אלו דברים למוצ"ש פרשת ויצא תשפ"ו

היום 785  ימים  לחטיפת שני החללים שטרם הושבו.

אהרן אפלפלד ב"האיש שלא פסק לישון":

"בלילה הדלקנו מדורה ואפרים לימד אותנו את הבית הראשון של שיר העמק. היינו ארבעה־עשר נערים, לבושים בבגדי חאקי קצרים שחילקה הסוכנות, שרנו וצלינו תפוחי אדמה.

ואני הרגשתי שהדרך אל החוסן הגופני עוד רבה, ועלי להתאמן ברוח דבריו של אפרים, להתגמש ולהשתזף, לעקור מתוכי את החרָדות, ולקלף את שאריות התרדמה שעוד דבוקות בי.

בלילה, כמו להכעיס, חזרה אלי התרדמה, ולרגע נדמה היה לי שהיא עומדת לשאת אותי על גליה ולהעביר אותי למקום אחר. אמרתי לעצמי, אפרים לא יהיה מרוצה מהנסיגה שלי, וניסיתי לנער מעלי את האפלה שלפתה אותי. אך האפלה היתה חזקה ממני ורק בהישמע צלצול ההשכמה נעקרתי מתוכה.

למחרת ראיתי בשנתי את הדוד ארתור, גובר עלי, שואל בשלומי, ואומר לי שהדרך אל האמונה באדם אינה הדרך שמוביל אותי אפרים. עלי להבין, שלא הגוף יציל אותנו אלא הרוח. 'יהדות השרירים' הוא מושג מעוות.

תמהתי שהדוד ארתור, נעים ההליכות, מתרעם עלי. בלא גינונים קרא לעומתי, 'מי שדואג שליהודים יהיו שרירים חי בעולם של אי צדק. גם היהודים שייכים למשפחת האדם, האדם קודם ליהודי.'

לפתע הופיע אדם גבוה ושעיר ומשך את הדוד בחוזקה, תוך שהוא רושף, 'קומוניסט.' הדוד ארתור נדהם מתנועתו האלימה ולא אמר דבר. ניכר היה , שלאיש הגבוה והשעיר אין מילים, רק המילה קומוניסט, שחזר עליה פעמים אינספור. הדוד ארתור, שמאז שהכרתיו רגיש לרעש, הליט את אוזניו בשתי כפות ידיו. האיש הענק, בראותו את מעשהו של הדוד, פרץ בצחוק רם, צחוק צוהל, שזיעזע אותי. התעוררתי וקמתי, בעוד כולם ישנים."

אהרן אפלפלד, האיש שלא פסק לישון, כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 17 - 18

שבוע טוב

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשפ"ו

לפני כמה דקות ראיתי, בפייסבוק,  את הדברים להלן של חברי, יעקב מורסיאן, תלמיד חכם באר שבעי.

החלטתי להביא את דבריו כאן חלף הטור שהכנתי. 

את הטור אפשר לראות בבלוג "אלו דברים" https://eludevarim.blogspot.com/2025/11/blog-post_24.html

יעקב מורסיאן

‏26 דקות ·

שבת שלום פרשת ויצא . יעקב בורח מאחיו " ... וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" ולאחר מכן כתוב " וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו....." מסביר רש"י על פי מסכת חולין "התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת" שואל הרב חיים סולובייצ'יק אם הקב"ה עשה נס וכל האבנים התחברו לאבן אחת, מדוע לא הגדיל את הנס והיה הופך את האבנים לכרית נוחה? ומתרץ הנס נוצר בעקבות המחלוקת שהתעוררה בין האבנים שכל אחת רצתה שעליה יניח הצדיק את ראשו. וממחלוקת לא יכול לצמוח דבר חיובי כמו כרית, המקסימום - אבן גדולה.

שבת שלום

ג'ף

אפיק של Patrick Kavanagh

 

Epic

by Patrick Kavanagh

I have lived in important places, times
When great events were decided, who owned
That half a rood of rock, a no-man's land
Surrounded by our pitchfork-armed claims.
I heard the Duffys shouting "Damn your soul!"
And old McCabe stripped to the waist, seen
Step the plot defying blue cast-steel -
"Here is the march along these iron stones."
That was the year of the Munich bother. Which
Was more important? I inclined
To lose my faith in Ballyrush and Gortin
Till Homer's ghost came whispering to my mind.
He said: I made the Iliad from such
A local row. Gods make their own importance.

Patrick Kavanagh, Collected Poems, W.W. Norton and Company, copyright by the author, p. 136

מתוך "רשימות על שירה" - רשימה מס' 49 - בעקבות עיון בשירתו של ארז ביטון - דברים חלקיים ומקוטעים

 

דברים מזעזעים קראתי באחד הלילות החשוכים לפנות בוקר השבוע  - עד כדי כך שלא רציתי לחזור עליהם כאן, למעט ציון עובדה אחת מוזרה במקצת וכמה שורות….

ספר שירה של ארז ביטון שפורסם לפני כשנתיים נקרא "עיר פרזות - בית הקברות בלוד".

ספק בעיני אם זהו שם הספר או שמם של שני קבצי שירה שבספר - ש"הדביקו" על שער הספר.

לשווא תחפש בספר שיר או קובץ שנקרא "בית קברות בלוד" ( אולי זה מצביע על כך - בניגוד למה שאמרתי קודם -  שזהו דווקא כן  חלק משם הספר ).

בתוך הספר מופיע קובץ שנקרא "בית הקברות החדש". ברור לנו, מתוך הקשר הדברים,  שמדובר בבית קברות שבלוד.

"עיר פרזות" הוא שיר ללא כותרת.

שורות הפתיחה בו אומרות:

"עיר פרזות

 פרוצה לכל עבר

 נדודים בעצם הוויתה

 ללא אחיזה של ממש

 אנשים

 שיומם עמל ופרך"

הדברים שזעזעו אותי מופיעים בקובץ השני הנ"ל - "בית הקברות החדש".

השורות הראשונות לחלק השני הזה הן:

"הנה עכשיו אני בא 

להזכיר בהינף זמן

את המתים מן הדור השני

אנשי לוד הנכחדים

עוד בחייהם הם לא חיים"

הטקסטים  דלעיל במקור מנוקדים והם מתוך הספר הנ"ל בהוצאת הקיבוץ המאוחד בעמ' 5 ו48

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשפ"ו

 מה לנו וליעקב אבינו ?!

"אין סוף " כפי שאומרים נכדיי.

דברי הקדמה ( ואולי מבוא )

על אף שטור זה נולד* בלי התחייבות שהדברים  הכתובים בו

יעסקו בפרשת השבוע - הציון הוא לזמן "שבת פרשת ---"

ולא לפרשה עצמה, בזמן האחרון חש "המחבר" לחץ פנימי

כן לעסוק בפרשה גופה, במידה כזאת או אחרת.

המקורות העיקריים שלי לעיסוק זה - מלבד הטקסט עצמו  -

שאמור להיות המקור העיקרי - הם ספרו של הרב עדין אבן ישראל 

שטיינזלץ זצ"ל : "חיי עולם", ספרו של ליבוביץ "הערות על פרשיות השבוע"

ולאחרונה, "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות" לאברהם יהושע השל.

האחרון אינו עוסק ישירות בפרשת השבוע אבל הוא ספר יסוד, אולי אפילו

ספר מכונן לעיסוק במקורות מורשת ישראל בכללותם.

האם יצאתי, בדברים לעיל, ידי חובת עיסוק בפרשת השבוע ?

כנראה שלא.

פניתי על כן ל"חיי עולם". דברים מופלאים מצאתי שם. אביא אך

קטע קצר מתחילת הדברים שבאים תחת כותרת המשנה "העולם שבחוץ":

"אחד הדברים שיעקב צריך ללמוד לעשות  כשהוא רואה

[שלא כל מה שבחוץ הוא כמו בבית], זה לעשות חשבון מחודש של העולם

בו הוא חי: הוא צריך כעת להתמודד על הקיום הפנימי שלו. את הלימוד הזה

הוא לא יכול היה לעשות אילו היה נשאר בביתו או בבית המדרש של שם ועבר; 

שם לא רואים את הדברים הללו."

וראו נא המשך הדברים שם.

לכתחילה רציתי לכתוב כאן על שירתו של ארז ביטון. אכן כתבתי

אבל הדברים מופיעים לא  ב"אלו דברים", אלא תחת הכותרת

"מתוך רשימות על שירה" - בבלוג. מוזמנים לראות שם הדברים

שבת שלום

ג'ף

* לפני למעלה מעשור ( ואולי שני עשורים ) 

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשפ"ו

היום 777  ימים  לחטיפת שלשת החללים שטרם הושבו

הייתכן שתימהון אינו זוכה להערכה המגיעה לו בעולם ?

כותב ליבוביץ בדבריו על פרשת השבוע:

"...את חייו של יעקב אנו מכירים מהורתו ולידתו, מילדותו ומנעוריו. זו פרשת חיי אדם במלואם, על המאבקים, ההישגים, הכשלונות והנצחנות שבה. דומני שלא אטעה, שמבחינה היסטורית פרשת חייו של יעקב אבינו, כפי שהיא מסופרת בחומש בראשית, היא הביוגראפיה  הראשונה הידועה לנו בספרות העולם. דמותו של יעקב היא האנושית ביותר בין האבות. אמנם, גם הוא מן 'המהלכים לפני ה'', אבל הליכה זו, במקרה של יעקב מתגלמת בפרשת חיים הכוללת סבל אנושי, ייסורים אנושיים, נסיונות קשים, נסיונות שבהם מתנסה גם האדם הרגיל, והמובנים לנו, בני-האדם הפשוטים, אולי יותר מאשר הנסיונות בהם הועמד אברהם אבינו במעמדו לפני ה'."

במאמר, או פרק שנקרא "שיעורים בשבירת הלב או סוד הקסם של יואל הופמן" כותב ישראל שורק בספרו "סוקרטס מחפש עבודה":

"...יואל הופמן מלמד את קוראיו שלושה שיעורים גדולים: כיצד להימנע מהבחנה בין עיקר לטפל, כיצד הסוגריים מסדרים את העולם, כיצד אפשר לשבור את הלב ולשוב ולשבור אותו עוד ועוד."*

( אין זה בעצם תמצית סיפורו של יעקב אבינו ? )

וממשיך שורק -

"מדוע עלינו ללמוד  את שלושת השיעורים הללו ? משום שהם נוסכים קסם על המובן מאליו, מאפשרים להתרגש מן השגרתי ומבטלים את פערי החשיבות בין האנשים ובין הדברים."^

ואידך זיל גמור, שם ובמקומות אחרים.*^

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים החללים לקבורה נאותה על פי רצון משפחותיהם

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף

* ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון,  על פרשת תולדות עמ' 24 - 25

^ ישראל שורק, סוקרטס מחפש עבודה ניסיון החיים והמוות בפילוסופיה, הוצאת רסלינג, עמ' 55

*^על גב ספרו של יואל הופמן Curiculum Vitae וגם בתוכו כתוב:

" תארו לעצמכם יהודי, והיהודי יושב על כסא,

והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי.

לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן

לו."

יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ, פסקה 41 ( סיפא ) ועל גב הספר

הצילום הוא של יעל גודמן

עוד על הופמן 181125

 "למה יואל הופמן? מה היה בסיפור "קצכן", הראשון שאליו התוודעתי, שמתוכו נמשכו החוטים של מכלול יצירת הופמן שבהם נקשרתי? היתה בו עדינות בלתי־מצויה. היתה בו התבוננות שלא הכרתי, המבחינה בפרטי הפרטים של נשמת העולם, נשמת המחט ונשמת הנעליים, נשמת הציור שבכיס ונשמת הפרה, נשמת המלים כשהן יוצאות מדעתן הסדורה."

טל פרנקל אלרואי במוסף התרבות וספרות של הארץ

29 באוגוסט 2023

יואל הופמן, 2023-1937 | הבעיה היא איך להפריך את היואל הופמן