פה ושם חיות בינינו דמויות מופת.
משום מה אין אלה תמיד או אולי אפילו בדרך כלל דמויות מפורסמות וידועות בציבור.
למה זה כך ? זאת שאלה מעניינת.
על כל פנים העובדה שיש בקרבנו דמויות מופת היא עובדה מעודדת.
לעתים קרובות הדמויות האלה ניכרות וזוכות לתשומת לב רק בהסתלקותן.
עם זאת, אם תביטו מסביבכם תוכלו לזהות אי פה אי שם דמות שכזו
ייתכן שהוא אבא שלכם, ייתכן שהוא אחיכם,
ואולי מדובר באמא או באחות.
סימן היכר אחד לדמות מופת - הוא מעשיה, התנהגותה בפכים הקטנים של החיים
במפגשים היום יומיים, בסופר ובתור לאוטובוס או לקופת חולים
בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים אנחנו מספרים לילדים שלנו סיפורים.
סיפורים שעברו את מסננת הדורות ושיש בהם ערכים כללים שהם חשובים בעינינו.
בעצם, ואני אומר את הדברים בעקבות דברים ששמעתי אתמול בלוויה של דמות שכזו, אולי מדובר למעשה בערך אחד יסודי - החסד.
החסד אמנם צריך לדין, כפי שהגוף זקוק לנשמה, וההיפך.
מילים יכולות לבלבל אותנו לפעמים על אף שבלעדיהן גם כן - אי אפשר.
דמויות מופת יודעות איכשהו לחדור מבעד ומעבר למילים.
לדבר בחייהם לאו דווקא במילים, לדבר במבט בעיניים, בלחיצת יד, בחיוך...
מרדכי גפטר הלך מאתנו השבוע
מרדכי היה דמות מופת
יהיה זכרו ברוך
שבת שלום
ג'ף
* טעון הגהה נוספת
* טעון הגהה נוספת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה