אלו דברים לפסח תשע"ח

השבת מציינת את האוניברסלי שבהוויה האנושית. פסח מציין את הפרטיקולרי שבהוויה היהודית.
השנה שני אלה מחוברים יחדיו.
היוסד המשותף לשניהם הוא - החירות.
"לחירות - אספקטים רבים", אומר אברהם יהושע השל, בשיחה בפני הקהילה היהודית בקנדה על "רוחה של היהדות" שאפשר להאזין לה ברשת. העובדה שהתורה מכילה את שביתת השבת על האדון, עבדו ושפחתו כאחת, מעידה על פי השל, על החשיבות שהתורה מייחסת לחירות, ועל המגמה שתבוא לידי ביטוי בעתיד לביטול התופעה הזאת של שעבוד אדם לאדם.
משנתו ההגותית של השל בכל הקשור ל"דת היהודית" מפורטת בספרו "אלוהים מבקש את האדם". הספר מחולק לשלושה חלקים: אלוהים, התגלות ומענה. הפרק האחרון של הספר - מוקדש ל"עם ישראל". הפרק הלפני האחרון דן ב"רוח היהודית". והפרק שלפני הפרק הלפני האחרון עוסק ב"חירות".
פרק זה על חירות מחולק לארבעה חלקים:
בעיית החירות
החירות היא אירוע
חירות ובריאה
עניינו ודאגתו של אלוהים
שאלת הבחירה החופשית של האדם בעולם הזה היא כידוע שאלת יסוד בחיי כל אחד ואחת מאתנו.זוהי אחת השאלות שכפי נהג י. ליבוביץ לומר, "חיים שלמים אינם מספיקים למצות את העיון בהם". ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר ונכון שלקראת פסח וליל הסדר, נשים עינינו בסוגיה הזאת, קמעה.
לדידי כל משפט של השל בפרק הזה שדן ב"חירות" נושא מטען גרעיני ושווה עיון לעצמו. פרק זה הוא בבחינת מיעוט המחזיק את המרובה, זמננו קצר, והוא הולך ומתקצר ומתקצר, לקראת ליל הסדר, היציאה ממצרים, מסע ארוך במדבר, בני ישראל מתים במדבר, בניהם ובנותיהם - הדור - הבא נכנסים לארץ ישראל והשאר, כפי שנאמר הוא היסטוריה.

"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת, באותן עיניים לבכות ובאותן עיינים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטורה ארוכה
עושה בשנים רבות מאוד."

בזכות ההיסטוריה "הרווחנו" כמה שורות מ השירשל יהודה עמיחי "אדם בחייו".
כפי שאמרתי, כל שורה בפרק על חירות אצל השל שווה עיון, ואין לנו כאן וכעת זמן לכך.  ועל כן, נסתפק בשורות הסיום לפרק:

"עלינו להמשיך ולשאול: מה אדם כי תזכרנו, אנוש כי תיתן ליבך עליו ? וכן עלינו להמשיך ולזכור, שעניינו של אלוהים באדם ודאגתו לו הם המכוננים את גדולת האדם. להיות פירושו לייצג, והאדם מייצג את המסתורין הגדול של היות שותפו של אלוהים. אלוהים זקוק לאדם."*

ואידך זיל גמור

חג שמח ושבת שלום
ג'ף

אלו דברים לשבת הגודל פרשת צו תשע"ח

לא.פ

"האמונה תחילתה געגועים וסופה דבקות. תחילתה זעזועים וסופה פרספקטיבה, בת עין, פתח הלב, דרך עיון, דרך הסתכלות. ברם אין זוכים באמונה מן ההפקר, אין אמונה בלי ידיעה, בלי מאמץ, מאמץ מעשים ומאמץ מחשבה. אין אמונה דבר הנוצר יש מאין, מן הדברים הנקנים בהיסח הדעת. חייב אדם להשתחרר מן השגרה, משטחיות הראייה, כדי להעמיק ראות. יראה קודמת לאמונה, ותימהון קודם ליראה.

מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.

מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת ויוצאת האמונה באלוהים. האמונה אינה אלא תגובת היחיד ותשובתו לקולו של אלוהים המתהלך בתוך הגן ושואל 'אַיֶּכָּה ?' [בראשית ג, ט].האמונה היא לא קניין  קבוע ותקוע, אלא הסתכלות, התרחשות, ראייה פנימית או הארה -רָצוֹא וְשׁוֹב. אין המאמין עומד במקומו, הוא תמיד עולה ויורד, מוצא ומאבד. חיים אנחנו על רגעים בודדים של אמונה שלמה, והחובה המוטלת עלינו היא לזכור את הרגעים היקרים האלה, לשמור אותם בלבנו, ולקיים אותם במעשים שבכל יום ויום, במצוות ובתלמוד תורה.

ולא לאמונה שלמה אני מתכוון. אמונה שלמה היא אולי דבר שאין בעולם. אף על אברהם אבינו אמרו שלא היתה אמונתו שלמה. ועזרא הסופר בוודאי שלא היתה אמונתו שלמה...

אני מתכוון לאמונה ההולכת בד בבד עם מבוכה, בקשה, חיפוש, התאבקות, ייסורי מחשבה, ואף ספקות משוקעים בה. אין האמונה מפלט, מחבוא, מקום להסתתר בו, אלא מחתרת, חתירה מתחת למושגים, שלכאורה הם נוחים, רצויים וערבים. אין האמונה עמידה אלא הליכה בדרך. תחילת האמונה מלחמה בסירוב להאמין במה שלא נראה לעיניים, במה שאינו מתקבל על הדעת השטחית. תחילת אמונה - מחאה נגד הסילופים, הפסלים והאלילים העומדים לפנינו תמיד, ערעור והתנגדות בעצבים ובתרפים, ביצר העבודה הזרה, בנטייה להשתחוות לצלמים שלא פסקה."

א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 94-92' הערות השוליים שבטקסט לא הובאו כאן.

שבת שלום
    ג'ף

    
    
   

על קו 58 - הטור השלישי

מה ל'קו 58' ולבית מדרש ? 

כפי שאמרנו בטור הראשון  - המדיה  - השינויים הטכנולוגיים המופלאים של ימינו משנים את חיינו באופנים שאיננו יכולים להעלות על הדעת. תשאלו את החברה' ממיינד-סט. אנחנו איננו יכולים אמנם להעלות על דעתנו אבל אנחנו חייבים לנסות, וחייבים להתמודד גם עם שהשינויים האקלימיים על גבי הגלובוס , שינויים בטבע ובמזג האויר, וגם עם השינויים בנפש האדם. שינויים בנפש האדם ? יש גבול ללחץ שאדם יכול לשאת.

בעבודתו ההגותית במאה שעברה, העלה אברהם יהושע השל תהיות לגבי כיוון ההתפתחות של האנושות, לאור המהפכות הטכנולוגיות שרק הלכו והעצימו מימיו ועד ימינו. עוד נתעכב אי פה אי שם בטורים עתידיים בהגותו של השל...

בכל אופן, הלחצים המופעלים עלינו, על כל אחד מאתנו, נותנים אותותיהם. בהתמודדות הזאת,

אומרים המשוררים ש- שירה עוזרת.

וולאס סטיבנס אמר זאת במפורש: "השירה עוזרת לנו לחיות את חיינו. מדובר באלימות מפנים שנוגדת את האלימות המופנית כלפינו ללא הרף מבחוץ". ישראל אלירז אמר זאת במילים שלו כך, במשתמע בשיר שמתחיל:

"התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי

מופרכת מעיקרה"

בהמשך הוא כותב:

"לא שזה הקל עליו את אלימות היש

או את חרון היומיום"

( ההדגשות שלי - אלה מילות המפתח לעניינו )

תורה היא שירה. כך אומרים חז"ל. ראו מאמר של ברוך ברמן ז"ל במגדים* יח-יט שכותרתו "כתבו לכם את השירה הזאת". וראו גם ספרו של אביה הכהן "תפילה לאל חי - מסע הנפש ונשמת השיר בספר תהילים".^

הדברים צריכים כמובן עיון.

הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא.

* מגדים בטאון לענייני מקרא בהוצאת מכללת הרצוג - http://herzogpress.herzog.ac.il/ktav.asp?id=1

^ הוצאת ישיבת הקיבוץ הדתי , עין צורים, תשס"ז

Click here to Reply or Forward

על ' קו 58 2 - 2 עד למעון קבוע

אחרי שהטור הראשון יצא לאויר העולם, ללא קושי מיוחד, הגיע הזמן לשאול ( את עצמי בעיקר ) לאן אני רוצה לנסוע עם ה"קו 58" הזה. אחרי שבטור הראשון, סקרנו בקצרה את הולדתו של הקו, גורמים שונים שהביאו להיווצרותו, יהיה זה נכון לסקור כאן, מה קורה עם הקו לעת הזאת.

אולי לפני כן, מילה לגבי הדמויות המאיישות את הקו  - למי שלא מכיר. מאחורי הקלעים  - כמו בכל כתיבה - עומד העורך. על פי רוב הוא אמנם מאחורי הקלעים, מדי פעם הוא מגיח לעולם ב"הערת עורך" כזו או אחרת. יש אומרים שהדמות הראשית בקו 58 הוא מרלין. מרלין מבטאים merlin ולא marlyn. מרלין היה יועץ למלך ארת'ור והכרתי אותו בסרט האחרון שראיתי בארה"ב לפני שעלינו ארצה לפני "מיליון שנה". מדובר בסרט Camelot בכיכובם של ריצ'ארד הריס וונסה רדגרב. כנראה שהסרט הותיר בי רושם עז, אם אני עוד זוכר אותו וכותב בהשראתו. אני יודע שהוא השאיר בי רושם עז, אבל זה נושא לטור אחר.

מלבד מרלין מופיעים בטור, מוגלי, שאין צורך להציגו, אסתר המלכה, הנהג כמובן ( של הקו) , כבוד הרב, ואחרון אחרון חביב ( כמעט ) יוסריאן ( ממילכוד 22 ). מי שירצה לראות את הדמויות האלו בהקשר לקו - יוכל  לעשות כן בעיון בדף פייסבוק שלי  אבל הנה אנחנו בגלגול אחר של "קו 58", בטור בעיתון החדש ישן של חיים וחני  וכל החבורה, כך שייתכן שלהפנות אנשים לפייסבוק לא ממש לעניין. הדמויות תאמרנה את דברם כאן בעתיד. כאן לא 11. ימים יגידו.

לחזור לעניינו - מה קורה עם הקו לעת הזאת.

ובכן עיקר עניינו של הקו - בית מדרש. 

מה ?

בית המדרש שעל 'קו 58' ולפעמים הוא מכונה "בית המדרש של קו 58".

מה לקו 58 ובית מדרש ?

על כך בטור השלישי

על ' קו 58' - 1 עד למעון קבוע

ראיתי שקו 58 מככב לאחרונה בתקשורת שלא בטובתו והצטערתי על כך. הצטערתי על הראליה של הקו מצד אחד - מדברים על הדוחק , האיחורים, העדר הנימוסים של הנוער שממתין בתור , הלכלוך,  אזלת היד של ההנהלה של מטרופולין, היחס לפרפריה ועוד ועוד  והצטערתי על כך שהמקבילה הדמיונית שיצרתי לקו אינה מוכרת דיה.

אמרתי בליבי ננסה לתקן מה שאפשר, קרי את החשיפה של 'קו 58' הדמיוני. הקו נולד בתקופה שהייתי עושה את דרכי על  קו 58  ה"אמיתי" יום  יום מירוחם לבאר שבע בדרך לעבודה שלי. הקו נולד מתוך איזה שעמום בנסיעה, איזה צורך להעסיק את עצמי, מתוך רצון לכתוב, ליצור, להעביר את הזמן, לתעד את חיי וחיי הסובבים אותי, מתוך אהבת המדבר, ומתוך התבוננות במלחמה בין הציביליזציה הטכנולוגית הדורסנית שלנו לבין הטבע האלוהית ( השל ) 

גורם מכריע בהיוולדו של "קו 58" היה הסמרטפון - אוקסימורון לעילא ולעילא וכן "ליבו" - הפייסבוק. את הנסיעות העברתי בכתיבת פוסטים ולפעמים גם בשידורים חיים של הנוף החולף על פנינו.

כמי שנולד בעידן שקדם למהפכת המדיה שאנו נתונים בה, אני יכול - במידת מה  - להעריך את עוצמתה.  נדמה לי שככלל, "המערכות"  - מערכת השלטון במיוחד אך גם מערכת החינוך ומערכת המשפט אינן מעריכות לאשורו את השינוי שמתחולל במציאות חיינו. ניגע במקצת ההשלכות האפשריות של המהפכה הזו בטורים עתידיים.

כאן בירוחם, השינוי הגדול ביותר, שאנו חווים אותו לנגד עינינו - הוא השינוי הפיזי. מסבבינו מקימים עוד כארבע חמש שכונות. כיצד נולד השינוי הזה ומה יהיו השלכותיו  - גם כן בטורים עתידיים אינשאללה.

הגיע הזמן, כפי הנראה לברך את עצמנו - בברכת הדרך, נכלול בברכה זו את העיתון החדש, וכל מי שנוטל חלק ביצירתו. אחרי שעברנו את פורים ו"האביב" עלינו  - אין זמן יותר יותר טוב להתחלות חדשות 

דרך צלחה לכולנו

אלו דברים לשבת ר"ח - פרשת ויקרא - שבת החודש תשע"ח

השוטר המרביץ.
השופט הדן אנשים למחנות עבודה בגין דעותיהם.
הרופא המזריק זריקת מוות לאסיר והמנתח הכורת איבר מן אדם בריא להשתילו באדם אחר תמורת בצע כסף.
כל אלה חיים בתוכנו על פני כדור הארץ הזה
ראיתי אותם לפני שנים בספריה בירוחם בסרט על דיכוי הפאלון גונג בסין.
כמוהם נמצאים בכל מקום, כן גם בישראל.
(כמוהם נמצאים בנבכי נפשו של כל אחד מאתנו.)
השוטר המרביץ, השופט הדן דין שקר, הרופא המרדים והמנתח הכורת , כל אלו פועלים לצד אדם נוסף, והוא האדם הרואה את מעשיהם ושותק.
"קשה מאד לאדם לצאת כנגד מדיניות ממשלתו , בעיקר בזמן מלחמה, על אף הדרישות של אמת פנימית. הרוח האנושית מתקשה לנוע כנגד אדישותה של  הדעה הרווחת המקננת בקרבנו ובקרב העולם סביב." זהו  תרגום שלי לדברים של הכומר מרטין לות'ר קינג להלן, מתוך נאום שנשא ב1967 נגד המלחמה בויאט נאם.

Even when pressed by the demands of inner truth, men do not easily assume the task of opposing their government's policy, especially in time of war. Nor does the human spirit move without great difficulty against all the apathy of conformist thought within one's own bosom and in the surrounding world. 

"יתר על כן, לנוכח מורכבותם של הנושאים, כפי שהם בדרך כלל בעת עימות קשה, כולנו נתונים על סף  היותנו מהופנטים  על ידי חוסר וודאות. אף על פי כן עלינו לנוע הלאה."

Moreover, when the issues at hand seem as perplexing as they often do in the case of this dreadful conflict, we are always on the verge of being mesmerized by uncertainty; but we must move on.

מילים דורשות עיון מדוקדק. מילים פשוטות ומילים רגילות ומילים יוצאות דופן.

הפתיחה של ספר ויקרא , אומר, ישעיהו ליבוביץ , בספר הכחול והאדם (יש גם צהוב על השער - הכוונה ל"הערות לפרשיות השבוע" בהוצאת אקדמון עמ' 65 - 66):

 "הפתיחה הזאת היא מיוחדת בטיבה. אין לה אנלוגיה בתורה כולה. אנחנו רגילים בפתיחה : 'וידבר ה' אל משה לאמר'. אבל כאן: 'ויקרא אל - משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר'."

ליבוביץ מביא מבין מדרשי חז"ל, אשר מתוך ייחודה של הפתיחה הזאת למדו  אודות טיבו של הקול האלוהי. ואומר ליבוביץ :"אין קול ה' נשמע אלא למי שנמצא באהל מועד, המקום אשר בו האדם נועד עם אלוהים. קול ה' אמנם רועם בעולם, אבל אין האדם שומע אותו אלא אם הוא נמצא באהל מועד ונועד עם ה'." ובהמשך דבריו - "האמונה איננה ניתנת לאדם מן החוץ, אפילו לא על ידי התגלות ה' והשמעת דבר ה' אליו. לאמונה אין האדם מגיע אלא אם הכריע להיכנס לאהל מועד. ואם לאו - אין הוא שומע את קול ה', גם אם הקול הזה מרעים בעולם כולו."

ספק  בעיני אם השל היה מסכים לדברים הנ"ל של ליבוביץ במלואם. לאחרונה אני מאזין להרצאה שנשא אחד מתלמידיו של ליבוביץ בארץ, פרופסור אסא כשר יבדל"א בכנס מלפני כשנה.

ראו https://www.youtube.com/watch?v=dR7JnRjT3Y8

אחד ההבדלים בינו לבין ליבוביץ - כפי שהוא מציין באותה הרצאה, היא שליבובוץ - מטעמים פולמוסיים וסגנוניים בעיקר  - נטה לפסול דעות השונות מדעתו. לא כן אסא כשר. כשר מצטט את ליבוביץ שם כאומר : "הסגנון הוא האדם כולו "

 אני מביא את הדברים האלו כאן, לאו דווקא כדי לתמוך בדרך אחת על פני רעותה, אלא להגביר את המודעות העצמית שלי לשאלות העולות כאן.

אני רוצה לסיים בדברי הסיום של אסא כשר באותה הרצאה. תוכן הדברים מחזיר אותנו לדברי מרטין לותר קינג לעיל

על החתירה הנדרשת מאתנו. חתירה בלתי פוסקת לשלום ולצדק חברתי.

התמלול להלן לרבות הדגשים והסוגריים  הם שלי לפי הבנתי את האינטונציה של הדברים הנאמרים

"...הביטוי הזה ' בקש שלום ורודפהו' הוא ביטוי של מאבק מתמיד. הוא לא ביטוי מעולם ההישגים. הוא ביטוי מעולם האיכויות.... יש לחייך ערך לא מכיוון שחתרת לאיזה מקום וגם הגעת אליו (ואם לא הגעת אליו זה לא שווה). החתירה המתמדת נותנת משמעות.

 'בקש שלום', אם תשיג אותו מה טוב; לא תשיג אותו תמשיך לרדוף אותו ! תמשיך לרדוף אותו.

המצב הסטנדרטי הוא כשמדובר באידיאלים הגבוהים, אנחנו רוצים צדק עלי אדמות, כלומר שלא יהיה שום עוול, שלא יהיה שום אי צדק. האם ייתכן באופן אנושי שכך יהיה ? שככה יתנהלו בני אדם , שאף אחד בשום רגע לא יעשה שום מעשה עוול ? קשה להניח אם כי צריך לחתור לזה וצריך לעודד ולחנך ולטפח. לכן בקש שלום ורודפהו זה הסגנון הנכון של מימוש האידיאלים, לא על ידי ההשגה של מטרות קטנות אלא על ידי החתירה למטרות גדולות."

שבת שלום וחודש טוב

   ג'ף

* הטור הזה פורסם לראשונה בשינויים קלים בתשע"ג

דילן