היו "פתוחים לכל דעה ושאצלם 'הכל הלך'" אלא משום שהיו מוכנים , לצד הדבקות בדרכם, לשמוע, להאזין ואולי כך גם להכיל את דרכם של בית שמאי.

שבת שלום

    ג'ף

* מתוך "חי באמת - חמישה מאמרים מבית 'שיח יצחק' בתורת ר' נחמן מברסלב", הוצאת ישיבת שיח יצחק, בעמ' 33-34

אלו דברים לחג סוכות תשע"ו

"...אני מוצא את הדתיות ואת הפילוסופיות במוסיקה...."
- בוב דילן

וראו

http://jewishcurrents.org/september-26-bob-dylan%E2%80%99s-first-gig-2810

ולסיום בנימה אישית- קיומית, עם קידה לרבי נחמן מברסלב -





חג שמח !
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשע"ו

ראיתי, במהלך יום כיפור, עת עיינתי בספר של א.י. השל , " האדם אינו לבד"  Man Is Not Alone  שהוא אומר שאפשר לראות בתפילת "עלינו" שבסוף התפילות היומיות בימי חול ( ובמרכז תפילות ראש השנה ויום כיפור) כ"המנון הלאומי של העם היהודי".

נזכרתי בזה כשעיינתי בספרו של י ליבוביץ "הערות לפרשיות השבוע", על פרשת האזינו. בין הנושאים שליבוביץ מקדים ואומר שהוא לא יעסוק בהם בדבריו הקצרים על הפרשה הוא ראש השנה. ( בעת עריכת השיחות האלה נפלה פרשת האזינו בשבת שובה וליבוביץ, כאמור, פתח בדברים אגב אורחא על ראש השנה ).
אומר שם ליבוביץ : "הייתי שם עיני, ומשתדל לשים עיניהם של הצופים והמאזינים , לשני קטעים ממחזור ראש השנה : ל'ובכן תן פחדך' ול 'עלינו לשבח' שבהם מתגלמת  בצורה עילאית תודעת האדם בדבר מלכות שמים וקבלת עול מלכות שמים, והציפיה להכרת העולם כולו במלכות שמים, ללא קשר לבעיותיו האישיות של האדם, לצרכיו הטבעיים ואפילו לא לבעיות הספציפיות של עם ישראל."
מיכה גודמן בהרצאה שנתן בפני אחד מהכנסים של "עמותת לשמה" ( עמותה שמוקדשת להנחלת מורשתו של ליבוביץ) מדבר על ליבוביץ ועל השל כמיצגים שתי יהדויות שונות.הוא צודק כמובן, אך על מנת לסבר את האוזן : אצל ליבוביץ אין תיאולוגיה והאמונה היחידה שאפשר לדבר עליה היא אמונה שזהה לקיום המצוות (ועוד - לשמה). אצל השל יש תאולוגיה יהודית  מעבר לקיום המצוות (ועוד איך); למצוות יש תפקיד של אמצעי לקראת מטרה - מילוי משימת האדם להיות שותפו של הקב"ה בקיום העולם.  לעניות דעתי יש גם צד שני למטבע הזה  והוא שיש גם לא מעט נקודות משותפות לשני ההוגים הללו, לצד ההבדלים המהותיים והמשמעותיים ביניהם. מיכה גודמן בהרצאתו - לקראת סיומה - עומד אמנם על נקודה אפשרית משותפת לשני ההוגים     [ שניהם רואים באדם כייצור הנתבע (המצווה) על ידי הקב"ה]. הנושא הזה שווה עיון והתייחסות נרחבים שלא כאן מקומם. אוסיף רק שאחת מן הנקודות המשותפות נוגעת לקשר של הגותם של השל וליבוביץ ליצירתו של הרבי מקוצק. אך בבחינת טעימה ורמיזה ראו בקליפ להלן*.

יום כיפור מאחורינו, החג עוד לפנינו, ואנחנו בתחילת ההתמודדות עם השאלה:  מה - מכל המחשבות על תיקון עצמי שחשבנו לקראת ובמהלך יום כיפור - ממשיך איתנו ?

שאלה מצוינת.

שבת שלום
     ג'ף

* יש קצת שיבושים בסרטון בעיקר בקטע מסוים בדברי הרב אביה הכהן

אלו דברים שנרשם בערב יום כיפורים תשע"ו

אני לא בטוח שערב יום הכיפורים הוא הזמן לעסוק בצביעות של אחרים. עם זאת, קראתי זה עתה  פוסט של במאי אמריקאי ממוצא יפני בשם ג'ורג טקאי, על ניסיון משפחתו ש"בלתה" את ארבע שנות מלחמת העולם השנייה במחנה מעצר בארצות הברית מפאת היותם "מלוכסני עיניים". הפוסט מדבר על מחזה שכתב ובו אחד המוטיבים הוא המחילה שלו כלפי ארצות הברית. לא יכולתי להימנע מלחשוב על הצביעות הגדולה של המדינה הזאת - שכך פשעה באזרחים חפים מפשע בתוכה - בכל הקשור לביקורת שלה עלינו. נו, מה עוד חדש ?
ניסיתי ללא הצלחה להדביק פה הלינק לדברים. מי שיש לו פייסבוק יוכל למצוא, ואולי לא רק.  בכל אופן הפרק הזה בהיסטוריה האמריקאית הוא פרק אפל וראוי שאנחנו והם ייזכרו בו מדי פעם.

ולענין שונה לחלוטין, ראו דברים מרתקים  של לאונארד כהן שחוגג בימים אלה יום הולדת על טיבה של עבודת היצירה האומנותית. הדברים מופיעים בספר של פול זולה שחייבים, מסתבר, לשים עליו יד, ספר שמורכב מראיונות שלו עם יוצרים מיוצרים שונים.

וראו https://www.brainpickings.org/2014/07/15/leonard-cohen-paul-zollo-creativity/

גמר חתימה טובה
    ג'ף

אלו דברים ליום הכיפורים תשע"ו

אליבא דידי העיון ב"השל" הוא "צו השעה".
"שעה" במובן הרחב, במובן של תקופה, דור.
פרופ' דוד פלוסר המנוח כתב עוד בשנת תש"ך כי רבי נחמן הוא "הצדיק לדור שלנו". ראו
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mashmaut-2.htm
דורנו זקוק ליותר מצדיק אחד, ולהשל, כאמור, שמור תפקיד מיוחד בין "צדיקי הדור".
מדוע ?
יש הרבה מאד סיבות, במסמך "הולך ומתגלגל" שמלווה את העיון שלי ב"השל", רשמתי כבר למעלה מ50 נימוקים לרלוונטיות של השל עבורנו היום, [חלקם בבדיחות הדעת - וגם זו (בדיחות הדעת) -  חלק ממורשתו של השל].
כאן אמנה שלושה :
(א) השל מדבר אל מצוקותיו של  היחיד;
(ב) השל "חי בעולמות רבים"  - הדבר בא לביטוי בהגותו  - ולכן יש בדבריו כדי להוות מצע לדיון בין אנשים שונים הבאים מעולמות שונים;
(ג) השל היה אוהב אדם, במחשבה, בדיבור ובמעשה;
ב 1965 נשא השל דברים בפני פורום רבנים בנושא יום כיפור (ליתר דיוק בנושא ערב יום כיפור). להלן דברי הפתיחה של השל באותו מעמד *:

The impact of erev Yom Kippur was more powerful in my life than that of Yom Kippur itself. I don't know whether I can state this adequately; I find it almost impossible to convey. What really changed my life, and shaped my character, were the few hours before Yom Kippur. I am not going to give you a description. I can only say that they were moments in my life when I  felt somehow more than human. These were very difficult hours. It was a great challenge for us to discover whether it was still possible for us in our civilization to go through such great experiences. It was great fear and trembling, great pahad, great awareness that you are to be confronted. There was no fear of punishment, not even a fear of death, but the expectation of standing in the presence of God. This was the decisive moment. Get ready, purify yourself. Terribly lacking in explicitness, but tremendously powerful. And behind it all a full sense of one's own unworthiness and a sense of contrition...

העדפתי, מפאת האופי האישי של הדברים ומכיוון שהאנגלית בקטע הנ"ל אינו קשה במיוחד, שלא לתרגמו. בהמשך הדברים, מבקר השל די בחריפות את "יהדות אמריקה " וגם רבניה, וכן הוא מדבר על יסודות מיסודות היום ( הצורך בחרטה, על היות עיצומו של היום מכפר ועל המבוכה שהיא יסוד באמונה). בנוסף הוא מפנה לדברים של "סבו" רבי אברהם יהושע השל מאפטה, ה"אוהב ישראל" שאמר:

"אילו היה ביכולתי, הייתי מבטל את כל התעניות, חוץ משני צומות: יום הכיפורים, כי מי צריך לאכול בו, ותשעה באב, כי מי יכול לאכול בו." 

נסיים בדברים של השל, על הקשר בין מבוכה לאמונה שרשם בעברית במאמר שכותרתו "נשאת ונתת באמונה ?"^:  

"האמונה תחילתה געגועים וסופה דבקות. תחילתה זעזועים וסופה פרספקטיבה, בת עין, פתח הלב, דרך עיון, דרך הסתכלות. ברם , אין זוכים לאמונה מן ההפקר, אין אמונה בלי ידיעה, בלי מאמץ, מאמץ מעשים ומאמץ מחשבה. אין אמונה דבר הנוצר יש מאין, מן הדברים הנקנים בהיסח הדעת. חייב אדם להשתחרר מן השגרה, משטחיות הראייה, כדי להעמיק ראות. יראה קודמת לאמונה, ותימהון  קודם ליראה.

  מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן  שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה."

גמר חתימה טובה

       ג'ף

*  A.J.Heschel , Yom Kippur, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, Farrar,Straus &Giroux, p. 147

 ^ וראו דברי ההקדמה למאמר של דר' דרור בונדי ב"אלוהים מאמין באדם" קובץ כתבי השל בעריכת בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור, בעמ' 90 , והדברים עצמם שם בעמ' 92

אלו דברים לשבת פרשת וילך - שבת שובה תשע"ו

סיון רהב-מאיר כתבה השבוע פוסט בדף הפייסבוק שלה שבו התייחסה לדברי תורה של  הרב שלום נח ברזובסקי ז"ל, בעל ה"נתיבות שלום". מפאת חשיבותם, ביקשתי להביא את דברים, כאן, ככתבם וכלשונם. להלן הפוסט*:

סיון רהב-מאיר

איך האיש בתמונה? נראה שמרן, הא? ובכן, מפעל הפירוש שלו לתורה הוא אחד המקוריים והחדשניים בדורנו. האדמו"ר הרב שלום נח ברזובסקי ז"ל אחראי לפירוש הנפלא על התורה שנקרא "נתיבות שלום". הנה רק רעיון אחד שלו, על פסוק שמופיע היום בחלק היומי של פרשת השבוע. היום משה אומר לעם שהקשר עם אלוקים עומד להשתנות. זו אחת הקללות העתידיות שיוטלו עלינו. ניתוק הקרבה הטבעית בינינו לבין הבורא. "ואנוכי הסתר אסתיר פניי ביום ההוא", אומר אלוקים. כלומר - אנחנו נעבור מקשר יומיומי וקרוב למודל שהוא לכאורה מרוחק יותר. אני כבר לא אדבר איתכם ואעניש אתכם ואתן לכם את התורה על הר סיני, אלא אסתתר. "הסתר אסתיר פניי". וכך כותב הרב ברזובסקי על התופעה הזו, שמכונה "הסתר פנים": "הניסיון הגדול ביותר הוא הסתר פנים, כי כל עוד יהודי מרגיש קרוב להשם יתברך בכוחו לעבור את כל הניסיונות. אבל יהודי, אפילו לאחר שעבר את העבירה החמורה ביותר בתורה, אם אינו יכול אחרי זה לשפוך את לבו בתפילתו נוכח פני ה', הרי שלא דרך אפילו על מפתן היהדות. כל המחיצות והמניעות אינן חמורות כמו המחיצה הזו שקובע היהודי בליבו, שהוא רחוק מהשם יתברך, שהיא קשה מכולן. וידוע שכאשר מפתה היצר הרע את היהודי לעבור עבירה, אין בכוונתו בעיקר לעצם העבירה, כי אם עיקר מטרתו - נפילת הרוח והייאוש שלאחר החטא, שהוא מרגיש שנהיה מרוחק מהשם יתברך. זה עוד יותר גרוע מעצם החטא. והסתר הפנים הוא אחיזת עיניים, ועל כן נאמר 'הסתר אסתיר' – הסתר כפול, על עצם החטא ועל החטא שנתייאש. וזו עיקר ההכנה לימים הנוראים, להאמין כי הקשר הקרוב בינינו לבינו הוא מציאות נצחית".



וכן ראו

http://korenpublishers.com/HE/pdf/chaey/vayelech.pdf

וכן

BOB DYLAN- WATCHING THE RIVER FLOW from Keith Diaz on Vimeo.

וכן

 וכן

שבת שלום וגמר חתימה טובה

ג'ף

* מובא אחר קבלת רשות :-)