אני חושב שחשוב להבין שאנחנו במשבר.
משבר פוליטי. ברור שהפוליטיקה היא שקוף של החברה בכללותה.
כולנו שבויים "בסרט הזה". מומלץ להצטייד בפופקורן, משקה חביב, וכדורים נגד בחילה.
בנימה רצינית יותר, אחר יעבור זעם, היה טוב אילו היינו עורכים חשבון נפש לאומית.
אחרי שאמרנו את כל זה - באמתחתי דברים מן המוכן על הפרשה, דברים שהכנתי לקראת המפגש השבועי של 929 ירוחם על מזמור ע"ג שנערך אתמול בערב ולא הגענו אליהם.
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל עוסק
בדברים שלו על פרשת השבוע פרשת ויגש ביחסי הגומלין בין "יוסף"
ל"יהודה":
"רבות דובר ונכתב בנגלה, ברמז ובנסתר – על
היחס בין יוסף ליהודה, בצורות ובמובנים שונים ומרובים. העניין הזה נמשך עד לעת קץ:
גם בנאמר על העתיד לבוא, מצויה החלוקה בין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד...
יתרונו של יוסף על פני יהודה הוא בכך שיש לו
בחינה של פאר...בעוד שיהודה – כבר מן ההתחלה , מופיע תמיד מלמטה.
כך קורה גם אצלנו בפרשה: איך הם נפגשים ? נפגש
יוסף, שהוא מלך, עם 'פלאח' אחד. יהודה הוא רועה צאן מאיזה מקום נידח, והוא עומד
מול יוסף, שבאופן לא רשמי, הוא המלך של מצרים. יוסף עומד שם בכל הפאר שלו, ומולו –
'ויגש אליו יהודה'.
מה יש ליהודה, אחרי כל זה ? מהי הנקודה המיוחדת
שלו ? נראה שהנקודה של יהודה היא ההמשכיות, ההישארות. יהודה נשאר, כפי שקרה כאשר
יהודה הודה לתמר, וזו נקודה שרואים גם אצל רבים אחרים מבני יהודה. יוסף עולה על
יהודה בבחינה של הפאר, אבל לבחינה של הנצח –'הנצח זו ירושלים' (ברכות נח,א ) –
יוסף, על אף מעלתו, איננו מגיע. יהודה שייך לעניין הנצח, משום שיש לו את היתרון של
היכולת ליפול, וכפי שהדברים מנוסחים בפסוק (תהילים לז,כד ) :' כי יפול לא יוטל'. יהודה יכול לשאת את
העניין הזה של להתמוטט ולקום, וזה חלק מהמעלה והמהות שלו. הנקודה של 'ויגש אליו
יהודה', היא שיהודה, כל כמה שהוא איש קטן – ואפשר לדמיין איך נראתה הפגישה הזאת –
בכל זאת מעז וניגש אל המלך. זה דומה ולא דומה לצורה בה נפגש שאול עם דוד: שאול הוא
המלך, ודוד הוא בחור שהביאו מצאן כדי לשעשע אותו.
ליוסף, ולשבטי יוסף, יש במהותם סוג של שלמות, אבל
השלמות הזו היא מאוד שבירה – לאחר שנוצא שבר הם אינם מסוגלים לתקן אותו; זהו מצב
של או־או, של הכל או לא כלום, ואילו יהודה הוא המהות שיודעת להתרומם מחדש.
אם להביא דוגמא לכך, שאול חטא וגם דוד חטא. מהו
ההבדל ביניהם ? ההבדל הוא שלאחר ששאול נשבר פעם אחת, הוא חוזר ונשבר פעם שנייה,
חוזר ונשבר פעם שלישית , ובסופו של דבר, למרות שהוא מתחיל לא רק בתור יחסן גדול,
אלא גם בתור אדם 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם' ( שמואל א ב, ט):
גיבור מלחמה, עניו וצנוע, אדם הגון ונפש טהורה – עם כל זה, כשהוא נופל הוא לא
מצליח לקום. כאשר שאול חוטא הוא מגיע למצב שהוא מוכן כבר למות והוא גם מוכן לקבל
את כל העונש המגיע לו, ואילו כשדוד חוטא – הוא עושה מזה תהילים. זהו עניין גדול:
דוד המלך יכול לרדת מטה מטה, וגם לעשות את המטה מטה לעניין של מעלה – וזה דבר
שיוסף במהותו לא יכול לעשות."
הרב
עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף
המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ'
100-99
"הנה,
את הנצח אנו משַווים לנגדנו תמיד כרעיון שלמעלה מהשגתנו, כאיזה גודל, גודל! אבל,
מנין לנו הגודל ? שמא תחת כל זה יהיה שם רק חדר אחד קטן, מעין בית־מרחץ כפרי,
כולו פיח ועשן, ועכבישים בכל פינה, והנה לך כל הנצח."
פנחס
שדה מביא מדברי אחד מגיבורי דוסטויבסקי ב"חטא ועונשו" ( בתרגום י"ח
ברנר) בקובץ "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה - אמרות, תורות
וסיפורי־חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק", הוצאת שוקן, עמ' 5
שבת שלום
ג'ף
