מתוך "הערות לפרשיות השבוע", ישיעהו ליבוביץ, הוצאת אקדמון עמ' 121:
"בזמן המועט העומד לרשותנו, אני רוצה לעמוד, וגם זה בדרך רמז בלבד, על ענין החוקה הסוציאלית, שבמסגרתה אמורים שני פסוקים מפורסמים, שיש לברר את היחס ואת הקשר - או שמא את הניגוד - ביניהם. בשמיטת כספים נאמר 'כי לא יהיה-בך אביון, כי-ברך יברכך ה' בארץ' וכו'. ובמצות צדקה, בקשר ל'לא תקפוץ את-ידך...פתוח תפתח את-ידך', נאמר: ' כי לא-יחדל אביון מקרב הארץ'. הסתירה בין שני הפסוקים האלה היא מדומה. את 'לא יהיה-בך אביון' אין להבין כהבטחה, אלא כדרישה המכוונת לאדם. מוטל עלינו למנוע מציאות אביון בקרבנו על-ידי קיום מצות שמיטת כספים וכל הדינים האחרים שמשמעותם היא סוציאלית. בלעדי סידורים אלה, שאנחנו חייבים להנהיגם, יתקיים הפסוק האחר:' לא-יחדל אביון מקרב הארץ.' האביון איננו מתבטל מעצמו, ז.א: משטר שיש בו עוני ודלות איננו מתבטל מעצמו, ואף אין להטיל את ביטולו על 'הפותח את ידו ומשביע לכל רצון'. אלא ה' דורש ממנו שנדאג שלא יהיה אביון בקרב הארץ.
הדבר הזה הוא חשוב, משום שממנו יש ללמוד על הרבה דברים, האמורים הן בתורה והן בנביאים והמוחזקים כעין הבטחות למה שיבוא על-כל-פנים. משמעותה של הבטחה אלהית איננה כמו אורקולום אלילי, שמגיד לנו מה יהיה. אילו היה זה ככה, לא היתה בזה משמעות דתית. הבטחה אלהית היא תמיד דרישה המכוונת לאדם: כך צריך להיות. כך הובן עניין ההבטחות הנבואיות ע"י תוספות, תעודה גדולה של היהדות הרבנית, כ-2,500 שנה לאחר מתן תורה, ומשמעותו עמוקה מאד מבחינה אמונית דווקא:' אין נביא מתנבא אלא מה שראוי להיות' - ואין בזה ערובה שכך יהיה. דברים אלה אמורים גם בעניין גאולת ישראל ושיבת ישראל. כל זה ראוי להיות אבל אם אכן יהיה דבר זה תלוי, לפחות בחלקו, בנו."
שבת שלום וחודש טוב
ג'ף
"בזמן המועט העומד לרשותנו, אני רוצה לעמוד, וגם זה בדרך רמז בלבד, על ענין החוקה הסוציאלית, שבמסגרתה אמורים שני פסוקים מפורסמים, שיש לברר את היחס ואת הקשר - או שמא את הניגוד - ביניהם. בשמיטת כספים נאמר 'כי לא יהיה-בך אביון, כי-ברך יברכך ה' בארץ' וכו'. ובמצות צדקה, בקשר ל'לא תקפוץ את-ידך...פתוח תפתח את-ידך', נאמר: ' כי לא-יחדל אביון מקרב הארץ'. הסתירה בין שני הפסוקים האלה היא מדומה. את 'לא יהיה-בך אביון' אין להבין כהבטחה, אלא כדרישה המכוונת לאדם. מוטל עלינו למנוע מציאות אביון בקרבנו על-ידי קיום מצות שמיטת כספים וכל הדינים האחרים שמשמעותם היא סוציאלית. בלעדי סידורים אלה, שאנחנו חייבים להנהיגם, יתקיים הפסוק האחר:' לא-יחדל אביון מקרב הארץ.' האביון איננו מתבטל מעצמו, ז.א: משטר שיש בו עוני ודלות איננו מתבטל מעצמו, ואף אין להטיל את ביטולו על 'הפותח את ידו ומשביע לכל רצון'. אלא ה' דורש ממנו שנדאג שלא יהיה אביון בקרב הארץ.
הדבר הזה הוא חשוב, משום שממנו יש ללמוד על הרבה דברים, האמורים הן בתורה והן בנביאים והמוחזקים כעין הבטחות למה שיבוא על-כל-פנים. משמעותה של הבטחה אלהית איננה כמו אורקולום אלילי, שמגיד לנו מה יהיה. אילו היה זה ככה, לא היתה בזה משמעות דתית. הבטחה אלהית היא תמיד דרישה המכוונת לאדם: כך צריך להיות. כך הובן עניין ההבטחות הנבואיות ע"י תוספות, תעודה גדולה של היהדות הרבנית, כ-2,500 שנה לאחר מתן תורה, ומשמעותו עמוקה מאד מבחינה אמונית דווקא:' אין נביא מתנבא אלא מה שראוי להיות' - ואין בזה ערובה שכך יהיה. דברים אלה אמורים גם בעניין גאולת ישראל ושיבת ישראל. כל זה ראוי להיות אבל אם אכן יהיה דבר זה תלוי, לפחות בחלקו, בנו."
שבת שלום וחודש טוב
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה