לא.פ
"האמונה תחילתה געגועים וסופה דבקות. תחילתה זעזועים וסופה פרספקטיבה, בת עין, פתח הלב, דרך עיון, דרך הסתכלות. ברם אין זוכים באמונה מן ההפקר, אין אמונה בלי ידיעה, בלי מאמץ, מאמץ מעשים ומאמץ מחשבה. אין אמונה דבר הנוצר יש מאין, מן הדברים הנקנים בהיסח הדעת. חייב אדם להשתחרר מן השגרה, משטחיות הראייה, כדי להעמיק ראות. יראה קודמת לאמונה, ותימהון קודם ליראה.
מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.
מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת ויוצאת האמונה באלוהים. האמונה אינה אלא תגובת היחיד ותשובתו לקולו של אלוהים המתהלך בתוך הגן ושואל 'אַיֶּכָּה ?' [בראשית ג, ט].האמונה היא לא קניין קבוע ותקוע, אלא הסתכלות, התרחשות, ראייה פנימית או הארה -רָצוֹא וְשׁוֹב. אין המאמין עומד במקומו, הוא תמיד עולה ויורד, מוצא ומאבד. חיים אנחנו על רגעים בודדים של אמונה שלמה, והחובה המוטלת עלינו היא לזכור את הרגעים היקרים האלה, לשמור אותם בלבנו, ולקיים אותם במעשים שבכל יום ויום, במצוות ובתלמוד תורה.
ולא לאמונה שלמה אני מתכוון. אמונה שלמה היא אולי דבר שאין בעולם. אף על אברהם אבינו אמרו שלא היתה אמונתו שלמה. ועזרא הסופר בוודאי שלא היתה אמונתו שלמה...
אני מתכוון לאמונה ההולכת בד בבד עם מבוכה, בקשה, חיפוש, התאבקות, ייסורי מחשבה, ואף ספקות משוקעים בה. אין האמונה מפלט, מחבוא, מקום להסתתר בו, אלא מחתרת, חתירה מתחת למושגים, שלכאורה הם נוחים, רצויים וערבים. אין האמונה עמידה אלא הליכה בדרך. תחילת האמונה מלחמה בסירוב להאמין במה שלא נראה לעיניים, במה שאינו מתקבל על הדעת השטחית. תחילת אמונה - מחאה נגד הסילופים, הפסלים והאלילים העומדים לפנינו תמיד, ערעור והתנגדות בעצבים ובתרפים, ביצר העבודה הזרה, בנטייה להשתחוות לצלמים שלא פסקה."
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 94-92' הערות השוליים שבטקסט לא הובאו כאן.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה