מכתבי יעקב הישיש

" בימים שאין מלים בפי וידי קשות כעופרת, אני קורא מה שכתב הישיש יעקב. כתיבתו לגופו של עניין, בצמצום ובלא אות יתרה.
מתוך הדפים אני למד, כי היה בן שבעים כשהצטרף אל השיירה. אשתו לא היתה עוד בין החיים ובניו הסוחרים הפצירו בו שלא יעלה, אך הוא לא נענה להצרותיהם. תחילה היה בטוח שהדרך לא תארך, והוא יגיע במהרה לירושלים. אך לימים למד על בשרו שהשיירה לא מתנהלת למישרין, העגלונים והסוחרים מעכבים אותה לצורכיהם. הוא ביקש להזעיק ולהתריע, אך האנשים פחדו. אפילו חבריו הישישים, אנשים אמיצים, הפצירו בו, שלא יתגרה באנשי הזרוע. בכאב ובאין ברירה התחיל לכתוב את מאורעות השיירה במחברת. וכך פתח: ' מאז מותו של הצדיק, הסוחרים והבריונים מנהיגים את השיירה, אנשים אטומים וגסים, לא מתפללים ולא לומדים וכל מעייניהם לבִצעם. אינני יודע לאן הם מבקשים להוביל אותנו. שֵם ירושלים מתבזה בכל יום. החלטתי לכתוב את כל הביזיונות שהתנסינו בהם למען ידעו הבאים אחרינו מה נפתלו מעשי אדם.' ובמקום אחר במחברת כתב: ' אדם צעיר נמלט מביתו העולה באש, אבל אנחנו, הישישים, אין בכוחנו לברוח. כל צעד קטן כרוך בייסורים. אנחנו מוסרים בכל יום את התנועות והבקשות לידי אלוהים כדי שהוא יעשה בהן כאוות נפשו. הסתבכנו ואין מוצא. אני מבקש להזהיר את עולי הרגל לבל יתפתו לכל אלה המדברים גבוהה. העולם מלא נוכלים ושואפי בצע, והדרך לירושלים עקובה.'"
אהרן אפלפלד, "לַיִש", הזכויות שמורות למחבר וכתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 24-23