ערב פסח תשע"ט, העם היהודי אשר בציון, נלחם על נשמתו.
עם של עבדים משוחררים הפך לאדוני ארץ.
עם שבמהלך מרבית חייו היה נרדף ומדוכא, הוא כיום במעמד של רודף ומדכא, הגם שחלקו חושב - בצדק מסוים - כי עמדה זו נכפתה עליו כהגנה עצמית.
מהי אם כן הנשמה היהודית, שנלחמים עליה ?
כיצד מאתרים אותה ?
האם זו נשמה אחת מונוליתית או נשמה מורכבת ?
כיצד היא באה לביטוי ? מה הם ערכיה הבסיסיים ? המכוננים ?
מהו טיב היחסים הראוי בין יהדות לדמוקרטיה ?
כפי דברי הרב שג"ר שהבאנו כאן בשבוע שעבר ראשיתה של הגאולה בשאלה. "בחסידות לימדו כי שאלת 'מה נשתנה' היא הגורם והתנאי לגאולה: עצם שאלת השאלה הוא זה שיביא ליציאה מהמצר."
המלחמה על נשמת העם היהודי היא מלחמה לא פשוטה.
מצבנו מחייב עיון לא פולמוס; שיח ולא דמגוגיה.
לעת עתה וכחומר למחשבה ראשוני נניח כאן את דבריה של רות גביזון בסיום ספרה "ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: מתחים וסיכויים":
"...חיוני לישראל, למען המשך קיומה, כי תהיה נכונה להכיר בקיומם שווה המעמד של שני השסעים - הפנים־יהודי והיהודי־ערבי - ובצורך הדחוף למצוא פתרונות מספקים לשניהם. חיוני לעשות מאמץ מרבי לחיזוק הזיקה האזרחית השוויונית בין כל האזרחים למדינתם. רק יצירת זיקה אזרחית משמעותית ומכובדת ללא־יהודים תאפשר המשך קיומה של מדינה, שתשמור על זיקה ייחודית ליהדות ותהיה דמוקרטית וצודקת. מוצדק לקיים מאמצים, ברמה הציבורית, לחיזוק הייחוד היהודי ולהעמקתו. עיבוי והעשרה של זהות יהודית תרבותית־היסטורית, היכולה להיות משותפת לשומרי מצוות ולחילוניים - בנוסף להרחבת הזיקה לתרבות הכללית בכל המגזרים - יחזקו הן את הזיקה האזרחית המשותפת והן את תחושת אחדות העם. היום, ניסיון לכפות על העם היהודי כולו תפיסה אחת, אורתודוקסית, של זהות יהודית לא תגביר את אחדות העם, אלא להפך. המבחן של הישרדות העם היהודי הוא מבחן היסטורי מורכב. קיומה של מדינת ישראל חזקה ומשגשגת הוא מרכיב חשוב בתהליך זה. חיוני להבחין באופן מסוים בין מדינת ישראל לעם ישראל, וחיוני להבחין במידה ניכרת בין המדינה לדת היהודית. הבחנות אלה הכרחיות לצורך שימור מידה ראויה של דמוקרטיות, יציבות וצדק כלפי אזרחי המדינה הלא־יהודים. בתנאים המורכבים של הקיום היהודי, הבחנה כזו היא חיונית גם לצורך שיפור יכולתה של ישראל לתרום לשימור ייחודה של זהות יהודית בארץ ובחו"ל."
שבת שלום
ג'ף
עם של עבדים משוחררים הפך לאדוני ארץ.
עם שבמהלך מרבית חייו היה נרדף ומדוכא, הוא כיום במעמד של רודף ומדכא, הגם שחלקו חושב - בצדק מסוים - כי עמדה זו נכפתה עליו כהגנה עצמית.
מהי אם כן הנשמה היהודית, שנלחמים עליה ?
כיצד מאתרים אותה ?
האם זו נשמה אחת מונוליתית או נשמה מורכבת ?
כיצד היא באה לביטוי ? מה הם ערכיה הבסיסיים ? המכוננים ?
מהו טיב היחסים הראוי בין יהדות לדמוקרטיה ?
כפי דברי הרב שג"ר שהבאנו כאן בשבוע שעבר ראשיתה של הגאולה בשאלה. "בחסידות לימדו כי שאלת 'מה נשתנה' היא הגורם והתנאי לגאולה: עצם שאלת השאלה הוא זה שיביא ליציאה מהמצר."
המלחמה על נשמת העם היהודי היא מלחמה לא פשוטה.
מצבנו מחייב עיון לא פולמוס; שיח ולא דמגוגיה.
לעת עתה וכחומר למחשבה ראשוני נניח כאן את דבריה של רות גביזון בסיום ספרה "ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: מתחים וסיכויים":
"...חיוני לישראל, למען המשך קיומה, כי תהיה נכונה להכיר בקיומם שווה המעמד של שני השסעים - הפנים־יהודי והיהודי־ערבי - ובצורך הדחוף למצוא פתרונות מספקים לשניהם. חיוני לעשות מאמץ מרבי לחיזוק הזיקה האזרחית השוויונית בין כל האזרחים למדינתם. רק יצירת זיקה אזרחית משמעותית ומכובדת ללא־יהודים תאפשר המשך קיומה של מדינה, שתשמור על זיקה ייחודית ליהדות ותהיה דמוקרטית וצודקת. מוצדק לקיים מאמצים, ברמה הציבורית, לחיזוק הייחוד היהודי ולהעמקתו. עיבוי והעשרה של זהות יהודית תרבותית־היסטורית, היכולה להיות משותפת לשומרי מצוות ולחילוניים - בנוסף להרחבת הזיקה לתרבות הכללית בכל המגזרים - יחזקו הן את הזיקה האזרחית המשותפת והן את תחושת אחדות העם. היום, ניסיון לכפות על העם היהודי כולו תפיסה אחת, אורתודוקסית, של זהות יהודית לא תגביר את אחדות העם, אלא להפך. המבחן של הישרדות העם היהודי הוא מבחן היסטורי מורכב. קיומה של מדינת ישראל חזקה ומשגשגת הוא מרכיב חשוב בתהליך זה. חיוני להבחין באופן מסוים בין מדינת ישראל לעם ישראל, וחיוני להבחין במידה ניכרת בין המדינה לדת היהודית. הבחנות אלה הכרחיות לצורך שימור מידה ראויה של דמוקרטיות, יציבות וצדק כלפי אזרחי המדינה הלא־יהודים. בתנאים המורכבים של הקיום היהודי, הבחנה כזו היא חיונית גם לצורך שיפור יכולתה של ישראל לתרום לשימור ייחודה של זהות יהודית בארץ ובחו"ל."
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה