אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשע"ג

השוטר המרביץ.
השופט הדן אנשים למחנות עבודה בגין דעותיהם.
הרופא המזריק זריקת מוות לאסיר והמנתח הכורת איבר מן אדם בריא להשתילו באדם אחר תמורת בצע כסף.
כל אלה חיים בתוכנו על פני כדור הארץ הזה
ראיתי אותם השבוע בספריה בירוחם בסרט על דיכוי הפאלון גונג בסין.
כמוהם נמצאים בכל מקום, כן גם בישראל.
(כמוהם נמצאים בנבכי נפשו של כל אחד מאתנו.)
השוטר המרביץ, השופט הדן דין שקר, הרופא המרדים והמנתח הכורת , כל אלו פועלים לצד אדם נוסף, והוא האדם הרואה את מעשיהם ושותק.
"קשה מאד לאדם לצאת כנגד מדיניות ממשלתו , בעיקר בזמן מלחמה, על אף הדרישות של אמת פנימית. הרוח האנושית מתקשה לנוע כנגד אדישותה של  הדעה הרווחת המקננת בקרבנו ובקרב העולם סביב." זהו  תרגום שלי לדברים של הכומר מרטין לות'ר קינג להלן, מתוך נאום שנשא ב1967 נגד המלחמה בויאט נאם.

Even when pressed by the demands of inner truth, men do not easily assume the task of opposing their government's policy, especially in time of war. Nor does the human spirit move without great difficulty against all the apathy of conformist thought within one's own bosom and in the surrounding world. 

"יתר על כן, לנוכח מורכבותם של הנושאים, כפי שהם בדרך כלל בעת עימות קשה, כולנו נתונים על סף  היותנו מהופנטים  על ידי חוסר וודאות. אף על פי כן עלינו לנוע הלאה."

Moreover, when the issues at hand seem as perplexing as they often do in the case of this dreadful conflict, we are always on the verge of being mesmerized by uncertainty; but we must move on.

מילים דורשות עיון מדוקדק. מילים פשוטות ומילים רגילות ומילים יוצאות דופן.

הפתיחה של ספר ויקרא , אומר, ישעיהו ליבוביץ , בספר הכחול והאדם (יש גם צהוב על השער - הכוונה ל"הערות לפרשיות השבוע" בהוצאת אקדמון עמ' 65 - 66):

 "הפתיחה הזאת היא מיוחדת בטיבה. אין לה אנלוגיה בתורה כולה. אנחנו רגילים בפתיחה : 'וידבר ה' אל משה לאמר'. אבל כאן: 'ויקרא אל - משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר'."

ליבוביץ מביא מבין מדרשי חז"ל, אשר מתוך ייחודה של הפתיחה הזאת למדו  אודות טיבו של הקול האלוהי. ואומר ליבוביץ :"אין קול ה' נשמע אלא למי שנמצא באהל מועד, המקום אשר בו האדם נועד עם אלוהים. קול ה' אמנם רועם בעולם, אבל אין האדם שומע אותו אלא אם הוא נמצא באהל מועד ונועד עם ה'." ובהמשך דבריו - "האמונה איננה ניתנת לאדם מן החוץ, אפילו לא על ידי התגלות ה' והשמעת דבר ה' אליו. לאמונה אין האדם מגיע אלא אם הכריע להיכנס לאהל מועד. ואם לאו - אין הוא שומע את קול ה', גם אם הקול הזה מרעים בעולם כולו."

ספק  בעיני אם השל היה מסכים לדברים הנ"ל של ליבוביץ במלואם. לאחרונה אני מאזין להרצאה שנשא אחד מתלמידיו של ליבוביץ בארץ, פרופסור אסא כשר יבדל"א בכנס מלפני כשנה.

ראו https://www.youtube.com/watch?v=dR7JnRjT3Y8

אחד ההבדלים בינו לבין ליבוביץ - כפי שהוא מציין באותה הרצאה, היא שליבובוץ - מטעמים פולמוסיים וסגנוניים בעיקר  - נטה לפסול דעות השונות מדעתו. לא כן אסא כשר. כשר מצטט את ליבוביץ שם כאומר : "הסגנון הוא האדם כולו "

 אני מביא את הדברים האלו כאן, לאו דווקא כדי לתמוך בדרך אחת על פני רעותה, אלא להגביר את המודעות העצמית שלי לשאלות העולות כאן.

אני רוצה לסיים בדברי הסיום של אסא כשר באותה הרצאה. תוכן הדברים מחזיר אותנו לדברי מרטין לותר קינג לעיל

על החתירה הנדרשת מאתנו. חתירה בלתי פוסקת לשלום ולצדק חברתי.

התמלול להלן לרבות הדגשים והסוגריים  הם שלי לפי הבנתי את האינטונציה של הדברים הנאמרים

"...הביטוי הזה ' בקש שלום ורודפהו' הוא ביטוי של מאבק מתמיד. הוא לא ביטוי מעולם ההישגים. הוא ביטוי מעולם האיכויות.... יש לחייך ערך לא מכיוון שחתרת לאיזה מקום וגם הגעת אליו (ואם לא הגעת אליו זה לא שווה). החתירה המתמדת נותנת משמעות.

 'בקש שלום', אם תשיג אותו מה טוב; לא תשיג אותו תמשיך לרדוף אותו ! תמשיך לרדוף אותו.

במצב הסטנדרטי הוא כשמדובר באידיאלים הגבוהים, אנחנו רוצים צדק עלי אדמות, כלומר שלא יהיה שום עוול, שלא יהיה שום אי צדק. האם ייתכן באופן אנושי שכך יהיה ? שככה יתנהלו בני אדם , שאף אחד בשום רגע לא יעשה שום מעשה עוול ? קשה להניח אם כי צריך לחתור לזה וצריך לעודד ולחנך ולטפח. לכן בקש שלום ורודפהו זה הסגהון הנכון של מימוש האידיאלים, לא על ידי ההשגה של מטרות קטנות אלא על ידי החתירה למטרות גדולות."

שבת שלום

   ג'ף