אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"ו

לכבוד השנה האזרחית החדשה ולכבוד שבת פרשת שמות אנו מתכבדים לארח כאן, בבלוג, "חבר מהפייסבוק".

"קו 58" שמו.

"אלו דברים" הפעם, מתואם עם "קו 58" אך הוא ביקש לשמור על פרטיותו ועל כן אישר למסור אך זאת: ששמו לקוח מקו האוטובוס שמחבר בין בירת הנגב לפנינת הנגב.

בנוסף אישר קו 58 ל"אלו דברים" להביא כאן את ברכתו לשנה האזרחית החדשה :

קו 58 מאחל לכל נוסעיו ולכל קוראיו שנה אזרחית חדשה טובה יותר מקודמתה.

שנת שלום ובטחון. שנת תמיהה ותימהון. 

שנת עשייה ושבתון.

שנת שינה ופיקחון. שנת הומור שתחילתה בהומור עצמי והמשכה בעין טובה.

 שנה של הרמוניה ואירוניה בשלש שורות. 

שנה של שמיים ושל מדבר.

הברכה הזאת שנרשמה בסמרטפון בשני בתים של שלוש שורות כל אחד, מופיעה בפייס בשני צמדים של שתי שורות.

השוני הבלתי מתוכנן הזה, הפער - סטיית התקן -  בין התכנון לביצוע, מזכירים לי דברים אחרים שהופיעו בפייסבוק, דברים של הרב דר' נתן לופז קרדוזו על התפילה.

אומר הרב קרדוזו, בין השאר:

" In some way [prayer] wants us to realize that feeling at home in our world is one of the greatest existential threats that confront us. To live is to possess the art of being a surprised guest in this  world, not a tenant."

"במובן מסוים התפילה רוצה מאתנו להכיר בכך שהתחושה שאנו בעלי הבית בעולם היא אחד האיומים הקיומיים הגדולים ביותר שעומדים בפנינו. לחיות משמע לשאת באומנות היותך אורח מופתע בעולם ולא דייר."

וראו http://blogs.timesofisrael.com/the-art-of-prayer/

בעקבות דברי  המשורר רוברט פרוסט על כך ששירה היא  מה שהולכת לאיבוד בתרגום, ער אני למגבלות התרגום  שלי הנ"ל . יקל עלינו, אולי, להבין את הדברים אם נזכר במה שאמר השל בתום צעדה שהשתתף בה יחד עם  מרטין לותר קינג ג'יוניר במסגרת המאבק לשווין זכויות בארה"ב בשנות הששים; השל אמר שהוא "נשא תפילה באמצעות רגליו".

וראו http://www.prayingwithmylegs.com/home.htm

מלכתחילה שקלנו להתייחס כאן לפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן השבוע ב"פרשת הולילנד". לעת עתה נסתפק בהערה הלקונית "צריך עיון" ובתקווה להשלים החסר בהמשך.

לסיום, הנה שתי פסקאות מתוך השיחה  של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ,  על פרשת שמות מתוך ספרו "חיי עולם שיחות על פרשת השבוע"*:

"הטעם הפשוט להזכרת יציאת מצרים בכל יום, הוא לא רק כדי להיזכר בסיפור ההיסטורי, אלא מפני שמעגל החיים, ואפילו המעגל של כל יום ויום, הם תמיד בתבנית הזאת. מעגל הגלות והגאולה עומד בבסיס החיים שלנו. ומצד זה, סיפור יציאת מצרים הוא אכן סיפור בהיקף אחר משאר סיפורי התורה - הוא הסיפור המרכזי של המציאות."

"מציאותה של הגלות והאפשרות להגיע לגאולה קשורות, אם כן, שתיהן, בשאלה היסודית כיצד האדם רואה את מציאות החיים שלו. ברגע שאדם מגיע להכרה שהמציאות עצמה איננה כתיקונה, ושצריך לשנות את סדריה מעיקרם, הוא הגיע למקום בו הוא יכול להתחיל בתהליך של גאולה."

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי עולם שיחות על פרשת השבוע", ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים , בעמ' 121 ובעמ' 125

Happy New Year

ושבת שלום

      ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ו

פיגועים וריקודים על הדם

חקירות והשתוממויות

אלו מבין ההתרחשויות שאפיינו את השבוע  החולף

טוב שיש שבת.

שיחות עם חברים עזרו לי להתגבר על הדיכאון

"צרת רבים חצי נחמה" כך אומרים.

השיחות השיבו לי את הראייה המאוזנת.

יש יותר אנשים טובים במדינה הזאת,

יותר אנשים מיושבים בדעתם, יותר מתנדבים

שמושיטים יד לזולת – הרבה יותר -

מאשר קיצוניים שונאים.

ובכל זאת – אנחנו בנים לנביאים,

רואים נאמנים שאמונים היו על תגובות קיצוניות

לכל עוול ועושק, מצד החזק כלפי החלש

בלשונו של משורר מן העת החדשה

(שלונסקי) :

"והיה משורר שקרא פעם 'דומו!'

 כי בלילה שמע בכי תינוק שנפחד

 ויאמר: 'אלוהים! עולמך זה כסדום הוא

 כל עוד מתייפח בו ילד אחד!'"*.

שקלתי להביא כאן מדבריו של אברהם יהושע השל

מתוך מאמר שלו שנקרא Race and Religion

שמופיע בקובץ : "אלוהים מאמין באדם"

לכבוד השבת הקרובה שהוא יום פטירתו לפני

כ 44 שנה. אבל היה שבוע קשה ונדמה לי

שאין טעם לעת הזאת להביא דברי תוכחה

בפני ציבור קוראיי שממילא חשים

כמוני באסה לאור המצב. בפרומו לאלו דברים

בפייסבוק הבאתי את הקליפ שבו רואים את

פיטר פול ומרי שרים את "blowing in the wind"

בפני כרבע מיליון אנשים שהתקבצו ב1963

בבירת ארה"ב כדי לתמוך בשוויון זכויות למיעוט

האפרו – אמריקאי בארה"ב. מראה המון העם

השירה והמוסיקה של אז מעוררים השראה

ונותנים תקווה.

דור דור ודורשיו.

שבת שלום

ג'ף

* א. שלונסקי בשיר 'באזני הילד' , שירים, ספר שלישי, הוצאת ספריית פועלים ומפעלי נייר חדרה, עמ' 261

"מסכת קפקא - הדף היומי" יא טבת תשע"ו

הוראת שעה - בחינת הקדמה

"שמנו לנו מטרה", קבעו עדת הזקנים, "לאור הנסיבות ולנוכח המצב, לקבוע עיתים לעיון ברשימותיו של פרנץ קפקא, אלו המופיעות במחברות האוקטבו. עד כה, הפרגמנטים במחברת הראשונה היו קצרים. הפעם הגענו לקטע ארוך, שמחייב להביא הדברים במקוטעין..."

"מסכת קפקא - הדף היומי"

"זקֵֵֵן, גופי עבה עד מאוד, בליבי מיחושים קלים, שכבתי על הספה לאחר ארוחת-הצהריים, רגלי האחת על הרִצפה, וקראתי ספר היסטוריה. המשרתת באה והודיעה, שתי אצבעות ידה על שפתיה הקפוצות, על בואו של אורח.
'מיהו?' שאלתי, נרגז על שבמקום קפה של אחר-הצהריים מוטל עלי לקבל פני אורח."
to be continued

- פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, המחברת הראשונה, תרגום שמעון זנדבק, הוצאת עם עובד, עמ' 8

BOB DYLAN- TOMORROW IS A LONG TIME from Keith Diaz on Vimeo.

על הדרך

בדרשה באפיקים בערב שבת הבר מצווה לראם, אביו אבי ורשבסקי דיבר על אחת הדמויות המרכזיות בפרשה  - פרשת ויצא - הדרך.
חשבתי שהדברים ראויים לאזכור ולשמירה (במובן של זכרון - גפי שגם למדתי מאבי ו) ולעיון נוסף בהמשך. וראו

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשע"ו

האם ניתן לראות ביעקב אבינו ובבניו לרבות יוסף ויהודה אנשים של "צער תמידי" ?
 על משקל man of constant sorrow להלן.



שתי השורות הראשונות של השיר:

I am a man of constant sorrow 
I've seen trouble all my day. 

אני איש של צער תמידי

חזיתי בצרות כל ימיי

ראו והשוו לדברי יעקב אבינו בפני פרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי" ( בראשית מז, ט)

והדברים צריכים עוד עיון

שבת שלום

    ג'ף

איזה שיר ! איזה שיר ! איזה שיר !

אלו דברים לשבת ראש חודש וחנוכה - פרשת מקץ תשע"ו

What’s the matter with me
I don’t have much to say
Daylight sneakin’ through the window
And I’m still in this all-night café
Walkin’ to and fro beneath the moon
Out to where the trucks are rollin’ slow
To sit down on this bank of sand
And watch the river flow

Bob Dylan, in Watching the River Flow

מה עובר עלי 

אין לי הרבה מה לומר

אור היום מתגנב מבעד לחלון

ואני עדיין בתוך בית הקפה הלילי הזה

מסתובב הלוך ושוב תחת הירח

למקום בו המשאיות מתגלגלות לאיטן

לשבת על הגדה החולית הזאת

צופה במי הנהר הזורמים

בוב דילן ב"צופה במי הנהר הזורמים"*

מצד אחד, יש בעיות לא קטנות עם ציטוטים ורבות דובר על כך על ידי חכמים ממני, לרבות בעיית ה"הוצאה מהקשר" ובעיית "הידע המושאל". מצד שני, "מי הנהר זורמים" ולא ניתן להתעלם מכך שכולנו נוטלים חלק בזרימה הזאת, אם נרצה או לא נרצה. כפי שאמר השל, תוך שימוש בדימוי אחר :

Knowledge  - like the sky - is never private property.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 136^

ראיתי ושמעתי השבוע - שבוע  של חנוכה - דברים על האור הגנוז. הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ דיבר על כך.  ראו ב

http://www.bac.org.il/Cycle-of-the-year/article/vyhay-avr-ktaa-mtvch-haspr-avrym-mat-harb-aadyn-abn-yshral-shtyynzltz.

גם תמר ביטון, ראש מדרשת באר דברה על כך, בטקס לציון עשרים וחמש שנה לעמותת עתיד במדבר. שני המוסדות ממוקמים בירוחם. ראו בגוגול.

על כל פנים, האור הגנוז, הוא מה שמחבר בין התהיות הפותחות בנושא הכללי של שימוש בציטוטים לציטוט עצמו, הפעם.

אומר הרב שג"ר במאמר שנקרא "מחלוקת וצמיחה" מתוך הספר "לוחות ושברי לוחות" ( הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר) בעמ'  391 - 392 :

"לפי שיטת האריז"ל, הקב"ה צמצם את עצמו כדי לאפשר לעולם להיות נברא, להיות נפרד ממנו. לפני הבריאה מילא האור האלוקי את ההוויה כולה, את החלל כולו. רבי נחמן ממשיך ומסביר את עניין המחלוקת בין החכמים.

ניתן להסביר את הדברים בעזרת תובנה השאובה מהפילוסופיה של לייבניץ. <הערת שוליים מס' 10: ראו א' וינריב מרציונליזם לאמפיריציזם: מגמות בפילוסופיה של המאה ה17 וה 18 תל אביב תשנ"א, יחידות 9-12, עמ' 164 -170.> בדרך כלל אנו תופסים  את החלל כמעין מכל שבתוכו נמצאים הדברים. אולם לייבניץ טוען טענה הפוכה: החלל הוא המרווח בין העצמים; המרחק ביניהם יוצר את החלל, ולכן החלל איננו כלי קיבול הקודם לדברים, אלא הרווח המכוּנן על ידם; לכן איננו יכולים לתאר לעצמנו חלל שאין בתוכו דבר. החלל הוא תוצאה  של העצמים שבתוכו. לו היה החלל פנוי באופן אבסולוטי, הוא לא היה קיים.

באופן דומה מסביר רבי נחמן את המחלוקת. בכך הוא הופך את המחלוקת לעניין מטאפיזי; היא זאת שבוראת את העולם. המחלוקת היא היוצרת את החלל הפנוי שבתוכו נברא העולם. הומוגניות מבחינה זו אינה חיובית, היות שהיא מצמצמת את המרחב. ככל שיש דעות שהן מגוונות וחולקות, כך גם מתרחב החלל, ויש מקום בעולם."

חג אורים שמח חודש טוב ושבת שלום
                 ג'ף

^ ראו גם

Wisdom is like the sky, belonging to no man, and true learning is the astronomy of the spirit.

A.J. Heschel, Children and Youth, in The Insecurity Of Freedom. FSG, p. 42

  BOB DYLAN- WATCHING THE RIVER FLOW from Keith Diaz on Vimeo.

הישראליות שלי, עוד ועוד

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשע"ו

גדלתי על סרטים מצוירים. זאת האמת .
יש אומרים שצריך להודות  - לפעמים בפומבי - באמת. יש אומרים שלא.
תיקו.
על כל פנים זו היתה פתיחה לפתיחה.
בקשתי לפתוח אלו דברים ב
eureka.
זו אחת מהססמאות שנטבעו בי מהצפייה בסרטונים
היא מופיעה על המסך כשלדמות בסרטים
מתגלה גילוי - תובנה כלשהי -
בהקשר למציאותו המדומיינת ממילא.
על כל פנים, אני יושב בלילה
ורושם את ה"ציטוט היומי" של השל  - שלאחרונה
הצטרף אליו גם הרב שג"ר  - ופתאום אני מבין שפסקה מסויימת -
מתוך כתבי הרב שג"ר  - יש בה תגובה הולמת
לסרטון אחר; הסרטון המחליא שפורסם על ידי "באמונה" חברה לבנין.
ואני מבין שאני צריך לעבור מהבלוג "לה' הארץ" לבלוג "אלו דברים"
ולהביא כאן את הדברים. ( יש אפילו קשר לפרשת השבוע - ראו דברי רש"י
על שאיפתו של יעקב אבינו לישב בשלווה...)
אומר הרב שג"ר בשיעור  על תורה יד לליקוטי מוהר"ן לרבי נחמן מברסלב "העלאת היראה"
ב"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 164:

"השאיפה האנושית להגיע לביטחון לגבי החיים היא שגויה; יש צד של אי-ודאות בחיים שעלינו לדעת לקבל אותו. המחשבה של האדם הדתי שאם הוא יהיה בסדר, יקיים תורה ומצוות, אזי הוא מבוטח - איננה נכונה. עצם השאיפה לוודאות היא כבר פסולה; היא נובעת מתוך הרצון של האדם לשלוט בחייו ובעצמו, וזו אינה עמדה של אמונה. לכן מה שנכון הוא לשאול רק על הקונקרטיות של חיי - כאן ועכשיו. לא מה צופן לי העתיד, אלא האם יש ערך במה שאני עושה היום. על האדם לשאול - האם ישנו בחייו דבר שגם אם הוא לא יציל אותו מהמוות, הוא עדיין רוצה להמשיך ולאחוז בו."

עוד כמה מילים לסיום.
ידעתי שהשיר של דילן tommorow is a long time צריך להופיע כאן בסיום אלו דברים. חיפשתי גרסה ביו טוב ביודעי שקרוב לוודאי לא אמצא את הגרסה שאני אוהב בביצוע בוב דילן בעצמו. אכן לא מצאתי. ( מטעמי זכויות יוצרים לא ניתן לצפות בארץ ברשת ברבים מביצועי דילן עצמו). אבל מצאתי את הקליפ להלן. לא הכרתי עד כה את הביצוע הזה ועקב ריבוי הקאברים הגרועים לשירי דילן שנמצאים שם בחוץ כמעט ונמנעתי מלצפות בו. ללמדנו שלעולם צריך לשמור על ראש פתוח ולהיות נכון להפתעות חיוביות...




שבת שלום
    ג'ף

נ.ב לאל"ד יום ג'

אלו דברים לבוקר יום שלישי

The pursuit of meaning is meaningless unless there is a meaning in pursuit of man.

A.J.Heschel, Sacred Image of Man, in The Insecurity Of Freedom ,FS&G,  p. 163

In dealing with his disciples, the Kotzker indulged in questioning in order to bring about the shock of intellectual awakening of inward transformation.

A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, pp.  129-130

היום יום שלישי בשבת שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש

א מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. ב עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה. ג שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. ד פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ. ה לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ. ו אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. ז אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ. ח קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם. (תהלים פב,)

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ו (חלק א)

אלו דברים הפעם מכיל שני חלקים. הרוד רנר הוא בחלק הראשון. באופן די אקראי בחרתי להוסיף כאן הערה בענייני דיומא שאולי מקומה בחלק ב. על כל פנים, לפרשת ינון מגל ישנה פוטנציאל לשמש מנוף לשינוי חיובי בכמה מישורים בשיח הציבורי : בנוגע ליחסים בין "דוסים" ל"חילוניים"; בשיח הפנימי בתוך כל אחד ואחת מאתנו ובתוך הציבורים השונים בתוכנו; בנושא השיח בפייסבוק ; בנושא היחסים "בינו לבינה". אני לא רואה בזה פוטנציאל לשינוי חיובי בשיח  בהקשר ל "ימין" ו"שמאל".
ימים יגידו.
אתם מוזמנים לעבור לחלק ב.
שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ו (חלק ב')

"בוקר. חמה של שלהי-אב בערה כאש אוכלה. תר פרופ' השל פינה מצלה בגן הבית שבירכתי ירושלים והיה כמשיח צערו עם עצמו על שיהודים הבאים מארץ ישראל לאמריקה אינם רואים ענין להתקרב אל חכמי ישראל ולסופריו.

תלמידים מישראל השוהים שם מתרחקים מן הציבור היהודי, פרט לבודדים.' אלה מבקשים יותר אחר אמריקה מאשר אחר יהדות אמריקה'.

אמרתי להמתיק נימת העצב שבדבריו: ' אל נכון מצויים חכמי-ישראל שבאמריקה בקשרי אגרות ומכתבים עם חכמי ישראל וסופריו ועתונים וספרים הבאים מן הארץ תחליפין הם לגרש  את הבדידות'.

הפטיר איש שיחי: ' אדם כמותי מתקשה בחליפת מכתבים, וכשאני לעצמי הריני רוכש ספרים עבריים לרוב המופיעים בישראל'. אלא שאף  בכך אינו רואה קורטוב של נחמה.

רגע שתק. נתן בי עיניו הטובות, רחומות ונוגות, ואחר העיר בנחת, ודבריו השרו אוירה של רגיעה והשקט והתמזגו באיוושת הרוח: ' יקרים לי בני ירושלים. יודעים הם לקרב, להשרות אינטימיות אף בפגישה ראשונה'. וכאורג מחדש הגיגים, שנקטעו מחמת ענין של מה בכך, הוסיף ואמר: ' אל נכון תשמח מאוד לשמוע שזיקת יהודי ארצות-הברית לישראל עמוקה עד מאוד, יותר מכפי שאפשר לשער, נכס נפשי זה מן השרידים שנותרו, מאחדים כל שכבות העם'. 

- ומה הפלא ? - אמרתי - יהדות זו מתערטלת מכל ערכי היהדות, ולא נותר לה עתה אלא היאחזות בישראל כבתקותם האחרונה.

- ולא היא - אמר פרופ' השל - לזיקה זו משמעות עמוקה יותר. ישראל יקרה ליהודי ארה"ב מאוד, והם רואים בה ערך גורלי מקודש, להוציא אותם מעטים שונאי-ציון. תקומתה של ישראל - תקומת העם כולו היא. אותה זיקה רגשית היא, אמוציונאלית, אלא שלא על רגשות בלבד יחיה האדם. כשם שחובת ישראל להשפיע על הגולה כך חובת יהודי הגולה להשפיע על המדינה. על יהודי הגולה לא רק לקבל, אלא אף לתת. לא יכון בדק-בית בתפוצות בלי התקשרות בארץ-ישראל, בלי אוירה דארץ ישראל. וחובות היחיד בתפוצות - משמע לא רק לתת, אלא גם לקבל השראה מציון, אמונה מציון."

הדברים דלעיל לקוחים מהספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פנחס פלאי ,הוצאת אוניפרס ירושלים , מתוך השיחה הראשונה בין השל לא"ח אלחנני בעמ' 28 - 30.



התמונה של קלינט איסטווד בראש "אלו דברים" והסיפור להלן הם ה"שרידים היחידים" מגרסה קודמת של אלו דברים שנפסלה לפרסום.

אחד הפוסטים שראיתי השבוע בפייסבוק, פוסט שמקורו כנראה בארה"ב מביא סיפור  מתוך המהדורה באנגלית של ספרו של מרטין בובר "אור הגנוז" (חלק ב) תחת הכותרת (באנגלית) : "מדוע הקב"ה ברא אתיאסטים ?" חיפשתי ומצאתי את הסיפור כפי שהוא מופיע במהדורה בעברית של הספר. מדובר בסיפור שמיוחס לרבי משה לייב מסאסוב. "שאלו לרבי שמחה בונם מפשיחסה: 'האם ידע הרבי מימיו צדיק שלבו היה שבור ושלם גם יחד?' השיב רבי בונם: 'צדיק כזה ידעתי: רבי משה לייב מסאסוב'." והנה הסיפור לפניכם:

"אמר רבי משה לייב: אין מידה ואין כוח באדם שנבראו לבטלה. וגם כל המידות המגונות מתעלות לעבודת השם. כך, למשל, הגיאות: כשהיא מתעלה היא נהפכת לגאון הלב בדרכי השם. אבל מפני מה נבראה האפיקורסות ? גם היא יש לה התעלות בפעולת העזרה. כי אם בא אליך אדם ודורש ממך עזרה, אל תסתפק בדבר-שפתיים ואל תאמר לו: השלך על השם יהבך, אלא עליך לפעול, כאילו אין אלוהים, ובכל העולם אין מי שיוכל לעזור לאדם זה, אלא אתה בלבד."

שבת שלום
     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ו

באחד הביקורים שלו בארץ, נפגשו השל והרב דר' פנחס פלאי לשיחה. שאל אותו פלאי:

"האם באמת האדם אינו לבדו ?

 האם בחיפוש הזה של אלוהים אחרי האדם, כאשר הוא שואל אותו תמיד כדבריך את השאלה ששאל את האדם הראשון 'איֶכה ?' - האם הוא מוצא אותו ? ואיך ימצא אותו ? או : איך ימצא האדם את הדרך לאלוהים הקורא אליו ? איך מגיעים לאמונה בדור שסימנו משבר באמונה ?

פרופ' השל:

'השאלה שאתה שואל היא שאלה מאד חשובה, חיונית. ואינני רוצה חס ושלום למעט בדמותה אם אשיב עליה במילים קצרות, כי הזמן מצומצם. אני רק רוצה להציע מספר הנחות :
כשמדברים על אמונה צריכים להבדיל בין אמונה לעיקרי אמונה. רוב בני אדם אינם מבדילים  את ההבדל החשוב הזה. עיקרי אמונה משמע: דברים שאדם מאמין בהם. אמונה משמע: איזו התרחשות פנימית באדם. דומני שקודם כל עלינו לברר את משמעותה של האמונה ועל זה עלי להוסיף שיש שעושים עוולה ממש בכך שמצמצמים את האמונה לדבר מאד צר. לאמיתו של דבר אמונה היא יחס וזיקה, היא פרספקטיבה לכל המציאות קודם כל, ואחר כך זיקה למי שלמעלה מהמציאות הנראית לעינים. הייתי רוצה לברר קודם כל את הזיקה למציאות לאור האמונה. אם האמונה היא פרספקטיבה - מה משמע פרספקטיבה מיוחדת ? בימי הביניים למשל, האמינו בני אדם שהאדמה עומדת במרכז הקוסמוס. היום אין בני אדם מאמינים שהאדמה היא במרכז הקוסמוס. אבל כן מאמינים שהיחיד, האדם עצמו, עומד במרכז החיים, במרכז הקוסמוס. מכאן, כשאדם מביט בעולם, במציאות, אינו רואה בו אלא חומר לנצל אותו, הזדמנות להנאה. אינו מרגיש ביופיה, בגאונה ובמסתורין  של המציאות.'

פלאי:

זאת באמת הבעיה. אדם שאינו מרגיש, אדם שאיבד את החוש הזה לאמונה, האם צריך להתייאש ממנו או שיש דרכים לעורר בו את החוש הזה ?

השל: 

           'הייתי אומר שיש צורך בחינוך לאמונה והדבר הזה חסר לגמרי בחיים בישראל, לגמרי חסר. אין אמונה באה ממילא, מעצמה, יש צורך במאמץ רוחני, בחינוך. אין אדם יושב ושותק וחושב: מה אני רואה ומה אני שומע. כשהוא יוצא החוצה, אינו מרים את עיניו כדי לראות מי ברא אלה. הוא מסתכל בעולם באופן של פרוזה, כדבר שבשיגרה, אבל לאמיתו של דבר, אין המציאות שיגרה. כל רגע הוא מאורע. אם אדם אינו יודע איך להתגבר על השיגרה שבמחשבה, על השיגרה שבהסתכלות , לעולם לא יגיע לידי אמונה.

אמונה משמעותה אינה חזרה על דברים שאדם שומע מפי אחרים. אמונה באה מתוך מעיינות הפתוחים בלב האדם הפתוח למציאות. אני תמיד אומר שהיחס שבו אני מתייחס לשולחן זה, למשל, קובע כבר את היחס שבו אתייחס לדברים נצחיים, לדברים המביאים אותי לריבונו של עולם.'"

בהמשך פלאי  שואל את השל שאלות מתבקשות מדברים אלה, אך נפסיק בשלב זה כאן. מעניינת ההתייחסות לשלחן - מוטיב שמופיע גם בדברים קיומיים שכתב צ'סלוב מילוש. חיפשתי זה עתה ב"אלו דברים" קודמים ומצאתי גם התייחסות לדברי מילוש הנ"ל ולהפתעתי מצאתי גם את תמליל הראיון הנ"ל בין השל פלאי. (אלו דברים לראש השנה תשע"ה).
הראיון נערך, כפי הנראה, בביקורו של השל בארץ בתחילת 1972, שודר בטלויזיה הישראלית ותמליל ממנו פורסם בספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בהוצאת אוניפרס, עמ' 70 - 71.

שבת שלום
     ג'ף

חלף פייסבוק

מאוחר מדי בלילה
נפגשו שלושה שירים
חשובים בבר בפריז








מאוחר מדי בלילה
שלושה שירים חשובים
נפגשו במדבר

מחוץ לירוחם
בליל ירח מלא
כלבים נובחים

שלושה שירים
חשובים נושאים
את ניגונם

בתוכם
בלילה
במדבר

אחרי
פריז
לפני

הטבח
הבא.

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ו

אחת הנקודות המשותפות להשל ולשג"ר היא ההכרה בחיוניותה ובחשיבותה המכרעת של שאלת היסוד. שאלת היסוד שנשאל האדם; השאלה הטבועה בעצם מציאות קיומו עלי אדמות
אשתדל להדגים זאת באמצעות עיון בקטע להלן מתוך שיעור על תורה נז מתוך כרך ב' לשיעורים על ליקוטי מוהר"ן. בשבוע שעבר עיינו בפסקה מתוך שיעור על תורה א בליקוטי תנינא ואמרתי בסוף הדברים שם, שיהיה להם המשך. ואכן הדברים שלהלן מהווים המשך לאלו דברים משבוע שעבר.
אומר הרב שג"ר* :

"אדם צריך להסתכל על חייו מפרספקטיבה של הנצח, מתוך נשימה ארוכה. לרוב האדם נמצא במצב של הסתר; הוא חי את חייו באופן סתמי, מתוך תענוגות חולפים. הסתכלות על החיים מפרספקטיבה של נצח תאפשר לנו להשתחרר מההסתרה. אין מדובר רק בהסתכלות שכלית אלא בשינוי ההתייחסות הפנימית. עלי לשאול: איך אני חי את חיי ? האם אני הולך לקראת משהו ? אל מטרה כלשהי ? האם המטרה הזו ראויה ? כשיש לנו מטרות בחיינו, הן בדרך כלל באות לספק צרכים קונקרטיים, מיידיים, חברתיים-גשמיים ורוחניים. חיים המונחים על ידי צרכים יהיו תמיד סתמיים. אבל היכן היא המטרה הנצחית שהיא מעבר למיידי - מה אני רוצה לעשות בחיי ? איך מה שאני עושה קשור לתכלית הנצחית של הבריאה ? איך הוא מקדם את רצונו של הקב"ה, כפשוטו ממש ? האם אני עושה את רצונו של בורא עולם (באיזה אופן שלא נבין מהו רצונו יתברך)? האם אני צועד ומצעיד אחרים בכיוון שאותו רוצה הקב"ה ? כל השאלות הללו מחייבות מאדם הרוצה להתמודד עמהן נשימה ארוכה, הקשבה והסתכלות סבלנית. האדם צריך שתהיה לו  נגיעה בנקודה העמוקה של חייו, ואין פלא שרבי נחמן מדבר כאן על תוכחה, כי כדי לצאת מההסתר הכפול נדרש משהו שיזעזע את האדם ויוציא אותו מתוך ההסתכלות קצרת-הטווח."

ולסיום וכהמשך ישיר לדברים אלו:



 חודש טוב ושבת שלום
          ג'ף

*בעמ' 222-223 שם

פרומו לאלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ו

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ו

בספרו האחרון של השל באנגלית ("להט לאמת" -טרם תורגם ), אומר השל שכאשר קרא בכתבי קירקגרד - "הדברים נשמעו לו מוכרים". דברי קירקגרד הזכירו לו דברים שלמד בנערותו מפי חסידי הרבי מקוצק.
תחושה דומה היתה לי לאחרונה כשקראתי בדברי הרב שג"ר. הדברים נשמעו לי מוכרים והבנתי שדברים דומים קראתי אצל השל.
מצד אחד שני ההוגים הללו שתו ממימי אותו המעיין  - מעיין החסידות ולכן אין להתפלא שמוצאים קוי דמיון בהגותם. מצד שני  - הרב שג"ר הוא מאד ישראלי ובהשוואה אליו השל הוא מאד אמריקאי.  בעבר נטיתי כ"דור שלישי לאמריקאים", "להמעיט" ב"אמריקאיות"של השל; הוא הגיע לארה"ב רק בשנות השלושים לחייו, דיבר אנגלית במבטא יידשאי כבד, "לא אהב בייסבול" ושורשיו היו בוורשה ובמדיבו'ץ לא בטי נק ניו ג'רסי, שיקאגו אילינוי, או אפילו ניו יורק.  יחד עם זאת באופן די מפתיע, הפך השל בשנות הששים של המאה הקודמת  (ובשנות הששים שלו גם כן), לאייקון אמריקאי. בצדק לדעתי . הוא גילם בדמותו הציבורית לא מעט תכונות אמריקאיות מובהקות כגון אינדווידואליזם, אידיאליזם, תמימות, והכרה בערך המקודש של שוויון בין בני אדם ללא הבדל  מין, דת  או גזע.
למקורות לעיון בדברי הרב שג"ר בנושא אמונה שמניתי באלו דברים לשבת פרשת בראשית, אני רוצה להוסיף את שני הכרכים של "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן". חלק ב' יצא לאור בהוצאת מכון כתבי הרב שג"ר שליד ישיבת שיח, לא מזמן והגיע לידי לאחרונה.
על ליקוטי מוהר"ן ראו בhttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%22%D7%9F
אני רוצה להפנות לשיעור על תורה א תנינא שכותרתו "מלכות ה' ומלכות האדם"
אני מבקש לעיין יחד אתכם בדברי הרב שג"ר שבשיעור הזה. תוך כדי כתיבת הדברים, אני רואה שמבחינת אילוצי הזמן שעומד לרשותי אאלץ לקצר ולעשות את העיון הזה בהמשכים.
הנה קטע אחד מהשיעור מעמ' 360 שם:

"בכדי שמלכות ה' תופיע בעולם עליה להתממש לא מבחוץ, אלא לחדור אל האדם מבפנים: המלכות דורשת קבלה מרצון, כדברי התפילה: 'ומלכותו ברצון קבלו עליהם.' הבחירה המצופה מעם ישראל היא לרצות בבורא, להמליך את הקב"ה ,ולא רק לחיות בתודעה שהוא שליט בעל כורחם. מבחינה זו המלכות אינה ניגודה של החירות, אלא דווקא מימושה המלא. מלכות אינה הפעלת כוח ועוצמה, לא על אחרים וגם לא על עצמי. הפעלת כוח מנציחה את הפער בין השולט לנשלט ולכן איננה מלכות אמתית. כך לדוגמא, אב הגוער בילדיו וצועק עליהם אינו מבטא בכך מלכות כלפיהם, אלא חולשה. בשלב מסוים ימצאו הילדים את הדרך לברוח, וממילא הצעקה איננה  יוצרת שלטון אמתי של האב עליהם."

המשך, אי"ה, יבוא.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים ליום שני בשבוע של שבת פ' חיי שרה תשע"ו

חדשות רעות תמיד  - או לעיתים - שולחות אותי לשיר הבא  - שמתחיל במילים  bad news bad news came to me where I sleep



לפני שהגעתי הביתה, כאשר צעדתי לעבר הרציף של קו 58  בתחנה מרכזית בבאר שבע, בחלפי ליד שני מג"בניקים ישובים על גבי  שני סוסים  -  בעודם מצטלמים עבור תייר סיני - שרתי לעצמי את השיר הבא,



רבי נחמן יש לו דברים מעניינים לומר על כוחן של מגינות, אבל האמת אין לי מצב רוח לנוכח המצב. וגם דילן לא ממש עוזר.

אני חושב שאאזין לשיר אחר של דילן - שיר קלאסי שיש בו ניחוחות של רבי נחמן , ביצוע מתוך הקונצרט לציון שלושים שנות פעילות של דילן שנערך בני יורק לפני למעלה משני עשורים

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ו

ייתכן ואפשר לשמוע הדים בשיר שלהלן לסיפור גירוש הגר וישמעאל שמופיע בפרשת השבוע. ייתכן ולא.
על כל פנים, משהגעתי, אחרי שבוע עמוס במיוחד ליום חמישי בלילה, ויותר נכון ליום ששי לפנות בוקר, בלא טיוטות של אלו דברים, אך עם "מסר פנימי חזק" שהופיע לפני כמה שעות -מעין "דחף לאו בר כיבוש"-  שהגיע אלי מהשיר שלהלן - כאומר: "ג'ף אני מופיע אצלך השבוע באלו דברים" - מה יכולתי לעשות ?
מדובר בשיר של צ'ינוא אצ'בה. באנגלית נקרא השיר Refugee Mother and Child "אמא פליטה וילד"*.
הנה השיר (בגרסה באנגלית ובהמשך בתרגום שלי) :

Refugee Mother and Child

No Madonna and Child could touch 

that picture of a mother’s tenderness 

for a son she soon would have to forget.

The air was heavy with odours 

of diarrhoea of unwashed children 

with washed-out ribs and dried-up 

bottoms struggling in laboured 

steps behind blown empty bellies. Most 

mothers there had long ceased 

to care but not this one; she held 

a ghost smile between her teeth 

and in her eyes the ghost of a mother’s 

pride as she combed the rust-coloured 

hair left on his skull – and then ; 

singing in her eyes – began carefully 

to part it … In another life this 

would have been a little daily 

act of no consequence before his 

breakfast and school; now she 

did it like putting flowers 

on a tiny grave. 

         -   Chinua Achebe

שום מדונה וילד לא ישתוו

לרכות אֵם עבור בן

שעוד מעט היא תצטרך לשכוח

כבד האוויר מריחות

של שלשול ילדים לא רחוצים

עם צלעות ריאה שדופים וישבנים

מיובשים, נאבקים בצעדים

מדודים אחר קיבות ריקות ונפולות. רוב

האמהות חדלו מזמן 

לחבק, אך לא זאת; חובקת

חיוך רפאים בין שיניה

ובעיניה רוח רפאים של גאוות

אם, בסורקה את מה שנשאר על גולגלתו

מהשיער האדמוני - ואז מזמרת

בעיניה - סורקת וסורקת...ביקום אחר

היה זה התרחשות 

יום-יומית לא משמעותית עובר

לארוחת הבוקר

שלו טרם יציאה לבית הספר; כעת

עשתה זאת כמניחה פרחים

על קבר קטנטן. 

לראיון קצר עם צ'ינוא אצ'בה ראו:

שבת שלום
     ג'ף


* מצאתי את השיר ברשת בשתי גרסאות שונות, תחת שני שמות שונים. איני יודע איזו מהן נאמנה יותר למקור.

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ו

דר' מיכה גודמן ( אין קשר משפחתי) מפרסם סדרה של שלושה מאמרים בעיתון מקור ראשון שמטרתן "לאתגר" מחדש את הציונות הדתית. בינתיים התפרסמו שניים מתוך השלושה ( ייתכן והשלישי יפורסם בשבת זו). כששוחחתי על כך עם חבר בשבת שעברה הוא שאל אותי: " מיכה גודמן רואה עצמו חלק מהציונות הדתית ?"
"וואלה" אמרתי  לעצמי. הנה חץ ללב הענין. אין ביקורת חברתית אפקטיבית אלא אם היא באה מתוך אותה החברה שמבוקרת. השל אמר פעם : "ביקורת נבונה לעולם מתחילה בביקורת עצמית".
אני מביא את הדברים הללו בהקשר למעשי הלינץ' שביצעו יהודים השבוע  בהבטום זרהום ז"ל. הבטום זרהום ז"ל לא נורה ולא הוכה בשכבו על רצפת התחנה המרכזית בבאר שבע מתבוסס בדמו כי היה אריתראי. הוא נורה והוכה כי חשבו שהוא מחבל. ומדוע חשבו כי הוא מחבל ? כנראה שרשת של טעויות, באותה שרשת בהחלט עובדת היותו שחום עור שיחק תפקיד.  לו אני הייתי שם, עם הכיפה שלי והמראה המרושל שלי  עם הציציות בחוץ אני מניח שהמאבטח לא היה יורה בי וגם אם כן ככל הנראה האנשים מסביב לא היו בועטים בי ומקללים אותי בשכבי מתבוסס בדמי. אבל הבטום זרהום ז"ל היה שחום עור, צנום, ולא חבש כיפה ולא בצבצו ציציות מחולצתו. אני לא רוצה לדון בכאן באפשרות של מה היה קורה אילו היה חובש כיפה וציציות....
אני לבן והוא היה שחור. האם זה רלוונטי ?
והאם זה באמת רלוונטי שחשבו שהוא היה מחבל ?
האם מותר להתעלל לגדף ולקלל מחבל ששוכב פצוע מתבוסס בדמו ?
אני לא שואל - וכאן אני מגיב לשיחה שניהלתי בפייסבוק עם חבר פייסבוק - אם התנהגות כזאת היא טבעית בנסיבות של עיצומו של פיגוע. אני שואל האם התנהגות כזו היא מותרת ?
זוהי שאלה מוסרית ואף דתית. זו אחת השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו בעקבות הארוע השבוע. אני מבקש להציע כאן שהדיון בשאלה הזאת הרבה יותר חשוב מהשאלה אם להעמיד את "מבצעי הלינץ' לדין פלילי."
המשפט הפלילי הוא כלי חזק, אך הוא איננו תמיד אפקטיבי. ראו, בין השאר, הדיונים סביב משנה ט במסכת סוטה:"משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה...משרבו המנאפים פסקו המים המרים."
בשיחה שקיים עם סטודנטים באחת האוניברסיטאות בקליפורניה בשנת 1968, הקדיש השל את השיחה לשאלה "מיהו אדם ?" השל טען בפני הסטודנטים  - והשנים הם שנים סוערות של מהומות סטודנטים והתנגדות למלחמת ויאט נאם ועוד - כי השאלה החשובה ביותר שניצבת בפני החברה האמריקאית דאז היא "מיהו אדם ?" רבות תהיתי ושאלתי עצמי לפשר חשיבותה של שאלה זו. האמנם זו שאלה חשובה ? האם זו השאלה חשובה בהא הידיעה ?
האם השאלה הזאת רלוונטית לנו  - לחברה היהודית הישראלית  שיושבת כאן בציון בשלהי שנת 2015 ?
המשך יבוא*

שבת שלום
     ג'ף

*צריכים אמנם לברר את טיבה של השאלה, את משמעותה ואת גדריה; לא צריכים לעשות את זה דווקא  עכשיו. כפי שכתבתי כאן לפני שבועיים, זו אחת השאלות שבכוונתי לעסוק בהם השנה ב"אלו דברים". אני בכוונה לא שואל את השאלה, על פי הרישא לדבריי לעיל, האם שאלת מיהו אדם ? רלוונטית לחברה הערבית הישראלית ? לחברה הפלסתינאית ? יש עוד ועוד שאלות שמסתעפות מהדברים לעיל...אני מקווה שיהיה זמן לעסוק בהם בעתיד.

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ו

 זו הגרסה הרביעית

א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.  {פ}

ב        עֵת לָלֶדֶת,        וְעֵת לָמוּת;
          עֵת לָטַעַת,        וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
ג        עֵת לַהֲרוֹג        וְעֵת לִרְפּוֹא,
          עֵת לִפְרוֹץ        וְעֵת לִבְנוֹת.
ד        עֵת לִבְכּוֹת          וְעֵת לִשְׂחוֹק,
          עֵת סְפוֹד         וְעֵת רְקוֹד.
ה        עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים,        וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
          עֵת לַחֲבוֹק,         וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
ו        עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד,
          עֵת לִשְׁמוֹר        וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז        עֵת לִקְרוֹעַ        וְעֵת לִתְפּוֹר,
          עֵת לַחֲשׁוֹת        וְעֵת לְדַבֵּר.
ח        עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא,
          עֵת מִלְחָמָה        וְעֵת שָׁלוֹם.  {פ}*

לעניות דעתי אנחנו, בין שאר העתים הרלוונטיות לעיל  - נמצאים בעת לחשות. אני ו"אלו דברים" בכל אופן נמצאים שם.

שבת שלום

    ג'ף

*http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t3103.htm

עוד במלחמת השפיות נגד טירוף

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ו (לפייסבוק)

יצאנו ממצרים. לא. יצאנו מירוחם. נחתנו בניוארק, ומשם הגענו לברוקלין. במשך שבועיים היינו "על הקו" בין ברוקלין לבין מנהטן. שני עולמות, בעצם שלושה כי גם חצינו את ההדסון וראינו את הטבע שבו שוכן העיר, את הטבע שנותר מתוך הטבע שלא נהרס, (להוציא את סנטרל פארק *), לטובת בניית המגהלופוליס. על כל פנים, חזרנו מהטירוף השקט, הקודח של העיר הגדולה לטירוף הרועש האלים והמאיים של המזרח התיכון. גל החום הלוהט של הקיץ הבשיל לגל הטרור הנוכחי; מרק סמיך, מבעבע, לא טעים ומסוכן, של שני עמים, בני יצחק ובני ישמעאל "האוחזים בטלית" וטוענים לבעלות בלעדית על חבל ארץ זו - ארץ ישראל. לקראת שבת פרשת בראשית נישא תפילה אחת, תפילתו של אביו של יהודה עמיחי שביקש להוסיף שניים לעשרת הדיברות: הדיבר האחד-עשר : "לא תשתנה" והדיבר השנים-עשר : "השתנה תשתנה".^
שבת שלום
ג'ף
*הפארק בעצם שוקם ואיננו בחינת הטבע כפי שהיה עת עגנו אנשי העולם הישן על חופיה הסלעיים של "העולם החדש"
^ראו יהודה עמיחי "מלון הורי" בקובץ "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, עמ' 58

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ו

גלגל השנה - "קיץ חורף סתיו אביב" - ועימו התחלה נוספת של מחזור קריאת ספר התורה בפרשת בראשית, מציבים בפנינו שאלות רבות. שאלות ישנות ושאלות חדשות.
שאלה אחת, הראשונה בעיני, היא: מה החידוש בזה ? בלשון ימינו יכולנו, לכאורה, לומר "been there done that". אבל לא.
אינטואיטיבית,  אנחנו מרגישים בחידוש. מהו ?
לא רק שאין תשובה אחת לשאלה זו, אלא שהתשובה עליה היא רב גונית ואישית. אין עליה תשובה אחת וגם לא תשובה פשוטה.
מה החידוש שמציבה בפנינו פרשת בראשית ?
כעת - אני  פונה לקוראיי הקבועים של אלו דברים. השנה יהיה חידוש במתכונת של אלו דברים . אתם יושבים ?
אני מתכוון להתמקד השנה.  על כל פנים אנסה להתמקד.
והמיקוד מבקש להיות בשני נושאים ובשלושה הוגים, תוך כדי בחינת יחסי הגומלין בין שני הנושאים ושלושת ההוגים בהקשר למה שקורה היום בחברה הישראלית.
הנושא האחד הוא : האמונה  -מה טיבה ? מה משמעותה עבורי ?; הנושא השני הוא: "מיהו אדם ?".
שלושת ההוגים הם: ישיעהו ליבוביץ , הרב שג"ר ואברהם יהושע השל. אחד מחידושיו של השל היה ש"התנ"ך איננו ספר על אלוהים, זהו בעיקר ספר על האדם". זה נותן במקצת רקע לשאלה - שהשל ראה בה אחת השאלות המרכזיות של התקופה - "מיהו אדם ?".
הקשרים כאלו ואחרים לפרשות השבוע , כמו גם ליצירתו של בוב דילן, אביבה זורנברג ושיימוס היני, ימשיכו, אני מניח, להיות ברקע;  בחלק הראשון של השנה, לכל הפחות, הכוונה היא כאמור  להתמקד [לנסות להתמקד :-)].
מבחינת "מקורות" ל"אלו דברים" בראשיתה של שנה זו :
בבירור סוגיית האמונה נעיין,  בפרקים נבחרים שלושה ספרים של השל: אלוהים מבקש את האדם, Man Is Not  Alone וספרו של השל על קוצק שחלק ממנו תורגם  אשתקד ופורסם בעברית. העיון בליבוביץ יתמקד בספרה של נעמי כשר תבדל"א שפורסם במסגרת סדרת האוניברסיטה המשודרת "אמונתו של ישעיהו ליבוביץ". מתוך כתבי הרב שג"ר העיין בעיקר במאמרו "אמונתי" שמופיע בקובץ "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם". העיון בסוגיית "מיהו אדם ?" יהיה בעקבות ספרו של השל בשם זה (ספר שטרם פורסם בעברית).

לכבוד שבת פרשת בראשית נסיים בדברים מתוך ספרו  של השל "קוצק -במאבק לחיי אמת", דברים שמופיעים בפרק ג לספר תחת הכותרת "עוד לא התחלת":

"רוב בני האדם הם 'אומרי אמן'. העולם הוא עולם, והמוח מתאים את עצמו אליו. אפילו אדם בר דעת בדרך כלל מהנהן לפי הקצב. טבעו של האדם מוגמר, התורה חתומה, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לכתוב לה פירוש או פירוש על פירוש.
ר' מנדל, כפי שראינו, סבר שאדם מוגמר הוא תת-אדם, ונראה שהוא אף סבר שעולם מוגמר הוא 'סוף העולם', שלחשוב משמע להימצא בהתחלה, שכל דבר נדרש להיות פתח-דבר. 'סיום' לספר זה תשעה באב; על היהודי להיות 'חתן בראשית'. אפילו במידות, באופיו של אדם, אפשר להתחיל מבראשית ולהתקדם בכוחך שלך.
האמת העמוקה היא שאין דבר בעולם שמגיע לקו הסיום, שתמיד אתה באמצע. אפילו  התורה עוד לא הסתיימה, עוד לא נאמרה עד הסוף."

.... 

....
"האדם חייב להבין שהוא תמיד נמצא בהתחלה, שהוא עדיין יושב בחוץ לפני פתח הכניסה. 'וירא אליו ה' והוא יושב פתח האוהל' (בראשית יח,א). מדוע מוזכר שאברהם אבינו יושב בפתח האוהל כשאלוהים נראה אליו ? - אלוהים נראה לאברהם אבינו דרך קבע, אך אברהם עצמו היה כה פחות בעיני עצמו, עד כי תמיד נדמה לו שהוא עדיין יושב ליד הדלת ולא בפנים."

שבת שלום
     ג'ף

משהו מעניין

אלו דברים לשמחת תורה תשע"ו

האירועים קשים.
חבר כתב בפייסבוק :"צו השעה אחדות העם מול כל הרע עלינו".
הוא צודק, אך לדעתי, בנוסף לאחדות, צריכים אנחנו להסכמה לגבי אי אילו "יסודות קיומנו" כאן במדינת ישראל.
לא ניכר היום שהסכמה כזאת אכן קיימת.
בשעות קשות אנחנו יודעים להתאחד וזה אכן עיקר הדרישה היום. כאשר יעבור זעם יכול להיות שכדאי להתבונן ולעשות לבירור רעיוני לענין היסודות המינימליים הדרושים להישרדותה של מדינת ישראל, קרי התמודדות עם הגורמים המאיימים על קיומה - מבפנים.
ערב שמחת תורה היום ונזכרתי באחת האמירות החסידיות שהשל נהג לצטט :

ישנן שלוש דרגות באבלות: בכי - זוהי המדרגה הנמוכה; דממה - זו גבוהה יותר; שירה - זו הגבוהה ביותר.

חג שמח

   ג'ף

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ו

הטור הזה נכתב לפני הרצח הלילה בשומרון. אחר התלבטות, החלטתי לפרסמו כפי שנכתב  ולהקדיש אותו לזכרם של נעמה ואיתם הנקין ז"ל, ה' יקום דמם.

---------------------------------------------------------------------------------

"האופציה החילונית" ??

לצד הגותו של אברהם יהושע השל, מסקרנת אותי מאד הגותו של הרב שג"ר; "מסקרנת" היא לא בדיוק המילה הנכונה, צריך להיות "מעניינת" או "מאתגרת"

כך לקראת סיום מאמר שנקרא "אמונה בעולם ללא מלך - התבוננות ב'מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו'" אומר הרב שג"ר:

"אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?"

תיכף נעיין בדברים ( שקודמים להערה הנ"ל) אך לפני זה אני רוצה להצביע על אחת הנקודות הדומות בהגותם של השל ושל שג"ר והיא : ההתנגדות לדוגמטיות anti-dogmatism. לא נרחיב על כך כאן וכעת.

ההערה הנ"ל מופיעה ב"פרק" האחרון של המאמר הנ"ל שכותרתו "התודעה הדתית המודרנית".

אומר שם הרב שג"ר:

"   ר' נחמן מנסה לעצב תודעה מתקדמת, שאינה זהה לתודעה החילונית ואף לא לזו הדתית. התודעה שהוא מציג בפנינו היא תודעה שמביאה את הדתיות אל הפאזה הבאה הגבוהה שלה, בכך שהיא משתמשת בכלים החילוניים עצמם.

    התודעה המסורתית מציגה עולם בו המלך הוא חכם והמדינה היא טיפשית. זוהי התודעה התמימה הראשונית, התודעה הדתית המסורתית. התודעה המודרנית המחולנת מציגה את האדם כחכם, הוא הנמצא בה במרכז, ואת המלך כטיפש, או אפילו כלא קיים. ר' נחמן מעצב תודעה חדשה: האדם אמנם במרכז, אולם הוא צריך להמליך עליו את המלך. המצב המחולן אינו יכול להביא את האדם לשלמות פנימית, להביא את בן המלך לשלמות עם עצמו, משום שמצב זה מביא לתחושה שהקיום הינו מקרי, שחיינו יכלו להתגלגל גם באופן אחר לגמרי. תחושה שלא פעם מעיקה עלינו מאחר שאנו שואפים לקיום מוחלט שאיננו אך תלוי נסיבות. לשם כך יש צורך במלך, בשלום של השבת אותו לא ניתן ליצור אלא רק למצוא. תפקידו של האדם הוא להציב את השלום של השבת במרכז ('ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן') וזה מה שמאפשר לו להרגיש בהרמוניה.

    אם לא היה לאדם מלך, הוא היה נשאר בתוך גן הבהלה. בניגוד לאמירה המקובלת כיום, על פיה האדם 'יכול ליצור את עצמו בכוחות עצמו', מלמד אותנו ר' נחמן כי בריאת היש מאין היא יכולת השמורה לקב"ה בלבד. תפקידו של האדם הוא תפקיד יצירתי מאין כמותו ויש לו חופש לברוא, אולם בריאתו הינה תמיד 'יש מיש'. אמנם , תפקידו אינו שולי- האדם בונה את הכלים דרכם יירד השפע האלוהי, ובכך הוא מעצב את השפע האלוהי עצמו; אם הוא לא יבנה את הכלים, השפע לא יירד והשבת לא תהיה במרכז.

    השלמות תבוא דווקא מן המיזוג של שתי התודעות, הדתית והחילונית, כאשר כל אחת מהתפיסות מעלה את חברתה. הגִרסה הדתית טוענת שהאדם  אינו יוצר את הממשות, והגִרסה החילונית טוענת שהוא זה שצריך לכונן את הממשות הניצבת במרכז.

   התודעה החילונית יוצרת מרחב של חופש שמאפשר לנו לשוב אל השבת, אבל לא אל השבת של הכפייה אלא לשבת החופשית. הדתי נמצא במרדף פעמים רבות; חרדות מפני מה שיקרה אם הוא לא יקיים את ההלכה תוקפות אותו. גבולות ההלכה עלולים במצב כזה לשמש עבורו כתריס, או אפילו כמגן, מפני החיים שהמפגש אִתם מצטייר כמאיים. ניתנת כאן הצעה לדתיות גבוהה יותר, דתיות של חופש. אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני  שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?

    החופש מאפשר דתיות גבוהה יותר. אני לא דתי מפני שאני חרד, וגם לא מפני שכך אני הכי נהנה, אלא זהו סוג של אחדות עם עצמי שהוא מעבר לניסיון להוכיח (שזה הכי טוב, שזה הכי מתאים לי וכדו' ).

    האחדות עם עצמי שבהחלטה שאמנם אני מקיים מצוות יכולה להתקיים בתנאי שעומדת מאחורי ההחלטה חירות עמוקה, דהיינו שההחלטה לא מתבצעת מתוך פחדים או כפייתיות. ניסיון ההוכחה וההנמקה להיותי מקיים מצוות הינו ניסיון חיצוני שלא יצלח. בתודעה כזו הזולת לא נתפס כמאיים; אני  אני לא בגלל שאני משווה את עצמי לאחרים, אלא מתוכי, מתוך מי שאני."*

וראו השיחה להלן של דר' חנוך בן פזי.

בשבת קוראים בחלק מבתי הכנסת את ספר קהלת. אחת המסקנות שניתן להסיק מהספר הזה היא, גם כן, התנגדות לדוגמטיות. מה רע בלהיות דוגמטי ? אחת התשובות לשאלה הזו נוגעת לקשב.  המאמין  בדרכו - באופן שמראש סוגר את הדלתות בפני דרכים אחרות - לוקה בחוש השמיעה שלו. ההלכה נפסקה כ"בית הלל" לא משום שהם היו "פתוחים לכל דעה ושאצלם 'הכל הלך'" אלא משום שהיו מוכנים , לצד הדבקות בדרכם, לשמוע, להאזין ואולי כך גם להכיל את דרכם של בית שמאי.

שבת שלום

    ג'ף

* מתוך "חי באמת - חמישה מאמרים מבית 'שיח יצחק' בתורת ר' נחמן מברסלב", הוצאת ישיבת שיח יצחק, בעמ' 33-34

אלו דברים לחג סוכות תשע"ו

"...אני מוצא את הדתיות ואת הפילוסופיות במוסיקה...."
- בוב דילן

וראו

http://jewishcurrents.org/september-26-bob-dylan%E2%80%99s-first-gig-2810

ולסיום בנימה אישית- קיומית, עם קידה לרבי נחמן מברסלב -





חג שמח !
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשע"ו

ראיתי, במהלך יום כיפור, עת עיינתי בספר של א.י. השל , " האדם אינו לבד"  Man Is Not Alone  שהוא אומר שאפשר לראות בתפילת "עלינו" שבסוף התפילות היומיות בימי חול ( ובמרכז תפילות ראש השנה ויום כיפור) כ"המנון הלאומי של העם היהודי".

נזכרתי בזה כשעיינתי בספרו של י ליבוביץ "הערות לפרשיות השבוע", על פרשת האזינו. בין הנושאים שליבוביץ מקדים ואומר שהוא לא יעסוק בהם בדבריו הקצרים על הפרשה הוא ראש השנה. ( בעת עריכת השיחות האלה נפלה פרשת האזינו בשבת שובה וליבוביץ, כאמור, פתח בדברים אגב אורחא על ראש השנה ).
אומר שם ליבוביץ : "הייתי שם עיני, ומשתדל לשים עיניהם של הצופים והמאזינים , לשני קטעים ממחזור ראש השנה : ל'ובכן תן פחדך' ול 'עלינו לשבח' שבהם מתגלמת  בצורה עילאית תודעת האדם בדבר מלכות שמים וקבלת עול מלכות שמים, והציפיה להכרת העולם כולו במלכות שמים, ללא קשר לבעיותיו האישיות של האדם, לצרכיו הטבעיים ואפילו לא לבעיות הספציפיות של עם ישראל."
מיכה גודמן בהרצאה שנתן בפני אחד מהכנסים של "עמותת לשמה" ( עמותה שמוקדשת להנחלת מורשתו של ליבוביץ) מדבר על ליבוביץ ועל השל כמיצגים שתי יהדויות שונות.הוא צודק כמובן, אך על מנת לסבר את האוזן : אצל ליבוביץ אין תיאולוגיה והאמונה היחידה שאפשר לדבר עליה היא אמונה שזהה לקיום המצוות (ועוד - לשמה). אצל השל יש תאולוגיה יהודית  מעבר לקיום המצוות (ועוד איך); למצוות יש תפקיד של אמצעי לקראת מטרה - מילוי משימת האדם להיות שותפו של הקב"ה בקיום העולם.  לעניות דעתי יש גם צד שני למטבע הזה  והוא שיש גם לא מעט נקודות משותפות לשני ההוגים הללו, לצד ההבדלים המהותיים והמשמעותיים ביניהם. מיכה גודמן בהרצאתו - לקראת סיומה - עומד אמנם על נקודה אפשרית משותפת לשני ההוגים     [ שניהם רואים באדם כייצור הנתבע (המצווה) על ידי הקב"ה]. הנושא הזה שווה עיון והתייחסות נרחבים שלא כאן מקומם. אוסיף רק שאחת מן הנקודות המשותפות נוגעת לקשר של הגותם של השל וליבוביץ ליצירתו של הרבי מקוצק. אך בבחינת טעימה ורמיזה ראו בקליפ להלן*.

יום כיפור מאחורינו, החג עוד לפנינו, ואנחנו בתחילת ההתמודדות עם השאלה:  מה - מכל המחשבות על תיקון עצמי שחשבנו לקראת ובמהלך יום כיפור - ממשיך איתנו ?

שאלה מצוינת.

שבת שלום
     ג'ף

* יש קצת שיבושים בסרטון בעיקר בקטע מסוים בדברי הרב אביה הכהן