הקורונה תופסת אותי בעיצומה של קריאה בספרו של אפלפלד - לַיִש.
בשבוע שעבר כתבתי כאן שאת המציאות בזמנים כתיקונם לא הבנתי - מכאן שמקל וחומר אין לי כל ציפיה מעצמי להבין את המציאות בשעות משבר.
לַיִש הוא ספר שבמובהק מספר סיפור שהוא משל.
ואלו דברים מגב הספר:
"סיפורה המופלא של שיירת יהודים נודדים העושה את דרכה בעגלות ובסוסים לאורך הנהר פרוּט, שיירת הנודדים כוללת רוצחים, ישישים שומרי מצוות, גנבים כפייתיים, נערה ושמה מאמצה ( אמא !), שאיבדה את שפיותה והיא מובלת בכלוב סגור, סוחרים, חוזי חזיונות, שלישיית נגנים, עגלונים, להקה החוזרת ומציגה גרסאות שונות של סיפור מכירת יוסף ועוד.
לַיִש הוא סיפור אישי מאוד, ועם זאת סיפור שבטי-קולקטיבי. לַיִש הוא גם הדמות וגם הסופר, וגם על יהודי בעידן המודרני. זיכרונות, חלומות וסיוטים פרטיים וקולקטיביים נצרפו כאן יחדיו לרומן סמלי מרשים, מרתק ומלא מיסתורין."
דרכו של משל שהוא ספוג משמעות שעל הקורא למצוא אותה בעצמו, תוך התייחסות ל"סימני הדרך", ל"סמלים", שהניח בפניו הסופר.
יש מי שהגדיר את מפעלו של השל כ"מסע חיפוש אחר משמעות". השל לא היה ואיננו, כמובן, לבד במסע הזה.
אפלפלד העיד על עצמו שהוא עבר את ימי המלחמה, לבד, ביערות אוקראינה כ"בעל חיים זעיר". אלו דבריו במבוא לספר "סיפור חיים":
"במלחמה לא הייתי אני. דומה הייתי לבעל חיים זעיר שיש לו מחילה, נכון יותר כמה מחילות. המחשבות וההרגשות הצטמצמו מאוד. אמת, לפרקים הייתה עולה מתוכי איזו תמיהה כואבת למה ועל שום מה נשארתי לבד, אך תמיהות אלה היו נגוזות עם אדי היער, ובעל החיים שבי היה שב ועוטף אותי בפרוותו."*
גם אם חוויתו של אפלפלד במלחמה היתה חוויה קיצונית, הרי שילד אינו תופס את קורותיו, לטוב ולרע, כפי שהיה תופס אותם אילו היה כבר מבוגר. "משמעות" שמדובר כאן היא כפי הנראה נחלתם של עדת המבוגרים בלבד.
בסוף המבוא כותב אפלפלד:
"הספר הזה אינו סיכום, אלא ניסיון, אם תרצו ניסיון נואש, לחבר את החטיבות השונות של חיי אל שורש צמיחתם. אַל יחפש הקורא בדפים אלה סיפור חיים סדור ומדויק. אלה הם מחוזות חיים שנצררו בזיכרון והם חיים ומפרכסים. הרבה ירד לטמיון והרבה אכלה השכחה. ומה שנשאר נדמה לרגע כלא כלום, ובכל זאת כשהנחתי פיסה לפיסה חשתי שלא רק השנים מאחדות אותם, אלא גם איזו משמעות."*
שבת שלום
ג'ף
אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 6 ו8
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה