ישנה דעה, ואלי זו דעה רווחת ואולי זו גם דעה נכונה שהשל וליבוביץ מייצגים "שתי היהדויות שונות"*.
יחד עם זאת, לצד ההבדלים המהותיים בגישתם של השניים ישנם גם לא מעט קווי דמיון בהגותם.
הדברים דורשים עיון, פיתוח והרחבה, ו"עוד היד נטויה" בנושא זה. כמעין הקדמה לדברים, אביא כאן שלוש מובאות, שתיים מהשל ואחת משל ליבוביץ; מובאות שיש בהן אך לרמוז על קווי הדמיון בהגותם של שני ההוגים השונים והחשובים כל כך עבורנו היום.
השל:
"מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית, על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה."
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 92
"תחילת אמונה - מחאה נגד הסילופים, הפסלים והאלילים העומדים לפנינו תמיד, ערעור והתנגדות בעצבים ובתרפים, ביצר העבודה הזרה, בנטייה להשתחוות לצלמים שלא פסקה."
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 93 - 94
ליבוביץ:
" בזה אנחנו נבדלים מגויי הארצות ואין חלקנו ככל הגויים: לא בזה שיש ליהודי שומר תורה ומצוות אריכות ימים יותר מאשר לאדם שאיננו שומר תורה ומצוות, ולא שיש לו יותר נחת בחיים; גם לא בזה שלעם ישראל יש גורל העולה ומשובח מבחינה אובייקטיבית לעומת גורלם של עמים אחרים - אלא בזה שעם ישראל עובד את ה'. ולכן גם בציפיה לעתיד - 'ועל כן נקווה לה' אלוהינו' וכו'^ - לא מדובר בעתידו של האדם היהודי , וגם לא בעתידו של העם היהודי, אלא מדובר שאנחנו מצפים שכל העולם יכיר באלוהים, כשם שעם ישראל ( על-כל-פנים עם ישראל האידיאלי, לא האקטואלי ) מכיר באלוהים. זהו המובן העמוק של המושג הגדול של בחירת עם ישראל. אין זה מענק שהוענק לנו, אלא זו המשימה הגדולה והקשה ביותר שהוטלה עלינו - שה' הוא אלוהינו באשר אנחנו מכירים בו כאלוהינו."
י. ליבוביץ, "הערות לפרשיות השבוע", ישיעהו ליבוביץ, הוצאת אקדמון עמ' 129
שבת שלום
ג'ף
* המונח הוא של מיכה גודמן ( אין קשר משפחתי )
^ דברים אלו הם המשך לפסקה קודמת שם, בו ליבוביץ דן "באחת התעודות הגדולות ביותר...שיש לאמונה ביהדות"..."תפילת" "עלינו לשבח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה