"חיי השתנו ללא הכר."

"חיי השתנו ללא הכר. אני מחובר אל מאיה וחיבור זה נוסך בי שמחה נסתרת. נדמה לי שכל השליחויות אינן אלא בשבילה, ובבוא היום אביא לה תמרוקים והרבה זוגות גרבי משי, אבל איך אגיע אליה. הסוחרים מסוחררים במסחר גדול. הם מעבירים את הסחורה בעגלות רחבות, רתומות לשלושה סוסים בלגיים. הכסף עובר מיד ליד ובערב נתפר במעילים. הישישים רואים ובוכים מרוב זעם. אבל הזעם לא יועיל. לא תעקור את הסוחרים מתוך הקדחתנות הזו. גם הנגנים עֵרים

עד לשעות הלילה המאוחרות. נגינתם יחד השתפרה מאוד. היהודים בצ'רנוביץ נדיבים וממלאים את הקערה בשטרות ומטבעות. ר' פנחס הגיע להסכם עם העסקנים ומופיע פעמיים ביום ולפרקים גם בהצגת חצות. סיפור מכירת יוסף זוכה להצלחה רבה. הרחבה גדורה ובפתח מוכרים כרטיסים. ר' פנחס נעזר עתה בשני שחקנים והרחבה נראית כתיאטרון ממש. מנחם העיוור הוא יעקב אבינו, יושב על כיסא רחב, סופג את כל הבשורות הרעות ומחריש. אל תוך הבור, שֶכָּרו לצורך ההצגה, מורידים את יקותיאל הצולע. קולו העולה מתוך הבור חזק ומחריד. הוא אמנם מתחנן על חייו, אך תחנוניו לא בכייניים, יש בהם עוצמה של אדם חסון שנִשבה ומנסה להשתחרר מכבליו."

אהרן אפלפלד, "לַיִש", הזכויות שמורות למחבר וכתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 68